“נולדו חופשיים” — פרק מהספר וראיון עם הסופר
פעיל הקוד הפתוח אורי עידן הוציא ספר בשם “נולדו חופשיים”, שעוסק בעולם עתידני 40 שנה אחרי “קריסת המחשבים הגדולה” של ספטמבר 2014, שקשורה, כמובן, לשימוש בתוכנות קנייניות. הספר יצא בגירסה מודפסת בהוצאת פרדס במחיר 70 שקל לעותק, ובמקביל מתפרסם באינטרנט תחת רשיון CC.
“שאלו אותי למה בחרתי ברשיון זה”, מספר לי עידן. “התשובה היא די פשוטה: הספר הוא אמנם ספר עלילתי אבל מטרתו העקרית היא העברת מסרים, חשוב לי שכמה שיותר אנשים יקראו את המסרים. נכון, אני רוצה גם להרוויח מהספר הזה וגם כאן לדעתי הרשיון הזה יכול לעזור לי. אחרי הכל אין כמו להחזיק ספר מודפס. נכון, אפשר לקרוא ברשת וכד’, אבל אין כמו ספר מודפס, בעיקר ספר עלילה, הרי ספרים כאלו קוראים בדרך כלל במיטה לפני השינה, באוטובוס וכד’. בכל המקומות האלו איננו מחוברים לאינטרנט בדרך כלל. אז אדם שיקרא את הספר באינטרנט, להערכתי לא יקרא את כל הספר באינטרנט אלא יתרשם ממנו בדיוק כמו שהוא מעיין בספר בחנות הספרים. אם הספר ייראה לו, הוא יזמין אותו”.
המו”ל של הוצאת פרדס, דוד גוטסמן, משתעשע לא מהיום עם ספרים אלקטרוניים וחינמיות. הוא העלה עותקים אלקטרוניים של מספר ספרים של הוצאתו בחינם באתר ההוצאה, וללקוחות המשלמים הוא מספק עותק אלקטרוני של כל ספר שקנו, שזמין להם באתר ההוצאה אחרי כניסה עם שם וסיסמה.
“לשמחתי הרבה המו”ל גם כך מפיץ חלק מהספרים ברשת כך שלא היה קשה לשכנע אותו להפיץ את הספר ברשת”, אומר עידן. “הסיפור המצחיק היה שכאשר קיבלתי את ההגהה האחרונה, הייתה כתובה שם הפסקה הרגילה של ‘אין להעתיק ספר זה…’. התקשרתי למו”ל ואמרתי לו, ‘יש כאן סתירה מסויימת, לא?’. הוא די מהר הסכים איתי שאכן זו סתירה ושאל אותי מה אני מציע לעשות, הפניתי אותו לאתר של Creative Commons בישראל שיכיר יותר את מגוון הרשיונות שלהם. כך הוא מהר מאוד הסכים לרשיון שלי”.
והנה הפרק השני מהספר “נולדו חופשיים”. הפרק, כאמור, מופץ תחת רשיון CC-BY-SA.
____
“בשנת 2001, ב-11 בספטמבר,” הסבירה המורה להיסטוריה בקולה הצעקני, “בוצע אחד משני פיגועי הטרור הגדולים בעולם. אירוע זה קיבל שם שייקל עליכם לזכור את התאריך במבחנים: ניין-אילבן, על שם התאריך בו הוא בוצע.” המורה הצביעה על הלוח עם שלט מוארך ומיד הופיע סרט ארכיון. התלמידים הביטו פעורי פה לנוכח מראה הזוועה: מטוס נוסעים טס ומתנגש ישירות בבניין ענק הנשרף ומתמוטט מכוח ההתנגשות, וכאילו לא די בכך, מטוס נוסעים נוסף מגיח ומתנגש בבניין זהה העומד ליד הראשון ונשרף ומתמוטט גם הוא. המורה המשיכה להסביר מה היו אותם בניינים, את עוצמת הפגיעה שגרמה חוץ מלאבדן חייהם של אלפי בני אדם, גם לנזק כלכלי ותדמיתי עצום למעצמת העל ולאחר מכן למסע מלחמות נקמה בארגוני טרור ובמשטרים התומכים בהם. משהבחינה כי התלמידים אינם מקשיבים, אלא בוהים בהשתאות במראות הזוועה, באנשים המאובקים המתרוצצים חסרי אונים ברחובותיה אפופי העשן של ניו יורק, הפסיקה את הרצאתה לכמה דקות והתבוננה עמם בסרט. לאחר מכן הציגה על הלוח מפות ורשימות של גורמים ותוצאות של אותו פיגוע רצחני ואדיר הממדים.
