הקש על ה-250: לפעמים SEO זה משחק ילדים
במציאות שבה פייסבוק הוא חזות הכל, כבר לא מקובל לדבר על קידום אתרים במנועי חיפוש. זה לגמרי 2009, או משהו כזה. אבל לא מזמן יצא לי להיתקל בשימוש מרתק ברעיון המיושן לכאורה הזה.
מי שאין לו ילדים בגיל המתאים לא ידע על מה אני מדבר, אבל קרב אכזר ניטש בכל רגע על תשומת ליבם של צעירים בין עשרות או מאות אתרים משובטים, המציגים היצע דומה מאוד של משחקי פלאש חינמיים. קשה, בלתי אפשרי למעשה, למצוא הבדל ממשי בין אתר אחד למשנהו. בכולם תמצאו את אותו תמהיל בדיוק: עשרים אחוז משחקי אופנה לבנות, עשרים אחוז משחקי אקשן לבנים…
רק שיש הרבה מאוד כסף בקרב הזה, ומישהו צריך למצוא את הדרך להשיג אותו. קבלו את Friv, עוד אתר, זהה לחלוטין לכל האחרים כמובן, שהצליח לפצח את השיטה. לפריב יש גימיק שולי לכאורה: הוא מציע בדיוק 250 משחקי פלאש שכאלה בכל רגע. אבל הודות לגימיק הזה הוא זוכה להפצה ויראלית בין ילדים בכל העולם.
מי שינסה לקדם את האתר שלו במעלה החיפוש אחרי מלות מפתח כמו games ייקלע למאבק חסר סיכוי, מאבק שגם אחרי נצחון חלקי בו, הוא עדיין יוותר על ילדי ישראל, סין, הודו וצרפת שיחפשו, במקרה הטוב, את המילה המקבילה בשפתם, ויוותר מראש על אלה שעוד מתקשים להקליד מלים של ממש.
בפריב החליפו את המאבק הזה בקרב פשוט בהרבה: הם דואגים להופיע במקום הראשון בחיפוש אחר המחרוזת “250”. זה הכל.
בכל העולם, ילדים שעוד לא למדו קרוא וכתוב מספרים זה לזה שדי לכתוב 250 בשורת הכתובת ואז ללחוץ על הקישור הראשון כדי לזכות במצבור מסחרר של משחקים. אף אתר משחקים לא מנסה – לא בהצלחה, בכל אופן – להתחרות עם פריב על תוצאות החיפוש הזה.
לפעמים SEO הוא לא יותר ממשחק ילדים.
שחר הוא, בדרך כלל, כותבו של הבלוג הלא ממש ממוקד נושאית תודעה כוזבת. שחר כתב על ארבעה בנים שכנגדם דיברה התורה בגליון אפריל 2011
רגע האמת של אובמה?
העיתונות בישראל, כך נראה, לא החליטה מה דעתה על אובמה. מצד אחד, הוא מלכלך על ביבי, ולכן כיף לכתוב עליו; מצד שני, חבורה של ליצנים רצה מולו בבחירות, אם כי גם הם עושים לו כאב ראש. אה, והוא גם יהודי, מסתבר.
וכמובן, יש לו המון, המון רגעי אמת. החל מהבחירות, שהיה ברור שאחריהן הכל יהיה פשוט; דרך רפורמת הבריאות, שהיה ברור שאחריה לא יוכלו לומר שהוא לא עושה שום דבר; ועד לדו”ח של סבא”א על איראן, שהוא חד משמעית רגע האמת הגדול ביותר. עד הפעם הבאה, כמובן.
תכלס, להיות נשיא ארה”ב זו כנראה עבודה עם הרבה רגעי אמת, והתקשורת צריכה לצרף באזוורדס לכל כותרת כדי שאנשים יכנסו. אבל אולי צריך לשקול מחדש ולהכריז על רגעי אמת רק כשמתברר שהם באמת רגעי אמת. אחרי הכל, לפני כמה חודשים כולנו חשבנו שרגע האמת של אובמה היה הריגת אוסמה בין לאדן.
______________________________________________
חגי אלקיים: פסיכולוג לעתיד, אקטיביסט, אחראי לתוצאה הראשונה בגוגל לחיפוש “קינוח שחיתות”
שיחה שאולי התקיימה במערכת עיתון גלובס
פוסט של עידן דורפמן
“לא יפה לכתוב שתשובה נפטר מדלק נדל”ן. אולי עדיף לכתוב יוצא?”
