יש לי סקופ בשבילכם: לתוכן חינם יש מחיר

בשנה שעברה כתבתי על עתירה שהגיש אתר “סקופ” לבג”צ, במסגרתה דרש האתר תעודת עיתונאי לכותביו. אין לי מושג מה מצב העתירה עכשיו, אבל סקופ לקח את עצמו ברצינות לגמרי, וניסה להציג את עצמו כאלטרנטיבה אמיתית לתקשורת המושחתת. נו, שויין.

שוחחתי לרגל העניין עם מנכ”ל סקופ מיכאל וייס, שהאשים את העיתונות הישנה בהיכנעות ליח”צ. והנה מה שהוא אמר: “אם את כתבת תיירות בעיתון מודפס, הסבירות שתוזמני לקוקטיילים, מסיבות וטיסות לחו”ל הרבה יותר גבוהה מהסיכוי שזה יקרה לכתב שלנו. אני לא אומר שאצלנו זה לא קורה, אבל אצלנו זה בשוליים. חוקר מאוניברסיטת בן-גוריון, צבי רייך, שבדק את הנושא, מצא שכ-50% מהידיעות בעיתונות הממוסדת מקורן ביחסי ציבור, לעומת 3% בלבד אצלנו”.

שנה אחרי, אני מסיירת בסקופ, והנה מה שהעליתי בחכתי:
1. “המועמדים לפריימריס בליכוד מגלים את האינטרנט“. רשימה על ארבעה אתרי מועמדים, ביניהם אחד, יחיאל לייטר (חייבים לגלוש לאתר שלו, זה קאלט ברמות). “גילוי נאות: הכותב מתנדב בקמפיין האינטרנט של יחיאל לייטר”. ממש נאות.

2. כתבה על “איך לזהות מוסך מוסמך” שנכתבה על-ידי דורון אובזנק, ובסופה לינק איזכור/פרסומת לבצע בדיקות לרכב. בדף אודות הכותב נכתב כי הוא “עוסק בדוברות ויחסי-ציבור, אסטרטגיה ותקשורת שיווקית”. היית קונה ממנו ציפלינגים משומשים לרכב או אבקת חשמל? אובזנק הוא הדובר של איגוד המוסכים. לא יודעת אם זה עושה את זה טוב יותר או רע יותר, אבל זה שזה לא צוין זה ממש ממש בעייתי.

3. “חדשות 2 יורדים על הצימרים – ואז שמים פרסומת למלון“. למטה: הכותב ומשפחתו מפעילים צימר במצפה מנות שבגליל המערבי.

ויש עוד: המון “סקירות” של דני בר, יועץ שיווק לעסקים קטנים ובינוניים. כולן מפרגנות לעסק שבו עוסקת הכתבה; פרסומות לאולג’ובז (1, 2, 3) – העמוד אודות הכותב ריק; וסתם יצירות מופת פובליציסטיות.


צילום ארכיון (14/5/2008): מנכ”ל סקופ מיכאל וייס, רכז הכתבים עומר צור והעורך הראשי (עכשיו לשעבר) שי גולדן

כבר לפני שנה חשבתי שוייס משליך אבנים מבעד לחלונות בית הזכוכית שלו, אבל מאז מצבו של סקופ רק החמיר. לא כל הכותבים הם יחצנים, אבל רבים הם בעלי אינטרסים שמנסים לקדם אתר קיקיוני, בית עסק קטן שברשותם וכו’. אם בעיתונות, לפי וייס, העיתונאים עושים קופי-פייסט להודעה לעיתונות ומדביקים באתר/עיתון, בסקופ היחצנים עושים זאת בעצמם וחותכים את המתווך.

הבעיה שהביאה את סקופ למצבו הנוכחי היא האמונה השלמה שעיתונות אזרחית זה תוכן חינם – למה לשלם, פה זה אינטרנט, לכתוב כל טמבל יכול. האתר אינו מלכ”ר, אך בעליו יוצאים מנקודת הנחה שכותבים איכותיים ירוצו לכתוב בו ולא יצפו לאגורה בתמורה. בדרך הקשה הם גילו שמי שמוכן לכתוב בחינם הוא רק מי שיש לו משהו למכור.

• מן הארכיב: האם ל-scoop יש זכות קיום?

תגובות

10 תגובות לפוסט “יש לי סקופ בשבילכם: לתוכן חינם יש מחיר”

  1. מאור קפלנסקי on 9 בינואר, 2009 14:21

    זה היה די ברור שאף אחד לא יוציא מהמקלדת שלו סקופים בחינם וככה זה באמת נראה – תוכן זבל בלי שום ערך מוסף.

    לעיתונות אזרחית אין כנראה עדיין מקום פה.

