מטמורפוז

בשבוע שעבר פרסמתי לראשונה ידיעה ב”רייטינג”. זה התחיל מסיפור שקראתי ב-salon.com על Jack stations, סוג חדש של תחנות רדיו עם פלייליסט מורחב ובלי שדרן, שנולד בקנדה והתפשט משם לארה”ב. האייטם עבר שני שכתובים עד הגירסה שפורסמה בעיתון. הנה כל הגרסאות:

ג’ק המרטש / טל ואביעד, הכירו את ג’ק

כמו “העיר” בימיו הטובים שלא ישובו עוד, גם 102FM מנסה למכור את עצמו לכלל ישראל על ידי מיתוגו כרדיו מאוד תל אביבי, באווירת “אם אתם לא יכולים לגור אצלנו, לפחות תקבלו הצצה לחיים הקוּליים שלנו, שכוללים קוק בצהריים, זיון בשירותים ואוננות-שכל בקטינה”.

אבל בזמן שמסעודה מגלגלצ רואה בערוץ 2 את הכבאים של הרדיו שאי אפשר לכבות, מתפשטת בצפון אמריקה שריפה רדיופונית שמסכנת את מרחב המחייה של החיה הישראלית הנדירה סלבּוּס-רדיופונוס. לשריפה הזאת קוראים “ג’ק”.

“תחנת הג’ק” נולדה בקנדה ב-2002, ושנתיים מאוחר יותר הפכה לשפעת העופות של גלי האתר בארה”ב. במקום פלייליסט של 300-400 שירים, בג’ק יש 700-1000 שירים מהטופ 40 של שלושים השנים האחרונות, כך שהשירים שתשמעו שם מוכרים, אבל עדיין לא מאוסים. השירים מתנגנים באקראיות עם התערבות אנושית מינימלית, וביניהם שזורים הגיגים קצרים ומחוכמים של שדרן, להלן “ג’ק” או “בן” או “האנק” או “בוב”, שמוקלטים מראש.

תחנות הג’ק הן ניסיון להילחם בבריחה של משועממי הפלייליסט המצומצם לאייפודים עמוסי השירים, לאינספור תחנות האינטרנט ולאחרונה אל הרדיו הלווייני, שסיריוס, אחת השחקניות המרכזיות בו, כמעט והכפילה את הקהל שלה ברבעון האחרון אשתקד עם 1.4 מיליון מנויים חדשים, שמשלמים 12.95 לחודש כדי לשמוע את האוורד סטרן, שעל גיוסו שפכה החברה חצי מיליארד דולר (!).

תאכל את זה, ג’ק.

היפים והלוהטים

אם זו לא היתה פרסומת לרדיו תל אביב, עוד היינו חושבים שבערוץ 2 עובדים על טלנובלת כבאים חדשה על אדומי מדים סקסיים עם הקבלה מטאפורית בין חייהם הלוהטים לבין עבודתם המפוחמת.

הווידאו הרג את כוכב הרדיו, אבל הוא שב לחיים. בפרסומת המרשימה הזאת, 102FM לוקח נקודה חזקה – שדרת כוכבים מגוונת, מדנה ספקטור של העיתונות הכתובה, עבור בעודד קטש של הספורט ועד אביעד קיסוס של הטלוויזיה, ומשתמש בה למתג את עצמו כסופרגרופ רדיופוני, הגירסה האורבנית-מיינסטרימית לעלית של גל”צ ולתחתית של רדיו ללא הפסקה.

אבל טל ואביעד הם גפרורים לעומת שריפת היערות הענקית שמשתוללת ברדיו האמריקאי: הפרובוקטור האוורד סטרן, שמאס בצנזורה הממשלתית על הפה המלוכלך שלו, עבר לרדיו הלווייני הלא-מצונזר של חברת סיריוס, איתה חתם על חוזה של חצי מיליארד פאקינג דולר. ברבעון האחרון אשתקד, עוד לפני שסטרן פתח את הג’ורה בפעם הראשונה, סיריוס כמעט והכפילה את קהל המאזינים שלה עם 1.4 מיליון מנויים חדשים שמשלמים 12.95 דולר לחודש.

הנשק של הרדיו במאבקו בלוויין ובנגני ה-MP3 הוא “תחנת ג’ק”, המצאה קנדית שהדביקה את האמריקאים, היא סופר-גלגלצ עם פלייליסט מורחב של 700-1000 כותרים מהטופ 40 של שלושים השנים האחרונות, כך שהשירים מוכרים אבל לא מאוסים מרוב טחינה. בין השירים המתנגנים אקראית נשמעים הגיגיו המוקלטים מראש של השדרן, המכונה “ג’ק”, או “בן” או “האנק” או “בוב”, הכי אנטי-כוכב-רדיו.

