🎹 ספוטיפיי מנקה את הפלייליסט מיוצרים אלימים ותוקפים מינית 📻 ראיון אצל גואל פינטו

בימים האחרונים נעלמו שירים של אר קלי מרשימות ההמלצות השונות של שירות המוזיקה ספוטיפיי. אורוניקה אודליה, מייסדת קמפיין #MuteRKelly, שקרא להפסיק לתת לקלי במה, הביעה שמחה על ההחלטה ואמרה, “אני מקווה שזה יהיה אפקט דומינו עם שאר שירותי הסטרימינג”. שתי לבני דומינו נוספות כבר נפלו – אפל ופנדורה הפסיקו גם הן לקדם את קלי. קלי מואשם במספר רב של עבירות מין, אונס סטטוטורי והחזקת קטינות בכת מינית, אך לא הורשע ולא מתנהל אף משפט נגדו, והוא טוען לחפותו.

דיברתי על כך בתוכנית “גם כן תרבות” עם גואל פינטו ברדיו “כאן תרבות”:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הסרת קלי מתבססת על מדיניות חדשה, שספוטיפיי הכריזו עליה בשבוע שעבר: “אנחנו חסרי סובלנות כלפי תכני שנאה בספוטיפיי – תכנים שמקדמים, מעודדים או מסיתים באופן מוצהר ועיקרי לשנאה או אלימות נגד קבוצה או אדם בהתבסס על מאפיינים שכוללים גזע, דת, זהות מגדרית, מין, אתניות, לאומיות, נטייה מינית, שירות צבאי או מוגבלות”.

לאור זאת, “כשמתריאים בפנינו על תוכן שמפר את המדיניות שלנו, אנחנו עשויים להסירו (בהתייעצות עם בעלי הזכויות) או להימנע מלקדמו או להציבו ברשימות השמעה בשירות שלנו. חשוב לנו שהערכים שלנו ישתקפו בכל העבודה שאנחנו עושים, בין אם מדובר בהפצה, קידום או יצירת תוכן” (אחרי הפגנת הנאו-נאצים והגזענים האמריקאיים בשרלוטסוויל החלו חברות מדיה מקוונות להסיר תכני שנאה כאלו; ספוטיפיי הסירה שירי להקות עליונות לבנה, ובשירות דיזר הודיעו שיעשו זאת גם כן).

בספוטיפיי לא מגבילים את המדיניות לתכנים עצמם, אלא מרחיבים אותה גם להתנהלות היוצרים בעולם האמיתי. “חשבנו הרבה על איך לטפל בתוכן שאינו תוכן שנאה בפני עצמו, אבל נוצר בעיקרו על ידי אמנים או יוצרים אחרים שהציגו התנהגות שנאתית באופן אישי. […] בעוד אנחנו לא מאמינים בצינזור תוכן בגלל התנהגות של אמן או יוצר, אנחנו רוצים שההחלטות המערכתיות שלנו – מה שאנחנו בוחרים לשבץ – ישקפו את הערכים שלנו. לפיכך, בנסיבות מסויימות, כשאמן או יוצר עושה משהו מזיק או שנאתי במיוחד (למשל, אלימות נגד ילדים ואלימות מינית), זה עלול להשפיע על הדרכים שבהן אנחנו עובדים עם, או תומכים ב-, אמן או היוצר”.

לואי סי.קיי בהופעה 📸 Rayan Jeroen cc-by-nc-nd

לואי סי.קיי בהופעה 📸 Rayan Jeroen (cc-by-nc-nd)

קלי לא לבד. בחודשים האחרונים, ספוטיפיי הסירו מההמלצות המערכתיות והאלגוריתמיות גם שירים של, או בהשתתפות, Tay-K, החשוד במעורבות במעשי שוד וירי קטלניים, ושל Pwr Bttm ו-Ducktails, המואשמים בהתנהגות מינית בלתי-ראויה.

עוד הסירו בספוטיפיי המלצות על הופעות ומערכונים של ביל קוסבי ולואי סי.קיי. קוסבי מואשם על ידי עשרות נשים באונס, כשעל רבים מהמקרים חלה התיישנות, והורשע באפריל בשלושה מקרים של תקיפה מינית. סיי.קיי הודה בכך שהטריד מינית נשים ואונן בפני כמה מהן, לטענתו בהסכמתן אך תוך ניצול מעמדו, וירד מהבמה הציבורית.