“פעולת טרור גדולה נוספת,” המשיכה המורה “שאמנם אופן ביצועה לא היה אלים ורצחני כמו הראשונה, אך גרמה באופן ישיר ועקיף למשבר כלכלי עמוק, להפלת משטרים רבים ולערעור שלטון החוק בעולם כולו למשך שנים רבות, היה קריסת המחשבים הגדולה בספטמבר 2014.”
התלמידים הביטו מרותקים אל הלוח. החברה האנושית, שהייתה תלויה לחלוטין במערכות ממוחשבות, בין אם בהפעלת מכשור ביתי פשוט ובין אם מערכות גדולות בהרבה, פסקה מלתפקד בבת אחת, וללא כל התרעה מוקדמת. על הלוח הוצגו חלק קטן מתוצאות אותה קריסת מחשבים: חסימת צירי תנועה, מחסור מידי במוצרי מזון בסיסי, קריסת מערכות המסחר, קריסת חלק מהבנקים.
ומיד אחר כך – התפרעויות המוניות, שוד וביזה, המשטרים הליברליים ביותר נאלצו להשתמש בכל האמצעים שעמדו לרשותם כדי להשתלט על המצב, לעתים קרובות ללא הצלחה. המהומה שלטה בכול, ובמקומות מסוימים, הגופים היחידים שנותרו מאורגנים היו כנופיות הפשע המאורגן, שמיד תפסו את מושכות השלטון, ופושעי האתמול הפכו לשליטי ההווה.
“עד היום,” המשיכה המורה וסיפרה, “לא ידוע מי עומד מאחורי ההתקפה הזדונית שהרסה לחלוטין את מרבית מחשבי העולם. על אף התועלת שהפיקו ארגוני הטרור המוכרים באותה עת מההתקפה, לא הצליחו למצוא שום קשר בינם לבין קריסת המחשבים. ככל הנראה היא נעשתה על ידי קבוצה קטנה מאוד ולא ידועה.”
היא המשיכה והסבירה מדוע דווקא מדינות המערב, המפותחות והעשירות היו הראשונות להיפגע, “לא רק שהן היו מפותחות יותר מבחינת שימוש בטכנולוגיות תלויות מחשב, הרי שמדינות אלה היו תלויות במקורות מזון ואנרגיה מרוחקים, שהגישה אליהם נותקה עקב קריסת המחשבים הגדולה.”
המורה לא ידעה להשיב לשאלות התלמידים כיצד נעשתה ההתקפה בפועל, אולם היא ידעה לספר כי המתקפה ארכה מספר חודשים. בכל פעם שנעשה ניסיון להפעיל מחדש את המערכות הן הותקפו וקרסו שוב. לקח זמן רב להטמיע מערכות אחרות ושיטות עבודה חדשות, החסינות בפני ההתקפות. את נזקי אותה מתקפה לקח שנים רבות לתקן. מלבד החזרה לאחור בכעשרים שנה מבחינה טכנולוגית, מדינות המערב, שכאמור נחלשו מאוד היו נתונות במשך כרבע מאה להתקפות טרור של גורמים שניצלו את חולשתן. “כיום, כבר קשה לזכור מתי הייתה מתקפת הטרור האחרונה, אך אני יכולה לומר לכם שזה קרה לפני כחמש עשרה שנה. מאז, פסקו ההתקפות והמלחמות, וזאת ללא כל סיבה הנראית לעין. ללא ספק זוהי אחת התעלומות הגדולות ביותר בתולדות ההיסטוריה המודרנית…” סיכמה המורה את דבריה.
אדווה ישבה בחדרה וכתבה מטלת בית. היה עליה להשוות בין שתי מתקפות הטרור הגדולות של המאה ה-21.
היא בחנה את אמצעי התקיפה בשני המקרים, היא יכלה לתאר לעצמה באופן מוחשי ביותר את האמצעים בהם השתמשו תוקפי ה”ניין-אילבן” וגם להבין בערך את התוצאות שלה.
אבל לגבי “קריסת המחשבים”, היא הבינה את הגורם לתוצאות שלה, של נפילה כלכלית של מרבית החברות, של אבטלה חמורה וגם את עשרות השנים שלקח להתאושש מקריסה כזו אבל הגורם הראשוני לפעולה נוראה זו לא היה ברור, כיצד הצליחו תוקפי “קריסת המחשבים” לחדור לכל מחשב ומחשב בעולם ולנטרלו?
“על זה אני בטוחה שסבא יכול לענות, אני אשאל אותו בארוחת הערב,” חשבה לעצמה.
