שבוע הספר: קריאה להקראה

רותי קרני כותבת לי:

תמר נויגרטן, נינתה של מייסדת שבוע הספר העברי ומקימת הוצאת מסדה, ברכה פלאי, ארגנה פעילות מחאה בזעיר אנפין, שמטרתה הפיכת הספר, או לפחות הטקסט הספרותי, לדבר מה שעוצר אנשים ברחוב. ביום ו’, 16 ביוני, נתאסף, חובבי ספרות וספרים, ונקרא, בתקווה להחזיר את הספר “כאפשרות לפגישה מקרית ברחוב” (בניסוחו של דרור משעני). בין השאר, נקרא אנוכי ופאר פרידמן את דיאלוג המרפסת מתוך “רם ויעל”, תרגומו של יצחק זלקינסון (משנת 1878) ליצירתו של שייקספיר, “רומאו ויוליה”; ונויגרטן תקרא מתוך “אותו הים” של עמוס עוז.

ההקראה תתרחש ביום שישי, 16/6/2006, החל ב-13:30 בכיכר רבין, מתחת לאיזה שהוא עץ או פסל. פרטים נוספים: ILCU?

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

12 תגובות לפוסט “שבוע הספר: קריאה להקראה”

  1. תמר on 11 ביוני, 2006 15:39

    רק להדגיש שכולם מוזמנים לא רק להקשיב אלא גם להקריא בקול – משיר, סיפור או מחזה ועד רומן עב-כרס, קומיקס או מילון…

  2. גע"ס on 11 ביוני, 2006 16:29

    לא ממש הבנתי נגד מה המחאה. קריאת ספר לא אמורה להיות עניין ציבורי, בטח לא אצל אנשים מעל גיל 10.

  3. Morin on 11 ביוני, 2006 17:13

    גע”ס יקרה,
    את מוזמנת לקרוא הן את נימוקיו של משעני והן את נימוקיה של תמר, דרך הלינקים בפוסט.

    עידו,
    תודה.

  4. תמר on 11 ביוני, 2006 17:41

    קריאת ספר לא חייבת להיות עניין ציבורי. הקראה היא עניין ציבורי. ויותר מזה – הקשבה היא עניין ציבורי.

    גם הרחקת הספרות ממרכזי הערים היא עניין ציבורי.

    ואם לצטט את עצמי –

    “אני לא יכולה לעבור ליד כיכר רבין הריקה באמצע יוני בשנים האחרונות ולא להצתבּט בלב. הספרים צריכים לשכון בלבה של עיר. צריך שבוע (מורחב) שבו העיר מדפדפת בצוותא, בין הבראסרי וקולנוע גת לקופי בין ולתחנה של קו 25. אחרי הספינינג. לפני הפאב. מתחת לבית. קרוב לאוטובוס. ליד מגוון אפשרויות מזון ובילוי. פלורליזם שנעדר ממקומו החדש של שבוע הספר בפרברים הממותגים (דקה וחצי אחרי “טעם העיר”) והמרוחקים. אני לא יודעת אם האשם בעירייה, בהתאחדות המו”לים (לדברי העומד בראשה, מרבית המוציאים לאור מעדיפים את גני יהושע על שום פעילויות הבידור המביאות קהל) או במשרד החינוך, שצמצם את השתתפותו באבטחת האירועים. התוצאה היא שכיכר העיר ריקה.

    לפני שנה כתבתי שאני רוצה להקריא, ובקול רם, לציבור רחב יותר מדלת אמותיי. לשבת בגינה או בשדרה ולתת לאנשים אפשרות לעצור ולהאזין, להחזיר לרגע את הקשב והסבלנות למרחב הציבורי. לחלוק טקסטים שאני אוהבת.

    בגינה. או בשדרה. או בכיכר.

    בי נשבעתי – אני אהיה בה, בכיכר רבין, ביומו הראשון של שבוע הספר – ובתקווה גם אחריו. עם ספר שאני אוהבת, ואקריא אל החלל. תצטרפו אלי? לא צריך הרבה. קצת אומץ. ספר – סיפור קצר, שיר, מסה, קומיקס, משהו שאתם אוהבים – אולי בקבוק מים. חיוך.”

    (וחוץ מכל זה, אני לא בטוחה שהייתי מגדירה את ההקראה כפעילות מחאה)

  5. אייל באך on 11 ביוני, 2006 17:44

    לקריאת ספרים ברחוב יש משמעות בהקשר של מרחב ציבורי בו אנשים אינם חייבים להיות זרים זה לזה. טמונה בה גם אופציה להתנגדות לטקסטים השולטים במרחב שלנו, רובם ככולם טקסטים תעמולתיים.

