עזרו לאתר בלוגרים שקיבלו תעודת עיתונאי
לשכת העיתונות הממשלתית הנפיקה תעודות עיתונאי לבלוגרים, “לא אחד, אלא יותר, כמה וכמה אנשים. [...] יותר ישראלים מאשר זרים”, לדברי ראש לע”מ, דני סימן, בראיון שנתן לי ב”העין השביעית”. כשביקשתי את שמות הבלוגרים הוא סירב בנימוק של “צנעת הפרט” (פחחח), וכשהגשנו בקשת חופש המידע, קיבלנו אחרי כמעט ארבעה חודשים רשימה שמית של 5472 בעלי תעודות עיתונאי ישראלים בלי שיוך מערכתי (כלי התקשורת שהם עובדים בו). אנחנו ממשיכים לפעול מולם במסגרת חוק חופש המידע, בסיוע התנועה לחופש המידע, אבל בינתיים נשמח לסיוע: הסתכלו ברשימה, המצורפת לידיעה ב”העין השביעית”, ואם אתם מזהים שם שמות של בלוגרים, ספרו לי באימייל the7i@kenans.net.
יוטיוב והמשט: גוגל חוסמת גישה מישראל לסרטון נגד ההסברה הישראלית
סרטון היוטיוב Internet killed Israeli PR, שנוצר על ידי קבוצה בשם MDT (Minor Demographic Threat), חסום לצפייה בישראל, מדווחים רחביה ברמן ו-Ali Abunimah. הגולשים לסרטון מקבלים הודעה לפיה “This video is not available in your country due to terms of use violation” (“סרטון זה אינו זמין במדינתך עקב הפרת תנאי השימוש”).
מבדיקה בסיוע גולשים מחו”ל עולה שהסרטון חסום גם בצרפת ובגרמניה. ייתכן שהדבר קשור להצגת תמונתו של אדולף היטלר לכמה שניות בסרטון, בניגוד לחוקים מקומיים המטילים הגבלות על שיח העוסק בנאציזם. עם זאת, לא ברור אילו תנאי שימוש של יוטיוב הופרו, ובפרט בישראל. שלחתי לדוברות גוגל בקשת תגובה, ומנסיוני זו תגיע בעוד שבועיים ולא תענה על אף שאלה ששאלתי.
הסרטון זמין לצפייה בישראל בדיילימושן (אתר צרפתי, במיטב האירוניה) ובווימאו.
[עדכון 17.8.2010] הסרטון חזר להיות זמין בישראל.
מגזין “אחר” של מיברג מוריד את הקצב
אימייל שנשלח למנויי מגזין “אחר”:
מנויי “אחר” יקרים,
מספר סיבות נקשרו שבעטיין החלטנו להוריד מעט קצב בימים אלה.
אני מאמין שלא נעלם מידיעתכם שנקלעתי למצוקה כלכלית לאחרונה. התחייבתי לשלם שכר סופרים הוגן וממשי לכתבי “אחר”. העובדה שאני מתעקש להעלות חמש כתבות חדשות ביום, שישה ימים בשבוע, דופקת מונה כבד ביותר. ההגדרה הראשונית – מגזין – היתה אמורה לווסת קצב העלאת חומרים מתון יותר, אבל נהנינו מהיכולת לחדש ולהוסיף מדי יום וממגוון הדעות והכותבים, ולא השגחנו שהעלינו את הרף מעבר למקום וליכולת.
בשילוב הקטלני מבחינת יכולת הקיבולת של קוראים בימים אלה – מונדיאל, חום הקיץ, עונת טיולי חו”ל ומלפפונים אחרים – החלטנו שהימים מצריכים מתכונת קיץ מתונה יותר, וכך פעלנו. טרם החלטנו על הקצב הנכון, אבל אחת הקובלנות הבולטות עד היום היתה, שכתבות חדשות רבות מדי עולות ויורדות כל יום, ואינן מאפשרות קריאה נינוחה. אין זה מקרה כלל, שהכתבות הראשונות כרונולוגית באתר מדי יום, זוכות למירב ההתייחסות, שעה שהנמוכות יותר, נותרות יתומות. ולא חלילה, בגלל שהן נחותות.