  2. ניבה on 9 בינואר, 2009 15:34

    אני לא חושבת שהבעיה היא רק שקשה לקבל תוכן איכותי חינם. כתבי עת אקדמיים, ונדמה לי, אני לא בטוחה, שגם כתבי עת ספרותיים מקבלים רק תוכן חינם, וגם את הזכויות הבלעדיות על המאמר (מרגע שמאמר נשלח לכתב עת ועד שהוא נדחה ממנו סופית לא הכותב הוא בעל הזכויות. במידה שהמאמר מתפרסם- אין זכויות יוצרים בכלל,וגם אין תחרות כי אסור להציע את אותו מאמר לכמה כתבי עת). העניין הוא שאנשי אקדמיה, מקבלים את המשכורת שלהם מהאוניברסיטה ולכן מחוייבים למחקר.גם בבלוגים יש תוכן חינם ולפעמים הוא איכותי.
    עיתונאי שזכאי לתעודת עיתונאי צריך להיות מועסק בגוף תקשורת שישלם את המשכורת הקבועה שלו ולא להיות תלוי בגופים אחרים. סקופ זה לא תוכן חינם זה פשוט תוכן שמישהו אחר משלם עליו.
    שאלה נוספת היא מי קורא את זה בכלל? אמינות היא כלי מאוד חשוב של כלי תקשורת והיא אולי הסיבה היחידה שאתרים כמו הארץ אונליין נרג’ ויי נט כל כך פופולאריים, למה שמשהוא יגלוש בכלל לאתר כמו סקופ?

  3. א' on 10 בינואר, 2009 10:23

    ניבה: אני נוטה להאמין שאחוז הקוראים שם אכן זעום, ושהיח”צנים שמוכנים לפרסם שם עושים זאת מסיבה אחת ויחידה: SEO. ראיתי “כתבה” על מערכת סליקה לכרטיסי אשראי, וובכל פעם שהופיעה המילה סליקה היה לינק לאתר שהיח”צן ניסה לקדם.

    גם בבלוגים יש בדרך-כלל הרהורים, קטעים קצרים וקישורים, ולא סקופים עיתונאיים. עוד לא ראיתי בישראל או בעולם בלוג שמתנהל כאתר חדשות מלא ללא כל שכר או תגמול לכותבים. “סקופ” נולד בהשראת אתר תאילנדי מקביל שכן הצליח איכשהו להפוך לאתר המוביל במדינה. לצערי אני לא דוברת את השפה הזו כדי לעבור על האתר ולשפוט אם זו באמת כזו הצלחה.

  4. דורה on 10 בינואר, 2009 12:17

    יופי של פוסט. זה מה שהייתי צריכה לכתוב בכתבה שלי דאז. התברברתי בה יותר מדי בנסיון להיות הוגנת.

    א’, את מדברת על אתר דרום-קוריאני בשם OhmyNews, שנפל טוב על כל מיני נסיבות מקומיות ספציפיות, כמו תקשורת סופר-ממלכתית ומצונזרת שאין בה מקום לתחקירים, טרנד של אהבה לטכנולוגיה (יותר מבישראל), וכנראה גם תחושה שהרשת היא באמת באמת ובלי ציניות המקום לרפא בו את הדמוקרטיה. למיטב הבנתי הוא באמת נהיה גורם חשוב בתקשורת הקוריאנית אבל אף אתר, בשום מקום בעולם, לא הצליח לשחזר את ההצלחה שלו, ושמו בעיקר משמש לגיוס כסף ממשקיעים (“תראו, בקוריאה זה עבד!!”).

    מה שבאמת חורה בסקופ זה היומרות. אחרת היה אפשר להגיד טוב, עוד סטארטאפ שלא עבד, שיהיה להם בהצלחה בעתיד. אבל זה כאילו הם ניסו לצעוק יותר חזק ויותר חזק כמה הם מהפכניים ככל שהתוכן שלהם נהיה יותר דל ומכור.

    אלוהים יודע שלא תזיק לנו תקשורת אלטרנטיבית עם ביצים.

  5. נוקי on 10 בינואר, 2009 19:17

    יפה לשי גולדן שיער ארוך…

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 13 בינואר, 2009 01:21

    הסיבה לכשלון של סקופ היא אחת: שי גולדן

  7. דורה on 13 בינואר, 2009 16:17

    שטויות גמורות.

  8. שווה קריאה on 13 בינואר, 2009 21:23

    יש לי סקופ בשבילכם: לתוכן חינם יש מחיר…

    הבעיה שהביאה את סקופ למצבו הנוכחי היא האמונה השלמה שעיתונות אזרחית זה תוכן חינם – למה לשלם, פה זה אינטרנט, לכתוב כל טמבל יכול. האתר אינו מלכ…

  9. את זה כבר קראנו | מדורי האינטרנט חזק במיחזור | חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 11 באפריל, 2010 08:37

    […] שלו כתבה על מחיר החדשות החינמיות בגיליון ינואר 2009 11.04.2010 / 8:36 | בנושאים 404, חיי רשת, […]

  10. בג”צ ללע”מ: שנו תנאי הענקת תעודות עיתונאי לאתרים | חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 14 באפריל, 2010 17:32

    […] הארכיב: יש לי סקופ בשבילכם: לתוכן חינם יש מחיר • עורך scoop.co.il, שי גולדן, תוהה אם יש לו זכות קיום […]

פרסום תגובה