שעת המוות: 10
זה אולי ההספד הכי עצוב של ערוץ 10 – במקום לנסות להצילו, או לחילופין להודות בכישלון ולסגור את השאלטר, ראשיו החליטו לקבור אותו חי ולחכות שייחנק מהעפר.
ערוץ 10 חולה מיום השקתו, אבל המחלה מעולם לא ניכרה על פניו כמו עם “שישי החדש” שהושק היום. מה מציע לנו הערוץ ביום השידורים הממותג הראשון? “נשק קטלני 3”, סרט כל כך ישן שכשהוא יצא עוד לא היו טלפונים סלולריים; “באבאגנוש” – ניסיון אמיץ להיות תשובה ממזרית ל”ארץ נהדרת”, רק בלי הכשרון של מקור ההשראה הפרה-פרה-פרה-פרה פריימי “פלטפוס” (תוכנית כל כך ישנה, שכשהיא התחילה עוד לא היו טלוויזיות בארץ); ו”מת להיות” עם דידי הררי, שהיה היריקה של טלעד בפרצופה של מועצת הרשות השניה: אתם שללתם לנו את הרישיון, אנחנו נשדר מה בזין שלנו.
לחמין הזה אתם יכולים להוסיף את פרישתו של אברי גלעד מ”תוכנית הבוקר” (כן, לינוי בר-גפן נשארת, אבל יחסיה עם קובי מידן, או מי שזה לא יהיה שיחליף את גלעד, לא יוכלו להשתוות למתח בין גלעד לקו-הוסט החדשה והאקסית הוותיקה שלו, עינב גלילי). אפשר גם לערבב פנימה גם את שתי הרכישות המצערות: “שומר מסך” (בקרוב: תחקיר מרעיש על עוד מקומות שאפשר להבריח לתוכם מצלמה נסתרת ולצאת בלי שום דבר מעניין או ראוי לשידור); ורפי רשף, האיש שממחיש מדי שמונה בבוקר את התזה הידועה “שמח באולפן, עצוב בבית”, וד”ש למנחם הורביץ ושרון וקסלר (כן, אפשר למסור ד”ש בשידור. למעשה, נקדיש רבע מהתוכנית להחלפת ד”שים ושיחה מרתקת על הפשטידות של הגב’ הורביץ והילדים לבית וקסלר).
אפשר לנסות לאבחן בדיוק מתי הערוץ קפץ את הכריש. בדיעבד אני חושב שהיה זה הפרק הראשון של “פיק אפ” שהיה צריך להדליק אצלו נורת אזהרה ולשלוח אותו לבדיקה רפואית מקיפה, אבל כל עוד לא נגעו לי בציפורי הנפש — מחלקת החדשות, ורק על הכוונה לגעת בה בכפפות רתכים גסות היה צריך ברזילי ללכת הביתה — צפיתי בשכיב מרע הזה תוך שאני מאמין, אבל בעיקר משכנע את עצמי, שהכל יהיה בסדר. עכשיו, כמו חב”דניק מסטול מאמונה, אני אמשיך לבהות בגוויה המרצדת (ערוץ 2 לא נכנס אלי הביתה) ולהאמין שאף על פי שיתמהמה, בוא יבוא.
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
אני לא בטוח שאני מבין על מה בדיוק הביקורת שלך, ונדמה לי שזה בגלל שהיא מבלבלת בין טעמך האישי, לבין הצלחת הערוץ.
לגבי יום ו’ החדש, אני מניח שאפשר להסכים שהוא לא מציאה גדולה לא מבחינה “איכותית” (לא ראיתי את “באבאגנוש”, אבל קטע אחד מתוך התכנית ששודר ב”לונדון וקירשנבאום”, היה דווקא חביב), ולא מבחינת רייטינג.
אבל התכנית של אמנון לוי, לפחות עד עכשיו, היא בהחלט הצלחה מבחינת רייטינג. היא אולי לא הטעם האישי שלך, אבל בטוח שהיא לא נכנסת תחת הקטגוריה של “קבורת הערוץ בעודו חי”. אותו דבר, באופן קצת יותר מסויג, אפשר להגיד לגבי רפי רשף. התכנית שלו אמנם עדיין לא עלתה (עלתה ולא שמתי לב?), אבל תוכנית הבוקר שלו ברדיו בהחלט נחשבת להצלחה, ויש יסוד להניח שגם תכנית הטלוויזיה שלו תשפר את הריטינג של הערוץ בשעה הנוכחית.
לגבי אברי גלעד ותוכנית הבוקר, אני חייב להגיד שאני לא שותף להתרגשות הברנז’אית, או מה שזה לא יהיה, מאיחודם המרגש של גלעד וגלילי (אם כי יכול להיות שזה בגלל שאני בכלל לא טיפוס של תוכניות בוקר (למי יש זמן לראות את זה?), או של בוקר בכלל), אבל בכל מקרה, גם כאן, לא מדובר בטעות איומה של קברניטי הערוץ. הם הרי לא פיטרו את גלעד. הוא קיבל, כדבריו, “העצה שאי אפשר לסרב לה”, והם נתנו לו ללכת.