אלה פני הדברים לאשורם.
אשמח אם תכתבו לנו – האם אתם שותפים לתחושתנו, האם לאו. האם יש לכם רעיון המתייחס נקודתית לאתר וכן הלאה. מה שברור, השבוע יהיה הכי פחות דינמי מאז הוקם האתר לפני חצי שנה. אבל אנחנו נקרא את התגובות וההערות ונמצא דרך הולמת להתייחס אליהן.
תודה שקראתם “אחר”,
רון מיברג
עוד בנושא:
• איתמר שאלתיאל מתלונן: מיברג מעכב תשלומים
• עתידו של “אחר” נראה עגום
• “מותם של העיתונים יבוא יד ביד ובד בבד עם מותו של דור”. ראיון עם מיברג
מותגים שעשו את זה באינטרנט
לקראת גליון מדד המותגים של פירמה, שייצא מתישהו ביולי, הנה הכתבה שלי ממדד המותגים 2009.
מהנשיא המקוון הראשון ועד חברות ביגוד וקפה מושמצות שניצלו את האינטרנט היטב – קבלו את תשעת המותגים שניצלו את הרשת כדי לעשות בית-ספר למתחרים, בחדשנות, במקוריות ובתעוזה
מדינת ישראל, ברוכה הבאה לאינטרנט
במסגרת מאמצי ההסברה סביב תקיפת המשט לעזה פרסם משרד החוץ בפליקר סדרת תמונות של ציוד לחימה שנתפס על הספינה. “בעמוד הפליקר של משרד החוץ הישראלי, התמונות של מה שמכונה כלי הנשק שהוחרמו על הספינות שלקחו חלק במשט החופש לעזה נותנות עדות מספקת לערמומיות של הטרוריסטים האנטישמיים הללו”, כתב בסרקסטיות הבלוגר איבן קפקא, והציג עדויות שהתמונות מזויפות. במידע שמופיע לצד התמונות בפליקר נכתב כי הן צולמו בעבר הרחוק – ב-2006 ואפילו ב-2003. מגיבים בפליקר דיווחו על כך, והשתמשו במידע כדי לנגח את צה”ל ואת ישראל. אחרים ניסו לטעון שמדובר בטעות תמימה, לא בשקר. גולש אחד הסביר שלא יתכן שהתמונות צולמו בפברואר 2006, משום שדגם המצלמה שאיתה צולמו לא יצא עדיין לשוק באותם ימים, ושמדובר בפאשלה של הצלם, שלא כיוון את המצלמה לתאריך הנכון.
כשהבינו במשרד החוץ מה קרה, מיהרו לערוך את תאריך העלאת התמונה המוצג בפליקר, כך שיתאים לתאריך הפשיטה על המשט. אלא שצילומים דיגיטליים נשמרים עם מידע EXIF, אוסף של פרטים טכניים על התמונה, מסוג המצלמה דרך משך פתיחת הצמצם ועד תאריך הצילום המקורי. השינוי הידני, אף שהיה הדבר הנכון לעשות מבחינה עובדתית, רק תרם לתחושה שישראל מנסה לרמות את העולם.
הדיון הזה, קטן ולא מהותי לסיפור הגדול ככל שייראה, הוא לחם חוקה של השיחה באינטרנט: בלוגרים, פייסבוקרים, טוויטרים ושאר פעילי רשת משמשים לסירוגין כעיתונאים, פרשנים, בודקי עובדות ופובליציסטים. לפעמים זה עובד לטובתנו, כמו כשהבלוג הפופולרי Little Green Footballs חשף כי סוכנות רויטרס חתכה שתי תמונות של תקיפת חיילים על המשט והעלימה מהן סכין שהחזיק אחד מפעילי השלום. לדעת איך לעשות סושיאל מדיה זה קודם כל לזנוח את תורת הלחימה שפיתחת להתמודדות עם העיתונות המסורתית, ולהבין שמדובר בסוג אחר של אינטראקציה: מלחמת גרילה, קרבות פנים אל פנים, קטנוניות, תכסיסנות והומור. לשכת העיתונות הממשלתית ספגה ביקורת על אימייל ששלחה לעיתונאים הזרים שבאו לסקר את המצור על עזה, שבו המליצה להם בציניות על מנות במסעדת פאר עזתית. היא זכתה לשטיפה גם על שליחת הסרטון הסאטירי של לאטמה “בטעות” לעיתונות הזרה. הצעדים הללו נכונים עקרונית, אבל צה”ל, לשכת העיתונות ומשרד החוץ הם גופים ממלכתיים שלא יכולים להרשות לעצמם להיות ממזרים, והתוכנית של משרד החוץ להסתתר מאחורי ארגוני קש הסברתיים תתפוצץ לנו בפרצוף כשאומת האינטרנט תחשוף את פרצופם האמיתי, מה שיקרה בלי שום ספק.
