יש כסף בכתיבה באינטרנט? פוסט בתשלום על פוסטים בתשלום
בשבוע האחרון שצפה הבלוגוספרה זעם וביקורת על רענן שקד, העיתונאי שכתב על כך ש”אני נכנס לאינטרנט ומוצא שם את הכותבים הכי טובים בישראל שאף אחד לא משלם על הכתיבה שלהם […] האנשים האלה מנסים להרוג את המקצוע שלי – שמבוסס על כתיבה בתשלום – כי הם מכתיבים את תנאי השוק החדשים: כתיבה לא צריכה לעלות לקורא שום דבר”; על דבריו כתבו לא מעט פרשנות, של רן הר-נבו, יובל דרור ובועז כהן, לדוגמה. בניגוד לטענות של הבלוגרים על כך שהמצב לא צריך להיות כך ומשקף את התדרדרות העיתונות וש”היינו רוצים לקבל שכר עבור כתיבתנו, אבל אין מי שמוכן לשלם”, כדברי בועז כהן, אני רוצה להציג את התזה ההפוכה.
היום יש הרבה אנשים שמוכנים לשלם על כתיבה לבלוגרים; עידו קינן סיפר על צורת פרנסה אחת של בלוגר, כתיבת פוסט שבו הוא מדבר בצורה קשורה למחצה על רכב ונותן קישור לאתר אינטרנט המקדם אירוע מסוים.
קינן הוא לא היחיד; בלוגרים מקבלים הצעות כל הזמן לכתיבה בתשלום. בין אם מדובר בכתיבת פוסט אוהד לצורך קבלת לינק, בקשות מציקות להחלפת לינקים או סתם יחצנים שחושבים שהם יכולים לקנות בלוגרים על ידי מתן פרסים או השתתפות באירועים אוהדים. חלק מהכותבים, יהיו אלה בלוגרים או עיתונאים, מקבלים זאת בהומור וציניות האופיינית, עושים מנשוא התשלום בדיחה ומציגים לאומה בדיוק את ההסדר של “יד רוחצת יד” שאמור להיות מאחורי הקלעים. יובל דרור, לדוגמה, התעמת עם היחצ”ן רני רהב על הצעתו הנדיבה לממן לו ולמשפחתו נסיעה לאילת לצורך יום כיף לילדים על מנת שהעיתונאים יכתבו על פרויקט מסוים בחסות בנק הפועלים (שווה לקרוא עוד על הפרשה כאן).
עכשיו, כבר הפרכנו את התיאוריה של שקד: יש מי שישלם על כתיבה, השוק השתנה ומי שכותב טוב דיו יקבל הצעות לתשלום עבור כתיבתו. הקוראים, מנגד, מקבלים תוכן בחינם שהוא לפעמים איכותי במיוחד. אבל, מה נוצר כאן? נוצר כאן הסדר מושחת. מדוע? לורנס לסיג מסביר בספרו “Republic, Lost” בדיוק על הסדרים מסוג זה, בהם תשלום מתקבל על דיעה מסוימת, שהם יוצרים הנחה מראש של שחיתות גם אם אין שחיתות בפועל. הוא מביא לדוגמה את הניסויים שנועדו לבחון האם החומר BPa מסוכן או לאו; הוא טוען שכי יש מחקרים שנוטים לכאן או לכאן, אבל מבין המחקרים שמומנו על ידי גורמים שייצרו את החומר, אף מחקר לא מצא כי הוא מסוכן. כעת, יכול להיות שהחומר הוא מסוכן או לא, אבל האם אנחנו יכולים לסמוך על חוות דעת של מי שמקבל תשלום עבור ייצור החומר?
ההסדר הזה לא ייחודי לבלוגרים או למדענים: קבלת תשלום יוצרת הטיה מובנית גם בתקשורת מוסדית, שנשענת על מפרסמים. מאז רכישת מעריב על ידי נוחי דנקנר, כל פרסום בעיתון הנוגע לרשת שופרסל שהיתה בבעלותו מתחיל בסיקור ביקורתי: ברור לנו שעיתון לא יסקר בצורה שלילית את בעליו, כמו שבלוגר לא יסקר בצורה שלילית חברות שמשלמות לו כסף עבור כתיבתו.
