חולה עליך, אולי תכתוב על הלקוח שלי?
היום בפינתנו האהובה אלוהים-אדירים-אני-לא-מאמין-מה-יחצנים-מוכנים-לעשות-בשביל-להכניס-אייטם-על-הלקוח-שלהם ע”ש גלי חיימוביץ’, הנה קומוניקט על אתר “מקושרים” שנשלח למספר כתבים מהיחצן מוטי רוזינק מ”רוזינק ושות’ תקשורת שיווקית”. אני מפרסם פה את הגירסה שנשלחה לכתבים הזכרים, יש גם גירסה דומה בשינויים קלים לכתבות.
הלו [שם הכתב], מניינים? משלומך?
וברשותך תן לי בבקשה להגיד לך משהו
שעומד לי כאן על הלב מרוב שאני מתלהב
שסופסוף יש לי משהו בשבילך.
ונגיד את זה ככה:
מי אוהב אותך יותר ממני ?
מי יעשה הכול שתהיה מרוצה ?
ולמי כאן שלחתי אייטם שאקליסטי ?
ולמי אתה עוד מחכה ?
אוהב אותך , ות ‘כתבות שלך ,
מוטי רוזינק
נ .ב
אה , כן , עוד משהו . תפוס: תנק’ יו ורי מאץ’ ושבוע נפלא ממץ’ ממץ’
17 במאי, 2007 | בנושאים 404, Press, Release
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
יא! איזה מקריות!
גם לי מוטי רזניק אמר שהוא אוהב את הכתבות שלי!.
אני דווקא אוהב את ההודעות לעיתונות של רזניק, אולי הם לא הכי מעניינות, אבל דווקא ההשקעה המשעשעת תמיד באי-מייל, שזה גיוון לעומת ההודעות הרגילות שנשלחות בתפוצת נאטו לכתבים + קובץ מצורף ותהנו לכם. נו, קצת לשבור שגרה.
גם הברכה לחג הפסח היתה חביבה
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=948628
אלוהים ישמור זה נשמע כמו דיאלוג בשיר שלנו
אבי גזונט, עידו, וואלה כל הכבוד לך, אתה באמת שאקל רציני, עיתונאי אשכי בהחלט, אין מה להגיד, כזה שהכי מתאים שיגשו אליו עם הודעות לעיתונות בצורה של שופוני יא נאס – אתה, עידו, כן, ‘תה שומע אותי יא עידו אחד, הנה לך פה, ‘תה רואה, יש לך פה ת’הודעה לעיתונות שלי, ואלו הם הקרדיטים, כן, הקרדיטים שמעניינים אותי שתשים אותם אפילו שהם מעניינים לך ת’תחת, אז יאללה, בובאלך, קדימה, פרסם את זה כבר וקח לך פה על הדרך גם כן עוד מילה אחת שהיחצנים בסטייל הזה אומרים לך גם בלי להגיד לך את זה במפורש, אלא רק בצורת התנהגותם: היי, אתה, מי אתה בכלל יא עידו מושתן אחד? כן, כן, מי אתה בכלל? כי היום אתה פה, בכלי התקשורת הזה והזה – ומחר אתה, עוטפים איתך -כן, כן, איתך, יא עידו’ציק בטטת הכורסא – דגים. מסריחים. נכון, נכון מאוד, למה מה חשבת?!
אז אני לא יודע באמת מה עבר עליך, ומה בכלל כל הזיבול שכל שלך כאן עלי, כאילו במה חטאתי? בזה שבמקום להיות גועלי לייט איתך, בחרתי להגיד לך דוגרי – וגם אני עיתונאי מותק שיודע איך זה מרגיש אירועים כאלו – שאני דווקא מעריך אותך ואת פועלך (ואני לא משקר לך ולא משתחץ בזה, רק שתדע לך, יא שחצן אחד!). בזה שבמקום למכור לך את הסחורה שלי באיזושהי מתפרצת איכסה פיכסה כנהוג וכמקובל (כמו שפתחתי ואמרתי, כי אתה כנראה מסוג העיתונאים האלו שאילפו אותם ככה, שזה מה שמגיע להם, בעצם), באתי אליך ביציאה מהלב, באופן אישי, ואם תשים לב יא מיסטר אוונטה, בלי להגיד לך בשום שלב שהוא ש’תה חייב לי משהו או משהו.
אז מה אני אגיד לך יא נביילה? הכול חוזר עליך וקקה בידיך!!!
שלך,
השוחט, אופס, סליחה, השוחץ
מוטי רוזינק
מדהים כמה היחצנים מזלזלים באינטליגנציה של כל מי שלא יחצ”ן.
[…] היחצן מוטי רוזינק הגיב לפוסט על ההודעה היחצנית שלו. […]
מוטי, התגובה שלך לגמרי לא לעניין. ההתמרמרות שלך מובנת, אבל לטעמי היא לא מצדיקה ירידה לפסים אישיים וניסיון להאדיר את שמך באמצעות לכלוך יצירתי על אחרים. תן לי לנחש שלא כל התגובות שקיבלת בקריירה שלך כיחצ”ן היו תמיד חיוביות ואוהדות, ולא כל עיתונאי מיד פרסם את כל ההודעות שלך לעיתונות. אז למה להפוך את זה ישר למלחמה אישית?