תכבו את הרדיו הישן
מעבר לים משתוללת דרמת רדיו הרבה יותר גדולה מפרסומת לתחנת כבאים. בקרוב אצלנו?

בזמן ששי ודרור מדגמנים אדומי מדים סקסיים בפרסומת מושקעת לרדיו תל-אביב, דברים מדהימים לא פחות עוברים על הרדיו האמריקאי.

הפרובוקטור האוורד סטרן, שמאס בצנזורה הממשלתית על הפה המלוכלך שלו, עבר לפני כחודש לרדיו הלווייני של חברת סיריוס, אתה חתם על חוזה של חצי מיליארד פאקינג דולר. עוד לפני שסטרן הספיק לפתוח את הג’ורה בפעם הראשונה, סיריוס כמעט והכפילה את קהל המאזינים שלה, עם 1.4 מיליון מנויים חדשים שמשלמים 12.95 דולר לחודש כדי לקלוט את שידוריה.

הנשק הכבד של רדיו ה-FM המסחרי במאבקו בלוויין ובנגני ה-MP3 הוא “תחנת ג’ק”, המצאה קנדית שהדביקה את הינקים, סופר-גלגלצ עם פלייליסט מורחב של כאלף כותרים מהטופ 40 של שלושים השנים האחרונות. בין השירים, המתנגנים אקראית, נשמעים הגיגיו המוקלטים מראש של השדרן, טייס אוטומטי המכונה “ג’ק”, או “בן” או “האנק” או “בוב”, הכי אנטי-כוכב-רדיו.

ביום הדין של מלחמת הגלים, כך מסתמן, יתמודדו כוכבי-על נגד מחשבי-על. אצלנו זה יקרה רק בעוד מספר שנים – לאחרונה פתח משרד התקשורת בהליך הבירוקרטי הנדרש לייבוא הרדיו הלוייני – אבל לא יזיק להתכונן. לחשני גלגלצ, תתחילו לחפש עבודה.

תגובות

8 תגובות לפוסט “מטמורפוז”

  1. גילעד on 6 בפברואר, 2006 12:06

    אני שונא עברית פאקינג אנגלית.

  2. הומר on 6 בפברואר, 2006 13:29

    זה רק אני או שיש פה חזרות על הכתוב כל הזמן?

  3. אחד העם on 6 בפברואר, 2006 14:08

    טוב, יש כאן איזושהיא חוסר הבנה במדיה:
    בגדול, אנשי תחנות הרדיו הקטנות המסחריות גילו שזמן ההאזנה הממוצע לתחנה שלהם הוא בערך 70 דקות. לכן, פלייליסט של כ-1000 כותרים מספיק לחלוטין על מנת שלא יהיו יותר מדי חזרות אצל רוב האנשים. זה חוסך להם המון כסף בתמלוגים, בלהחזיק ארכיון, בבןאדם שישב ויכין שידור (הכל נעשה אוטומטית היום). אורך החיים של שיר במערכת הוא כחצי שנה והוא יכול לחזור לפלייליסט לאחר שנת צינון.

    המוצרים הללו נמכרים כבר שנים. רק שהיום יש גם מוצרי אופן סורס שעושים כמעט אותו דבר מעל גבי תשתית אינטרנטית….

    בקיצור, חדשות ישנות…..

  4. אחד העם on 6 בפברואר, 2006 14:12

    הנה אחד המוצרים היותר מוצלחים בשוק (המערכת שגל”צ קנו…): http://www.dalet.com

  5. אבא של גל on 6 בפברואר, 2006 23:55

    האם אתה מסתכסך כאן עם עורכיך ב”רייטינג”?

  6. עידו קינן on 7 בפברואר, 2006 00:16

    אבא של גל (ומעתה ואילך, אש”ג), ממש לא נראה לי. היה טקסט, הוא שוכתב ונערך עד שהתאים, ופה אפשר לראות את אחורי הקלעים של התהליך הזה.

  7. עידו קינן on 7 בפברואר, 2006 00:17

    גילעד, ה”פאקינג” היה מחווה לסטרן.

  8. אהוד on 7 בפברואר, 2006 17:46

    עידוק, אתה רוצה לעשות מחווה לסטרן – תביא ערומות לבלוג. אבל כמוהו, תתאים את זה לפורמט. רק תכתוב עליהן פוסט.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.