הוט מתנצלים על פרסום תמונות נשים בשלטי חוצות; יס טוענים שבני ברק היא רמת גן

13 במרץ, 2012 | בנושאים: הדרת נשים, טלוויזיה, פרסום ושיווק | להגיב זה מגניב

הזזת ערוצים? yes בעד/נגד

עם המעבר משיטת הזכיונות לשיטת הרשיונות בטלוויזיה מבקש שר התקשורת משה כחלון לקבץ את ערוצי הברודקאסט באפיקים 12-16, הן בכבלים והן בלוויין, שהם “אפיקים עם נגישות גבוהה לציבור”, כדבריו. קשת ורשת, זכייניות ערוץ 2, הודיעו בשימוע שהן מעדיפות את האפיקים החד-ספרתיים 1-5, שהם נגישים יותר לצופים, ועל כן יבטיחו הכנסות גבוהות יותר מפרסום. בערוץ 10 מעדיפים את הריחוק מתחילת הסקאלה, כדי שערוץ 2 לא יקבל את אפיק 2 וימשיך ליהנות מהמיתוג החזק.

גם ל-yes היה מה להגיד בנושא. ספקית הטלוויזיה הרב-ערוצית בלוויין הודיעה כי “אנו מצרים על כך שלא מתחשבים בלקוחותינו הנאלצים להסתגל לאפיקים חדשים בשל גחמות רגולטוריות. אנו מקווים כי לקוחותינו יקבלו בהבנה את ההתערבות הרגולטורית בהרגלי הצפייה”.

הדאגה הכנה של יס ללקוחותיה נגעה ללבי, עד שנזכרתי שיס עצמה אילצה אותם להסתגל לאפיקים חדשים, שוב ושוב ושוב. שנת 2003: ערוץ התכלת עובר מאפיק 19 ל-36. שנת 2004: ערוץ סטאר וורלד עובר מ-15 ל-27 כדי לפנות מקום לערוץ הפיי-פר-ויו יס וידאו בוקס. 2005: ערוץ הולמרק עובר מאפיק 6 לאפיק 77 כדי לפנות מקום לערוץ יס אוסקר. 2005: ערוץ 3 (של הכבלים, ששודר אז גם ביס), יס וויקאנד, יס וידאו בוקס, TCM, ריאלטי TV, יס אנימה, בלומברג, פוקס ניוז, פרייבט בלו ושני ערוצי וידאובוקס אירוטי מחליפים אפיקים. 2006: סטאר וורלד עובר מאפיק 27 ל-270 (ואחר כך נעלם כליל), ובי.בי.סי וורלד עובר מ-104 (לצד ערוצי חדשות בינלאומיים אחרים) ל-154, כדי לפנות מקום לשני ערוצי חדשות חדשים. 2008: אף שערוצי הספורט מרוכזים באפיקים 50-60, יורוספורט הועבר לאפיק 112. שנת 2009: יורוספורט, פוקס ספורט, ספורט 5 אינטראקטיב, אקסטרים, אגו, אגו טוטאל ואקסטרים מחליפים אפיקים. רשימה חלקית.

בסבב החילופים הגדול של 2005 הוציאה יס הודעה לעיתונות בנושא, שבה התנצלה בפני לקוחותיה על כי שיקולים מסחריים אילצו אותה לפגוע בחוויית הצפייה שלהם. אני צוחק, כמובן: “חברת yes, שחרטה על דגלה להיות קשובה ללקוחותיה ולהעניק חווית צפיה איכותית, העלתה לאוויר בתקופה האחרונה ערוצים רבים. בעתיד הקרוב, אנו מתכוונים להעלות עוד ערוצים נוספים ובלעדיים. על-מנת לפנות מקום לערוצים חדשים אלה, ולשפר את חווית הצפייה, חלק מהערוצים ישנו את מיקומם”.

