שלילת קרדיט: עונש בעייתי

כתב ynet נתקע בפקקים ואיחר לראיון. עורך החדשות של האתר, גיא בניוביץ’, העניש אותו בשלילת קרדיט.

שלילת קרדיט היא עונש בעייתי: כתבה לא חתומה (“כתב ynet”?) נתפסת כפחות אמינה, והיא חסרה את הגילוי הנאות הבסיסי של האדם שעומד מאחורי המידע והפרשנות שמופיעים בה.

כתב ראוי לעונש? אפשר להשעות אותו, לעכב את קידומו, לשלוח אותו לסקר פקקי תנועה בצומת גולני וכו’. אבל אסור לשלול ממנו את הקרדיט, ששייך לקוראים לא פחות מאשר לכתב.

1 במאי, 2007 | בנושאים 404, אינטרנט, עיתונות ותקשורת 

תגובות

7 תגובות לפוסט “שלילת קרדיט: עונש בעייתי”

  1. ג'וני דו on 1 במאי, 2007 18:00

    זה בסדר, היום כבר ראיתי איזה מבזק בחתימתו של זינו.

  2. גילעד on 1 במאי, 2007 18:27

    המבזק עלה בזמן?

  3. דובי on 1 במאי, 2007 19:25

    אם האקונומיסט יכול לפרסם את כל הכתבות שלו בלי קרדיט, גם קוראי Yנט יתמודדו עם הקושי. גילוי נאות באשר לזהות הכותב רלוונטי רק כשלכותב יש נגיעה לנשוא הכתבה.

  4. עידו קינן on 2 במאי, 2007 10:35

    דובי, אם אתה חושב שגילוי נאות בקשר לזהות הכותב רלוונטי רק כשיש לו נגיעה לנשוא הכתבה, אולי נבטל את הקרדיטים כליל?

    קוראי ynet לא צריכים “להתמודד” עם שום דבר – הוא (כמו שאר כלי התקשורת) צריך לספק להם את כל המידע האפשרי, ולא לנהל את ענייני המשמעת שלו מעל דפי האתר. ושגם האקונומיסט יתחיל לתת קרדיט לכותבים. זה לא התנ”ך פה.

  5. גילעד on 2 במאי, 2007 15:02

    דובי, בהתחשב גם בתגובות שהשארת אצל גיא גרימלנד אני חושב שאתה מבלבל בין קרדיט לגילוי נאות. קרדיט הוא שם הכותב, גילוי נאות הוא הצהרה על כך שלכותב עצמו, או לגוף שבו מתפרסם המאמר, יש איזשהו קשר לנושא הכתבה שסביר להניח שהקורא צריך להיות מודע לו בכדי שיוכל לפרש את המידע או הדיעה שמובעת במאמר לאור הקשר בין הכותב/גוף לנושא. במקרים שבהם מופיעה כתבה מפרי עטו של כותב שאינו נמנה על צוות הכותבים הסדיר (“טור אורח”, “דיעה” וכו’) נהוג להציב בסוף קרדיט נוסף המפרט את עבודתו/תפקידו של הכותב – לפעמים יש לה קשר למאמר, לפעמים לא.

    אני בעד מתן קרדיט:
    1. הכתב לוקח אחריות על הטקסט שחיבר (בעייתי במקרים שבהם העורך משנה את הטקסט באופן מהותי וגורם לתקרית מול נשואי הכתבה או גורמים אחרים, אבל יחסית לכמות הכתבות מדובר בעניין שצריך להיפתר אד-הוק) ואז אולי סוף סוף אנשים יפסיקו לכתוב שטויות בחסות האנונימיות החלקית.
    2. הכתב ממותג כמי שעוסק בתחום הכיסוי הזה ויכול לבנות לעצמו ולכלי התקשורת שלו שם (תארו לכם את לונדון וקירשנבאום מזמינים את “מישהו, מאתר YNET” לדבר על שר המשפטים).
    3. הקורא יודע למי לפנות כאשר יש לו סיפור הקשור לתחום הכיסוי הזה.

    העונש של בניוביץ’ טפשי, כיוון שכאמור, הוא פוגע בעיקר בכלי התקשורת, לא בכתב. קנס כספי או עונש המתייחס לתנאי העבודה (משמרת נוספת, למשל) היה יותר רלוונטי.

  6. גילעד on 2 במאי, 2007 15:16

    דובי, התבלבלתי בינך לבין “דב” אחר, אז תתעלם מחציו הראשון של המשפט הראשון (אלא אם כן יש קומונה של דובים שמתבלבלת באופן שיטתי בין המושגים הללו).

  7. אחד העם on 4 במאי, 2007 11:02

    לכתבים שמאוד מאוד אכפת להם מהקרדיט שלהם, שלילת קרדיט יכולה להיות הולמת דווקא. אם העונש ראוי במקרה הזה? מי יודע…

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.