    לפני שנים לא רבות, כשהייתי חייל, יצא להיות בהקראה ספונטנית של הסיפור “מטרות דמות” לאתגר קרת. הקורא והמאזינים היו חיילים שהתאספו באופן מקרי על ספסל מחוץ לקניון בערד. זאת אולי החוויה היפה ביותר שאני זוכר מהשירות הצבאי.

  6. גע"ס on 11 ביוני, 2006 18:22

    טוב, אם העניין הוא להחזיר את שבוע הספר לכיכר אז אני בעד

  7. בועז פדידה on 11 ביוני, 2006 19:46

    לדעתי אתם יורים לכל הכיוונים ופוגעים רק במשפחה חפה מפשע אחת בחוף עזה.
    שבוע הספר הוא אכסניה לא לסופרים ולא לקוראים אלא למוכרים ולקונים. שבוע הספר הוא בדיוק כמו “טעם העיר” רק שבמקום לרצוח חיות הם רוצחים יערות.

    תהיה בי שמחה עצומה אם הספרות תחלחל לכל חלקי האוכלוסיה, אבל בואו נפנים זאת, אליטה כותבת לאליטה ואנשי עסקים כותבים לכולם. אז אני בעד ששבוע הספר יהפוך לחיי הספר (שלא לדבר על עם הספר) אבל מוטב, לדעתי, יהיה שההקראה תתפרס על כל חלקי העיר ולא על מרכזה בלבד, שלא לדבר על להקריא את מה שהקהל לא נחשף אליו במקום את עמוס עוז.
    (קחו נשימה, כדי ששני השמות לא יוזכרו בנשימה אחת) שייקספיר אף הוא בחירה מיינסטרימית לעייפה, גם אם איכותית.

  8. פאר פרידמן on 11 ביוני, 2006 21:52

    בועז,
    שייקספיר הוא אולי מיינסטרים, אבל גרסת “רם ויעל” איננה. ומי דיבר על עמוס עוז? בוא והרא גם אתה, מובטח לך שלא יגבילו אותך לעמוס עוז! הרעיון הוא להשיב את הספרות למרכז החיים, ויריד שבוע הספר שהועתק לגני יהושע הוא סימפטום של ההרחקה הזו. קשה לי להאמין שאנשים יוכלו להתעלם לגמרי מהאנשים האלה שיקריאו את שייקספיר, עמוס עוז (מסתבר…) וקאלווינו (ככל שהדבר תלוי בי). ושוב, בוא גם אתה, האזן, והקרא בקול קטעים מן היצירות האהובות עליך!

    עידוק,
    תודה.

  9. Morin on 11 ביוני, 2006 22:04

    בועז יקר,
    כל אחד קורא את מה שהוא אוהב. אבל גם אם כל השמות מוכרים, זלקינסון הוא פנינה נסתרת, ובוא נודה בכך, שלום עליכם ועגנון שוכנים במדפים יותר משהם שוכנים בליבותיהם של אנשים. אתה מוזמן לבחור טקסט ולהצטרף להקראה.

  10. ברק פיטוסי on 12 ביוני, 2006 09:05

    והנה באוניברסיטת בר-אילן לפני כשבועיים ערכה אחת המחלקות תרגיל לסיום קורס כלשהו ושלחה את תלמידיה להקריא את האיליאדה של הומרוס לאוזני העוברים והשבים מול אחת הקפיטריות בקמפוס.
    למצער, בודדים עד ספורים טרחו להטות אוזן להקראה וכל שאר העו”שים המשיכו בעיסוקיהם השונים שכללו בעיקר קפה, מאפה וליהוג טפל.

  11. מיכאל on 12 ביוני, 2006 21:56

    ברק, בטוחני שגם לו עמד הומרוס עצמו על גג הפרתנון והיה מדקלם את האיליאדה בעוד האורקל מדלפי הייתה רוקדת סטפס לפי קצב הבתים, חלק ניכר מן העוברים והשבים לא היו נשארים להקשיב.

  12. Morin on 12 ביוני, 2006 22:29

    מיכאל, אני מניחה שלו היה הדבר כך אכן לא היו עוצרים העוברים ושבים. אך כאשר האפוסים הושרו בליווי מנגינה, הם היו צורת בידור מקובלת בקרב אלו שיכלו להרשות לעצמם עבד שמבלה את זמנו בשירה ונגינה.

פרסום תגובה