פתרון אפשרי הוא הקמת מוצב הסברה מקוון רשמי אך בלתי מעונב, שידבר אל הגולשים בגובה העיניים ולא בשפה ממשלתית-דיפלומטית, יתן במה לתכני גולשים רלוונטיים בלי לקחת אחריות על כלל היצירה וההתבטאויות שלהם, וישמור על קשר דו-כיווני עם בלוגרים ופעילי סושיאל מדיה בולטים בארץ ובחו”ל. שיעורי בית: ללמוד את הדברים הטובים מעמוד הפייסבוק החדש והסחבקי של משטרת ישראל. גם בפורמט הזה יהיו כשלונות ופאדיחות אינטרנטיים, שהם בלתי נמנעים בסוג האינטראקציה הזאת – דוגמה טובה לכך היא טוויטר שגרירות ישראל בבריטניה, שבשבוע שבו נחשפה חוליית המוסד שחיסלה את מחמוד אל מבחוח דיווח על נצחון של שחר פאר בטורניר דובאי במילים “שחקנית טניס ישראלית מבצעת חיסול על מטרה בדובאי”. על משרד החוץ ומשרד ההסברה להיות ערוכים להתמודד עם נפילות כאלו, כמו שסטנדאפיסט ערוך להתמודד עם צופים שבאו להפריע.
• מתוך מדור “השרת” במוסף “פירמה” של גלובס, גליון יוני 2010
בעקבות המשט לעזה: משינה ביטלה את הופעותיה בישראל
מתוך האתר של משינה. הלשין: אורי ברייטמן.
[עדכון 17:44] צירוף מקרים הוליד בוויינט את הכותרת “אם אין פיקסיז – לכו למשינה“.
סנאף קוטקס
לא, תודה.
אל תתביישי, אבל מה שאת לא עושה
אל תלחצי על הטמפון!
עוד צו איסור פרסום מת באינטרנט
כבר לא צריך עדכון מחו”ל. צו איסור הפרסום על מעצר אמיר מח’ול ועומר סעיד: כרוניקה של חשיפה ידועה מראש ברשת. כתבה שלי ב”העין השביעית” >>
• תזכורת: כוחות הבטחון לא חקרו אותי תחת צו איסור פרסום
ynet על שידור חי של ניתוח חזה (2004, 2010)
2004: ynet נגד שידור חי של ניתוח פלסטי באינטרנט:
2010: ynet משדר בשידור חי ניתוח פלסטי באינטרנט:
בג”צ ללע”מ: שנו תנאי הענקת תעודות עיתונאי לאתרים
“כללי משחק חדשים” // ניצחון לעיתונות העצמאית: בג”צ קבע כי על לשכת העיתונות הממשלתית לשנות את הכללים למתן תעודות עיתונאי ולהוריד את תנאי הסף, כך שלא יופלו לרעה העיתונות המקוונת והאתרים העצמאיים // ידיעה שלי ב”העין השביעית” >>
מן הארכיב: יש לי סקופ בשבילכם: לתוכן חינם יש מחיר • עורך scoop.co.il, שי גולדן, תוהה אם יש לו זכות קיום
חדר 404 הוא הבלוג של עידו קינן, בלוגר, עיתונאי אינטרנט ומומחה לתרבות דיגיטלית. הקליקו למידע נוסף »
כך תראו עמודי פייסבוק שדורשים לייק בלי ללייקק אותם (קוד מעודכן)
