כך גנבה כנופיית 4Chan את הבחירות של איש השנה של טיים
idok is מזכיר בפעם האחרונה את סוזן בויל, כדי לשים מראה מול חובבי הפריק שואו ברשת; מגלה מה כוחו של מגזין מכובד מול גאון רשת מחוצ’קן; ומצליח להכניס את המונח “פחחח” ב-140 תווים
תחזירו לנו את האינטרנט
בשבועות האחרונים נעה המטוטלת באגרסיביות מאומת האינטרנט האותנטית אל הדיירים החדשים ברשת: סוזן בויל עברה לגור ביוטיוב; הערווה של עדי נוימן התפשטה באימיילים; אשטון קוצ’ר, הוא ולא סטיב ג’ובס, נניח, היה לחלילן מהמלין של טוויטר עם מיליון עוקבים, וגם אופרה ווינפרי השתכנה במגדלי טוויטר; ושפעת החזירים, פסבדו-מגיפה עלובה, הפכה לוויראל לוהט שמועבר מפה-לאימייל-לטוויטר-לבלוג-לתקשורת-רעבה-לריגושים-שמוכרים-עיתונים, ומפחיד אותנו יותר מהווירוס המסוכן באמת: וירוס המחשבים קונפיקר.
פריקטיוב
לסוזן בויל יש קול יפה; זה סוד קסמה המוזיקלי. בויל היא אישה מבוגרת וכעורה ויש לה קול יפה; זה סוד קסמה הוויראלי. נתחים נכבדים מהוויראליות הרשתית הם המשך של המסורת המפוארת של מופעי המעוותים (פריק שואוז) של המאות הקודמות. תצוגה פומבית של דוחים שמסבה לנו עונג בצורת שמחה לאיד, הגשמת פטישים ומאווים נסתרים, התנשאות וחגיגת הנורמליות של עצמנו.
אישה עם זקן, עגל עם שני ראשים, איש הפיל, פספוסים עם יגאל שילון, דיוויד בליין נצלה באקווריום תלוי, האחיות פיק בשבי קשת, הסטאר וורז קיד (ילד קנדי מסכן שהסרטון הועלה לאינטרנט בניגוד לרצונו), נומה נומה גאי (הוא מצחיק כי הוא שמן), הילד הממלמל הזיות סמים אחרי הביקור אצל רופא השיניים (שאביו חשב שיהיה מגניב להשפילו ברמה גלובלית), וכאמור, הסקוטית המכוערת ששרה יפה.
אחת המוטציות של ויראלי הפריק שואו היא ויראלי הפריק שואו העצמי, אלה שהופכים לבדיחה בעצמם כשהם נגעלים מהפריק שואו שנשלח אליהם. למשל, אלפי הקורבנות שחבריהם ביקשו לראות אותם צופים ב-2girlslcup. אחרי שינקו את פיהם משאריות הקיא, הם יפיצו את הוויראל לקורבנות הבאים ויחזרו להיות חלק מהקהל.
המוות נאה לה
קחו, למשל, את הסיפור של ניקי קטסורס, בת למשפחה אמידה מקליפורניה, שבגיל ילדות אובחן גידול במוחה, והיא טופלה בהקרנות. אלו גרמו כנראה לשיבושים במוחה, שהובילו אותה להתנהגות אימפולסיבית ולשיקול דעת לקוי. בקיצה האחרון היא נתקפה בפסיכוזה ואושפזה. אחר כך פילחה את הפורשה של הוריה ונהרגה בתאונת דרכים מחרידה.
צהובונים משפריצים על סיפורים כאלה, אבל אומת האינטרנט עקפה אותם: שוטרים שתיעדו את זירת הזוועה הפיצו את התמונות, שדלפו לאתרי אינטרנט ולאימיילי שרשרת. פריק שואו. החוק האמריקני מגן על אתרי תוכן גולשים, ואיתור הגולשים עצמם הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. המשפחה יודעת שהעלמת התמונה מהרשת היא סיזיפית וחסרת סיכוי כהתפלת אוקיאנוס שלם, ובכל זאת משקיעה כסף וזמן וכאב לב במאבק הזה, לעידוד שינויי חקיקה ואתיקה. אולי גם להציב מראה מול הגולשים שצופים בסקרנות חולנית, פשע ללא קורבנות, חוץ מהתודעה המתקהה שלהם.