ומה עם מי שחסמו ערוצים מסויימים לצפייה, או טרחו וסידרו לעצמם רצף ערוצים נבחרים באפיקים 900-914, שהוקצו למטרה זו? יס ביקשה להרגיע את הלקוחות והודיעה שלא תהיה פגיעה בערוצים המועדפים והחסומים. עליתם עלי, אני שוב מתבדח: הם כתבו ש”במידה והגדרתם ערוצים כמועדפים או חסמתם ערוצים לצפייה, יש להגדירם מחדש במידה ושינו את מיקומם”.

בניגוד למנהגם, יס נמנעו הפעם מהתפארות עצמית המקובלת בהודעות לעיתונות. כן, אני מתלוצץ: ההודעה נסגרה במילים “אנו ב-yes נמשיך לעשות מעל ומעבר על-מנת להעניק לכם את החווית הצפייה הנוחה, העשירה והאיכותית ביותר בישראל”.

מיס נמסר בתגובה: “אין כל מקום להשוואה בין הגחמות הרגולטוריות שמציג משרד התקשורת באשר למספור ערוצי הברודקאסט המונע משיקולים שאינם שיקולי צפייה לשינוי הערוצים שביצעה yes לפני למעלה מ-6 שנים אשר נבעו מצורך אמיתי של לקוחותינו והתבססו על מחקרים של רצונות וצרכי הלקוחות והתקבלו בברכה על ידם”.

_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 3.2011 של מגזין פירמה של גלובס

25 במרץ, 2011 | בנושאים: טלוויזיה, כתבות מ"גלובס" | 5 תגובות

הפקק הגדול

פוסט של שחר שמש

פתרון פשוט וקל לכל בעיות הפקקים של המדינה, באדיבות מישהי שביקשה לקבל את הקרדיט “הדס דרדס מתחת לפנס”: להעביר את שעות השידור של “האח הגדול” ודומיו לשעות העומס של הפקקים. כמובן שזה לא יפתור את הפקקים, רק יזיז אותם, אבל זה יזיז אותם לשעות שבהם אנחנו לא נצטרך לסבול מהם.

___________________
הפוסט התפרסם במקור בגירסה שונה מעט בבלוג "לינוקס ותוכנה חופשית" ברשיון cc-by-sa.

10 בדצמבר, 2010 | בנושאים: 404, טלוויזיה | להגיב זה מגניב

היפה והחנון מנקודת המבט של אוכלי הנבלות וצרכני הרקבון

פוסט של נורית דרומי

היא כן כזו יפה (אז מה אם חלק עשה הטבע וחלק בעזרתו האדיבה של הצבע) והוא כן כזה חנון, כי אין מה לעשות, יש דברים בחיים שיפים יותר מחבורת התמורות הזוגיות ב-S5.

בסימן trout mouth מטורף וסגידה לאל הלא נכון, הלא הוא אלוהי הבוטוקס, נפתחה השבוע בקול תרועה רמה העונה השניה של היפה והחנון, להלן יפ”ח.

במאמר הביקורת שלו על הקונספט בוחר טל רוזנברג לתאר את צופי היפ”ח כתמצית הזוהמה האנושית, אנשים שיושבים במשך שעה וחצי עם האצבע מופנית כלפי המסך ורק מחכים לנקודות בהן יוכלו לפלוט “Ha-ha!” נלסוני כלפי המתמודדים.

אז נכון, כל ריאליטי מבוסס על מציצנות והמציצנות היא רדודה. היפ”ח באה ואומרת לאנשים – היי, יש לכם חסרון (ושאף אחד לא יעבוד עליכם, לקות חברתית או בורות הם חסרונות), בואו נעבוד על החסרון הזה ביחד וכולם ירוויחו. המתמודדים מרוויחים ובגדול, מלבד עשרים שניות של תהילה גם שיפור של החסרונות שלהם, ויכולים להעיד על כך איציק קסאפו ורעות מלכין, שרק השבוע ב”צינור לילה” של גיא לרר ראינו אותם חברתיים, נעימים, וחפים מבורות או חוסר יכולת לבצע אינטראקציה חברתית, לפחות למראית עין. ההפקה מרוויחה, זה ברור, ואנחנו מרוויחים רגעים קסומים כמו הביטוי הגאוני חיב”ס – חי בסרט, הפירוש המקסים של מגילת העצמאות כחוזה המדינה, ה”בדיחה הטובה” שסיפר ברברברברברבאום ועוד.

