היחצן לעיתונאי: חסכתי לך עבודה
בהודעות של דובר צה”ל יש מושג שנקרא “מידע בשם הכתב” – צה”ל מספק מידע לשימוש בתקשורת, אבל לא מעוניין שהמידע ייוחס לו. זה קורה, למשל, כשצה”ל מספק מידע על אנשים שחיסל.
עכשיו נתקלתי בשיטה הזאת גם בהודעה לעיתונות על חברה מסחרית. אני מניח שכתבי כלכלה נתקלים בזה כל הזמן. הציטוט שהופיע בהודעה לעיתונות:
ניתן לציין בידיעה כי מקורות בשוק מסרו כי שווי העסקה הוא כמיליון וחצי שקל, אך לא לצטט זאת מפי [החברה].
מה קרה כאן? החברה לא מעוניינת למסור פרטים כלכליים על העסקה, אבל יודעת שהעיתונאים ממילא יתקשרו לבקש את המידע הזה, ולכן מספקת הערכה בלי לקחת עליה אחריות.
עיתונאי שמשתמש במידע הזה ומייחס אותו למקורות בשוק חוטא לתפקידו: הקורא הסביר שיקרא את צירוף המילים “מקורות בשוק” לא יחשוב שמדובר במידע שהחברה עצמה סיפקה. עדיף לעיתונאי לעשות כמה טלפונים ולקבל את המידע הזה ממקורות אמיתיים בשוק, או להסתפק בלדווח שהחברה סירבה למסור נתונים כלכליים.
מאידך גיסא, אני יכול להגיד לך שכשיחצנים מסרבים (או נאסר עליהם, או שאינם יודעים) את הפרטים, ישר (רוב) העיתונאים מבקשים את הפרטים תחת “מקורות יודעי דבר בשוק”…
זה העיתונאים שמבקשים (עיתונאים = רוב כתבי שוק ההון, בורסה והי-טק).
כמובן שברמה האתית אתה צודק, אבל ייתכן שאותו יחצן רק מקדים תרופה למכה ועונה על הבקשה הצפויה של העיתונאים.
ועיתונאי מצוי (בגלובס?) פשוט יעשה קופי פייסט ויעתיק יחד עם “אך לא לצטט זאת מפי”.
מקורבים ליהונתן קלינגר מסרו שהם מכירים את השיטה.
בפרפרזה על דבריו של גראוצ’ו מארקס\ג’ורג’ ברנד שו\וודי אלן\ארתור מילר\זאב רווח (לא זוכר מי) על עורכי דין: עיתונאי שמצטט את עצמו מסתמך על מקור טיפש.
“הקורא הסביר שיקרא את צירוף המילים “מקורות בשוק” לא יחשוב שמדובר במידע שהחברה עצמה סיפקה”.
אני דווקא תמיד חושב שהמידע מבוסס על מידע של יח”צנים ו/או החברה עצמה. מה אתה טוען, שאני לא סביר?
:)
[…] * מה בין יחצ"ן לעיתונאי. י"ד תמלילים מדווח על לרקוד עם יחצ"נים שלו. ויהונתן מפנה את תשומת לבו לכך שגם עידוק התייחס לנושא כבר לפני שבועיים. איזה כיף לא להיות כתב כלכלה. אופס, יורקת לבאר? […]
[…] והנה אחד מ-2006: […]