בוא ללמוד איך להרוויח כסף כדוגמן של גולן טלקום
חדי העין ישימו לב שאחד מהמפרסמים ביצע היפוך-ראי לתמונתו של הדוגמן. רמז: גומת החן. אני משער שגולן טלקום הפכו אותו. רמז: השעון על יד שמאל בפרסומת של סימפלטרייד.
קורס מנהלי מדיה חברתית, שיעור ראשון: מציאת תמונה למודעה לקורס מנהלי מדיה חברתית
עשרות (!) סטודנטים לקחו קורס מנהלי מדיה חברתית. כולם למדו שם לחפש תמונות בגוגל אימג’ז.
הקונדילומה של רועי אילוסטרציה
שחר גולן מדווח: “במסגרת כל האנשים הפיקטיביים, רציתי להכיר לך את רועי, תל-אביב, שנדבק בווירוס הקונדילומה. מזל שהוא הספיק להצטלם קודם לסטוק פוטו“.
רועי יכול להיעזר בשירותיו של רופא האילוסטרציה. ואם אין לו כסף לטיפול, גם לזה יש פתרון.
פעם את בוכה ופעם את צוחקת
דוגמנית תמונות ההמחשה ג’יין אילוסטרציה נעצבה אל לבה בגלל הירידות בבורסה בתל אביב, אולם עד מהרה חזרה למצב הרוח העולץ האופייני לה כשקראה באתר גלובס המלצות על חמש מניות ישראליות מומלצות. הלשין: עומר פולק.
עוד בחדשות האילוסטרציה:
ליצנם של שני אדונים
סיפורה של נטלי אילוסטרציה
האילוסטרציה הבלתי נסבלת של האונס
תאומות עושות כסף מהבית
דוגמנית הפורנו של ג’יידייט
חטפתי התקף לב בכאילו. יש רופא אילוסטרציה בקהל?
המודעה הזאת נותנת עבודה ברמת הטיזר. רופא עושה 10 אלף מהצד – זה קמפיין הפוך על הפוך מטעם הרופאים השובתים? קמפיין השמצה מצד משרד האוצר? ריחוף עם הסמן מעל הבאנר חושף את האמת המשעממת: מודעה לחברה המאפשרת הימורים בבורסה.
קליק על המודעה מביא אותי לעמוד נחיתה באתר החברה, שמסביר לי ש”גם אתה יכול להרוויח 1,000 ש”ח לשעה. בקלות”. לשון הזכר אינה מטעמי נוחיות, והפניה אינה מיועדת לנשים ולגברים כאחד – גם שלוש העדויות (טסטמוניאלז) באתר מובאות מפי גברים – יוסי, מנהל שיווק, מודיעין, אבשלום, רופא מנתח, הרצליה ויוני, טייס, תל אביב.
אבל היי, אלה לא אנשים אמיתיים! אני מריח רופא אילוסטרציה כשאני רואה אותו.
(זמן קצר לאחר מכן רואה החשבון שלו צעק עליו שיפסיק להמר בבורסה, הוא בדק את תיק ההשקעות וגילה שהלך כל הכסף, ועכשיו הוא הומלס).
וכן, ראיתי את האותיות הקטנות:
* העדויות בפרסום זה מבוססות על סיפורים אמיתיים של לקוחות etrader, כדי לשמור על חיסיון הלקוחות ולהגן על מידע מסחרי, שונו שמות הלקוחות, תמונות והפרטים המזהים שלהם.
אם החליפו לאנשים האלה את השמות, התמונות והפרטים המזהים, יכול להיות שאבשלום, רופא מנתח, הרצליה הוא בעצם משה, מלצר, חולון?
החיים בהדמיה: סיפורה של נטלי אילוסטרציה
כולם מכירים את נטלי אילוסטרציה, החיילת בעלת הקוקו הבלונדיני והכומתה השחורה. במשך מספר שנים ב-Ynet עוקבים אחר שירותה הצבאי ומפרסמים את
קורותיה. סיפורה של נטלי הוא הסיפור של כולנו:
עוד בנושא: האילוסטרציה הבלתי נסבלת של האונס
__________
ארז וולף הוא כותב הבלוג We CMS, שם התפרסם הפוסט במקור
תאומות עושות כסף מהבית
סיגל הצליחה להרוויח 1250 דולר ממסחר בזהב בתוך יומיים בהשקעה של 100 דולר. לעומתה, דורית, גננת, עבדה באותם תנאים ועשתה 2250 דולר.
חידה: מיהן סיגל ודורית?
1) תאומות זהות.
2) שתי נשים שבמקרה נראות בדיוק אותו דבר ובחרו לסחור בזהב. דורית יותר מוצלחת בזה.
3) אישה שהצטלמה למאגר תמונות אילוסטרציה.
4) תאומות שהצטלמו למאגר תמונות אילוסטרציה.
הלשינה: אנה פולק.
האילוסטרציה הבלתי נסבלת של האונס
פוסט של הלל גרשוני
מכירים אותה?