ספוטיפיי הסירו גם מוזיקה של XXXTentacion, מוזיקאי עם עבר של עבירות אלימות, פריצה והחזקת נשק, אשר נאשם בהכאת אישה הרה ושיבוש עדויות ומואשם בהכאת אישה נוספת, שתועדה לכאורה בסרטון שפורסם ברשת. בתגובה מטעמו של אקסאקסאקסטנטיישן האשימו נציגיו את ספוטיפיי באיפה ואיפה. “אין לי תגובה, רק שאלה: האם ספוטיפיי תסיר את כל האמנים שרשומים כאן מרשימות ההשמעה שלה?”, שאלו נציגי אקסאקסאקסטנטיישן, ומנו רשימה ארוכה של עבירות והאשמות בעבירות ובהתנהגות בלתי-ראויה של מוזיקאים – אונס סטטוטורי של קטינה ע”י ג’ימי פייג’ מלד זפלין ודיוויד בואי, אלימות משפחתית ע”י אוזי אוסבורן, השתייכות לנאו-נאצים של אחד מחברי אייס אוב בייס, אונס, ניצול מיני של קטין ע”י מייקל ג’קסון, רצח ע”י סיד וישס מהסקס פיסטולז, ועוד.

כשנשאל על אמנים נוספים שהמדיניות החדשה עלולה להשפיע עליהם, השיב נציג של ספוטיפיי לוראייטי: “כמו שאתה יכול לתאר לעצמך, זה תהליך מורכב עם מקום לדיון ואי-הסכמה, ולכן אנחנו לא יכולים להיכנס לדיון על כל אמן ואמן. באופן כללי אנחנו עובדים עם השותפים שלנו ומנסים לקבל החלטות בכל מקרה לגופו”.

🤫 חדשות 10 חשפו את שמו של ראש העיר מהצפון החשוד בשחיתות

חדשות 10 דיווחו באתרם כי “ראש עיר מהצפון וסגנו נחקרו בחשד למעורבות בעבירות שחיתות”, וצירפו, כמקובל, תמונה של החשוד בפנים מפוקסלות, אמצעי הסתרה שפעמים רבות אפשר לעקוף אותו על ידי חיפוש תמונות הפוך בגוגל.

ידיעה בחדשות 10 על ראש העירייה מהצפון שנחקר בחשד לשחיתות

ידיעה בחדשות 10 על ראש העירייה מהצפון שנחקר בחשד לשחיתות

אבל בחדשות 10 החליטו להקל על המתגלצ’ים, שאפילו לא נדרשים להיכנס לגוגל: שם קובץ התמונה מכיל את שמו של החשוד.

חדשות 10 חושפים את שם ראש העירייה מהצפון שנחקר בחשד לשחיתות 📝 חדר 404 הסתיר את הפרטים המזהים

חדשות 10 חושפים את שם ראש העירייה מהצפון שנחקר בחשד לשחיתות 📝 חדר 404 הסתיר את הפרטים המזהים

(הלשין: חוני המעגל פינות)

מלחמת פורצי הגבולות של נטפליקס: פייפאל מייבשת שירותי עקיפת גאוחסימה

פייפאל הפסיקה לסלוק תשלומים לחברת אונוטלי (UnoTelly), שמספקת שירותי VPN ו-SmartDNS, ובין השאר מאפשרת לגולשים להסתיר את מיקומם הגאוגרפי ובכך לעקוף גאוחסימה ולגלוש לתכנים שאמורים להיות חסומים בפניהם, כך דיווח אתמול הגולש חץ בן חמו, לקוח של אונוטלי שקיבל על כך עדכון מהחברה.

“פייפאל ציינה שאונוטלי לא תורשה לספק שירותים שמאפשרים גישת אינטרנט פתוחה ובלתי מוגבלת”, כתב מייסד אונוטלי, ניקולאס לין, באימייל למנויי השירות שבו ביקש מהם להחליף אמצעי תשלום.