לגופו של עניין:
לטעמי, הבעיה בהודעה הזו היא לא הרצון להביא משהו שונה מהמקובל, אלא הביצוע. ההודעה הזו הרי לא נשלחה לעיתונאי אחד בלבד אלא לרשימת תפוצה, כך שאישי זה לא. כלומר, הרושם המתקבל הוא דווקא צביעות – של מי שמנסה בכוח להפגין עודף סחבקיות, עד כדי אובססיביות. כשאני קוראת טקסט כזה אני לא חושבת “וואי, הוא אוהב אותי יותר מכל היחצ”נים האחרים, הוא באמת דואג לי”, אלא יותר כמו “הא? מי זה ומה זו ההמרחות המוגזמת הזו? ולמה יש לי הרגשה שעוד רגע הוא ידפוק אצלי בדלת עם פרחים ואז יעקוב אחרי באוטו כדי להזכיר לי – בחיוך ענק – שהוא אוהב אותי?”.
כיוון שלרוב העיתונאים פה ברור שאתה לא החבר הכי טוב שלהם בעולם (לא בגלל שאתה יחצ”ן ולכן – “אויב”, אלא כי לרובנו יש חיים מחוץ לעיתון וחיים מחוץ לעבודה), הטענה כאילו זו היתה יציאה מהלב נשמעת קצת מופרכת.
תגובה לליאור – בדיוק על זה אני מדבר. ובדיוק בגלל זה אני מתנהג אחרת. וכן, זה בדיוק מה שעצבן את אם סי קינן…
תגובה ללונג ג’ון – את צודקת בכל מה שאת אומרת, ודאי שכן, רק חבל שזה מבוסס ככה על סילוף כל הסיפור הזה באמצעות אם סי קינן. ותשאלי אותו למה הוא עשה את זה… מה בדיוק כואב לו (ושיכאב, שיכאב, כי למען האמת, זה די מגיע לו). ואין כאן שום מלחמה אישית. ממש לא. הוא הרי לא ממש שווה את זה כל עוד הוא לא ממש ישר עם הסיפור, ועושה ממנו ככה שחץ מחץ בלתי הולם וממש ממש לא יפה. אבל שויין. זה הבלוג של עידו קינן. מותר לו.
מי את רני רהב?
אני חשבתי שזה ספאם ופשוט מחקתי את זה.
אבוי למדינה הקטנה שלנו, שאדם כמו רזניק הזה, שעדיין לא הצלחתי לפענח משפט אחד ממה
שכתב פה, הוא עיתונאי (לטענתו לפחות).
אז הסטנדרטים העיתונאים משתנים למישהו בעל יכולת כתיבה של ילד עילג בכיתה ח’?
זה מסביר הכל, פתאום.
איכס, ממש מגעילה ההודעה לעיתונות הזו. חוץ מזה שהיא כתובה בסגנון של ארס מתלהב, וכוללת נסיונות הסתחבקות בלתי מוצדקים שחוסר הכנות בהם בולט למרחקים, היא מזכירה לי יותר מכל את קטעי ההקראה בערבי התרבות בקיבוץ, בגלל ההשתדלות העילגת והמגוחת לחרוז חרוזים. (אם בחיים לא חוויתם את זה, קודם כל – אני ממש מקנאה בכם, אבל אם תראו את סצינת הבר מצווה ב”אדמה משוגעת” תבינו על מה אני מדברת).
אבל יותר פאתטית מכל זה, היא תגובת האגו הפגוע של היחצ”ן כמה הודעות פה מעלי. איכס כבר אמרתי?
[…] מוטי רוזינק, אבחן חבר שמעוניין בעילום שמו, מדבר כמו lolcats (”חתולולזים”?). ואותו חבר הוא גם חרוץ ומשועמם, אז קבלו את הרוזינקאטס: […]
[…] 2. החטא ועונשו #76 חשבתי לענות לה כך, אבל לבסוף החלטתי לכתוב בבלוג: אסנת היקרה, לצערי אני לא מתעניין בקופות גמל, וגם אם הכנס בחינם אני לא אבוא בחיים לשמוע על “הערכות רשות המיסים לשינוי חקיקה הצפויים במיסוי הפנסיוני” וגם לא קפה טוב יביא אותי לשם. עם זאת, סגנון הכתיבה שלך קסם לי, וחשבתי להכיר לך בחור ראוי. שמו מוטי רוזניק, וגם הוא בעסקי השיווק-פרסום, הוא אחד מהיחצנים המובילים בתחום וגם יודע לדבר עם עיתונאים, אני ראיתי שאת גרושה ואני חושב שראוי שתנסי לפתוח את חייך החדשים איתו. בברכה, יהונתן. […]
מוטי – התגובה הנעלבת שלך היתה אולי מתקבלת על הדעת, והציניות של עידו קינן כלפי הפניה האישית המרגשת שלך היתה אולי באמת מוגזמת, אלמלא אני ועוד הרבה כתבים אחרים לא היינו מקבלים את אותה ההודעה בדיוק.
אידיוט.