עבור הארי, קריסת המחשבים הגדולה הייתה גורם לטרגדיה אישית. אשתו, סבתה של אדווה, נהרגה בהתנגשות בין מטוסי נוסעים מיד לאחר ההמראה משדה התעופה הית’רו ממנו טסה בתום ביקור משפחתי בלונדון. קריסת המחשבים שאירעה דקות ספורות לפני ההמראה, שיבשה את התקשורת בין הטייסים לצוות הפיקוח וגרמה לתאונה המחרידה בה נספו רוב נוסעי המטוס תוך שניות ספורות. זו הייתה אחת התאונות היחידות שבגללן נהרגו אנשים בקריסת המחשבים הגדולה.
בארוחת הערב שאלה אדווה את סבא הארי, כיצד הצליחה קבוצה קטנה כל כך של אנשים לפרוץ לכל המחשבים בעולם ולהרוס אותם, הרי מדובר במיליוני מחשבים.
“הם לא חדרו לכל מחשב ומחשב,” הסביר הארי, “הם הפיצו וירוס מחשבים קטלני.”
“וירוס מחשבים?” שאלה אדווה בתמיהה “מה זה וירוס מחשבים?” אדווה ידעה שאפשר לפרוץ למחשבים ולהשתלט עליהם מרחוק, לגרום לנטרולם וכדומה, היא אפילו ידעה באופן תיאורטי איך אפשר לעשות זאת. אך על וירוס מחשבים לא שמעה מעודה.
“וירוס מחשבים זוהי תוכנה שמנצלת את פרצות ההגנה של מערכת ההפעלה, חודרת למחשב, ומיד משכפלת את עצמה ומשם חודרת דרך הרשת לכל המחשבים בעולם, בדרך כלל גם גורמת לנזק תוך כדי כך.”
“הווירוס הזה, חדר לכל המחשבים, שכפל והפיץ את עצמו ולא עשה דבר, אבל ביום מסוים, גרם לכולם להפסיק לפעול מיידית.” הסביר סבא.
“אבל זה לא הגיוני,” גיחכה אדווה, “הרי יש כל כך הרבה סוגים של מערכות הפעלה, שלא יכול להיות שתוכנה אחת תצליח לפרוץ לכל המערכות? ואיך היא הצליחה להפיץ את עצמה? הרי כדי להפעיל תוכנה צריך לבקש מהמערכת להפעיל אותה, היא לא עושה את זה לבד.”
“זה בדיוק העניין!” קרא הארי, “באותה תקופה, כמעט כל המחשבים בעולם פעלו עם אותה מערכת הפעלה שחלק מפרצות האבטחה שלה היו ידועות לכולם, מעבר לזה, היו לה אופציות של הפעלת תכנית מרחוק, שבחלקן לא ברור מדוע היו פתוחות לרשת לכן אפשר היה לכתוב תוכנה כזו שתפיץ את עצמה כמו וירוס אצל בני אדם ושתהרוס את המחשבים אליהם הגיעה.”
דבריו של סבא הארי נשמעו לא הגיוניים. הרי אם אנשים יכלו לחקור את פרצות האבטחה במערכת ההפעלה שלהם, הרי הם יכלו גם פשוט לתקן אותן וליצור גרסאות משופרות, ולא רק לכתוב תוכנה שתנצל את הפרצה.
“זהו, שהם לא יכלו,” הסביר הארי, “כי החברה שייצרה את אותה מערכת הפעלה חסמה בפני הציבור את הגישה לקוד המקור של המערכת. אמנם היא עשתה כל שביכולתה לתקן את פרצות האבטחה, אבל לא תמיד בהצלחה.”
“איך אפשר לעשות כאלו דברים?” שאלה אדווה בתדהמה, “נדמה לי שזה לא חוקי.”
“נכון, היום יש חוק נגד זה אבל אז לא היה, החוק הזה הוא אחת המסקנות של ועדת האו”ם שהוקמה לחקירת האירוע.”
“אבל עדיין, למה להם לעשות דבר כזה?”
“עזבי, זה מסובך, בואי רק נאמר שהשיקול העיקרי היה כלכלי, הם חשבו שזה יותר רווחי בשבילם לכן הם עשו את זה.”
“איך זה יכול להיות יותר רווחי, הרי הם רק הפסידו מזה,” הקשתה אדווה.
“את רואה את התוצאה הסופית לאחר מעשה, הם לא ראו את זה. בכל מקרה זה די מסובך להסביר, בואי נדבר על זה פעם אחרת, אני אנסה להסביר לך את השיקולים שלהם עד כמה שאני יכול”.
“טוב, זה באמת לא הנקודה, מעניין אותי מה היה האינטרס של אותם אנשים לעשות את זה?”
“של איזה אנשים?” שאל הארי
“אלו שפרצו למחשבים וגרמו לנפילת המחשבים הגדולה”, ענתה אדווה.
