סיפור עלה צהוב: גירסת דודי ניסים
דודי ניסים, כתב פלילים בידיעות אחרונות, פתח בלוג (וורדפרס שולתת!) בשם “איסור פרסום. הבלוג של דודי נסים, החיים ככתב פלילי“, והפוסט הראשון שלו – אני לא מאמין שהסיפור הזה עוד לא נפטר מחוסר עניין לציבור, שלא לדבר על חוסר עניין לעידוק – עוסק בעלה צהוב והגר צימרמן.
ניסים הוא זה שפרסם את הידיעה בידיעות אחרונות על הצעתה של צימרמן, אבל הפוסט שלו על הסיפור מאחורי הסיפור אפילו יותר מעניין:
אוהד שם טוב, מזכ”ל המפלגה הכחיש תחילה שהצעה מסוג זה כלל הועלתה באתר הרשמי של המפלגה. לאחר שהסברתי לו שיש לי תעוד לכך והעמוד עם הצעתה של צימרמן שמור אצלי, הוא ביקש 5 דקות וחזר אלי עם תשובה שמפילה את האשמה כולה על הש”ג – צימרמן והתנער ממנה לגמרי.
אחר כך פנה ניסים לצימרמן:
תגובתה (עוד לפני שהתעשתה) ”אתה לא מפרסם את הכתבה!!…אני מתרה בך לא להעיז לפרסם את זה ואם כן תפרסם אני אתבע אותך”.
אחרי שהיא נרגעה, היא חזרה אליו, התנצלה וביקשה שלא יפרסם את הסיפור. הוא הבהיר לה שאין מצב ואז
היא שינתה גישה, לקחה על עצמה אחריות לדברי ההבל שכתבה וביקשה להתנצל, לא לפני שהביעה תרעומת ופליאה על כך שהמפלגה מתנערת ממנה.
עכשיו באמת די.
תגובות
25 תגובות לפוסט “סיפור עלה צהוב: גירסת דודי ניסים”
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
זה שלא נתת לדודי לינק זה כי הוא לא הצליח להעלות את הלינקים אצלו?
יהונתן: אופס. תוקן.
לא ברור לי איך ניסים מצפה שמרואיינים פוטנציאלים יחשפו בפניו דברים אוף-רקורד, אם כל מה שלא נכנס לעיתון עלול להיכנס לבלוג שלו.
משתמשי WordPress יקרים,
אתם חייבים להחליף את ה-template, או איך שלא קוראים לזה שם. אי אפשר שכל הבלוגים האלה נראים אותו דבר. לפחות תחליפו את הצבע בכותרת..
נועם.
גילעד, אוף-רקורד הוא הסכם בין שני צדדים על העברת מידע שאינו לציטוט או ייחוס. לא כל מה שלא פורסם הוא אוף-רקורד. אני בטוח שניסים לא יפרסם דברים שנאמרו במסגרת הסכם כזה, אבל כל המסביב — לגיטימי לפרסם, וכמו במקרה הזה, לפעמים גם מאוד מעניין.
אוף רקורד הוא לא הסכם, הוא הבנה הדדית שנגזרת מאתיקה עיתונאית. תקרא לזה איך שתרצה, אבל כל משוחח פוטנציאלי עתידי עם נסים, שייחשף לבלוג של נסים, יזהר בלשונו, וכידוע, לשון זהירה היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למראיין מול מרואיין/מקור. אם עיתונאי בונה לעצמו שם של אדם שאפשר לסמוך עליו, ולא צריך להגדיר מולו מראש מה און רקורד/אוף רקורד/לציטוט/לייחוס/להכנה במיקרו, ופתאום עכשיו מתחיל לחשוף פרטים משיחות הטלפון שלו עם מקורות/מרואיינים – הוא יכול להרוס לעצמו את הפריבילגיה הזו שדיברתי עליה קודם.
כשנתן ליפסון החליט לפתוח בסדרת כתבות (3 בשלוש שנים, אם אינני טועה) שבהן הוא חשף את מאחורי הקלעים של מערכות היחסים בין היחצ”נים לעיתונאים, זה אמנם היה ברנז’אי למהדרין, ולכן מוגבל בתחומי העניין שלו, אבל לפחות הוא הצביע שם על משהו עקום במערכת, והחשיפה של זה אולי אמורה היתה להרתיע את היחצ”נים ולהחזיר אותם לגודל הטבעי שלהם.