____________
עידן דורפמן הוא כלכלן. בעבר היה כתב שוק ההון בידיעות אחרונות
הייקו על אירועי השבוע
פוסט של שחר לקריץלאחר שהבנתי שאני לא מסוגל לגרום לקורא להשאיר את הדפדפן פתוח אחרי שלוש שורות, החלטתי לנסות לתמצת את הפוסטים שלי לכדי הייקו. אז אם מישהו תהה פעם איך נראה שלשול בהטמל:
איזו חתונה
לא אין דברים כאלה
איזו עדה היא?
לאדן התפגר
עכשיו יהיה רק טוב
אין מצב אחר
ביום השואה
נתאחד עם הנופלים
קולנוע סגור
________________
שחר לקריץ לא עושה כלום חוץ מלא לעדכן את הבלוג שלו, "אני לא מאמין שקראתי את החרא הזה". בעבר פרסם פוטו-רומן דו-שבועי על הישרדות בנענע10 ("המועצה המקומית") ועוד דברים שונים ומשעממים.
קבלו טיפ: אל תשתמשו בטיפים
פוסט של עידן בכורמגזין “פרמיום” של בנק לאומי מגיש החודש ללקוחותיו המובחרים כתבה בנושא קבלת החלטות בתחום ההשקעות, המלווה בשפע טיפים שימושיים. יש טיפים לאוהבי סיכונים, יש טיפים לשונאי סיכונים, ויש טיפים שמתאימים לכולם, כמו זה: אל תשתמשו בטיפים. את הבנת את זה, גליה?
______________________________________
היה זה פוסט של עידן בכור, העוסק בייעוץ שיווקי וארגוני וכותב את הבלוגים "הגיגית", על ניהול, שיווק וחדשנות, ו"דאחקה עכשיו", שכשמו כן הוא. בכור כתב על צו איסור הפרסום המגוחך על זהות הדולה בגיליון דצמבר 2010
כך תסבירו בקלות ובקצרה למה קישור טוב עדיף על קישור גרוע
פוסט של שחר מ"תודעה כוזבת"
לפני כשבוע התפרסם כאן פוסט אורח של אחי רז על עיצוב הממשק (וביתר שאת על שימושיות הממשק) במיילים היומיים של שרותי הקופונים השונים. עיצוב ממשק הוא תחום זר לי כל כך שלא עלה בדעתי שיהיה לי משהו להוסיף בנושא. אבל לפעמים נתקל אדם בהחלטה כל כך אומללה שהיא פשוט זועקת לו “תכתוב פוסט המשך”.
אני מנוי לקבלת עדכונים משני שרותי קופונים: גרופר ובאליגם. מסיבות מגוונות, רובן ככל הנראה אנכרוניסטיות ומיותרות, חשבון הג’ימייל שלי מוגדר כך שלא יציג תמונות בתוך המייל ללא אישור ידני ממני. כך נראים המיילים שאני מקבל מגרופר ומבאליגם תחת ההגדרות האלו. לכאורה אין הבדל מהותי בין השניים, עד שאני מתחיל לטייל עם העכבר.
גרופר:
באליגם:
במייל של גרופר התמונה, ורק התמונה, משמשת כקישור לעמוד העסקה באתר. כתוצאה מכך אני יכול לשוטט עם העכבר הלוך וחזור על פני המייל מבלי שתימצא לי נקודה בת-הקלקה שתוביל אותי למימוש העסקה. במייל של באליגם, מנגד, כותרת העסקה מהווה גם היא קישור, כך שאין לי צורך בפעולה נוספת של אישור הצגת תמונות כדי לדלג מהמייל ישירות לכיתת הביקראם יוגה הנכספת.
עיצוב זה חשוב, אני מודה, גם אם אני לא ממש מבין בתחום, אבל לפעמים דווקא מתוך התמקדות בעיצוב צומחות החלטות טיפשיות במיוחד.
__________________
שחר הוא, בדרך כלל, כותבו של הבלוג הלא ממש ממוקד נושאית תודעה כוזבת
אונס בפייסבוק! התאבדות בפייסבוק! פייסבוק פייסבוק פייסבוק! הקלקתם?
פוסט של הלל גרשוני
בתזמון מעניין הזדמנו היום שלוש פרשות פייסבוק לכותרות החדשות.