“הם לא בדיוק פרצו, הם רק הפיצו וירוס.”
“לא חשוב, זה אותו דבר,” ענתה אדווה.
“האמת היא, שאני לא יודע בדיוק מה האינטרס שלהם אבל בסופו של דבר זה הביא לתוצאה חיובית למרות הצורה האכזרית שבה זה נעשה.”
לאדווה זה נשמע משונה שהוא אומר דבר כזה כי אשתו, הסבתא שלה, נספתה בתאונת מטוס שנגרמה כתוצאה מהקריסה הזו. איך הוא יכול לומר שבסופו של דבר זה היה חיובי? היא הרגישה שלא בנוח לשאול אבל לשמחתה הוא המשיך.
“כשזה קרה, כמובן שעולמי חרב עלי, אבל כשאני רואה מה קרה היום בעולם המחשבים אז בדיעבד אולי זה היה טוב לכל העולם, לי אישית זו הייתה טרגדיה ענקית.”
“איך זה קרה?” שאלה אדווה.
“כל המחשבים התחילו ליפול אחד אחרי השני, זה היה ממש מדהים, לא היה מקום בעולם שבו לא נפל מחשב, זו הייתה נפילה כלל עולמית ולצערי הרב, בשדה התעופה בלונדון היה מחשב בקרת טיסה שהריץ את מערכת ההפעלה הנוראה ההיא שהייתה כה פגיעה לווירוסים, מה שגרם כמובן לתאונה של מטוסים באוויר.”
“הרבה אנשים נהרגו בטח”
“כן, כמה עשרות בני אדם בתאונה אחת, אבל עזבי, אין לי כוח לחזור על זה.”
“אני זוכר את זה, הייתי אז ילד בן שש,” הצטרף לשיחה אביה של אדווה שלא הבין יותר מדי בפרטים הטכניים, “זה היה נורא, לא היה לנו אוכל בבית ואי אפשר היה לקנות אוכל, אני זוכר שהייתי מאד רעב ואז הגיעו חיילים וחלקו לנו מזון.” זה הזכיר לאדווה את הסיפור שסיפרה המורה בכיתה.
“את רואה אדווה, בשביל זה גם צריך חיילים לפעמים חיילים הם מעין שוטרים ששומרים על הסדר בעולם ובזמן שהטרור חוגג הם יכולים לפחות לעזור,” הוסיף אביה של אדווה במין חיוך, כאילו כדי להראות לה למה צריך צבא. “אבל מה אתם יכולים לדעת על זה, אתם נולדתם חופשיים…”
“ואחרי הנפילה הזו כמה זמן לקח לשקם את המחשבים?” שאלה אדווה למרות שהמורה כבר הסבירה בכיתה. היא רצתה לשמוע מה סבא הארי חושב על כך.
“זה לקח למעלה מעשר שנים, היה נראה לרגע שהעולם חוזר לתקופת ימי הביניים, ואפילו יותר גרוע. בימי הביניים אנשים עוד ידעו איך לתפקד בלי מחשבים, אבל בעידן שלנו, כמובן שזה בלתי אפשרי…”
“ברור שזה בלתי אפשרי, אני לא יכולה לתאר לעצמי עולם בלי מחשבים,” אמרה אדווה.
שאר ארוחת הערב עבר כמעט ללא מילים, כל אחד היה שקוע במחשבותיו, ואדווה הרגישה מעט צער על כך שגרמה לסבא הארי להיזכר באותם ימים קשים.
למחרת החליטה אדווה לאפות עוגת גבינה ליום הולדתה של קרן. היא חיפשה מתכון באתרי מתכונים, אבל משום מה הם נראו לה לא מוצלחים כל כך, והיא פנתה לבקש עצה מסבא הארי.
“עוגות גבינה…” אמר הארי בלחש ושאף אוויר מאפו כאילו הוא מריח משהו טעים במיוחד, “סבתא שלך הייתה אלופת עוגות הגבינה…” ופתח מגרה מלאה בתקליטורים. “אני חושב שיש לי איזה דיסק ישן עם גיבוי של מתכונים מלפני קריסת המחשבים. השאלה רק באיזה פורמט הקבצים…”
“מה זה משנה?” שאלה אדווה.
“פעם השתמשו במעבד תמלילים שפתח רק את המסמכים שנכתבו באמצעותו,” הסביר הארי.
“אבל סבא!” קראה אדווה בחצי צחוק כאילו שמעה את הדבר האווילי ביותר בעולם, “אז איך אנשים קראו מסמכים אחד של השני אם כל מעבד תמלילים קרא רק את הקבצים שלו?”