הפוסט של נסים אולי מעניין יותר אנשים (אני לא בטוח בזה), אבל פוגע, בעתיד, בעבודה שלו. לגיטימי לפרסם – נכון. חכם לפרסם? לא כל כך.
גילעד, הרי הוא היה יכול לפרסם בכתבה עצמה את האיום של הגר על זה שהיא תתבע אותו (הילדה הטיפשה), אבל הוא לא עשה את זה, למרות שהוא יכל… אז על אחת אין כל פגם בפירסום של העובדות האלה בבלוג.
זו לא “מערכת יחסים” של עיתונאי מול מוסר מידע אלא מול מישהו שמעוניין בכלל למנוע את הכתבה, כך שמין הסתם מה שנאמר לעיתונאי הוא לא אוף דה רקורד.
ערן, כל עיתונאי שמתקשר לקבל תגובה מאדם לגבי מעשה שאותו אדם מעדיף שלא יפורסם, מקבל, ברוב המקרים, איום מילולי בתביעה. כמה פעמים קראת על זה בעיתון? אתה לא קורא על זה, כי זה לא מעניין אף אחד, כי זה איום סרק. זה הפך לכזו קלישאה, עד שאפילו מדורי הרכילות הפסיקו לפרסם את משפטי “אני אתבע אותך!” בציטוטי התגובות שלהם, ואז הלכו צעד אחד קדימה והתחילו לפרסם את זה שוב, רק כדי להראות כמה המצוטטים לא מבינים בענייני דיבה.
התרחשויות מאחורי הקלעים, כולל פירוט מי התקשר למי, מתי, מה אמרו לו בהתחלה ומה אמרו לו אחרי שהוא הציג להם את התעוד, מה איימו עליו ומה לא – הכל בטח נורא מעניין את מאות האנשים שקוראים את Velvet ובטח נורא מעניין את עידוק (אבל אפילו הוא מצהיר שזה לא מעניין), אבל אם אני עיתונאי, והבחירה שלי היא בין לספר דברים מעניינים מאות אנשים, לבין החשש שמקור עתידי שלי יפחד לדבר איתי כי אני אכתוב לאחר מכן שהוא גמגם, שהוא לא חזר לטלפונים, שהוא הכחיש בתחילה ולאחר מכן אישר – אני מעדיף לשמור על האמינות שלי מול המקורות.
גלעד,
כשאדם אומר משהו “אוף דה רקורד”, והאמן לי שעשיתי כך מספיק פעמים, הוא מזכיר תמיד לכתב שהדברים נאמרו שלא לייחוס או שלא לציטוט. בדרך כלל, כשאתה אומר לכתב דברים “אוף דה רקורד” זה נעשה כשבינך לבין הכתב יש יחסים כלשהם חיוביים.
אל תשכח שלעיתונאי יש חובה לפרסם דברים מעניינים ורלוונטים (ולא להסתיר, במיוחד החובה לא להסתיר מידע מהציבור), ואני סמוך ובטוח שאם היו דברים שנאמרו שלא לייחוס הם לא יוחסו. ואגב, אני לא חושב שהפסקה שלך רלוונטית, במיוחד כי הגר היא לא ממש המקור של דודי בכתבה.
יהונתן: אתה חושב שאדם שמדבר בפעם הראשונה עם עיתונאי ידע לקטלג בין אוף לאון רקורד, ויותר מזה, ידע להעלות את הנושא הזה מיוזמתו? את הסקופים הגדולים ביותר שלו, אם הם לא מגיעים אליו ישירות, העיתונאי מביא מפליטות פה של מרואיינים (אני יודע שאני עשיתי כך*). גם אם נלך לפי תפיסתך, על “מעניין” אפשר עוד להתווכח, אבל מה בדיוק “רלוונטי” בסיפור של צימרמן והיחסים הפנימיים שלה עם המפלגה? ומה “רלוונטי” בכך שהיא איימה בתביעה?
