באתי אליך ביציאה מהלב, באופן אישי. רק שזה לא היה אישי. ובכלל לא באתי אליך
היחצן מוטי רוזינק הגיב לפוסט על ההודעה היחצנית שלו.
האמת היא שהתגובה של איציק אדרי עוררה אצלי סימפטיה לרוזינק, כי היא גרמה לי לראות אותו באור אחר, של יחצן יצירתי שמצליח לבדל את עצמו ולבלוט, דבר חשוב בבורסה התחרותית של תשומת הלב העיתונאית.
אבל מה שאני לא אוהב אצל יחצנים, ואצל אף אחד אחר, זה חוסר כנות. ומכתב שנחזה להיות אישי (“אוהב אותך , ות ‘כתבות שלך”) מאבד את האמינות שלו כשמתברר שהוא נשלח לכל העיתונאים בניסוח זהה. האם רוזינק אוהב את כל העיתונאים ברשימת התפוצה שלו ואת הכתבות שלהם? לא. והפספוס פה הוא שהוא יכול היה לשלוח את המכתב היצירתי הזה גם בלי הליקוק המיותר והשקרי הזה.
ואז אני קורא את התגובה של רוזינק וחוסר האמון שלי כלפיו מתגבר:
“כאילו במה חטאתי? בזה שבמקום להיות גועלי לייט איתך, בחרתי להגיד לך דוגרי – וגם אני עיתונאי מותק שיודע איך זה מרגיש אירועים כאלו – שאני דווקא מעריך אותך ואת פועלך (ואני לא משקר לך ולא משתחץ בזה, רק שתדע לך, יא שחצן אחד!). בזה שבמקום למכור לך את הסחורה שלי באיזושהי מתפרצת איכסה פיכסה כנהוג וכמקובל (כמו שפתחתי ואמרתי, כי אתה כנראה מסוג העיתונאים האלו שאילפו אותם ככה, שזה מה שמגיע להם, בעצם), באתי אליך ביציאה מהלב, באופן אישי, ואם תשים לב יא מיסטר אוונטה, בלי להגיד לך בשום שלב שהוא ש’תה חייב לי משהו או משהו.
ולמה חוסר האמון שלי מתגבר? כי המכתב שלו היה כל כך לא אישי ונשלח כנראה לכל כך הרבה עיתונאים, שהוא לא זוכר שאני בכלל לא הייתי אחד מנמעניו. שיט, כנראה שהוא לא מעריך אותי ואת פועלי.
תגובות
25 תגובות לפוסט “באתי אליך ביציאה מהלב, באופן אישי. רק שזה לא היה אישי. ובכלל לא באתי אליך”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
במקום לריב שלח לו קישור לקלוטריין
http://info.org.il/cluetrain/
חלה שיחה עולמית רבת עוצמה. בעזרת האינטרנט, אנשים מגלים וממציאים במהירות עצומה דרכים חדשות לשיתוף ידע. כתוצאה ישירה מכך, שווקים הופכים חכמים יותר – ומחכימים מהר יותר מרוב החברות המסחריות.
השווקים האלו הם שיחות. המשתתפים בהם מדברים ביניהם בשפה טבעית, פתוחה, כנה, ישירה, מצחיקה ולפעמים מזעזעת. הקול האנושי הוא אמיתי כשהוא מסביר או מתלונן, מתלוצץ או רציני. אי אפשר לזייף אותו.
אלוהים אדירים, באמת אלוהים אדירים, אם סי קינן הנפוח מחרטוטים, כמה ביזיונריות אתה עוד יכול להשפריץ פה, במסווה של שיפוט ביתי, מבלי לדעת שאתה חורץ בכך את דינך כההוא עם הכובע טמבל על הראש. כי הלו, מאן, על מה ‘תה מדבר בכלל? מי אמר לך שאני לא יודע שלא היית בכלל מנמעניי, בהודעה לעיתונות הספציפית הזאת? מה נראה לך, שיש לי איזושהי עין עקומה ושאני בן דוד שלך (יענו כזה טמבל), שאני לא יודע מה אני עושה בכלל? למי אני שולח את ההודעות לעיתונות שלי? ומתי, בוא תגיד לי מתי, אם סי קינן החרטאת, מתי בכלל דרכת במשרדי בתור גשש בלש בפעולה שבא למצוא פיתרון לכל תעלומה, והפעם, במקרה המשוחץ שלי, לבדוק האם הנני מספיק אמין כלפי העיתונאים שאני שולח להם מפה ועד הודעה חדשה “חומר טוב” פלוס מכתב מקדים ממני אישית? בוא, בבקשה, אני מבקש ממך, עידו מחמד שלנו, תפסיק למחזר פה מחדש את החרא הזה שלך באופן כל כך דמיקולו, ותיקח את הדברים שלך בחזרה, כי פשוט בינם לבין המציאות, והאמת, אין שום דבר. אה, כן, סליחה, כמעט שום דבר. כי עכשיו, מאן, אחרי שהפלצת בצדקנות עוד כזה הגיג על גבול הנאיויות, עכשיו אני באמת לא מעריך אותך ואת פועלך יא אם סי קינן, הליטל שיט הפישרמן – והנה, טמבל, קבל תרגום בגוף הסרט – עידו קינן החרא הקטן והמושתן.