“פשוט מאוד,” חייך סבא, “לכולם היה צריך להיות את אותו מעבד התמלילים.”
“ואז מה היה קורה אם אותה חברה הייתה מפסיקה לייצר את מעבד התמלילים הזה?” שאלה אדווה.
“זו באמת עלולה הייתה להיות בעיה, אבל מה שיותר גרוע,” הוסיף הארי, “זה שהחברה הזו הייתה מוציאה כל שנתיים בערך גרסה חדשה, שכולם היו חייבים לרכוש אותה, כדי להמשיך להיות יכולים לקרוא את המסמכים של כולם.”
“זה נשמע ממש מושחת!” מחתה אדווה, “איך אנשים הסכימו לזה?”
“לא כולם היו מודעים לזה, ואפילו היו די מרוצים מהמצב, כל עוד הכול פעל כמו שצריך.” הסביר הארי, “לא עלה על דעתם שיכול להיות מצב אחר, יותר טוב. וגם אם היו מודעים, לא היה להם כוח להילחם בזה כל עוד לא הייתה מדיניות ממשלתית בעניין.”
“אני עוד לא הבנתי מה ההיגיון בכל הדברים האלו, תוכנות בלי קוד מקור, מסמכים שאף אחד לא יודע איך הם כתובים… איזה מן עולם משונה זה היה…”
“אדווה, רוב האנשים אינם יודעים בכלל מה זה קוד מקור ובכלל לא מעניין אותם מה הפורמט של מסמכים.”
“נכון, אבל יש גם לא מעט כאלו שכן מבינים. להם לא היה איכפת?”
“אני באמת לא יודע, את רוצה שאחפש לך את המרשמים?”
הוא חיפש במגירה אבל לא מצא את הדיסק הרצוי
“אני אחפש לך אותם במקום אחר, אבל זה ייקח קצת זמן, האמת זה יכול להיות אתגר מעניין בפענוח צפנים…”
“פענוח צפנים…,” חשבה אדווה לעצמה, “זה מתאים לתומר, הילד החדש בכיתה, זה יכול להיות תירוץ טוב לדבר אתו.”
“אני אשמח אם תמצא, אבל עכשיו אני חייבת ללכת לעשות עוגה!” אמרה אדווה והסתלקה מן החדר.
בלית ברירה הכינה אדווה עוגה מהמתכונים שמצאה ברשת, לאחר מכן הלכה לחדרה כדי להתכונן למסיבה של קרן. היא ידעה שתפגוש שם את תומר.
תוך זמן קצר כל תכולת ארון הבגדים הייתה מפוזרת בכל החדר. אדווה מדדה ופשטה את כל בגדיה בכל השילובים האפשריים. הבחירה הייתה קשה. היא נראתה נפלא בלי קשר למה שלבשה, והגרוע מכול הוא שאדווה חשבה לגמרי ההפך. “לו רק היה לי גוף יפה כמו של רותם…” חשבה לעצמה, היא לא שמה לב לקו המותניים הצר והנשי שלה, ובכלל, היא לא הייתה מספיק מודעת לנשיות שלה.
היא בחרה לבסוף במכנסים האדומים ובחולצה לבנה הצמודה.
בדיוק שיצאה מהחדר, חזר מיכאל אביה מהעבודה. “את כל כך יפה, את כל כך דומה לאמא שלך”, אמר בעניים לחות “חבל שהיא לא כאן לראות איך גדלת,” אמר כשהוא מחבק אותה.
אדווה הנבוכה מהתפרצות הרגשות של אביה, חיבקה אותו בחום ולאחר מכן נפרדה ממנו ויצאה במהירות אל המסיבה של קרן.
אדווה הגיעה מוקדם יחסית, לפני שאר האורחים, ועזרה לקרן בסידורים האחרונים לקראת המסיבה.
היא סיפרה לקרן את תולדות עוגת הגבינה שהביאה ושאלה אם תומר יגיע.
“מה הקשר לתומר?” שאלה קרן שלא הבינה מדוע אדווה מדברת על עוגת הגבינה ובאותו משפט שואלת לגבי תומר.
היא הסבירה לקרן על כל העניין שלה בתומר ועל הקבצים בתקליטורים של סבא שלה. קרן לא הבינה ממש בעניין של הקבצים, אבל לגבי תומר היא חשבה שזה רעיון מצוין.
“תומר נראה ממש חמוד, חשבתי להתחיל אתו בעצמי, אבל נראה לי שהוא יותר הטיפוס שלך,” אמרה קרן.
לאחר זמן לא רב החלו להגיע שאר האורחים. אדווה חיכתה בצד בציפייה דרוכה, כשהיא משתדלת לא להקשיב לריכולים של חברותיה לכיתה. כשהגיעו רותם ותומר, אדווה בקושי רב הצליחה להסתיר את התרגשותה.