“מבחינה חוקית, כל אחד יכול לפרסם תמונות מדממות של ניקי”, כתבה ב”ניוזוויק” העיתונאית ג’סיקה בנט, “אבל זה לא מסביר למה כל-כך הרבה אנשים הרגישו שהם מוכרחים להסתכל”. וזה אפילו לא מתחיל להסביר למה היו מי ששלחו את התמונות למשפחתה של ניקי. אחד מהם שלח אותן לאביה עם הודעה: “היי אבא, אני עדיין בחיים”. הפריק שואו האמיתי, כנראה, הוא של הצופים בפריק שואוז.
טוהר הבחירות
הסערה שעורר טיים מגזין כשבחר לאיש השנה של 2006 את “You“, כלומר “אתם”, אנשי אומת האינטרנט, הוכיחה שהיתה זו בחירה נכונה במובן השיווקי/רייטינגי – נדמה שכל הרשת רחשה וזמזמה סביב הסיפור. עכשיו, עוד בטרם הגיעה 2009 לאמצעיתה, פרסם אתר המגזין את תוצאות המשאל המקוון לבחירת האיש המשפיע של השנה מתוך מאתיים דמויות, בהן ברק אובמה, אנגלה מרקל, סטיב באלמר, בריטני ספירז, הו ג’ינטאו, טינה פיי, בראנג’לינה, סטלה מקרטני, רפאל נדל וג’ון סטוארט. מהר מאוד כבש moot את הפסגה, ונצמד לשם בנחישות של נוער גבעות עד לנצחון.
אני כבר רואה את סימני השאלה מעל ראשי הקוראים: מי זה לכל הרוחות? לא נשאיר אתכם במתח: ברק אובמה הוא פוליטיקאי אמריקאי שחור שנישא על כפי אומת האינטרנט כל הדרך לבית הלבן. moot, לעומת זאת, הוא מנהיג אינטרנטי מסוג אחר: בגיל 15 הקים את 4Chan, אתר קבוצות דיון פרוע שאחראי להולדתם ו/או הפצתם של לא מעט ממים (memes, יחידות מידע ויראליות) שמציפים את האינטרנט, שבין הבולטים שבהם Lolcats, תמונות של חתולים עם כיתובים מצחיקים; ריקרולינג, שתילת קישורים מטעים שמובילים לשיר “Never Gonna Give You Up” של ריק אסטלי; ו”פרויקט צ’אנולוג’י”, תנועת-גג אמורפית לאקטיביסטים אנטי-סיינטולוגיים. לב גרוסמן מטיים מגזין דימה את פורצ’אן לחור שחור: בלתי נראה לעין הבלתי-מזויינת, אבל בעל כוח כבידה עצום.
פורצ’אן הוא מקום מפגש פופולרי של האקרים, שמשלבים הומור פרוע, אקטיביזם, לינץ’-אקטיביזם וגועל נפש, ומהווים מטרה קלה לתחקירי היסטריה בשקל של כלי תקשורת כמו פוקס ניוז, שכינה אותם “האקרים על סטרואידים“. אנשי פורצ’אן לא מתים על העיתונות, מוּט עצמו ממעט להתראיין ואפילו השם האמיתי שמסר בראיון לגרוסמן, כריסטופר פול, מוטל בספק וחשוד כבדיחה שנשתלה כדי להביך את התקשורת. ואם להביך את התקשורת, הכי שווה מעל הבמה המכובדת של אנשי השנה של טיים.
כשנאור ציון מקדיש פרק בתוכנית שלו לאנשי הפיפל מיטר, הרייטינג טס למעלה כי המדגם מפסיק לייצג את הציבור הכללי. כשעושים באינטרנט סקר על דמויות משפיעות, המדגם ממילא מורכב מ-100% גולשים, ולכן מראש אינו מדגם מייצג. אך זה לא היה המקרה של מוט: כנופיית פורצ’אן עבדה קשה, מלוכלך ומרשים כדי שהמועמד שלה יזכה (הבלוג Music Machinery סיקר בפרוטרוט את המאמץ הקולקטיבי). אנשי טיים טענו שאיתרו נסיונות ההאקינג, חסמו וניטרלו אותם. במילים אחרות, טיים חושב שהקוראים שלו הם אידיוטים שמאמינים שמוט לא רק ניצח ביושר אנשים כמו אובמה וספירז, אלא אף בהפרש קולות מטורף (כ-16.8 מיליון למוט, 1.4-2.3 מיליונים לשאר האנשים בעשיריה הראשונה). עבור האידיוטים הללו שתלה כנופיית פורצ’אן דאחקת פאק יו ענקית בסקר: אקרוסטיכון בו האותיות הראשונות של מקומות 1-21 מאייתים את המחרוזת “marblecake also the game”, המורכבת מבדיחות פנימיות של 4Chan.