זה לא שיוצרי הסדרה חפים מטעויות, והמאמר של עידוק על התיאור הסטראוטיפי הבזוי של המתמודדים מציג נקודה נכונה (סליחה על החנפנות למארח), בייחוד אל מול טענת ערוץ 10 שהם לא מעוניינים לחשוף את זהות הזוגות בשעה שהדברים מפורסמים באתר.

אבל מכל סדרות הריאליטי המתועבות באמת, ששמות להן למטרה לשים אנשים נורמליים במצבי קיצון כדי לחשוף רגעים שהשאלה העיקרית בקשר אליהם היא האם הם מביכים יותר את המתמודדים או אותנו (כל סיטואציה באח הגדול), הבחירה להשתלח דווקא ביפ”ח נקראת לי תמוהה.

___________________
היה זה פוסט של נורית דרומי, כבר לא מתכנתת, עוד לא משפטנית

12 בנובמבר, 2010 | בנושאים: הפוסטומט, טלוויזיה | 4 תגובות

פאוזה. תגובה אמוציונלית למתקפת הפרומואים ל”היפה והחנון”

פוסט של טל רוזנברג

היא לא כזו יפה, הוא לא כזה חנון. זה בעיקר הולך להצחיק כי אנחנו אוכלי נבלות.

היא לא כזו יפה, בעיקר כי הבורות מכוערת. הוא לא כזה חנון.

זה יצליח כי אנחנו נהנים משמחה לאיד. מלבעוט בחלש. אנחנו נהנים לראות אותה עילגת ונבערת, ולראות ואותו נכה חברתית ונבוך. אנחנו אוכלי נבלות חברתיות. צרכני ריקבון. אנחנו חגים מעליהם כנשרים, מחכים להזדמנות לתקוף בפאסיביות של צחוק, עם שקית של דוריטוס ובירה. מתמוגגים בעליונותנו, נחכה לנקודה שבה הם מונחים לנו ליד הרגליים בשביל לבעוט. בשביל להקיא, לא קצת, לא בפה. להקיא ממש. ולשמוח, לשמוח על כמה שאנחנו טובים יותר.

בשואה הבאה יהיה ערוץ טלוויזיה כזה של השמדה. ערוץ 20 פתוח על התור למשרפות, על הסלקציה, על הזונדר-קומנדו. נצחק איך זה גונב לחם להוא, ואיך הקאפו מכה פה ומצליף שם. נצביע להדחות, שיובילו, כמובן, להוצאות להורג, ונמליך לנו מלכים חדשים. בכניסה למחנה האח הגדול הזה, על השלט, יהיה כתוב שהטאלנטיות משחררת. נראה איך שורפים אותנו אחד אחרי השני ונתמוגג על ניחוח הבשר. אוכלי נבלות.

אז הן לא כאלה יפות, והם לא כאלה חנונים, ואנחנו בעיקר אוכלי נבלות, רודפי אמבולנסים, דורסי חלשים, מנציחי סטיגמות. מעודדי פאשיזם כלכלי במסווה של פאשיזם רגשי. אנחנו קונים כל מה שמוכרים לנו, בלי לחשוב מה זה אומר עלינו.

גועל גועל גועל.

וזה רק הפרומו. כשדלתות השאול יפתחו הערב*, נגלה שמה שמוכרים לנו זה הזדהות רגשית דרך לעג.

אנחנו אוכלי נבלות ואנחנו בדרך לגיהנום, עם תחושת עליונות, וגרעפצים בריח בירה ופירורים של דוריטוס על החולצה.