כשהתחילו הריקודים, הזוגות הקבועים עלו מיד לרקוד, אך למרבה הפתעתה כעבור רגע קצר ניגש אליה תומר והזמין אותה לרקוד עמו. אדווה הייתה כל כך נרגשת שלא הצליחה לומר כלום, ובוודאי שלא לספר לו על הקבצים שקיבלה מסבא שלה. היא הצליחה לחייך אליו, ותומר אפילו לא הבחין בלבה המפרפר מהתרגשות, בדיוק כמו שאדווה לא הבחינה בהתרגשותו.
אדווה חזרה מבית הספר ומצאה את סבא הארי בחדר המחשבים, בו בילה את רוב שעות היום. הוא התכונן לטיסה לאנגליה למחרת לביקור משפחתי, והיה עסוק באישור זמני הטיסה ובדיקת המועד בו יצטרך להגיע לנמל התעופה.
“מצאתי לך דיסק מלא מרשמים,” הוא אמר.
“ואפשר לקרוא אותם? או שהם כתובים בפורמט הסודי ההוא?”
“כן, אפשר, זה בפורמט קצת יותר חדש, זה אמנם לא נראה הכי ברור אבל אפשר בהחלט לקרוא אותם.”
“חבל…” אמרה אדווה בצער.
“חבל?” התפלא הארי, “חשבתי שרצית את המרשמים!”
כך, מבלי שהתכוונה כלל, נאלצה לספר לסבא הארי מי זה תומר, כמובן שהיא לא סיפרה על המסיבה של אתמול והביישנות שלה.
“יפה, זה רעיון יפה להתחלה…” אמר הארי “אני יכול למצוא לך קבצים אחרים מהעבר עם המון חומר והאמת אם תמצאו דרך להבין את המידע שיש שם זה יכול מאוד לעזור.”
“אבל מה יש בקובץ?” התעניינה אדווה. היא לא רצתה להביא לתומר קבצים שאין בהם שום דבר מעניין.
“יש לי, אני חושב, דיסק עם מיילים שנשלחו ממש לפני נפילת המחשבים הגדולה, לא קראתי אותם אז כי ניתקתי את המחשבים מהרשת ודי פחדתי שהם נפגעו מהווירוס.”
“מצחיק אותי הרעיון של וירוס במחשבים,” גיחכה אדווה, “אם יש להם וירוס שילכו לרופא!”
“האמת שזה באמת היה מצחיק אם זה לא היה עצוב,” ענה הארי ברצינות גמורה, “אבל באותם ימים היו שולחים המון וירוסים במיילים, הווירוסים ניצלו פרצות במערכת ההפעלה כך שברגע שמישהו היה מפעיל את הקובץ המצורף, הוא היה מדביק את המערכת כולה.”
“מה זאת אומרת ברגע שמפעילים את הקובץ המצורף?” הקשתה אדווה.
“ברגע שלחצו על הקובץ כדי להציג אותו, אם הוא היה קובץ נגוע בווירוס, הווירוס היה מתחיל לעבוד.”
“אבל וירוס זה קובץ תוכנה, איך זה מתחיל לעבוד כשלוחצים עליו?”
“המערכות בעבר לא הבחינו בין קובץ תוכנה לקובץ טקסט או תמונה ולכן אפשר היה בטעות ללחוץ על קובץ תוכנה וזה היה מפעיל אותו, לא רק זה, אלא שהיו גם מיילים עם וירוסים יותר מתוחכמים שהיו מנצלים פרצות בתוכנות הדואר וגורמים נזק למערכת כאשר רק היו פותחים את המייל, אפילו בלי להפעיל את הקובץ.”
“אז ככה עבד גם הווירוס שגרם לנפילת המחשבים הגדולה?” שאלה אדווה.
“בין השאר, נראה לי שהאנשים שעשו את נפילת המחשבים הגדולה היו חכמים ביותר, הם ניצלו בבת אחת את כל פרצות האבטחה שהיו ידועות באותה תקופה. הווירוס נשלח בעיקר כקבצי דואר אלקטרוני תמימים לחלוטין, אבל כדי לעקוף את האנשים הזהירים יותר שלא פתחו קבצי דואר אלקטרוני, הוא ניצל פרצות באבטחה של התוכנות וגרם לכך שהתוכנה תפעיל את הווירוס גם בלי שפתחו את המייל.”
“נראה שממש מפחיד היה להשתמש במחשבים אז.” אמרה אדווה בטון מהורהר.
