אין מטרת הבנק לעזור לפרט שיוכל בתורת פרט לעלות ולעבור על חבריו ו’להשתחרר’ ממעמדו

בדיון על הבנק החברתי אופק, הגולש אביה לאור העלה מן האוב את הציטוט הבא:

יהיה ברור לכל כי לא קבוצה זו או זו, מפלגה זו או זו יסדו את בנק הפועלים, אלא הסתדרות הפועלים הכללית(…) אין מטרת הבנק לעזור בגמילות חסד לפועל היחיד, אין מטרתו לעזור לפרט שיוכל בתורת פרט לעלות ולעבור על חבריו ו”להשתחרר” ממעמדו. בנק הפועלים הוא המוסד הכספי של מעמד הפועלים, ורצונו לשרת, את מעמד הפועלים כולו. מטרתו לעזור לכלל ציבור הפועלים המאורגן להקים את הקואופרטיבים שלו, רצונו לעזור לרכוש עמדות משקיות חדשות ולגלות וליצור אפשרויות עבודה חדשות.

– ברל כצנלסון, ממקימי בנק הפועלים, ינואר 1922 (דרך וויקיפדיה)

להבריג את הפוש-אפ לעצמות // רונית צח

---

---

במגזין המסחרי ‘שמנת’ שמגיע עם עיתון הארץ אני מוצאת כתבה על “החזיה הפנימית”, פיתוח ישראלי “שנועד להעניק תשובה לצניחתם של השדיים” באמצעות יריעת סיליקון דקה שתדמה פוש אפ – רק מבפנים, כשהיא מחוברת בברגים קטנים לצלעות בית החזה הנשי.

אם מישהי מתכווצת למשמע תיאורו של פרופ’ אייל גור, הכירורג הפלסטי שעומד מאחורי הפיתוח, מסתבר שברגים שמוברגים לגוף הם הליך כירורגי מקובל בענפים מסוימים ברפואה.

אבל כשמדובר בניתוח שאינו הכרח רפואי, גור מרגיש צורך להבהיר: “ההליך אולי נשמע מאיים ומפחיד, ומסתבר שהוא נחשב לאגרסיבי דווקא אצל גברים, אבל נשים פתוחות יותר לטכנולוגיות חדשות”.

תופסים? “פתוחות יותר לטכנולוגיות חדשות”. זה כבר באמת היופימיזם של המילניום. נשים הן אלו שמצופות לצעוד בעקבי סטילטו, למרוט את שיער גופן, להדחק למחוכים וחזיות, לנתח כל סנטימטר בגופן, להזריק חומרים לפניהן, לנפח את איברי גופן בחומרים מסרטנים, לבלוע גלולות למניעת הריון, להחדיר התקנים תוך רחמיים (אילו רק היתה אותה אנרגיה מחקרית וכלכלית מושקעת בפיתוח אמצעי מניעה גבריים – דייני) ועכשיו גם להבריג ברגים לצלעות בית החזה.

גברים, לעומת זאת – מסוגלים להבין את המינימום ההשרדותי הזה – יש דברים שאגרסיבי מדי לעולל לעצמך אם אתה לא חייב, רק בשביל היופי. או “היופי”.

מזל שעיתוני נוער כמו פרוגי, ואיתם כל עולם הפרסום, השיווק, האופנה והתקשורת לא מפעילים על נשים לחץ להיות משהו אחר ממי שהן. זה הכל מבחירה. נשים פשוט “פתוחות יותר לטכנולוגיות חדשות”. נמשכות יותר לגאדג’טס כנראה.

---

רונית צח היא עיתונאית, כותבת ב”המקום הכי חם בגהינום”. הפוסט פורסם במקור בפייסבוק שלה

---

← לדף הקודם

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•