אם אתם גולשים מדי פעם באתר ynet, קשה להאמין שלא נתקלתם בתמונה הזו. אולי באחת מהכתבות האלו:
משום מה, עורכי אתרי החדשות לא נלאים מלהשתמש באותה תמונת אילוסטרציה לאונס, שוב ושוב. למען הדיוק, היא לא היחידה, אבל רוב תמונות האילוסטרציה חוזרות על עצמן פעמים רבות. ליקטתי מבחר מהן מ-ynet (השימוש דווקא בו הוא לצורך אילוסטרציה בלבד, אך בהחלט יש לו קשר לפוסט). לא את כל החוזרות על עצמן הבאתי כאן, אך המבחר בהחלט מייצג. האילוסטרציה האופיינית: אישה (צעירה, תמיד צעירה) אחרי האונס, ידיה על פניה, או לפחות פניה מוסבים מהצופה. לעתים זו צללית בלבד, או דמות מטושטשת. לעתים נדירות יותר האילוסטרציה היא של זמן האונס – ההתנגדות (ידיים מושטות בניסיון נואש להילחם), אישה על רקע צללית של אקדח או קצה-גבר-מאיים, או אף זוג ידיים על מיטה, בתנוחה שאמורה לסמל שמדובר באונס. גם במקרה של ילדים, האילוסטרציה יכולה להיות של ידיים מכסות על פנים, אך אפשר גם חיבוק עם מבוגר, או עם דובי. תמונה אחרת שחוזרת פעמים רבות היא של ילדים מתנדנדים על רקע השמש. למה? ככה.
מה זה אומר על התפיסה שלנו את האונס ואת הנאנסות? האם אפשר היה לחשוב על תמונות אילוסטרציה אחרות מאלו הממלאות את אתרי החדשות והעיתונים עד זרא? האם בכלל יש צורך בתמונות אילוסטרציה לכל דבר?
את הניתוח המפורט אני משאיר לאחרים. אסתפק בהצגת “גלריית אילוסטרציות האונס” המצמררת מכמה מובנים. שימו לב, אגב, לכותרות מעל לתמונות, הנעות בין אינפורמטיביות יבשה לזוועה טבלואידית, עם גיחות להומור (?) קליל.
___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני סיפר איך גוגל הציל את מדינת היהודים בגליון דצמבר 2010
אתיופי הדמיה
ידיעה שפורסמה ב-nrgמעריב (10.2.10) מספרת על מקונן סאומהום, שהורשע בעבירות מין כלפי ילדות ונערות. סאומהום, מציין הטקסט, הוא אתיופי. גם האיש הנראה בגבו למצלמה בצילום של נאור רהב, שהופיע בכתבה לפני שהוסר והוחלף בנפגעת-הדמיה (אישה יושבת בשדה ומליטה את פניה בידיה), הוא אתיופי. אני יודע זאת כי הכיתוב שנבחר לתמונה אמר בפשטות “אתיופי” (וגם: “צילום ארכיון”). אין פנים, הצילום הוא מן הארכיון והכיתוב הוא “אתיופי”, רוצה לומר: לא מדובר באתיופי ספציפי אלא באתיופי גנרי, צילום הדמיה של אתיופי. הכתבה עוסקת באתיופי, אז ניטול מן הארכיון צילום הדמיה של אתיופי, אחרת איך יבינו הקוראים שזו כתבה על אתיופי? וכדי שאף קורא לא יפספס שזו כתבה על אתיופי עם צילום הדמיה של אתיופי, נכתוב מתחתיו “אתיופי”. אתה אף פעם לא יכול להניח שהקוראים שלך יודעים לקרוא.
(בתחילת השנה פורסמה באתר כתבה על גשאו סמאי, מתכנת בממר”ם, ולפי כותרת המשנה, “המתכנת האתיופי הראשון בצה”ל”. גם הוא אתיופי. אני יודע זאת כי כיתוב התמונה לצילום של נאור רהב, שמופיע בכתבה, אמר בפשטות “אתיופי”. הפעם זה לא היה אתיופי הדמיה, אלא סמאי עצמו. אולי בעקבות הפרסום בבלוג “ולווט אנדרגראונד”, מישהו ב-nrg קלט שהקוראים יבינו שמדובר באתיופי, והחליף את הכיתוב “אתיופי” בשמו של המצולם).
ידיעות חדשות, תמונות ישנות
פוסט אורח של ניבה שושי
עיתונאים אמורים לחפש את האמת ולדווח עליה, אבל לא תמיד מוצאים זמן או דרך לצלם אותה. בדיוק למקרים כאלו הומצאה שיטת צילומי הארכיון: בהיעדר תמונה אותנטית אפשר תמיד לגרד מהמחסן תמונה דומה, או לפחות כזו שהקוראים יניחו שהיא מתארת אירוע דומה לאירוע המתואר בכתבה.