“היו לא מעט תוכנות הגנה, שהיו מתעדכנות כל הזמן, ובדרך כלל אפשר היה להשתמש במחשב בלי יותר מדי פחד, רק שבמקרה ההוא של נפילת המחשבים הגדולה זה היה וירוס הכי חזק שהיה עד אז.”
“איך הווירוס הזה הצליח לחדור למרות כל תוכנות ההגנה?” התעניינה אדווה.
“הווירוס הזה היה כל כך מתוחכם!” אמר הארי והניף אצבעו באוויר, “הוא היה משנה את הקוד של עצמו כל פעם שהפיץ את עצמו למחשב, ואחר כך, שתוכנות ההגנה סרקו את המחשב וחיפשו את המבנה המסוים, הן לא מצאו אותו, והווירוס היה מצטרף לקבצים הרגילים והיה מופעל ברגע שהפעילו אותו, ואז הוא קודם כל יצר קובץ דומה לעצמו אבל קצת שונה וצירף את עצמו לכל מייל שאותו משתמש שלח ולפעמים אפילו לכל מסר בתוכנת מסרים מידיים. מעבר לכך, הווירוס לא עשה כלום עד ליום בו הופעל מרחוק שאז גרם למחיקת כל הדיסק הקשיח, כך שאף אחד לא חשד בקיומו.”
“אז מה כן אפשר היה לעשות נגד זה?” התעקשה אדווה לחקור.
“לא היה הרבה מה לעשות. הדבר היחיד שאפשר היה לעשות היה פשוט לנתק את המחשב מהרשת, כך הווירוס לא התפשט, וזה מה שאני עשיתי, פשוט ניתקתי את המחשב מהרשת וגיביתי את כל החומר, אני לא יודע האם הקבצים שנתתי לך נגועים בווירוס או לא. בסופו של דבר לא השתמשתי בחומר הזה והוא עדיין כאן על כמה דיסקים, אני יכול לתת לך את הדיסק של המיילים ההם, אם תצליחי לפענח אותם זה יהיה נחמד.” אמר וקם מהכיסא לחפש באחת המגירות בצד השולחן שהייתה מלאה בעשרות דיסקים. לאחר כמה שניות שלף קופסה של תקליטורים, עבר באצבעותיו תקליטור אחר תקליטור עד שקלטו עיניו את הרצוי, הוציאו החוצה ונתן אותו לאדווה.
“ואם יש כאן וירוס מחשבים, האם הוא לא יכול להזיק למחשב שלי?” שאלה אדווה ובחנה בזהירות את התקליטור שבידיה.
“לא, הווירוס הזה מיועד למערכת ההפעלה שהייתה פעם, ועל המערכות של היום הוא לא פועל בכלל, כך שאת מוגנת מפניו.” ענה הארי
“מה הבעיה לפענח את הדיסק?” התעניינה אדווה, “הרי הוא בסך הכול מכיל קבצים של מיילים.”
“זה לא כל כך פשוט,” הסביר הארי, “התוכנה ששמרה את המיילים שמרה אותם בפורמט שלה, היום אין לי את התוכנה ההיא ולכן אני לא יכול לקרוא אותם.”
אדווה התבוננה בתקליטור וקראה את הכיתוב בכתב ידו של הארי “מיילים – ספטמבר 2014”, וחשבה לעצמה שהוא ממש ישן. לפתע, כשהסתכלה במילה “ספטמבר” עלה בדעתה ששני האירועים שהמורה בכיתה דיברה עליהם קרו בחודש ספטמבר. היא הסבה לכך את תשומת ליבו של סבא הארי.
“משונה, אף פעם לא חשבתי על זה,” אמר, “כנראה ספטמבר הוא חודש מקולל…”
“קחי את הדיסק, אני טס מחר בבוקר כך שלא אוכל לעזור לך יותר עם זה אבל אני בטוח שתסתדרי. אם תרצי משהו, אני מאמין שאהיה זמין בטלפון.”
אדווה חשבה לעצמה שזה משונה שהוא נותן לה מיילים שלו מהעבר, הרי יכול להיות שם דברים מאד אישיים, היא לא היה בטוחה שהיא הייתה נותנת בקלות כזו למישהו להסתכל במיילים. “סבא, זה לא מיילים אישיים?” שאלה, “זה בסדר שאני אקרא אותם?”
“לא משהו שיכול להביך אותך, ואם יש איזה מייל רומנטי, הוא ייתן לכם קצת השראה…” צחק הארי.
“מה שכן,” הוסיף, “אולי יש כאן תמונות של סבתא שלך שהיא שלחה לי מאנגליה.”
אדווה הייתה מאוד מעוניינת לראות את התמונות של סבתא שלה.