* הפוסט התפרסם במקור אתמול (ג’), לפני שידור התוכנית

___________________ היה זה פוסט של טל רוזנברג, תל אביבי בן 35, שבימים אלו בעיקר עסוק בלהיות מריר, בימים אחרים לא. רוזנברג כותב בעקביות רופפת את הבלוג "טרף קל", שם התפרסם הפוסט במקור

• עוד בנושא: לרדת בגדול על היפה והחנון

10 בנובמבר, 2010 | בנושאים: 404, טלוויזיה | 6 תגובות

רוקדים עם כוכבים: אז אתם חושבים שאתם יכולים פשוט להעתיק ריקוד?

פוסט של שחר גולן

עם כל ההתרגשות מהריקוד הזוגי החד-מיני הראשון ב”רוקדים עם כוכבים”, לא הייתי מרוצה לגלות ששדרנית הספורט הלסבית המוצהרת גילי שם-טוב והרקדנית הסטרייטית המוצהרת דורית מילמן העתיקו למעשה את הריקוד שלהן מהופעה מ-2007 בתוכנית האמריקאית “So You Think You Can Dance”. האינטרנט לעולם לא שוכח.

ישראל – רוקדים עם כוכבים – גילי שם-טוב ודורית מילמן – עונה 6, פרק 2 – 2.11.2010:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=yUkNOXrsFKI[/youtube]

ארה”ב – So You Think You Can Dance – ניל הסקל וסברה ג’ונסון – עונה 3, פרק 20 – 8.8.2007:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=kFH1moy62VQ[/youtube]

___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם התפרסם הפוסט במקור באנגלית. גולן כתב על פרשת ענת קם בגליון מרץ 2010

7 בנובמבר, 2010 | בנושאים: 404, טלוויזיה, קופי-פייסט | 16 תגובות

לרדת בגדול על היפה והחנון

“לרדת בגדול” ו”היפה והחנון” הן תוכניות פיל-גוד בהן כולם מנצחים. מנצח הזוג שהוכרז רשמית, ומנצחים הזוגות האחרים, שזוכים לגאולה אחרי שהפנימו את שהמקום הנכון הוא האמצע המוחלט: משקל ממוצע, מראה ממוצע, חוכמה ממוצעת. שוליים זה רע ומרכז זה טוב. אבל בערוץ 10 לא סומכים על הצופה עמוס הריגושים, ובוחרים לחדד את ההבדל בינו לבין היפות, החנונים והשמנים באמצעות החפצה על גבול הדה-הומניזציה. אייטם שלי ב”מוסף הארץ” >>

4 בנובמבר, 2010 | בנושאים: טלוויזיה, פרסום ושיווק | 9 תגובות

מה משפיע על כתיבתנו יותר, התרשמותנו מ”הבורר” או הקומוניקט?

מתוך הביקורת של אביעד פוהורילס על הסדרה “הבורר”, מעריב, 27.10.2010:

על המתח הזה שבין אלימות מתפרצת, שיש כאלה שטוענים שמעודדים פה בריונות, לשנינות לשונית, ננסה לתהות יחד עם כולם: מה משפיע על גורלנו יותר – הגנים שלנו (אבי הטחול) או הסביבה שבה גדלנו (נדב), ונמשיך לצפות בהשתאות בקואליציות שקמות ונופלות בן לילה בבית מדרשו של הבורר.

מתוך קומוניקט של הוט על “הבורר”, נשלח ב-13.10.2010:

[…] חוזרת הסדרה בעונה שלישית שממשיכה לחקור לעומק את הסוגיה המרכזית – מה משפיע על גורלנו יותר, הגנים שלנו, או הסביבה בה גדלנו, ויותר מכך מה יותר חזק – קשרי משפחה, ויהיו בעיתיים ככל שיהיו, או חברות שנרכשת במהלך החיים?