ושוב, אתם מתעסקים עם הדוגמא הספציפית הזו, אז אני אבהיר: היא רק סימפטום לכך שיש אנשים שלא מודעים להשפעות של המידע שהם פולטים החוצה (ובמקרה הזה אני מתכוון לנסים). היום אתה כותב בבלוג שלך על כך שהמרואיין שלך הפליץ באמצע הראיון, כי זה בטח נורא מעניין ומשעשע את הקוראים של הבלוג שלך (בניגוד לעיתון), ומחר אתה פתאום מתפלא שאנשים מבטלים איתך פגישות הכרות כי הם לא מתכוונים להשגיח על כל צליל שיוצא להם מהפה או ממקום אחר, כי אתה “מחוייב” להביא לקוראי הבלוג שלך משהו משעשע. אל תקרא לזה “אתיקה”, תקרא לזה “טאקט”.
*בתקופה ההיא, הייתי מציב מכשיר הקלטה על השולחן, שואל את המרואיין אם אפשר להקליט בתחילת השיחה [רק שניים סירבו אי פעם] ובסוף השיחה הייתי שואל אם, כיוון שהוא כבר פלט את המידע ולא יכול לקחת אותו בחזרה, הוא מעדיף שהמידע יצוטט בשמו או יובא מטעם “מקורבים/גורמים בענף/בכיר בחברה” [בהתאם לרלוונטיות של המידע]. בשלב הזה המרואיינים נחלקו לשניים: אלה ללא ניסיון בעיתונות התווכחו, ובסופו של דבר נאלצו להסכים לציטוט ‘יד שניה’, ואלה שכבר עברו ראיונות כאלה בעבר היו לוקחים על עצמם את הציטוט או בוחרים בציטוט יד שניה. מכל הראיונות שעשיתי, רק באירוע אחד קיבלתי טלפון זועם מהמרואיין לאחר הפרסום, ומאחר שבמילא מדובר היה באיש לא נחמד בעליל, שמלכתחילה לא היתה סיבה לראיין אותו, ומאז גם לא נשמע קולו בתקשורת, איחלתי לו יום נעים [ובשקט איחלתי לו דברים פחות נעימים] ונפרדנו מבלי כוונה לתקשר שוב.
גלעד,
כולם משחקים במשחק שלי עכשיו.
כולו כלב ביג’י יומו.
לא צריך לתבוע- שימשיכו לחפש עלי דברים, אני מספקת את החומר הם עושים מיזה כותרות, כל הסיפור הזה כבר כל כך התעוות – וכן גם תראה כי הם אנשים מושעממים, הם אשכרה הלכו ובדקו איי פי.. חחח לא אני לא כזאת טיפשה כמו שחושבים. עכשיו נראה למי נהרס שמו הטוב. ובהצלחה לדודי עם התביעת דיבה מדודו :)
למה שניסים חשף בבלוג היה ערך עיתונאי בידיעה המקורית — הניסיון של עלה ירוק להכחיש, אחר כך להתנער מאחריות, האיום המגוחך של צימרמן בתביעה — כולם מספרים סיפור של מפלגה שלא כל כך יודעת מה היא עושה.
הוא לא כתב שהמרואיין הפליץ, הוא כתב שהמרואיין איבד עשתונות אל מול סיקור עיתונאי וביקורת לגיטימיים, שגם זה חלק מהסיפור.
ניסים (או עורכו) בחרו לא לפרסם את הדברים בידיעה, ולהתרכז בלהזדעזע בקול רם מהפרובוקציה. אז ניסים פרסם את זה בבלוג שלו. ביג פאקינג דיל.
ואגב סיפורך על ההקלטות, מרואיין אחד, בוא נגיד שאמור להבין היטב בתקשורת מתוקף תפקידו, התקשר פעם לעורך שלי וצרח עליו שאני ציטטתי אותו במדויק. שככה יהיה לי טוב. ולא תגיד, מישהו שאני מכיר ומדבר איתו כל יום, אז הוא משחרר את הלשון ומדבר חופשי — זו היתה אחת השיחות הבודדות שלי איתו אי פעם, אבל הוא יצא מנקודת מסקנה מוטעית שאני אשכתב אותו ואוציא אותו רהוט ומנומס (ועכשיו אני נזכר שכבר סיפרתי לך את הסיפור הזה בדיון טוקבקים שהיה בינינו בגלגול קודם של הבלוג).
את אומרת שכולם משחקים במשחק שלך עכשיו. כולם זה כל הפסבדונים שלך?
עידוק: כל מה שקורה בפסקה הראשונה שלך (ניהול מוטעה של מיני-משברון תקשורתי) קורה מאות בשנה בכל תחומי הסיקור, לאנשים פרטיים, לגורמים ציבוריים ולחברות מסחריות, ובכל זאת זה לא מעניין. סליחה, זה מעניין רק את קהל קוראי “העין השביעית”.