ותקשיב לי טוב עכשיו: 1. לא כל העיתונאים והעיתונאיות מקבלים ממני הודעות לעיתונות, אלא רק מי שאני חפץ ביקרו. רק מי שאני רוצה ורואה לנכון שהוא באמת שווה את זה. ושמגיע לו. ושכן, שאני גם אוהב אותו (לא אהבה של יאללה בוא נתחתן, אהבה של הערכה ושל כבוד לאותו כותב שאני שולח לו את אותה הודעה לעיתונות). 2. בתגובה שלי שעשית עליה מקודם עליהום, נתתי לך תשובה למה אני נוהג ככה, ואם לא היית כזה שמוק לא היית מסלף אותה וגורם לחשוב כאילו שלך, באופן אישי, מר קינן הפלצן, אני שלחתי ת’הודעה לעיתונות הזאת. היית מת אם כבר! 3. עשרות העיתונאים והעיתונאיות שאני עובד איתם טנגו צמוד יגידו לך שאתה סתם קשקשן בבוץ הזה שהתזת כאן עלי, וזאת כיוון שהם כבר מזמן עברו את שלב מבחן האמינות, האם אני כנה איתם, כן או לא. 4. איפה אתה חי? מה, באיזו פלנטה בוא תגיד לי? הרי במקום להתמודד עם מה שכתבתי לך בתגובתי, על היחס השערורייתי שעיתונאים מקבלים מיחצנים, ושאני בחרתי לנהוג אחרת (כי גם אני עיתונאי מותק, חשבת על זה פעם?), אתה בחרת עוד הפעם לעלות על בריקדות ולהיטפל כמו פוסטמה לדבר הכי קטן וטפל שיש בכל העסק, יענו כאילו ששלחתי לך ת’הודעה לעיתונות, ו-וואי, שיואו, תראו, מרוב שזה המוני, אפילו שכחתי מזה. 5. כבר אמרתי לך שהכול חוזר עליך וקקה בידיך? אז עכשיו, כך נראה, אתה פשוט מרחת את כל הקקה המגעיל הזה על הפרצוף המגעיל שלך (מטאפורית כמובן, כי אתה לא צריך שום תוספות לפרצוף שלך בשביל להישאר כזה פרצוץ תחת. אתה כזה כבר מזמן-מזמן!)
אוהב אותך מרחוק,
מוטי רוזינק
אלוהים אדירים.
אני עם דורה. אלוהים אדירים.
אני רוצה הסבר – ככה הבנאדם מדבר באמת?
זאת רמה של ילד בכיתה ה’…
אם ככה הוא מדבר באמת – אני גם רוצה להיות יחצ”ן, אני לפחות לא עילג
\היתה אמורה לבוא כאן הערה על איכות הכתיבה של מר רזניק, אבל חבל לי\
רמה כל כך ירודה של כתיבה…. חבל מאוש שאנשים כאלה עובדים כיחצנים.
מי נתן לו רישיון?
הבנאדם גם כותב ילד שנשאר תקוע עם סלנג שכבר לא בשימוש, גם יש לו שגיאות כתיב ודקדוק, וגם הוא מתלהם בצורה לא מובנת. מרגיש כמו ילד כאפות שעדיין נובח מפחד על כל מה שקצת קופץ לו מול הפרצוף , וכשהוא נובח, הוא משתמש במינוחים “מגניבים” כי אולי זה יעזור לו לא להראות כמו שהוא…ילד כאפות.
אני מקווה שלא כל העיתונאים והיחצנים הם ברמה כזאת נמוכה.
בחיים לא הייתי מאמין שנגיע לרגע הזה, אבל אני מודה: רני רהב לא הכי גרוע.