היא חזרה לחדרה ותחבה את התקליטור עמוק בתיק בתקווה שמחר היא תצליח לאזור עוז ותדבר עם תומר. היא רצתה מאוד לפענח עבור סבא הארי את המיילים שלו מלפני כל כך הרבה שנים, והסתקרנה לדעת על מה דיברו לפני ארבעים שנה במייל.
“מעניין כמה קשה זה כבר יכול להיות,” חשבה לעצמה. אות של שיחה קולית במחשב קטע את מחשבותיה, והיא פנתה לבדוק מי מחפש אותה. הייתה זו חברתה קרן.
“היי דווי… את זוכרת שמחר אנחנו צריכות ללכת ללשכת גיוס?”
אדווה שכחה לגמרי מההתייצבות בלשכה, שוב היא נאלצת לדחות את ההזדמנות לדבר עם תומר. בלית ברירה ובאי רצון, קבעה עם קרן שקרן תאסוף אותה עם הרכב של אמה למחרת בבוקר.
“הכנסתי כבר את הכתובת למחשב הניווט של הרכב,” אמרה קרן בגאווה, “אני אאסוף אותך מחר בשמונה בבוקר, צריך להיות שם בשמונה וחצי.”
אדווה חשה הקלה בפרפורי הבטן שגרמה לה המחשבה על השיחה העתידית שלה עם תומר. היא לא הייתה בטוחה שתוכל לעבור בשלום את המבוכה והמתח שבפנייה אליו בכיתה. עלה בדעתה שאולי עדיף לפנות אליו במייל, ככה יהיה פחות מביך, אבל לאחר שניסתה לחשוב על ניסוח הולם, החליטה שיותר קל יהיה להסביר לו את העניין פנים אל פנים והיא תצטרך להתגבר על המבוכה ולדבר איתו. בסיכומו של דבר, היא הייתה בטוחה שהוא ישמח לעזור לה, והחליטה שהיא תעשה את זה בהזדמנות הראשונה שתראה אותו.
אני חושב שבעתיד, זה יהיה המודל העסקי של הוצאות קטנות רבות, מודפס תמורת כסף, ומקוון בחינם. למען האמת, אני נוטה להאמין, שעם התקדמות הטכנולוגיה, יעבור זמנן של ההוצאות הגדולות, שכן לכל אחד תהיה ביד הטכנולוגיה להפצת ספרים.
סה”כ הספר נשמע מאוד מעניין, וסביר להניח שאני אקנה אותו (או אדפיס אותו מהאתר, שזה החלק הבעייתי במקצת בכל הרעיון).
אני חושב שבעייתיות ההדפסה היא חלק מהרעיון של הרשיון הזה: עדיף לך להתאמץ להתאים את זה להדפסה ולהדפיס באיכות ביתית (שעולה כסף), או פשוט לשלם ולקבל עותק נוח וכרוך?
בתור מישהו שעסק בזמנו בהתאמת ספרים ב-nullus #bw לאקרובט, ברגע שאתה נכנס לשוונג, זה לא באמת כזה קשה. וחוץ מזה, ההדפסה הביתית הזאת עדיין תעלה פחות מהספר, וגם יש את כל החנויות צילום מסמכים האלה שמציעות שירותי הדפסה.
כשכתבי שזה החלק הבעייתי, לא התכוונתי לבעייתיות בביצוע, אלא לבעייתיות בניסיון לבסס מודל עסקי על הרעיון של מודפס בכסף ומקוון בחינם.
גם להליכה לחנות צילום מסמכים יש עלות — זמן מבוזבז, מחיר השכפול וכו’. אם ההפרש הוא 50 שקל, גם אני הייתי הולך לחנות צילום. אבל אם ההפרש זניח, הייתי קונה את הספר.
ואגב, אחי הקטן קרא את כל ההארי פוטרים באנגלית ב-PFDים על מסך המחשב. אני אומר לך, הצעירים האלה יקברו את הנייר ואותנו ביחד.
עידו לאחיך יש בעיות ראייה? אם לא כדאי שיפנה לרופא עיניים, זה נשמע כמו משהו שיהרוס את העיניים על בטוח
הא?
ההפרש הוא בדר”כ אפילו גדול יותר. כשספר שקניתי לפני כמה שנים עולה היום פי 2, בעוד שלהדפיס אותו יעלה לי שמינית מהמחיר שלו בחנות, אני בתור צרכן אעדיף להדפיס אותו.
אם ראית את הסרטון של אפיק 2014, אז וודאי תסכים איתי שיום אחד, ברגע שכולם ירגעו מהתוכן המקוון, שני הזרמים יתחילו להתפתח מחדש במקביל ולא אחד נגד זה או אחד לטובת השני.