דוגמא לבחירה כזו היא התמונה שהופיע בהארץ אונליין ב-5/1/2009 בכתבה על נפילת טילי גראד בדרום:
התמונה, צילום ארכיון של ניר כפרי, מתארת, לפי כיתובה, “נזק שנגרם מנפילת רקטה”, תיאור כללי שלא ניתן ללמוד ממנו על האירוע באשקלון, לא על הזמן והמקום שבו צולמה התמונה ולא על סוג הטיל שנורה והנזק שנגרם. בכותרת המשנה, שמתארת את המצב בזמן הפרסום (הכתבה התעדכנה בהמשך וכללה דיווח מפורט ותמונות אמת), מדברת על “ארבע רקטות נפלו בערים”, “נחתה רקטה בחצר בית באשדוד” ו”מהבוקר נפלו 26 רקטות בישובי הדרום”, כשהנזק היחיד המוזכר בכותרת המשנה הוא שהרקטות “גרמו למספר נפגעי חרדה”. התמונה, לעומת זאת, מדברת על נזק כבד לבית מגורים, אולי אפילו כתוצאה מפגיעה ישירה. לו היה נזק כזה בזמן פרסום הידיעה, ראוי היה שיופיע במפורש בכותרת או בכותרת המשנה, ולא יירמז בתמונה.
כמו תמונה של קבר בכתבה על ניסיון לרצח
תמונה היא חלק בלתי נפרד מתוכן. היא ממחישה את הטקסט, מציגה אותו באופן ויזואלי או מאירה ממדים שונים שלו. כאשר מדובר בתמונת עיתונות, ובוודאי בטקסט חדשותי, התמונה, במקרים רבים, היא צילום מן האירוע המתואר בכתבה. סוגים אפשריים אחרים של תמונות הן תמונות אילוסטרציה שנועדו לעטר את הטקסט או לפרש אותו, לעיתים קרובות באמצעות ציור או צילום שהם יותר אמנותיים מאשר אותנטיים, כמו צלליות שחורות של ילד קטן ואבא גדול בכתבה על אלימות במשפחה, או תמונות שנועדו לתת מושג כללי על האירוע, כמו איור שמתאר את מסלול המחבל ממחנה הפליטים לסנטר, או תמונות ארכיון שמתארות ארוע דומה שהתרחש בעבר.
שלא כמו תמונות אילוסטרציה, תמונות ארכיון נראות אותנטיות לחלוטין. הנחת היסוד של קורא ממוצע, כזה שחולף במהירות על פני הכותרת הראשית, היא שהתמונה היא צילום של האירוע. שימוש בתמונת ארכיון לתיאור התרחשות, מוסיפה, גם כאשר המילים לא נאמרות באופן ישיר, אינפורמציה שעשויה להיות נכונה, נכונה באופן חלקי או שקרית לחלוטין.
המדרון החלקלק
במקרה קיצוני יותר של שימוש בצילומי ארכיון במלחמה הנוכחית, נאלץ ערוץ החדשות הממלכתי הצרפתי פרנס 2 להתנצל. הערוץ הקרין תמונות המתארות “תאונת עבודה” (התפוצצות משאית של חומרי נפץ) שהתרחשה בעזה ב-2005, והציג אותן כאילו הן מתארות תוצאה של מתקפה צה”לית במסגרת מבצע “עופרת יצוקה”. לפי הדיווח בהארץ, העורכים הוּלכו שולל והוטעו לחשוב שמדובר בצילומים עדכניים.
בשונה מהמקרה של אתר הארץ, הרשת לא הבהירה מראש שמדובר בצילומי ארכיון. יחד עם זאת, גם אם הייתה ניתנת מראש הבהרה כזו, ניתן לשער שמרבית הצופים היו מניחים שהתמונות הן מעזה 2009, או לכל הפחות, שיש דמיון רב בין שני האירועים השונים כל כך.
אם אין תמונה אין סיפור?
על הרצף שבין אמת ושקר, נמצא המקרה הצרפתי הרחק מן המקרה שמתואר בהארץ אונליין. יחד עם זאת, עבור רוב הקוראים, הגדרת הצילום כ”צילום ארכיון” לא תורמת תרומה משמעותית להבהרת הקשר האמיתי שבין התמונה לתוכן הכתבה.
אם ניקח את הדיוק בהגדרת התמונה עד לאבסורד מוחלט, ניתן אפילו לומר שכיתוב שהיה משקף נאמנה את הקשר בינה לבין הידיעה, בנוסח “התמונה שצולמה לפני מספר שנים ומתארת פגיעה ישירה והרסנית של טיל בבית מגורים בנגב המערבי, בניגוד לנזק הקל שנגרם הפעם”, היתה מעלה תהיות על כישורי הבנת הנקרא של העורך.
שימוש בתמונות ארכיון יכול, אולי, להתאים לכתבה על פגישה של ראש הממשלה עם שרת החוץ האמריקאית, כאשר העניין המרכזי בתמונה הוא עצם הנוכחות של אחד האישים או שניהם. כאשר התמונה נועדה לתאר אירוע, והיא אינה תמונת אילוסטרציה או המחשה, מדובר בהטעייה של הקוראים.
ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