ואני לא מאמין שאני צריך לחזור על זה בפעם הרביעית: שיפרסם מה שהוא רוצה, אני לא טוען שאסור לו לפרסם כי זה פוגע בכלל אתי או חוקי או בעשרת הדברות. אני בסך הכל טוען שזו פעולה חסרת מחשבה לעתיד, כיוון שהיא בעצם אומרת לקורא הבלוג שלו (ובעידן הגוגליזם, עם האלגוריתם חובב הבלוגים שלהם, ובהתחשב בעובדה ש-YNET ממעט להעלות ידיעות של כתבים בעיתון המודפס= סביר להניח שמרואיין עתידי של נסים יתקל בבלוג שלו עוד לפני שיתקל בכתבה שלו אונליין) שיזהר בלשונו, ולמעשה נסים יורה לעצמו ברגל.
ולגבי הדיון: זוכר. אולי זה המקום להעלות שוב את הסוגיה לדיון בין קוראי הבלוג שלך (אני חושב שבזמנו היית במעבר בין פלטפורמות, כך שכמה קוראים נפלו בדרך, השם יקום דמם).
יו”ד
עוד לא עלו על כל הזהויות שלי :)
שימשיכו לחפש.
התעסקות נעימה חברי הביצה חחחח
הדר, את קייזר סוזה?!
herenot
תודה על ההשוואה, אני כזאת אגדה? חחח
p:
גלעד,
העניין הוא אחר לגמרי,
העניין הוא שאנשים שוכחים שהעיתונאים הם לא ‘חברים’ של אף אחד, ויש להם עבודה לעשות. ואם אומרים להם משהו, צריך לדווח את זה. כשאדם לא רוצה להתעסק עם ייחוס הוא מבקש לא לייחס. אבל מצד שני, כשאתה אומר משהו כמו “אני אתבע אותך”, מאשר שפרסמת ואחרי זה מכחיש שזה אתה וטוען להעדר אמינות של המראיין אז זה כן בעל ערך עיתונאי.
http://b.walla.co.il/?w=/3054/871359
עוד על אמינותו של דודי נסים
אה, בבלוג של דודי נסים גם אי אפשר להגיב אלא אם אתה חבר שלו…
http://b.walla.co.il/?w=/3054/871359
ופה לא ניתן לפרסם את הכתבה בוואלה על הכתב הצהוב… נו באמת.
לי יש מונופול על חופש הביטוי?
יהונתן, אתה מתעקש להיצמד לענין “מה עיתונאי אמור לעשות במסגרת תפקידו”, בעוד שאני מדבר על “איך עיתונאי מונע מעצמו לשרוף מקורות/לאבד אמון של מרואיינים עתידיים”. ולא ראיתי בטקסט אצל נסים את התהליך שתיארת (אישרה, הכחישה ושוב אישרה).
מצד שני, סוף סוף העלת פה נקודה שאני מסכים איתה, גם אם הפוסט של נסים משאיר אותה לסוף, במקום לפתוח איתה – צימרמן טענה בתגובה שלה בנענע שנסים עיוות את דבריה, ונסים מנצל את הבלוג שלו (בצדק) כדי להציג את הצד שלו. על זה אין לי ויכוח, ואם אכן זו היתה המטרה, אני לוקח חלק מהדברים שלי בחזרה (כלומר פרטנית לגבי המקרה הזה, אבל באופן עקרוני אני אישית לא אוהב שעיתונאים מוציאים כביסה מלוכלכת החוצה, גם אם לכביסה יש פיצול אישיות לכאורה, והיא חושבת שכל העולם טועה ורק היא צודקת).
נראה לי שההגר הזאת ממש לא אוהבת את דודי נסים.
http://israblog.nana.co.il/comments.asp?newcomment=0&blog=3791766&user=220824&commentuser=220824&origcommentuser=220824#
ראו את התגובה האחרונה…
אני מקווה שזו התגובה האחרונה בסיפור העבש הזה, כי כבר נמאס מכל הסיפור.
זה כמו סרטי אסקימו לימון – הסרט הראשון נחמד, גם השני אבל פחות, ובסוף כבר נמאס לך לגמרי…
אני לא יודע, זה פתאום לא נפתח.
בכל מקרה, זו התגובה האחרונה, פה:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=220824&blogcode=3791766