אבל גם הנצחון של איש הרשת המובהק מוט הוא בעצם נצחון של האולד מדיה: כנופיית פור’צאן ביצעה עבור טיים, בחינם, עבודה יקרה של זריעת באז ופרסום חינמי בקרב אנשי הרשת, גם אלה שלא קוראים עיתוני מיינסטרים כמו טיים ויש להם תוסף שחוסם באנרים ופופ-אפים.
140 תווים? לא אצלנו
לכל ישראלי יש דעה על כל דבר, אותה ישמיע מעל כל במה: טוקבקים, בלוגים, אימיילי שרשרת. מישהו באמת חושב שאפשר להגבילו ל-140 תווים? טוויטר, פחחח.

תגובות
10 תגובות לפוסט “כך גנבה כנופיית 4Chan את הבחירות של איש השנה של טיים”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
לומר שיש דבר כזה “כנופיית פורצ’אן” זה די מטעה. בפורצ’אן מסתובבות הרבה קבוצות, ועוד יותר מזה אנשים בלי קשר לשום קבוצה. אבל רעיון-העל שנמצא ברקע תעלולים כמו זה שבוצע במשאל של Time, וגם פרויקט צ’אנולוג’י, הוא שהאינטרנט מלאה באנשים שאין להם מושג מה זה אינטרנט, ואפשר לנצל את זה למטרות חתרנות ושעשוע (for the lulz).
וכמובן יש להדגיש: Anonymous is legion
מה בעצם הקשר בין הסקר הזה לבין “איש השנה” של טיים, והם טיים בכלל מייחסים לתוצאות הסקר חשיבות כלשהיא? לדוגמה, בשנה בה “אנחנו” נבחרנו לאנשי השנה, הזוכה בסקר היה Rain.
לא הבנתי את הסגיר. איך זה נצחון של האולד מדיה, אם סביר להניח שפורצ’אן לא דאגו ליחצ”ן את התעלול?
הרי המדיה עצמה פימפמה את זה… זה היה ונשאר בידי האולד מדיה. פורצ’אן רק משתעשעים איתה :)
The cake is a lie.
marblecake is not some 4chan meme
its name of the group that worked hard on getting that poll fixed. also the game is one meme, and it nothing to laugh about since you just lost it.
אחחח for the lulz..
הסרטון של פוקס ניוז הוא היסטרי, מצחיק, והיסטורי.
אדם מבוגר שלא מבין באינטרנט ניסה להכנס אל תוך התרבות המופרעת של פורום ללא זהות שמבוסס על פרסום תמונות מוזרות ללא כוונה רצינית, ועבר על החוק הראשון:
הוא לקח את הכל ברצינות.
אני יכול להבין איך מי שלא נמצא בעניינים לא יכול לדעת את הרקע, אבל הכתבה הזו גרמה לתופעה שבה המציאות מחקה את הדימיון:
זה היה הסרטון הזה שיצר את “אנונימוס”.
זה היה הסרטון הזה שגרם לאנשים ב4צרן לקרוא לעצמם “האקרים על סטרואידים”, למרות שרובם אפילו לא יודעים איך נראת שורת פקודה.
זה היה הסרטון הזה שבעצם יצר את הדבר שאותו הוא התיימר לסקר. מהרבה בחינות, הכתבה הזו שהיתה מסולפת ולא מדוייקת, יצרה את 4צאן שאנחנו מכירים היום.
החברה התחילו לחקות, לצטט, ולהתנהג כמו הסרטון טען שהם אמורים להתנהג. בגלל שזה היה פשוט מצחיק מידי בשביל להתעלם.
4Chan FTW!
D:
LOL זה משהו שרק יכול לקרות ב4CHAN XDDDDDD
אני כל-כך אוהב את הבדיחות החולניות שלהם XD
^
Newfag.
דוד צודק. חבורה של אהבלים פוקס ניוז האלה.
עד כמה שאנשים לא יכולים להבין את זה, פורצ’אן מורכבת מחבורה של אסטרטגים גאונים, לא בהכרח האקרים, שפשוט עשו צחוק מהמדיה.
אף אחד לא באמת ייחס חשיבות ל-ANONYMOUS עד שפוקס עשו את זה, ואז ה”האקרים” ניצלו את זה– זה נתן להם ת’רמפה להיות מה שהם היום: חבורת חולי נפש שעושה צחוק מכול דבר ולא שמה ז*ן על מה שאומרים להם.