צנזורה ג’ו וחבורתו
במסגרת המאבק נגד הצעת חוק הצנזורשת של ח”כ אמנון כהן (ש”ס), מוסף מעריב און ליין פרסם היום קומיקס בשם “צנזורה ג’ו וחבורתו”. הקומיקס מתפרסם תחת רשיון cc-by-sa, כדי שבלוגרים יוכלו לפרסם אותו בבלוגיהם במסגרת המחאה נגד החוק. קחו לכם.
כתיבה: שירה גל, גילעד נס ואורן הוברמן. איור: ליאב צברי, מעריב און ליין (cc-by-sa)
המחאה הזאת – קומיקסים, באנרים ושאר הדברים שאני רואה בבלוגים, מתחילה לעצבן אותי. לא רק שזה מאוד ילדותי, חסר תחכום ודחקאיסטי, מעטים מאוד מתייחסים לקטע שמעבר לעלבון על כך שמישהו רוצה לצנזר לנו את האינטרנט, ורוב הדחקות שמות את הצנזורה עצמה באותה הסירה של פיקוח ממשלתי. ואתם הרי יודעים שזה לא יהפוך לחוק, ואי אפשר לאכוף את זה, אבל למה לפספס סיבה לרדת קצת על מישהו?
אין שום דבר פסול, לדעתי, בכך שההורים יגנו על ילדיהם מפני תכנים מסויימים שלדעתם לא מתאימים, במיוחד בשלבים בהם הילד עוד לא פיתח חשיבה ביקורתית. הדגש אמור להיות מתן כלים מתאימים להורים ולא משהו בפיקוח של המדינה. אם הצעת החוק הזאת תהפוך לדרישה להוציא מהתקציב כסף בשביל לקנות לכל הורה מעוניין תוכנות חסימה אני דווקא אשמח.
אני רוצה להגיב לתגובה מעליי.
אף אחד לא אומר שצנזורה זה דבר אסור.
אבל זה דבר אחד אם הצנזורה באה מהורים של ילד שלא רוצים שיחשף לתכנים לא ראויים, וזה דבר אחר אם הצנזורה נכפית על כל אחד על ידי הממשלה.
למה אם מישהו רוצה לצפות בסרטוני פורנו, או להכנס לאתרים עם תכנים אלימים הוא צריך להיות רשום בארכיון של הכנסת ולזהות את עצמו?
איפה האנונימיות?
הורים יכולים לצנזר את התכנים באינטרנט לילדיהם עם תוכנות שעולות בין 50 ל-200 ש”ח.
לא צריך ממשלה שתחסום לכולם גישה לאתרים כאלו אוטומאטית.
צנזורה זה דבר אסור אם היא נעשית בצורה קולקטיבית וכזאת שמפריה את הזכויות הדמוקרטיות שלנו באופן גורף. זה דבר אחד כאשר המדינה מצנזרת ודבר אחר כאשר אבא מצנזר לבן שלו את האינטרנט כדי שהוא לא יחשף לתכנים מסויימים.
אהבתי. הקומיקס האחרון מוצלח במיוחד.