נחזור לרגע לתשלום על כתיבה. האם הדבר שונה בהרבה ממכירה של פרסומות? האם פרסומות משפיעות על תוכן או לא? ובכן, לתשלום ישיר לבלוגר יש מספר יתרונות על כותב אשר עובד עבור מערכת בשכר. אני יודע שהדבר נשמע מושחת, אבל קבלה ישירה של הכסף חוסכת לנו מספר מתווכים באמצע. אם נשווה בין שקד, שמקבל תשלום מגורם מסחרי (ידיעות אחרונות) שמקבל תשלום מגורמים אשר יש להם אינטרס בכתיבה מערכתית מסוימת (המפרסמים), אז אכן, שקד מרחיק עצמו מהאינטרסים, אבל הוא גם מושפע מהם. מנגד, לא מעט גורמים גוזרים קופון בדרך ומגדילים את עלויות העסקה לצורך השפעה על הכתיבה של שקד (וקראו דוגמה מעניינת על הקשר בין סיקור עיתונאי לפרסום). כך, בלוגר שמקבל כסף ישירות דווקא חוסך את העלויות בדרך וגורם לכך שהשוחד הישיר יהיה גלוי (“גורם X שילם לי Y ש”ח כדי לכתוב זאת”).
אז אכן, מה ששקד מתרעם עליו הוא אותה השטחה של האינטרנט: אבדן של מתווכים ומאכערים שגוזרים את רווחיהם מהכתיבה המיוחצנת. כן, יש דרך להרוויח מכתיבה, אלא שיש לא מעט אנשים שמעדיפים לא להרוויח מהכתיבה, אלא לכתוב בלי אינטרסים, וזאת תוך ויתור על תשלום. שקד, מנגד, יכול תמיד למצוא לו פטרון שיממן את הכתיבה שלו ולוותר על מי שגוזר את הקופון בדרך.
____________________________________
יהונתן קלינגר הוא עורך דין העוסק בתחום דיני המידע. הפוסט הוזמן מקלינגר תמורת 300 שקלים, שהוצעו לעידו קינן על ידי חברת קומברסיישן כדי שיכתוב פוסט ממומן על תערוכת רכב. הכסף ייתרם לעמותת אשנ”ב
תגובות
10 תגובות לפוסט “יש כסף בכתיבה באינטרנט? פוסט בתשלום על פוסטים בתשלום”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
זה ה”מתחת לקו” החינני ביותר שקראתי מזה זמן רב, באינטרנטים ומחוצה לה.
[…] [עידו קינן ביקש ממני פוסט על כתיבה בתשלום, הפוסט פורסם אצלו היום בגרסא ערוכה, כאן תקבלו את הגרסא שלי הלא ערוכה; פחות טובה […]
עוד הבדל חשוב בין העיתונות לבלוגרים היא שהעיתון מקבל כסף ישירות מהקוראים, מה שמחייב אותו לתת להם עדיפות מסויימת על פני לחצי המפרסמים. זה כמובן עובד רק בתאוריה, בעיקר כיוון שהקהל הרחב לרוב אדיש לכך שהעיתון פועל משיקולים לא מקצועיים. אבל המסקנה היא שהדרך היחידה לקבל כלי תקשורת מעמיק, עקבי ואמין הוא להוציא את הארנק ולשלם. במקום “קבלו בחינם תמורת צפיה בפרסומות” לשלם ולקבל אמצעי תקשורת ללא שיקולים זרים.
זה לא יעבוד מהרבה סיבות (אנשים מעדיפים להתפשר על איכות בשביל מחיר, ועיתונים מעדיפים למצוא כל דרך כדי לסחוט כמה גרושים דרך פרסום סמוי), אבל זה המודל ההגיוני היחיד.
אמרו את זה כבר: אם אתה לא משלם על תוכן, אתה לא הלקוח – אתה המוצר.
אני היחיד שחושב שרענן שקד צריך להלין על ‘ישראל היום’ לפני שהוא מלין על בלוגרים?
הרי ישראל היום היא מוצר חליפי הרבה יותר דומה למוצר שהוא מנסה למכור, וזו גם מוצעת בחינם.
[…] עיתונאי נעלב כשמציעים לו מתנות. איש תוכן נעלב כשלא מציעים לו. עיתונאי רוצה לשנות את העולם. איש תוכן חי בעולמו בשלווה […]
[…] העבודה ומזיין את אחותך או משהו,[1] וכל מיני אנשים נכנסו לויבראציות. אבל מה שתפס לי את העין הוא דווקא פוסט של פחדן אנונימי […]
[…] במקור בבלוגו, Intellect or Insanity, ברשיון cc-by-sa. קלינגר כתב פוסט בתשלום על פוסטים בתשלום בגליון נובמבר 2011 11 בJanuary, 2012 | בנושאים אבטחת […]
[…] צחק עליהם. בהמשך הצעתי לעו”ד יהונתן קלינגר לכתוב פוסט בתשלום על פוסטים בתשלום, תמורת הכסף שקומברסיישן חייבים לי. הוא הסכים, וביקש […]
[…] לבלוגרים שצריכה להיות: הרי אנחנו לא צריכים לדבר על פוסטים בתשלום, כי אף אחד לא יסתיר את עצם קבלת התשלום על הכתיבה אם לא […]