ידיעות חדשות, תמונות ישנות

פוסט אורח של ניבה שושי

עיתונאים אמורים לחפש את האמת ולדווח עליה, אבל לא תמיד מוצאים זמן או דרך לצלם אותה. בדיוק למקרים כאלו הומצאה שיטת צילומי הארכיון: בהיעדר תמונה אותנטית אפשר תמיד לגרד מהמחסן תמונה דומה, או לפחות כזו שהקוראים יניחו שהיא מתארת אירוע דומה לאירוע המתואר בכתבה.

דוגמא לבחירה כזו היא התמונה שהופיע בהארץ אונליין ב-5/1/2009 בכתבה על נפילת טילי גראד בדרום:

שער אתר הארץ, 5/1/2009

התמונה, צילום ארכיון של ניר כפרי, מתארת, לפי כיתובה, “נזק שנגרם מנפילת רקטה”, תיאור כללי שלא ניתן ללמוד ממנו על האירוע באשקלון, לא על הזמן והמקום שבו צולמה התמונה ולא על סוג הטיל שנורה והנזק שנגרם. בכותרת המשנה, שמתארת את המצב בזמן הפרסום (הכתבה התעדכנה בהמשך וכללה דיווח מפורט ותמונות אמת), מדברת על “ארבע רקטות נפלו בערים”, “נחתה רקטה בחצר בית באשדוד” ו”מהבוקר נפלו 26 רקטות בישובי הדרום”, כשהנזק היחיד המוזכר בכותרת המשנה הוא שהרקטות “גרמו למספר נפגעי חרדה”. התמונה, לעומת זאת, מדברת על נזק כבד לבית מגורים, אולי אפילו כתוצאה מפגיעה ישירה. לו היה נזק כזה בזמן פרסום הידיעה, ראוי היה שיופיע במפורש בכותרת או בכותרת המשנה, ולא יירמז בתמונה.

כמו תמונה של קבר בכתבה על ניסיון לרצח

תמונה היא חלק בלתי נפרד מתוכן. היא ממחישה את הטקסט, מציגה אותו באופן ויזואלי או מאירה ממדים שונים שלו. כאשר מדובר בתמונת עיתונות, ובוודאי בטקסט חדשותי, התמונה, במקרים רבים, היא צילום מן האירוע המתואר בכתבה. סוגים אפשריים אחרים של תמונות הן תמונות אילוסטרציה שנועדו לעטר את הטקסט או לפרש אותו, לעיתים קרובות באמצעות ציור או צילום שהם יותר אמנותיים מאשר אותנטיים, כמו צלליות שחורות של ילד קטן ואבא גדול בכתבה על אלימות במשפחה, או תמונות שנועדו לתת מושג כללי על האירוע, כמו איור שמתאר את מסלול המחבל ממחנה הפליטים לסנטר, או תמונות ארכיון שמתארות ארוע דומה שהתרחש בעבר.

שלא כמו תמונות אילוסטרציה, תמונות ארכיון נראות אותנטיות לחלוטין. הנחת היסוד של קורא ממוצע, כזה שחולף במהירות על פני הכותרת הראשית, היא שהתמונה היא צילום של האירוע. שימוש בתמונת ארכיון לתיאור התרחשות, מוסיפה, גם כאשר המילים לא נאמרות באופן ישיר, אינפורמציה שעשויה להיות נכונה, נכונה באופן חלקי או שקרית לחלוטין.

המדרון החלקלק

במקרה קיצוני יותר של שימוש בצילומי ארכיון במלחמה הנוכחית, נאלץ ערוץ החדשות הממלכתי הצרפתי פרנס 2 להתנצל. הערוץ הקרין תמונות המתארות “תאונת עבודה” (התפוצצות משאית של חומרי נפץ) שהתרחשה בעזה ב-2005, והציג אותן כאילו הן מתארות תוצאה של מתקפה צה”לית במסגרת מבצע “עופרת יצוקה”. לפי הדיווח בהארץ, העורכים הוּלכו שולל והוטעו לחשוב שמדובר בצילומים עדכניים.

בשונה מהמקרה של אתר הארץ, הרשת לא הבהירה מראש שמדובר בצילומי ארכיון. יחד עם זאת, גם אם הייתה ניתנת מראש הבהרה כזו, ניתן לשער שמרבית הצופים היו מניחים שהתמונות הן מעזה 2009, או לכל הפחות, שיש דמיון רב בין שני האירועים השונים כל כך.

אם אין תמונה אין סיפור?

על הרצף שבין אמת ושקר, נמצא המקרה הצרפתי הרחק מן המקרה שמתואר בהארץ אונליין. יחד עם זאת, עבור רוב הקוראים, הגדרת הצילום כ”צילום ארכיון” לא תורמת תרומה משמעותית להבהרת הקשר האמיתי שבין התמונה לתוכן הכתבה.

אם ניקח את הדיוק בהגדרת התמונה עד לאבסורד מוחלט, ניתן אפילו לומר שכיתוב שהיה משקף נאמנה את הקשר בינה לבין הידיעה, בנוסח “התמונה שצולמה לפני מספר שנים ומתארת פגיעה ישירה והרסנית של טיל בבית מגורים בנגב המערבי, בניגוד לנזק הקל שנגרם הפעם”, היתה מעלה תהיות על כישורי הבנת הנקרא של העורך.

שימוש בתמונות ארכיון יכול, אולי, להתאים לכתבה על פגישה של ראש הממשלה עם שרת החוץ האמריקאית, כאשר העניין המרכזי בתמונה הוא עצם הנוכחות של אחד האישים או שניהם. כאשר התמונה נועדה לתאר אירוע, והיא אינה תמונת אילוסטרציה או המחשה, מדובר בהטעייה של הקוראים.

ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה

תגובות

פרסום תגובה