הודעת ונוטלי ללקוחותיה על כך שפייפאל הפסיקה לסלוק עבורה תשלומים. צילומסך: חץ בן חמו

גאוחסימה משמשת ספקי תוכן לחסום גישה לתכניהם מסיבות שונות. למשל, אתר מכירות מקוון יכול לחסום עמודים של מכירת פריטים עם סמלים נאציים בצרפת, שם החוק אוסר על מכירות כאלו. נטפליקס השתמשה בעבר בגאוחסימה למנוע מגולשים מחוץ לארה”ב וקנדה לצפות בתכניה, וכיום לאחר שפתחה את הצפייה לרוב מדינות העולם, היא משתמשת בגאוחסימה למנוע ממשתמשים במדינות מסויימות לצפות בתכנים מסויימים. למשל, לקוחות נטפליקס בישראל לא יכולים לצפות בסדרה “בית הקלפים”, משום שנטפליקס מכרה את הסדרה לשידור ביס וסלקום טיוי, ובמסגרת ההסכם איתן כנראה הסכימה לחסום את הצפייה בה לישראלים בנטפליקס עצמה.

לפי דיווח של אתר ארס טכניקה, פייפאל כתבה לאונוטלי כי “תחת מדיניות השימוש המקובלת של פייפאל, אין להשתמש בפייפאל לשלוח או לקבל תשלומים עבור פריטים שמפירים או פוגעים בכל זכויות יוצרים, סימני מסחר, זכויות פרסום או פרטיות, או כל זכות קניינית אחרת תחת החוקים של כל סמכות שיפוט”.

Planet Earth_Circuit Visor HD. איור: Mohamed Jahangeer (cc-by)

אונוטלי לא מסתירה את העובדה שהיא מציעה שירות לעקיפת גאוחסימה – היא מציינת זאת במפורש באתרה, וזה עולה גם משמו של השירות – “טלוויזיה מאוחדת”, ומהלוגו שלו שמכיל מסך טלוויזיה ואנטנת אוזני ארנב ישנה. אולם אונוטלי מציעה שירות VPN, רשת פרטית וירטואלית על גבי רשת ציבורית, שיש לה שימושים לגיטימיים כמו יצירת סביבת עבודה מאובטחת ופריצת חומות-צנזורשת מדינתיות; וכפי שמציינים בארס, *כל* רשת VPN יכולה לשמש לעקיפת גאוחסימה. כך שלא ברור האם בכוונת ענקית שירותי הסליקה המקוונים פייפאל לייבש את כל שירותי ה-VPN בעולם, או רק את אלו שמציינים במפורש שאפשר לצפות איתם בנטפליקס.

ההחלטה הזאת של פייפאל, נקודתית ואנקדוטלית ככל שתהיה, מזכירה לנו את כוחם העצום של ספקי אמצעי תשלום להשפיע על זרימת המידע והטכנולוגיה, ואת חשיבותם של אמצעי תשלום חלופיים מבוזרים כמו ביטקוין.

[עדכון 21:33] גם אנלוקייטר, עוד חברה שמספקת שירות עקיפת גאוחסימה, דיווחה השבוע שפייפאל הפסיקה לסלוק כספים עבורה. גם אנלוקייטר, כמו אונוטלי, מציגה בגלוי את השירות שלה ככזה שמיועד “להסיר חסימות מכל שירותי ההזרמה [סטרימינג] הגדולים”.

“אתם צריכים לשקול לקבל ביטקוין”, כתב להם @bamos01 בטוויטר, ואנלוקייטר השיבו: “אנחנו בהחלט שוקלים את האופציה הזאת”.

(הלשין: דורון אדלר)

[עדכון 7.2.2016 9:31] גם חברת Unblock.us כבר לא מקבלת שירותי סליקה מפייפאל מאז 28.1, מספר הגולש עידו אברמוביץ. “אין הודעה רשמית. פייפאל פשוט הפסיקו לחייב בעבור המנוי. צריך לעדכן כרטיס אשראי ישירות באתר החברה והם העלימו את האפשרות לשלם עם פייפאל”.


שודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30


ראפר אומר לילדים לעזוב את בית הספר כי לא מלמדים שם דברים מעשיים // שישבת

לא לומדים

“הרבה זמן לא חשתי כל כך זועם כמו בזמן שכתבתי את השיר הזה”, כתב הראפר הבריטי בויאינאהבנד על שירו “Don’t Stay in School”, שפרסם לפני חודש בפייסבוק וביוטיוב שלו. בשירו, בויאינאהבנד, ששמו האמיתי דיויד בראון, מתלונן שבית הספר לימד אותו הרבה דברים לא חשובים ולא מספיק דברים פרקטיים וקריטיים לחיים האמיתיים, כמו איך עובד כסף, אילו זכויות אדם מובטחות לאנשים ולמי כדאי להצביע. בכתוביות בסוף הסרטון הבהיר שהוא לא באמת מתנגד ללימוד נושאים “לא פרקטיים”, אבל שלדעתו צריך לאפשר לתלמידים לבחור אם ללמוד אותם או לא.

