האחד באפריל, הראשון באפריל: האקדמיה ללשון מתערבת
לוויכוח בין פאר פרידמן לביני על הצורה הנכונה למנות ימים בחודש (“האחד באפריל” או “הראשון באפריל”) נכנסה האקדמיה ללשון העברית.
פרידמן מדווח:
קרן דובנוב, המזכירה המדעית של האדמיה ללשון העברית, סוגרת עניין ומוכיחה שאני גם צודק וגם טועה (או לחילופין, שעידוק צודק וגם טועה). שאלתי אותה על הרציונל של עידו, לפיו הוא בעצם מונה את הימים: היום הראשון, היום השני. אז בעניין התאריכים, אומרת דובנוב: “לשון זכר בתאריכים נובע ממינו הדקדוקי של המילה יום. המספר הסידורי נוהג במקרא בתיאור מעשים שונים יום אחר יום, למשל במדבר פרק ז, שבו מדובר בקרבנות שהביאו נשיאי השבטים: ויהי המקריב ביום הראשון וכו’. לעומת זאת כשנקוט במקרא יום כלשהו בחודש הצורה היא מספר מונה: בראשית ח יד, ויקרא כג לב ועוד רבים”.
פרידמן גם מכה על חטא הדן קווייל שלו: דובנוב אומרת ש-100₪ אפשר להגיד “מאה שקלים” או “מאה שקל”, כי “צורת היחיד של שם העצם מאחת עשרה ומעלה היא רשות”.
תגובות
6 תגובות לפוסט “האחד באפריל, הראשון באפריל: האקדמיה ללשון מתערבת”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
קרן דובנוב רולז!
לא בגלל משהו מיוחד שהיא אמרה, אני די בטוח שהיא אפילו לא זוכרת את כל זה כי היא עושה 100 הבהרות כאלה ביום, אלא בגלל שאני מכיר אותה אישית וצריך לתת קרדיט where credit is due.
חוץ מזה, אני מקנא בה כי אותי אף פעם לא הזכירו באינטרנט. לעזאזל, זה די עצוב כשחושבים על העובדה שזה קורה למרות שאפילו לאחותי יש בלוג ב-livejournal.
קטונתי מהבין איך יוצא שצדקת – הרי הויכוח ביניכם היה בענייני תאריכים. לית מאן דפליג שאפשר לומר “היום הראשון”, פרידמן ציין שאי־אפשר לומר “הראשון באפריל”, ודובנוב תומכת בעמדתו.
(לא שהוא יוצא מושלם מהפרשה הזאת – זה לא הפוסט המתאים לכתוב בו “לחילופין” במקום “לחלופין”.)
יניב גם צודק בהערה השנייה שלו וגם גרם לי לצחוק מאוד, אז גם זאת לטובה.
והטעות תוקנה – זה מה שהכי חשוב.
הבעיה עם מה שאתה אומר על התאריכים, היא לא מה שפאר אומר ש”ככה זה וזהו”.
הבעיה היא שאיכשהו, לכל דוברי העברית שלושת אלפים השנים האחרונות זה לא הפריע, ואף אחד לא חשב שהוא “מונה את הימים”. אז מה פתאום עכשיו כולם החליטו שהם מעדיבים להגיד “התשיעי באב” ולא “תשעה באב”?
ההנחה שלי היא שאנחנו מושפעים מהאנגלית שבה באמת משתמשים במספר סודר לציון תאריך, ולא במספר מונה.
כנראה שעל שיבושי לשון כאלה אמר מאיר אריאל:
הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב
היא נהדרת!
יש לה ידע לשוני נרחב, וכדאי לכם להיעזר בה לעיתים!
קרן דובנוב היא צרה צרורה, כי היא ליברלית מהסוג הרע. האקדמיה צריכה לקבוע נורמות ולא להגזים בכך. היא מוותרת על זה בטענת גזרה שאין הציבוא יכול לעמוד בה. והנה דוגמה בטוה:
ההיגיון נוטה ליידע צירוף מסוג זה, שהוא למעשה מילה אחת בעלת תחילית, בראשם, כגון התת-אלוף, האי-הבנה, הדו-משמעות, ולרבותם בסופם, כגון תת-אלופים, אי-הבנות, וכך בדרך כלל נוהגים הלכה למעשה. ואולם כשדנו בַסוגיה הזאת באקדמיה נאמר שקשה לצפות מכל הדוברים הבחנה שוטפת בין צירופים כאלה לצירופי סמיכות, ולכן הוחלט שלא להתערב בדרכי היידוע והריבוי. כלומר מי שבוחר לומר אי-השוויון וכיוצא בו אינו טועה. לפיכך אפשר ליצור שש(!) צורות תקינות של תת-אלוף ביידוע ברבים: התת-אלופים, התתי-אלוף, התתי-אלופים, תת-האלופים, תתי-האלופים, תתי-האלוף. בפועל הצורה הנוחה לשימוש היא התת-אלופים.