מתוך הביקורת של מורן שריר על “הבורר”, הארץ, 27.10.2010:

כשההודעה לעיתונות טוענת שהסדרה “ממשיכה לחקור לעומק את הסוגיה המרכזית – מה משפיע על גורלנו יותר, הגנים שלנו, או הסביבה בה גדלנו?”, אני מתחיל לחשוב שגם המסמך הזה הוא טקסט פארודי מטעמו של לוי [התסריטאי רשף לוי; ע”ק].

27 באוקטובר, 2010 | בנושאים: Press, Release, טלוויזיה, עיתונות ותקשורת, קופי-פייסט | 5 תגובות

קשת נגד הרשת: מסירה סרטונים מיוטיוב, גם כשהם לא שייכים לה

בלוגר הטלוויזיה עומרי חיון מספר שקשת החרימה אותו בגמר כוכב נולד – היחצניות שם ביטלו לו את ההסעה ברגע האחרון, ומנעו ממנו לסקר מאחורי הקלעים. באייס פרסמו ידיעה על כך, וקשת סירבו להגיב.

כשהכנתי אייטם על המאבק של קשת בסרטונים ביוטיוב ששימשו לביקורת נגדה, היחצנית שטיפלה בבקשת התגובה שלי ניסתה לשכנע אותי שקשת לא כוחנית. מכירים את הקטע הזה שאתם עושים את עצמכם משתעלים אבל בעצם אומרים “בולשיט”? אז כזה. אם חיון מבקש להתנחם במשהו, גם עיתונאים ממוסדים מקבלים יחס כזה. הנה האייטם ההוא, שפורסם בגליון אוגוסט של מוסף פירמה של גלובס.

כל הזכויות שבורות

זכיינית ערוץ 2 קשת רוצה לשלוט בתדמית שלה, וזו זכותה (גם אם היא עושה זאת בכוחנות, כמו הדרישה מכתבת “העיר” לבוא במצב רוח חיובי אם היא רוצה להיכנס ולסקר לכיתות אמן של הטאלנטים של קשת, או הצמדת יחצניות לראיונות עם פליטי ריאלטי וטאלנטים). קשת רוצה להגן על זכויות היוצרים שלה, וגם זו זכותה. אבל הדרישות התכופות שלה להסיר סרטונים מיוטיוב בטענה לזכויות יוצרים – טענת שווא בחלק מהמקרים – נראות כמו נסיון לפגוע בדיון ביקורתי על הזכיינית ותוכניותיה.

יוסי בובליל, שהתחרה בתוכנית הבידור “האח הגדול”, סיפר שניסה לגרום לחבריו לאנוס אישה שאיתה שכב במסגרת התערבות. הקטע שודר בערוץ האח הגדול, הועלה לרשת והגיע לתקשורת. אז דרשה קשת מיוטיוב להסירו בנימוק של הפרת זכויות יוצרים, אף שאפשר להתווכח אם מדובר בהפרה או בשימוש הוגן לצורך ביקורת, שמותר לפי חוק זכויות היוצרים הישראלי. קשת דרשה להסיר סרטונים בהם עדי נוימן סיפרה באותה תוכנית על חוויות הסמים שלה, שעוררו גם הן דיון ציבורי. היא דרשה הסרה של סרטון שתיעד השתלטות של פעילי מאבק היוצרים על אולפן ערוץ 24 בנמל תל אביב, אף שהסרטון צולם על ידי הפעילים ולא שייך לה. היא דרשה להסיר סרטונים שהראו את מיכל אמדורסקי מפילה בטעות את החלק התחתון של הביקיני בשידור חי בערוץ 24. אגב, אותו קטע הועלה לנענע10 פעמיים – פעם אחת בפני עצמו, ופעם שנייה במסגרת אייטם שעשו על הסיפור ב”ערב טוב עם גיא פינס”. יכול להיות שבקשת חושבים שנענע10 לא היו מתקפלים במהירות כמו יוטיוב; כך או כך, שני הסרטונים נמצאים שם עד עכשיו.

