“אנא פרסמו את זה ברכילות ומשבוע הבא נתחיל לחזור לפרסומים”.

מאמר שלי ב”העין השביעית” – “עסקה אפלה בדרום”: מישהו במקומון “כל-בי” מבית “מעריב” שכח למחוק את ההוראה המפלילה בסוף אייטם רכילות זניח, וסיפק הצצה לפרקטיקה עיתונאית נלוזה של קניית מודעות תמורת פרסום סמוי בעמודי המערכת. “זמן מעריב”: נבדוק את העניין. כאן אפשר להגיב על המאמר.

תגובות

18 תגובות לפוסט ““אנא פרסמו את זה ברכילות ומשבוע הבא נתחיל לחזור לפרסומים”.”

  1. א' on 4 במרץ, 2009 00:01

    … O_o

    לול

  2. א' on 4 במרץ, 2009 00:03

    זה מזכיר לי שפירסמת פעם סקרינשוט שבדה-מארקר (או גלובס) פירסמו הודעה לעיתונות כולל הטלפון של היח”צן בסוף.

  3. נמרוד on 4 במרץ, 2009 01:03

    אם לא על מדורי הרכילות, על מי נותר עוד לסמוך במדינה הזאת. עוד מעט נגלה שאפילו ג. יפית לא בדקה לפני שהיא המליצה.

  4. רן on 4 במרץ, 2009 04:55

    פוסט משובח…
    זאת המציאות. זאת העיתונות. זה רק יילך ויהיה יותר גרוע…

  5. שאול חנוכה on 4 במרץ, 2009 06:58

    אני אפרסם לך על הגב ואתה תפרסם על שלי.

  6. דורה on 4 במרץ, 2009 07:33

    Dude.

  7. אבא גינדין on 4 במרץ, 2009 10:11

    מזכיר לי את הראיון עם מאיה רוטמן שערך חבר מערכת וואלה בשם NMC

    http://img172.imageshack.us/img172/7933/nmcwalla.png

  8. שרון ב. on 4 במרץ, 2009 22:36

    מעולה :-D
    מעניין ששולמית לפיד “הקדימה את זמנה” וכל ספרה האחרון הוא בדיוק על התופעה הזו.

  9. רועי on 5 במרץ, 2009 10:24

    [OFF-TOPIC]
    לא ממש קשור אבל בעקבות הפוסט שלך קפצתי לבקר באתר העין השביעית והצצתי בעמוד “צור קשר”.
    קצת מפריע לי שבתחתית העמוד, אפילו מתחת לכפתור “שלח”, מופיעה השורה: “ברצוני להירשם לניוזלטר” כאשר היא כבר מסומנת כברירת מחדל.

    דווקא היום עם חוקי הספאם וההבנה שרוב האנשים לא רוצים לקבל ספאם, הייתי מצפה שזה יירד. מן הסתם, רוב האנשים שפונים כדי לשלוח הערה או סתם תגובה קטנה, לא מעוניינים להתחיל לקבל עידכונים מהאתר באופן שוטף ויש סיכוי טוב שהרוב בכלל לא שמים לב זה.

    [OFF-TOPIC/]

  10. danoosha on 5 במרץ, 2009 12:51

    כשעבדתי במדור כלכלה של אחד העיתונים הגדולים הכתבים היו מעבירים לפעמים ידיעות שהיה כל כך ברור שהם לא טרחו לשנות אפילו במילה אחת מהקומוניקט, עד שבחלק גדול מהמקרים כל מה שצריך היה לעשות זה לגלול למטה ולגלות את מספר הפקס של הדוברות.

  11. שוקי on 5 במרץ, 2009 16:19

    צודק. נתקן.

  12. נדב on 6 במרץ, 2009 22:35

    אולי צריך להפסיק להגן על המודפסים ולתת להם לשקוע.. בייחוד מעריב אם עשה מחדל שכזה…

    חבל על רותי ודורון ונכון יכל היה לקרות בשוקן או ידיעות תקשורת אבל עובדה שלא קרה

  13. שולמית on 7 במרץ, 2009 16:34

    ברור שאין פירסום תמים בעיתון. בכל עיתון, בכל כלי תקשורת.