השיר נגע, כנראה, לתלמידים ותלמידים-לשעבר רבים, ורשם 5.28 מיליון צפיות בפייסבוק ו-1.26 מיליון ביוטיוב עד היום. תלמידים בבית ספר אחד בבריטניה העבירו את השיר להנהלה, וזו הסכימה לקיים דיון על הנושאים שלדעת התלמידים צריכים להיכנס למערכת הלימודים. בויאינאבהבנד החליט לקחת על עצמו את הנושא בפעילות קידום ובשירים על נושאי לימוד חשובים. אתמול ערך דיון וידאו חי עם צופיו כדי להחליט לאן ממשיכים מכאן.

אומנות אוננות

המורה הצרפתי פרדריק דוראן-באיסס תובע מפייסבוק 20 אלף אירו (כ-87 אלף שקל) פיצוי על שהרשת החברתית חסמה את חשבונו כעונש על פרסום הציור “מקורו של העולם” של גוסטב קורבה, שמציג ערווה ופות. בית המשפט הגבוה של פריז פסל את טענת פייסבוק, שהמשתמשים חתומים על תנאי שימוש שקובעים שסכסוכים שלהם עם פייסבוק יידונו בבית משפט בקליפורניה, ועל כן אין לבית משפט צרפתי סמכות לדון בתיק.

(מן הארכיב: פייסבוק חוסמת ישראלית שהעלתה ציור עירום של עצמה, פייסבוק חוסמת את הדף של האקדמיה לאמנויות בניו יורק בגלל פסלי וציורי עירום)

"מקורו של העולם". ציור: גוסטב קורבה (נחלת הכלל)

ועוד בחדשות הצנזורשת: בשבוע האחרון של פברואר הודיעה גוגל שתגביל גישה לבלוגים, שמתארחים בפלטפורמת בלוגר שבבעלותה, אשר יציגו “תמונות או וידאו של תכנים מיניים בוטים או עירום גרפי”. “שום תוכן לא יימחק, אבל רק כותבי הבלוג ואלה שאיתם הם ישתפו מפורשות את הבלוג יוכלו לראות את התכנים”, נכתב בהודעת גוגל.

הביקורת הציבורית גרמה לגוגל לחזור בה מההחלטה. מנהלת תמיכה במוצרים חברתיים בגוגל, ג’סיקה פלגיו, כתבה בסוף החודש בפורום התמיכה של בלוגר: “השבוע, הודענו על שינוי במדיניות הפורנו של בלוגר. קיבלו טון של משוב, במיוחד לגבי הכנסת שינוי רטרואקטיבי (לחלק מהאנשים יש חשבון מזה 10+ שנים), אבל גם על ההשפעה השלילית על אינדיבידואלים שמפרסים תוכן מיני בוטה כדי לבטא את הזהויות שלהם. אז במקום ליישם את השינוי הזה, החלטנו להגביר את האכיפה של המדיניות הקיימת שאוסרת פורנו מסחרי. בעלי בלוגים צריכים להמשיך לסמן כל בלוג שמכיל תוכן מיני בוטה כ’adult’ כדי שהם יוצבו מאחורי עמוד אזהרה של ‘תוכן למבוגרים'”.


הסיפורים משודרים בפינה “האחראי על האינטרנט”, המשודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית שישבת עם עידן קוולר בגל”צ ב-7.3.2015


החטיפה בחברון: המדיה החברתית חיסלה את צו איסור הפרסום


יוסי גורביץ, כלכליסט

נו, דובר צה”ל, היה שווה?

קודם כל, העובדות. הן פשוטות למדי: אין לנו שמץ של מושג מה קרה בליל חמישי. מה שברור הוא שבשישי בבוקר, מיהרה המשטרה להוציא צו איסור פרסום על החשד לחטיפת שלושה צעירים. התוצאה היתה פיצוץ של שמועות ברשתות חברתיות ובווטסאפ.