בתחילת אפריל הוזמנו בלוגרים שכותבים על טלוויזיה לאודישנים של כוכב נולד 8 באשקלון. אחת מהן גילתה שקשת הסירה מיוטיוב סרטון שהיא צילמה שם. “הורשנו, ואף עוּדדנו, לצלם, כל עוד איננו מפריעים לצילום ו/או מצלמים את המתמודדים בשלב הזה, כי זהות המתמודדים היתה עדיין בגדר ספוילר”, מספרת הבלוגרית, שביקשה להישאר בעילום שם כדי לא לפגוע ביחסיה עם קשת. “במהלך אחד השירים קפץ החשמל וההקלטות הופסקו. נתנו לנו להסתובב, לעלות על הבמה ואפילו להצטלם כאילו אנחנו באודישן, כי גם ככה הצילומים הופסקו. בשלב הזה צילמתי סרטון בן 11 שניות שרואים בו את צדי צרפתי רוקד לעצמו על פודיום השופטים. את הסרטון, הבאמת לא כזה מעניין, העלתי ליוטיוב אבל לא עשיתי איתו שום דבר מעבר לכך. לדעתי לא היו לו יותר מ-10 צפיות, וגם הן מאנשים שהגיעו בטעות מאיזשהו חיפוש. לפני כחודש, כשנכנסתי ליוטיוב, קיבלתי הודעה ענקית שסרטון שהעליתי נמצא כמפר זכויות יוצרים של קשת, וכי מדובר בעברה חמורה וכולי וכולי. מה שבמיוחד מרתיח היא העובדה כי קשת טענה שהסרטון הוא בבעלותה. כלומר, כביכול גנבתי סרטון שצולם והופק על-ידי קשת והעליתי אותו כאילו הוא שלי. פניתי ליחסי הציבור של קשת דרך עמוד הפייסבוק שלהם אבל לא קיבלתי תגובה”.

בדיקה עם בלוגרים אחרים שהוזמנו מאשרת שקשת עודדה צילום. הילה פחטר מיחצנות קשת כתבה לכמה מהם: “מציעה שתגיע עם מצלמה לטובת סיקור ויזואלי. התמונות שניתן להראות מהלוקיישן הן של השופטים ותמונות כלליות, מבלי ‘להתפקס’ על מתמודד כזה או אחר, כי זה יכול להסגיר (לכשתעלה העונה) שאותו מתמודד הצליח להתקדם באודישנים”.

המקרה של בלוגר הטלוויזיה “ששת שצ” מלמד סנגוריה על קשת – שם לא מדובר בזדון אם כי ברשלנות. “ביקשתי את שיר האודישנים של רוני דלומי, עם הלוגו שלהם, עם הכל, והעליתי אותו ליוטיוב ברשות”, מספר שצ. “קשת זו חברה גדולה, זאת אומרת שאם מישהי ביחסי ציבור נתנה לי אישור, יכול להיות שמישהו אחר במקום אחר לא מכיר את האישור הזה. הם פנו והורידו, מיד גיליתי, פניתי אליה ולא לקח הרבה זמן להחזיר את זה. אני נמצא ביחסים מאוד טובים עם קשת, אני מאוד פעיל איתם ומוזמן לכל האירועים שלהם. היתה פה טעות טכנית, ביקשו עשר פעמים סליחה, אמנם נורא כעסתי אבל אני מסוגל להבין מאיפה זה בא”.

מקשת נמסר בתגובה: “לאור ההצלחה והפופולריות של התכניות המשודרות בקשת, גורמים שונים מעוניינים לבצע שימוש שלא כדין בתכנים תוך הפרת זכויותיה של קשת. קשת הינה בעלת הזכויות והרישיונות הבלעדית לשידור תכניה בארץ ופועלת להסרת כל הקטעים ללא אבחנה בתוכנם. בתוך כך, קשת פועלת על פי החוק והאמנות הרלוונטיות שאומצו על ידי המחוקק בישראל. במקרים שצוינו לעיל (יוסי בובליל, עדי נוימן ומיכל אמדורסקי), מדובר בהסרה של תכנים שגם לא היו ראויים לשידור ובחלקם פגעו בשמם ובפרטיותם של המשתתפים. עקב ריבוי המקרים של העלאת תכנים באתרים השונים תוך פגיעה בזכויותיה של קשת, ישנם מקרים ספורים בהם מורדים שלא במתכוון תכנים שלא נכללים תחת הקטגוריה הזו. במקרים אלו, אנו פועלים במהירות המרבית להחזירם”.