  14. יהודה on 7 במרץ, 2009 21:36

    לא ברור אם עידו קינן בסיפורו המרתק על עלילות כתב במקומות בנגבבאמת הופתע,כשראה את הפיסקה “המפלילה”?? (הגזמתם חברים, מפלילה?? מה פלילי פה? לא אתי, לא מקצועי, פלילי??) או שהוא מיתמם.קווי ההפרדה בעיתונות המקומית כמו בעיתונות הכללית בין פרסום לחומר מערכתי כבר נחצו מזמן. אם לערוץ 10 מותר לעשות פרסומת סמויה לחברת משקאות גדולה תוץ כדי שידור ריאליטי “מערכתי” לחלוטין אז מה רוצים מבעל אולם אירועים שבסך הכל רוצה להתפרנס? ההבדל האו שבערוץ 10 או אצל יאיר לפיד קוראים לזה “תוכן שיווקי” וכאן, בגלל שזה כנראה בנגב, וגם בכלל שזה מעריב, שזו חובה לרדת עליו, זה נחשב ל”פלילי”…
    מקומונים מכסים גזרות גיאוגרפיות מוגבלות, גדולות ככול שתהיינה. מקור ההכנסה הוא פרסום. התנאים הכלכליים והמלחמה לא היטיבו עם אזור הדרום. בעל אולם האירועים באמת לא צריך בכלל לאיים או להתנות את הפרסום בכתבה כביכול מערכתית. זה מובן מאליו הן למערכת והן למפרסמים. אז נכון שהכתב כאן לקח את זה צעד אחד קדימה וחשף “סודות מחדר השינה” אבל זה עדיין לא אומר שכל העיתונים האחרים, כל המקומונים, העיתונים הכלכליים של מוזס, שוקן והאחרים נקיים מכל שיקולים כאלו. בעלי המאה בתקשורת הפכו להיות בעלי הדעה. חלקם מתוחכמים יותר, והם עובדים כנראה עם עורכים קצת יותר אינטליגטנים וחלקם לא. אבל מכאן אסור להציג את הסיפור הזה כאילו שתפסנו את הפושע שמכתים את שמה של כל השכונה. שוק העיתונת הפך להיות שוק של ממש, שוק של עבדים עם קווים אדומים דהויים ביותר.
    כל מי שבביזניס הזה יודע את זה כבר מזמן אבל
    ןהאלטרנטיבה יכולה להיות אולי מלצרות ב20 שקל לשעה אצל בעל אולם האירועים שככב בכתבה

  15. מרטין on 8 במרץ, 2009 13:30

    אני חש ששופטים את המקומון בסטנדרטים שאינם נכונים למדור רכילות.

    אם אירוע כזה היה קורה בעמודי החדשות אז ברור שמדובר בטעם לפגם / עבירה אתית / עבירה פלילית (ויבחר לו כל אחד את המינוח המתאים לו) אבל מדור רכילות? נו באמת…

    ממתי מדור רכילות של עיתון נמדד בסטנדרטים המחמירים של עיתונות או חדשות? כל הרעיון של רכילות הוא לתת במה לאייטמים שאינם חדשותיים ושאינם עומדים בשום סטנדרט של חדשות (ולכן רכילות נחשבת לסוג של עיתונות ‘נמוכה’ או ‘נחותה’ מול החדשות ה-‘אמיתיות’).

    לפעמים יש נטייה לשכוח שעיתון הוא גוף עיסקי שמנסה להתפרנס (ולפרנס את העובדים בו) ובהחלט יש מקומות בעיתון שבהם הגישה יכולה להיות מחמירה פחות.

  16. איש תקשורת. on 9 במרץ, 2009 09:59

    העורך שלהם מתקשר אישית למפרסמים, ומאיים עליהם שאם הם לא מפרסמים במקומון, אז הם ישלמו: הוא פשוט יחרים אותם. אין אתיקה במקומון הזה. תשאלו את חיה גולן, העורכת שפוטרה לאחרונה.

  17. יש כסף בכתיבה באינטרנט? פוסט בתשלום על פוסטים בתשלום : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 1 בנובמבר, 2011 15:40

    […] את עלויות העסקה לצורך השפעה על הכתיבה של שקד (וקראו דוגמה מעניינת על הקשר בין סיקור עיתונאי לפרסום). כך, בלוגר שמקבל כסף ישירות דווקא חוסך את העלויות בדרך […]

  18. יהונתן קלינגר | תוכן שיווקי פחות רע משוחד דרך מעאכרים [או: תגובה לרענן שקד] ‏ :: Intellect or Insanity‏ on 1 בנובמבר, 2011 16:22

    […] את עלויות העסקה לצורך השפעה על הכתיבה של שקד (וקראו דוגמא מעניינת על הקשר בין סיקור עיתונאי לפרסום). כך, בלוגר שמקבל כסף ישירות דווקא חוסך את העלויות בדרך […]

פרסום תגובה