שמועה על שחרור החטופים, שהופצה בסמס ובוואטסאפ, 6.2014 כלי התקשורת הישראליים היו מנועים מלדווח אפילו את המעט שהם הורשו לדווח בשישי בערב. אבל כולם ידעו שקרה משהו, ועל כן המוח האנושי – שלא מוכן לסבול ריק, ומכאן נולדות המפלצות של תנומת התבונה – התחיל למלא את החסר. צצו שלל שמועות, שבשיאן נטען שכוחותינו האמיצים הסתערו על בית בעוורתא, וחילצו משם את החטופים כשהם בריאים ושלמים, תוך שהם מחסלים חמישה חמושי אויב ופוצעים עוד שניים מהם. השמועה הזו עשתה את דרכה לרשימת ווטסאפ של כתבים צבאיים, מלווה בהודעה על כך שההודעה הרשמית תצא בקרוב; ובעוד דובר צה”ל פועה “אין תגובה” כמיטב יכולתו, טראח – השמועה הזו הגיעה לטוויטר, שם ראה אותה עבדכם הנאמן.

שימו לב למה שקרה כאן, כי יש פה דוגמא נהדרת לתת מודע הלאומי: קודם כל, המספר. חמישה ועוד שניים הם שבעה, מספר טיפולוגי קלאסי. שנית, המקום. עוורתא הוא הכפר שממנו יצאו האנשים שהורשעו אחר כך ברצח משפחת פוגל. כלומר, התת מודע הלאומי החזיר אותנו למקום של הטראומה הקודמת, והפעם סידר לנו סוף טוב, כזה שלא נראה פה מאז אנטבה בערך. אנחנו הרי זוכרים איך זה נגמר במקרה של נחשון וקסמן.

וכל הבלגן הזה, שהכניס מדינה שלמה לתזזית שלא נראתה מאז ההשתקה הגדולה הקודמת, בזמן האבדות במבצע ג’נין (בו צצה שמועה שבוגי יעלון נהרג) היה מיותר לגמרי. כלי התקשורת הפלסטיניים דיווחו מבוקר שישי על כך שכוחות גדולים של צה”ל עורכים חיפושים באזור חברון אחרי שלושה חטופים. הם גם פרסמו את תמונותיהם, שהותרו לפרסום בישראל יותר מ-24 שעות לאחר מעשה – את התמונות הם לקחו מהודעות בפייסבוק של בני משפחה מודאגים. כלומר, אם המטרה של צו איסור הפרסום היתה למנוע מידע מהפלסטינים, הוא נכשל כשלון חרוץ. חוץ מזה, עבורם מספיק להוציא את הראש מהחלון ולגלות שקורה משהו לא שגרתי, לחפש על כך מידע ברשת ולקבל את התמונה המלאה תוך דקות.

אפשר ללטף את החתול שלך? לא! יש עליו צו איסור פרסום! צילום: יוסי גורביץ

המסקנה המתבקשת היא שצווי איסור הפרסום נועדו לא לציבור הפלסטיני, אלא לציבור הישראלי. הם נכשלו באופן חרוץ, כמו שאפשר היה לדעת שיקרה מאז פרשת ענת קם. אין יותר צווי איסור פרסום בעידן הדיגיטלי. עכשיו נותר לנו רק לתהות מה היתה המטרה של צו איסור פרסום שכוון כלפי הציבור הישראלי דווקא. הסתרת פאשלה גדולה? ארור החושב אוון.

אגב, ביום שישי צצה לה קבוצה בפייסבוק שבה העלו גולשים תמונות שלהם אוחזים בשלט עליו נכתב Bring Back Our Boys – מין ניסיון לקשור את פרשת החטיפה בפרשת חטיפת הנערות בניגריה, לאורה פורסם קמפיין Bring Back Our Girls. גולשים פרו-פלסטינים ניצלו את ההזדמנות ופרסמו בקבוצה תמונות של עצורים פלסטינים צעירים.


יוסי גורביץ הוא בלוגר ועיתונאי. הפוסט התפרסם במקור באתר כלכליסט


לפי מקורות זרים, האם יש צו איסור פרסום?