“נער התאבד בזמן צ’ט בפייסבוק”, זועקת כותרת אחת, מנסה להתחרות בחברתה “חשד: אנסו בת 12 שפגשו בפייסבוק”. ותוך כדי כך, עולה מבזק שלפיו הפרקליטות הורתה לחקור קבוצות פייסבוק המסיתות נגד ערבים.
עיתונאות במיטבה: הרי אונס והתאבדויות לא חסר. כיצד למשוך קוראים לידיעה הזו? מה מבדיל אותה מידיעות אחרות? אה, כמובן: הפייסבוק! מילת הקסם שכל כותרת תכרע ותיפול לפניה.
טיפ לכתבים: כתבו ידיעה חדשותית, מכל סוג שהוא, ושתלו בה את המילה “פייסבוק”. מובטח לכם שהיא תגיע לעמוד הראשי בתוך שנייה, והמילה “פייסבוק” תמורקר ותודגש.
הרי מה יש לנו כאן? נער התאבד. האם הפייסבוק גרם לו להתאבד? לא. אולי החברים שלו בצ’ט של הפייסבוק גרמו לכך, כך נרמז (האשמה נוראית!). אבל באותה מידה הם יכלו לדבר אתו בטלפון, או לשלוח לו גלויה. נדמיין את הכותרת: “נעד התאבד במהלך שיחת טלפון!”
מה לגבי הידיעה השנייה? אנסו בת 12 שפגשו בפייסבוק. הם יכלו לפגוש אותה גם בבית הספר, או ברחוב, או בכל מקום. הפייסבוק הוא במקרה המקום שבו מצאו אותה.
דווקא המבזקון שהוזכר הוא הקשור ביותר לפייסבוק באמת (אם כי אם ננקה את ההתלהבות מהפייסבוק, לא נמצא בזה עניין רב מעבר לעוד פתיחה בחקירה ביחס למישהו שמלכלך על מישהו).
האם יש מסר המתחבא מאחורי הדברים? “הפייסבוק הוא המצאה מסוכנת”, “שמרו את בניכם ובנותיכם מן הפייסבוק הנורא”? אולי. זה לא חדש – לפני שנפוץ הפייסבוק האשימו את הצ’ט, ולפני כן בטח האשימו את הטלפון ואת הדואר. אולי יש כאן הסרת אחריות: לא אנחנו אשמים, זו הטכנולוגיה אשמה.
ואולי אין יותר מדי פילוסופיה מאחורי הדברים, אלא פשוט שימוש המילות קסם שמושכות קהל קוראים, וככל שירבו בהן הכתבים והעורכים, כן ייטב.
אבל אל דאגה: בקרוב גל ההתלהבות מההמצאה החדשה, ואת מקומה תתפוס המצאה אחרת. רק המתאבדים ימשיכו להתאבד, והאנסים ימשיכו לאנוס, ודור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת.
___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על האילוסטרציה הבלתי נסבלת של האונס בגליון דצמבר 2010
כך הפך עו”ד לדולה מבוקש (על ידי המשטרה)
פוסט של עידן בכור
בית משפט השלום בפתח תקוה הטיל צו איסור פרסום על שמו של הדוּלה מרחובות החשוד באונס, וזאת לבקשתו של החשוד, עורך דין במקצועו.
אלא שכידוע לכולנו, בית המשפט אינו יכול לאסור את החיפוש בגוגל – למשל את צירוף המילים הטריוויאלי: עורך דין, רווק, דולה, רחובות.
חומר למחשבה: מה משמעותם ומה מקומם של צווי איסור פרסום כאשר הקלדה של ארבע מילים “מותרות לפירסום” מקפיצה את המידע הרלוונטי ישירות מול עינינו?
