אני רוצה לצנן לשניה את בדיחות הדעת כלפי אנשים שלא נולדו בעידן המידע הזמין לכל.
הצהרתה של סוניה פרס, מעבר לכך שהיא נשמעת מאוד מנותקת מן המציאות הקיימת בעולם שבו אנו חיים, מעלה סוגיה משפטית מעניינת.
האם מבחינת חוק הסודיות הרפואית למשל מותר לאמצעי התקשורת לפרסם מידע אודות בריאותם של אנשים פרטיים?
נ.ב. יש מדינות שבהן אנשים תובעים כתבים שכותבים על החתונה שלהם ומכים צלמים שמצלמים אותם (ואני לא מדבר על צלמי פאפארצי כרגע, אני מדבר על צלמי עיתונות ממוסדת). לקוראי הרוסית מומלץ להכנס לכאן: http://www.newsru.com/cinema/31may2007/abdulov.html
בוריס, אני מסכים שיש סוגיות מעניינות, אבל אני חושב שלסוגיה שהעלת יש תשובות פשוטות מאוד. חוק הסודיות הרפואית נכון לכל מדיום. אם עידו קינן כותב מידע שאסור לפרסום על חתיכת נייר ותולה אותה ברחוב ליד הבית זה בדיוק כמו לכתוב את זה בעיתון או באינטרנט(ים).
כנ”ל לגבי צילומי פפאראצי וכל פרסום אחר – כשמדובר באתרי חדשות האינטרנט הוא פשוט מדיום, כמו טלביזיה או רדיו לעומת עיתון.
מנץ' on
2 ביוני, 2007 17:41
אני לא מכיר מקרוב את עולם התקשורת, אבל מההזדמנויות הבודדות שכן יצא לי לדבר עם אנשים שצוטטו בעיתון, אני כבר ממש לא מאמין לידיעות כאלה. אני לא אתפלא אם היא אמרה את זה בצחוק, או שהיא אמרה משהו דומה אבל שונה, או שהיא בכלל לא אמרה את זה. כל ציטוט אפשר להפוך ככה שיעשה צחוק מהמצוטט.
וגם אם היא באמת אמרה את זה, שכל מי שחושב שזה משעשע יחשוב מה סבתא שלו מבינה באינטרנט, והאם היא היתה יכולה להגיד דבר כזה. מילא, אם היא היתה דמות ציבורית, עוד היה לזה עוד טעם. אבל היא לא, וזה פשוט מיותר. זה מראה על חוסר כבוד לאנשים מבוגרים, ואותי זה מגעיל.
שמעון פרס רואה עכשיו עולם חדש, שבו האינטרנט מעניק את הכוח לאזרחים
– אני מציע אותו כמועמד לנשיא “עבודה שחורה”
ובמעריב היא הסכימה שיכתבו עליה שהיא לא מסכימה שיכתבו עליה באינטרנט?
(שיט, שכחתי לבקש אישור. מקווה שהיא לא תכעס שכתבתי שכתבו עליה שכתבו עליה)
אני רוצה לצנן לשניה את בדיחות הדעת כלפי אנשים שלא נולדו בעידן המידע הזמין לכל.
הצהרתה של סוניה פרס, מעבר לכך שהיא נשמעת מאוד מנותקת מן המציאות הקיימת בעולם שבו אנו חיים, מעלה סוגיה משפטית מעניינת.
האם מבחינת חוק הסודיות הרפואית למשל מותר לאמצעי התקשורת לפרסם מידע אודות בריאותם של אנשים פרטיים?
נ.ב. יש מדינות שבהן אנשים תובעים כתבים שכותבים על החתונה שלהם ומכים צלמים שמצלמים אותם (ואני לא מדבר על צלמי פאפארצי כרגע, אני מדבר על צלמי עיתונות ממוסדת). לקוראי הרוסית מומלץ להכנס לכאן: http://www.newsru.com/cinema/31may2007/abdulov.html
בוריס, אני מסכים שיש סוגיות מעניינות, אבל אני חושב שלסוגיה שהעלת יש תשובות פשוטות מאוד. חוק הסודיות הרפואית נכון לכל מדיום. אם עידו קינן כותב מידע שאסור לפרסום על חתיכת נייר ותולה אותה ברחוב ליד הבית זה בדיוק כמו לכתוב את זה בעיתון או באינטרנט(ים).
כנ”ל לגבי צילומי פפאראצי וכל פרסום אחר – כשמדובר באתרי חדשות האינטרנט הוא פשוט מדיום, כמו טלביזיה או רדיו לעומת עיתון.
אני לא מכיר מקרוב את עולם התקשורת, אבל מההזדמנויות הבודדות שכן יצא לי לדבר עם אנשים שצוטטו בעיתון, אני כבר ממש לא מאמין לידיעות כאלה. אני לא אתפלא אם היא אמרה את זה בצחוק, או שהיא אמרה משהו דומה אבל שונה, או שהיא בכלל לא אמרה את זה. כל ציטוט אפשר להפוך ככה שיעשה צחוק מהמצוטט.
וגם אם היא באמת אמרה את זה, שכל מי שחושב שזה משעשע יחשוב מה סבתא שלו מבינה באינטרנט, והאם היא היתה יכולה להגיד דבר כזה. מילא, אם היא היתה דמות ציבורית, עוד היה לזה עוד טעם. אבל היא לא, וזה פשוט מיותר. זה מראה על חוסר כבוד לאנשים מבוגרים, ואותי זה מגעיל.
מחזק את מנץ’