תומר אשור שואל את המשטרה בפייסבוק אם יש צו איסור פרסום

גוגל עוקף צו איסור פרסום בפרשת הרופאה החשודה ברצח

המשטרה חושדת שרופאה סייעה למאהבה שמעון קופר לרצוח את שתי נשותיו. צו איסור פרסום הוטל על שמה, אולם נעמה בר-לב מעדכנת:

חשבתי שראיתי אתמול לרגע, לפני צו איסור הפרסום, את השם של הרופאה המרדימה. גוגל עזר לי להיווכח בצדקתי די בקלות (בכתבות עצמן השם כמובן לא מופיע). חכם


[הסרתי את הפרטים האסורים בפרסום; ע”ק]

[עדכון] שמה של הרופאה המרדימה, ד”ר מריה זקוטסקי, הותר לפרסום. [\עדכון]

כך היה גם בפרשת ענת קם – מי שגיגל את שמה קיבל בגוגל סג’סט, שירות השלמת מחרוזות החיפוש, את הפרטים האסורים בפרסום:

הצעות של Google Suggest למחרוזת החיפוש [ענת קם]: ענת קם נעצרה; ענת קם וואלה; ענת קם שב

ידיעות אחרונות מטשטשים את פניו של טייס ונותנים רק אות ראשונה של שמו. מזל ששם המשפחה כתוב על הסרבל

הבחין: ירום תלמי.

[עדכון 17:10] התמונה הוסרה מהפייסבוק של ידיעות אחרונות. הנה הכתבה.

העמדת אורי בלאו לדין פשוט תגרום לענת קם הבאה להדליף מסמכים סודיים לוויקיליקס

פרקליטות המדינה החליטה להעמיד לדין את עיתונאי “הארץ” אורי בלאו על החזקת מסמכים סודיים שהעבירה לו ענת קם. ד”ר תהילה שוורץ-אלטשולר כותבת על כך ב”העין השביעית”:

העמדתו לדין של אורי בלאו לא תוביל בהכרח לאפקט מצנן על חופש העיתונות בישראל. היא פשוט תוביל לכך שהמדליפה הבאה, ענת קם החדשה, הנמצאת בימים אלה לקראת סיום בחינות הבגרות שלה, תדליף את המסמכים ישירות לוויקיליקס. אולי היא תחשוב על כך בעצמה, ואולי זה מה שיציע לה לעשות אורי בלאו החדש, כאשר תפנה אליו ותציע לו את המסמכים.

בהודעה שהוציאה הפרקליטות נאמר, בין השאר: “פוטנציאל הנזק בהחזקתם הבלתי מאובטחת של המסמכים, כעולה מחוות דעת מקצועיות של גורמים מוסמכים שאף הוצגו במשפטה של ענת קם, היה עצום. חשיפתם, או הגעתם האפשרית של המסמכים לידי גורמים עוינים, היתה גורמת נזק לבטחון המדינה ומסכנת את חייהם של חיילי צה”ל”.

ומה יקרה אם וכאשר יודלפו המסמכים לוויקיליקס? יקרו שני דברים. ראשית, את ויקיליקס לא ניתן יהיה להעמיד לדין, ולו משיקולי סמכות טריטוריאלית. שנית, העיתונות הישראלית תשתמש במסמכים שיוצגו על אתר ויקיליקס, הפעם בלי להחזיק בהם, ותפרסם אותם בנוסח המוכר מימים ימימה: “ה’טיימס’ הלונדוני מדווח כי…”.

[…]

הפרדיגמה השלטת נשענת על ההנחה שאדם שיש לו סיווג בטחוני מסוים יכול לקבל גישה בלתי מוגבלת למידע בתנאי שלא יעשה בו שימוש לרעה: יעתיק אותו, יפרסם אותו או ימעל בתפקידו. כאשר בישראל כל צעיר וצעירה בני 18 הופכים לחיילים הנדרשים לשמור על סודות צבאיים, וכאשר לשלושה מיליון אמריקאים לערך יש סיווג בטחוני המאפשר להם גישה לרשת האינטרא-נט האמריקאית sipdis, שממנה הודלפו המברקים לוויקיליקס, התפיסה הזאת פשוט מיושנת.

קשה שלא לחוש שהרשויות – הנבוכות מכך שהטכנולוגיה משנה את מרחבי השיח ושדות הביטוי, כמו גם את אפשרויות העברת המידע והשימושים בו – יוצאות כאן למסע הפחדה נקמני, המעלה על המוקד את מי שיותר משחשף את התעלמות הצבא מהוראות בג”ץ, הצביע על כשל מערכתי חמור ביותר באבטחת המידע הצה”לי.