אחרי התגובה האחרונה של העילג אני חושב שעידו יכול רק להגיד: !I rest my case
מוטי, אני לוקח את ההערות הטובות שלי על שיטת היחצ”ון שלך. זה לא למען אחוות העיתונאים (“אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד!” או לפחות עד שזה מגיע לסקופ…).
התגובות והשפה שבה אתה משתמש עוברות כל גבול ונראה ממש רע וילדותי. מאוד.
[…] הפרצוף האמיתי של היחצ”ן […]
אני מדבר אל הלב שלך … נושעים לאצ’קלונה
נוסעים* (כי אני ספאמר)
ויש אנשים שעוד משלמים לו כסף כדי לייצג אותם??? איזה בזבוז!
מחריד. מדובר באמת ביח”צן או בסוג של הלצה?
עידו, רק רציתי להגיד תודה על זה שאתה מפרסם את זה (ותודה למר רזניק שמבהיר את העניין בצורה שלא משתמעת). אם/כאשר נרצה לעבור למשרד PR אחר חיפוש קצר בגוגל יראה לנו אם מצפה לנו מבוכה – צריך להבין שרוב החברות לא רואות מה נשלח לעיתונאים אלא רק את נוסח ההודעה עצמה.
רובכם מגיבים על אישיות/סגנון/רמה של האיש, אבל כל לא רלוונטי מבחינתי כלקוח. מה שכן רלוונטי זה שאם אני יודע שידיעה לעיתונות נעטפת בצורה אידיוטית כזאת (שמן הסתם משליכה על התדמית שלנו) אני מן הסתם מחפש יחצ”ן אחר.
kruvi: כן, משלם לו אתר “מקושרים”, בין השאר. ובאמת הם השאירו אחלה רושם בסיפור הזה, אפילו לפני קריאת התגובות של רוזינק פה. אבל היי, הם לא צריכים להיות מודאגים — ידוע שאף אחד לא קורא את הבלוג של עידוק חוץ מעיתונאי מחשבים. מקסימום כמה רכילאי ברנז’ה.
אבירם: אתה שוכח שעיתונאים גם מתקשרים לפעמים למספר שעל הקומוניקט כדי לבקש עוד פרטים ו/או לארגן כתבה. אמנם אפשר לעקוף את היחצ”ן אם הוא מתגלה כלא אדיב, לא יעיל או לא חכם, אבל לא בשביל זה החברה מעסיקה אותו.
יש עונשים בחוק על מעשים מגונים בשפה העברית??
מוטי: רסקיו, אבל בחביות כמו של בירה.
לאבירם
מס’ תגובות מעליי
אבויי לך אם אתה לא רואה ועובר על ההודעות שיוצאות לעיתונות
בהצלחה
[…] מוטי רוזינק, אבחן חבר שמעוניין בעילום שמו, מדבר כמו lolcats (”חתולולזים”?). ואותו חבר הוא גם חרוץ ומשועמם, אז קבלו את הרוזינקאטס: […]
וואו. לא להאמין.
שירי – אנחנו עוברים ההודעות לעיתונות ומאשרים אותם, אבל לא נמצאים שם בכל שיחה של היחצ”ן עם כתב בטלפון וגם לא רואים כל אימייל שיוצא ממנו.
אני די בטוח שהלקוחות של רוזינק (לא אנחנו תודה לאל) לא יודעים שהמצב כל כך גרוע והם לא יודעים מה חלק מהכתבים חושבים עליו – בגלל זה פוסטים כאלה חשובים במיוחד.
(בעצם התגובה של רוזינק עושה את הפוסט למיותר… אפשר למחוק את הפוסט ופשוט להשאיר אותה)
[…] 2. החטא ועונשו #76 חשבתי לענות לה כך, אבל לבסוף החלטתי לכתוב בבלוג: אסנת היקרה, לצערי אני לא מתעניין בקופות גמל, וגם אם הכנס בחינם אני לא אבוא בחיים לשמוע על “הערכות רשות המיסים לשינוי חקיקה הצפויים במיסוי הפנסיוני” וגם לא קפה טוב יביא אותי לשם. עם זאת, סגנון הכתיבה שלך קסם לי, וחשבתי להכיר לך בחור ראוי. שמו מוטי רוזניק, וגם הוא בעסקי השיווק-פרסום, הוא אחד מהיחצנים המובילים בתחום וגם יודע לדבר עם עיתונאים, אני ראיתי שאת גרושה ואני חושב שראוי שתנסי לפתוח את חייך החדשים איתו. בברכה, יהונתן. […]