בגוגל מסירים סרטונים מיוטיוב מיד עם קבלת הבקשה, ורק אחר כך, אם בכלל, בודקים את הטענה לגופה. הסיבה היא שחוק ה-DMCA האמריקאי מסיר אחריות מאתרים שמצייתים לבקשות הסרה כאלה, בעוד ערעור על טענת זכויות יוצרים לוקח זמן ועולה כסף. בזכות הנוהל הזה, ויאקום הפסידה לפני חודשיים בתביעת זכויות יוצרים שהגישה נגד יוטיוב על סך מיליארד דולר. בית המשפט הפדרלי פסק כי גם אם חברת אינטרנט מאחסנת ביודעין תוכן שמפר זכויות יוצרים, היא חסינה מאחריות כל עוד היא מסירה תוכן כזה מיד עם קבלת בקשה מבעל הזכויות.

מגוגל נמסר בתגובה כי “אותו תהליך של הסרת סרטונים הוא שירות שניתן לשותפי תוכן של יוטיוב. השירות נקרא YouTube Content ID והוא כולל שורה של כלים שמאפשרים לאותם שותפים לאתר ולזהות תכנים שלהם ולהחליט היכן והאם הם ימשיכו להופיע על גבי יוטיוב. התוכנית מספקת לשותפים כלים וגישה להסיר תכנים שיש להם עליהם זכויות יוצרים”. שאלתי את גוגל אם טענות זכויות היוצרים של קשת נבדקו, אם הוחזרו לאוויר סרטונים שהוסרו ואם ננקטו צעדים נגד טענות שווא של קשת, ומגוגל מסרו כי “איננו מגיבים על מקרים ספציפיים”.

5 בספטמבר, 2010 | בנושאים: 404, בלוגים, טלוויזיה, עיתונות ותקשורת | 12 תגובות

הדוברוּת של קשת: בכלל לא כוחנית

לפני מספר ימים היתה לי שיחה עם אחת הדוברות של קשת, בעקבות בקשת תגובה עבור כתבה שתתפרסם בימים הקרובים. נשאלתי על נקודת המוצא שלי לכתבה, והסברתי שהיא מתבססת על כך שמערך הדוברות של קשת מתנהל בצורה כוחנית מול עיתונאים. על מה אתה מבסס את הטענה הזאת, שאלה הדוברת. מן הידועות, השבתי, והנה דוגמה טריה מהזמן האחרון: דרשתם מכתבת של “העיר” “לבוא חיובית” אם היא רוצה לזכות בזכות השמיימית לסקר כיתות אמן של הטאלנטים של קשת (אשר היו פתוחות לקהל הרחב). זו דעה אחת של עיתונאית אחת מבלי ששמעת את הצד שלנו, אמרה הדוברת. אחרי שסגרנו היתה לי תחושת אי-נוחות. האם אני שופט את קשת לחומרה? שאלתי חברים מעולמות הטלוויזיה ועיתונות הבידור על מקרים מתועדים של התנהלות כוחנית כזאת, וקיבלתי דוגמאות בודדות והסבר: “אין הרבה תקריות מתועדות כאלה, כי עיתונאי בידור לא רוצים לשרוף את הגשר למאיה קרבט [דוברת קשת ומנהלת מחלקת יחסי הציבור שלה]”. מזל שלאנשי “העיר” כבר אין מה להפסיד, אז הם שורפים את הגשר על השער של עיתונם השבוע.