איסור פרסום סקרי בחירות? אומת הרשת הצרפתית מקממבנת מעקף

קנס של 75 אלף אירו לאדם ו-375 לחברה זה לא צחוק. ואכן, התקשורת בצרפת שמרה על פנים רציניות וצייתה לחוק מ-1977, שאוסר פרסום הצהרות פומביות של פוליטיקאים, תוצאות אמת, סקרים ואפילו רמיזות על זהות הנשיא הנבחר, מתום תקופת הקמפיינים ב-21 באפריל ועד סגירת הקלפיות בשמונה בערב ביום הבחירות. לעומת התקשורת הממוסדת, אומת הרשת הצרפתית צחקה בקול רם, אם כי בזהירות.

בשש בערב נסגרות הקלפיות בערים הקטנות ובאזורים הכפריים, ותוצאות הסקרים המתבצעים ביציאה מהקלפיות, שהיסטורית קלעו לתוצאות האמת בפער של פחות מנקודת אחוז, נשלחות למפלגות ולתקשורת תחת אמברגו, כלומר איסור פרסום עד מועד מוסכם מראש (כמו בפרסום דוח מבקר המדינה אצלנו). עיתונאים זרים, בעיקר בבלגיה ובשווייץ דוברות הצרפתית, פרסמו את תוצאות בחירות 2007 לפני פקיעת האמברגו בכלי התקשורת בארצותיהם ובאינטרנט. טכנית מדובר בעבירה על החוק, מאחר שהאתרים נגישים בצרפת.

השנה הסכימו חברות הסקרים לא לקיים סקרי יציאה ולא להעביר תחזיות מבוססות ספירה חלקית לפני סגירת הקלפיות, אבל כן למכור ללקוחות משלמים תחזיות לפי ספירה מוקדמת. ועדת הבחירות קראה לתקשורת ולגולשים להפגין “אחריות ואזרחות טובה”, והפעילה צוות שניטר את התקשורת והאינטרנט כדי לאתר הדלפות. תשמעו בדיחה צרפתית: 23 מיליון צרפתים חברים בפייסבוק ו-3 מיליון בטוויטר. צוות הניטור מנה עשרה אנשים.

גולשים צרפתים שחששו מהקנסות הכבדים, ביקשו למתוח את גבולות החוק או פשוט נהנו לשחק במרגלים וסוכנים, דנו בדרכים להפיץ את המידע בדרכים עקיפות, כמו קריאת המועמדים על שם מדינות – נדרלאנד (שמה הרשמי של הולנד) לפרנסואה הולנד והונגריה לניקולא סרקוזי (ארץ מוצאו של אביו), או פרסום התוצאות כאילו מדובר בנצחונות בתחרויות ספורט. חלקם הצמידו למועמדים שמות קוד: הולנד כונה בשם הקוד “חאודה”, הגבינה ההולנדית המפורסמת. סרקוזי זכה לכינוי “נעלי פלטפורמה”, רמז לנעליים עם ההגבהה שהנשיא הנמוך נהג לנעול. “הילדה הקטנה של אבא’לה” היה כינויה של מארין לה פן, שירשה את אביה ז’אן מרי לה פן במפלגת הימין הקיצוני “החזית הלאומית”. ז’אן-לוק מלנשון השמאלני כונה “פלפל אדום לוהט”, רמיזה לקומוניזם. גולש אחד צייץ בטוויטר: “לפי משקיפים שחזרו מסוריה, טנקים רוסיים עזבו עם שחר, צפויים להגיע לפריס בשמונה בערב”, כשהשעה מבהירה שמדובר בתוצאות הבחירות והרוסים מסמלים את השמאל.

“אני רוצה לחלוק על הרעיון שהחוק הוא ארכאי רק בגלל שהוא אומץ בתקופה פרהיסטורית, לפני פייסבוק, טוויטר ואפילו האינטרנט”, אמרה נשיאת ועדת הבחירות, מארי-איב אובן, ואיימה שגם מי שיפרסם את המידע בצופן יחשב לעבריין. סרקוזי, לעומתה, היה ריאליסט בנוגע לאפשרות הפרת האמברגו: “זה לא ידהים אותי, משום שהעולם הפך לכפר. יש לנו חוקים שלפעמים הם מיושנים, כולם יודעים את זה, זה סוג של צביעות. לכולם יש מחשב. אנחנו צריכים להקים מחסום דיגיטלי? לשבש מחשבים של אנשים? באיזה מין עולם אנחנו חיים?”


התפרסם במקור ב”מוסף הארץ”, 11.5.2012. תודה לאוריה כנף על הסיוע


לדף הבא →