______________________________________
היה זה פוסט של עידן בכור, העוסק בייעוץ שיווקי וארגוני וכותב את הבלוגים "הגיגית", על ניהול, שיווק וחדשנות, ו"דאחקה עכשיו", שכשמו כן הוא. בכור כתב על דוח מבקר המדינה על קופת חולים מאוחדת בגיליון נובמבר 2010
עוד צנזורשת:
• חשיפה ברשת: דוח מבקר המדינה על מערך הכבאות
• אורלי אינס וחופש הסקרנות
• ענת קם וג'וליאן אסאנג': הרשת בלתי ניתנת לעצירה
• אסון פוטושופ: פארק הקריה בתל אביב
• הצנזורה לא מתעסקת עם בלוגרים מחו”ל
• השב”כ לא היה פה. שימו לב היטב אם ההודעה הזאת הוסרה
כך הציל גוגל את מדינת היהודים
פוסט של הלל גרשוני
המצב היה קשה. הכוחות הפלסטינים כיתרו כבר את קרני שומרון וקדומים, ואיימו להגיע עד לאריאל, לשילה ואולי אפילו לפסגות. מצב הרוח של העם היה בשפל. הכוחות הסדירים של צה”ל בקושי הצליחו לעצור את הכוחות הפלסטינים, וחיכו נואשות לעזרה שתבוא.
ראש הממשלה שאל בהערכת המצב מה מה עוד נותר לעשות: “גייסתי את כל כוחות המילואים, יש רכבת אווירית מארה”ב, ותכל’ס בתוך כמה ימים נוכל לחסל את המתקפה הפלסטינית באבה. אבל עדיין מצב הרוח של העם בקאנטים, ולכן גם הפופולריות שלי בסכנה. זה לא שלא נקטתי באמצעים מקדימים–- הופעתי כבר במעיל רוח ספורטיבי בעשרות אתרים בכל הערוצים, שידרתי מסירים תקיפים אך מרגיעים, וגם הבטחתי שנפצה את כל התושבים ביום שאחרי. מה עוד אפשר לעשות?”
“שמעתי”, אמר מזכיר הממשלה בהיסוס, “שיש איזה כלי נשק מגניב שיכול לנצח במקרים כאלה בלי בעיות”.
“איך קוראים לו?”
“נראה לי סופר-טנק או משהו. רגע, נחפש בגוגל”.
“הנה הנה, מה זה?”
“כן, זה הסופר-טנק! תראה איזו תמונה מגניבה! ללחוץ על הזמנה עכשיו?”
“רגע, רגע, לא כל כך מהר. צריך שיקול דעת! יש איזה וידאו, ביוטיוב או משהו?”
“נראה לי שכן. בוא נחפש… הנה, מצאתי. בוא נראה”.
“וואללה, זה ממש מגניב הסופר-טנק הזה. תראה איך הוא מפרק לטנקונים הקטנים האלה את הצורה! יאללה, תזמין שניים”.
“אוקיי, פרטי כרטיס אשראי?”
“קח את זה של תקציב הבורקסים של הממשלה”.
“סבבה. זה 10 מיליון דולר”.
“יאללה, תזמין, העם בלחץ”.
“הנה, מה כתוב פה? תודה שהזמנת את הסופר-טנק. הוא יגיע בתוך שבעה ימי עסקים”.
“יופי, מצוין”.
“מה מצוין? במי כבר יישאר לו להילחם אחרי שבוע? אנחנו גומרים אותם ממילא בתוך יומיים!”
“נרים טלפון לרמטכ”ל ונראה אם הוא יכול לדחות קצת את הניצחון, שיתאים ללו”ז של הסופר-טנק”.
“סבבה. בינתיים תפיץ את כל התמונות והסרטונים לכל העיתונאים. אני רוצה לעלות אישית על הסופר-טנק כשהוא מגיע”.
וכך, ילדים, ניצלה מדינת ישראל. ולזכר הנס הזה, אנו חוגגים במשך שמונה ימים ציור של גוגל-דודלים, כתודה לאלוהי הגוגל על שמצא את הסופר-טנק, וכתודה על המלחמה שהספיקה לשמונה ימים, עד שהגיע הסופר-טנק שהציל את כבודה של מדינת ישראל ואת כיסאו של העומד בראשה.
___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על בן סהר/שׂהר בגליון נובמבר 2010
הזמנה לארוע משכר. או שלא
פוסט של עידן בכור
אני רק שאלה: ההרצאה המאלפת בנושא “מניעת שכרות ושתייה נכונה” היא לפני שהחבר’ה שיכורים מהתחת או אחרי?
______________________________________
היה זה פוסט של עידן בכור, העוסק בייעוץ שיווקי וארגוני וכותב את הבלוגים "הגיגית", על ניהול, שיווק וחדשנות, ו"דאחקה עכשיו", שכשמו כן הוא. בכור כתב על הלוגו החדש של קופת חולים מאוחדת בגליון נובמבר 2010.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
