למרבה הצער, המטרה העיקרית של הגולשים בנהלם אינטראקציות עם גולשים אחרים ברשת אינה לשוחח על מותגים
מקאן אריקסון הוציאו ספר בשם “What The Fuck – מדריך פרסום לעולם החדש” על פרסום באינטרנט.
למשל, בבלוגים:
ניתן לשתף בלוגרים בקמפיין במספר דרכים, אך האפקטיבית מכולם היא שיתוף שקוף, כלומר הבלוגרים משתמשים במותג להשגת מטרה תועלתנית – ללא שורות מסר כתובות מראש וללא ביטויים שיווקיים בולטים, כאשר הפרסום אינו “חבוי” בבלוג אלא מוצהר בגלוי כלפי הקוראים.
במקרה כזה נשמרת במלואה התחושה המחוספסת והאותנטית של “השטח” שיש בבלוגים, ובנוסף גם נמנע משוב שלילי מצד גולשים שמגיבים בעוינות למפרסמים שמנסים להתחזות לגולשים “כמותם”. אל תתפתו לטעות – באינטרנט, מספיק שגולש אחד יגלה תעלול שיווקי של הסתרה כדי שבתוך יממה כולם ידעו עליו (ולא יפסיקו לדבר עליו, כמובן).
הממ.
פרסום לא חבוי, אתם אומרים. כמו זה?
פרסום BTL – השתלבות באזורי השיחה והפצת מסרים באמצעות באזרים (מפרסמים סמויים שלוקחים חלק פעיל השיחה).
אז רגע, לשקר לצרכנים זה רע? בטוח? לא, פשוט כי זה נראה לי כמו לשקר לצרכנים (וגם לעיתונאים. לשקר לעיתונאים זה טוב?):
הפצנו מסמך שכביכול “דלף” מהנהלת המשביר לצרכן, ובו כותב סמנכ”ל הסחר למנכ”ל כי יש לבטל את מבצע “2+1 מתנה” מאחר שהוא אינו כדאי למשביר לצרכן.
את המכתב הפצנו בדואר אלקטרוני, ברשתות חברתיות ולעיתונאים. התוצאה: עשרות שיחות למנכ”ל שניחמו אותו על דליפת המידע, אייטם בעמוד ראשי “ממון” ועמוד ראשי בדה־מארקר – וכל זאת ללא רכש מדיה בכלל!
וגם זה:
1. פיילוט פריקשן – קמפיין דו־שלבי לעט המחיק פיילוט פריקשן. בשלב הראשון הופצו סרטונים שהציגו, ללא אזכור שם המותג, חבורת נערים שמרמה מורים באמצעות העט המחיק של פיילוט: שינוי ציון במבחן, הארכת פתק מחלה וכו’.
בשלב השני של הקמפיין נפתח אתר ויראלי שקרא להחרמת העט המחיק תחת הסיסמה: “תלמידים מרמים מורים ומשרד החינוך שותק!” מתוך האתר הוויראלי ניתנו הפניות לסרטונים ה”אותנטיים” – והבאזז החל להתפשט ברשת.
התוצאה: למעלה מ־500 אלף צפיות יוניק בסרטונים, באזז תקשורתי מחוץ לרשת והשקה מוצלחת במיוחד במכירות העט המחיק.
אבל כל זה במיקרו. במאקרו יש בעיה גדולה יותר:
למרבה הצער, המטרה העיקרית של הגולשים בנהלם אינטראקציות עם גולשים אחרים ברשת אינה לשוחח על מותגים.
החופש המבורך שהאינטרנט מספקת לנו מלווה, למרבה הצער, בחופש לאנרכיה. גולשים מנצלים את מעטה האנונימיות והזירה החדשה, שהאתיקה והחוקים שלה טרם התפתחו, ומרשים לעצמם לעשות דברים שלא היו מעלים על דעתם לעשות בעולם האמיתי, כמו לא לשוחח על מותגים. הורים, אתם יודעים מה הילדים שלכם עושים באינטרנט ממש ברגע זה? הם לא משוחחים על מותגים!
(תודה לאיתן כספי על הלינק)
פוסטים על פרסום ושיווק באינטרנט שפורסמו פה לאחרונה:
• למה חברות מעדיפות לטקבק אנונימית?
• מבצע: תנו 150 שקל, קבלו פוסט שיווקי סמוי
• פרסומות ויראליות אינן קורות – הן נגרמות
• “[הסרטון של ניר צוק] יצר שיחות ותגובות גולשים רבות באתרים שונים ברשת”
תגובות
6 תגובות לפוסט “למרבה הצער, המטרה העיקרית של הגולשים בנהלם אינטראקציות עם גולשים אחרים ברשת אינה לשוחח על מותגים”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
תודה לך על הקישור לאתר הזה, שמצאת וכתבת לי עליו בתגובה של הפוסט הקודם בנושא (http://www.room404.net/?p=18802), שאוכל לכתוב פוסט זה.
@איתן כספי, צודק, בסערת הלינקים והלשוניות הפתוחות שכחתי מאיפה זה הגיע. הוספתי את הקרדיט.
אז מה, שנוסיף עכשיו banner קטן בצד של הבלוג, או בתמונת של ה-Gravatar, לאומר “גם אני לא מדבר על מותגים ברשת”?
כמי שערך את הספר הגמור, אני שמח שאהבת את הטאץ’ שלי עד כדי לעשות ממנו כותרת.
הייתי אומר שאתה כבר עובר למחוזות ההתקרצצות הטיפה מיותרת, אלמלא אפשר גם לומר לך את זה כבוקר טוב כשצריך וזה יהיה אפילו יותר מדוייק, לא?
מה בעצם הנקודה שלך הכאן?
לפי מיטב הבנתי את הקטע שציטטת (לא קראתי את ה”ספר”, וכהערת שוליים יש לציין שהאתר שלו הוא אחד השימושים הגרועים והמסורבלים ביותר בוורדפרס שראיתי), יש מספר דרכים לשתף בלוגרים בקמפיין, והאפקטיביות שלהן שונה.
אבל בשום מקום לא נטען שלשקר לגולשים, או לכל אחד אחר, זה רע. איך שאני רואה את זה, “כולם ידעו עליו (ולא יפסיקו לדבר עליו, כמובן)” זה אפקט רצוי של קמפיין פרסום.
ובנוגע לדוגמאות שציטטת – לא מבין איך אפשר להגיד שלשקר בפרסומת זה שונה מלשקר מכל מדיום אחר.
אגב, גם מקימים קבוצות שונות לפייסבוק של כל מיני מותגים שונים… http://www.new.facebook.com/home.php#/group.php?gid=178543695042&ref=nf