לא סוף הכתבנות, סוף הכוכבות
[תקציר הפרק הקודם: טל גוטמן מכריז על מותו הקרב של התוכן]
טל גוטמן פרסם כאן כמה דברים חריפים בגנות העיתונות, ולמרות שהדברים שהוא אומר הם בדרך כלל מה שאנחנו מסננים מתחת לשפם בקפיטריה, בין דדליין לחוץ למשנהו, כשאתה רואה את זה אצל אחרים אתה מבין גם כמה מזה לא נכון. אז רוצו לקרוא את הזה שלו ואז חזרו לכאן לקרוא את התגובה שלי.
גוטמן, נראה לי שאתה מצר לא על סוף הכתבנות, אלא על סוף הכוכבות.
סופרי עיתונות וכתבים מעולם לא נהיו מיליונרים מהכתיבה שלהם; ריימונד צ’נדלר לא מת על הר של מטבעות (ועשה את רוב הכסף שלו מהתמלוגים ששילמה לו תעשיית הקולנוע); דיימון ראניון נפטר עם מספיק כסף כדי לפרנס שלוש גרושות וקרן נגד סרטן, אבל ההון שלו לא היה פרומיל מזה של הבוס שלו, איל העיתונות הרסט. אתה מצר על כך שיש היום הרבה יותר קופצים על כל משרה, ושהמשרות עצמן משלמות פחות – אבל מי אשם בזה? ההרסטים של עולמנו? ובכן, לא. כי אין הרסטים.
יש עדיין בעלי הון גדולים שמחזיקים בעיתונות, אבל הם כנראה אחרוני הפראיירים, כי הנכסים שלהם מניבים רק חובות. אם החבר שלך שעוסק בתוכן באינטרנט (לא הבנתי, תוכן באינטרנט או עיתונות?) אמר את מה שאמר על סופה של העיתונות, הוא ודאי ראה לנגד עיניו איך בשנה האחרונה עיתון פרינט אחד אחרי חברו נסגר והולך לעולם שכולו טוב. העיתונות הפסיקה לעשות כסף – וכשאין לך הכנסות אין לך איך לשלם את אותם סכומים לאותם כתבים. מי אשם בזה? אתה. ספציפית אתה, טל גוטמן. למרות שיכול להיות שגם עוד אנשים אשמים, אני מאשים בעיקר אותך.
איך אתה אשם – תגיד לי, מתי בפעם האחרונה הכנסת עיתון הביתה? מתי ישבת בבית קפה ובמקום לשחק בפלאפון שלך עילעלת במגזין החדש והמצוין “שמנת” מבית הארץ? לכמה מעיתוני הערב אתה מנוי? אתה לא מכניס אפילו שקל אחד לקופת אף אחד מהעיתונים, הגופים היחידים היכולים לפרנס אתר אינטרנט כמו זה שאתה כותב בו (ולפי מקורות זרים, מרוויח בו *יותר* מאשר כמה ששילמו לך בתור כתב נוער בוויז). אף אחד לא קונה עיתונים. בעשורים של הטלוויזיה עוד קנו עיתונים – למרות שאז כבר לא היו פה שלושים עיתוני בוקר וערב כמו שהיו לפני היות הטלוויזיה – אבל עכשיו עם האינטרנט הזה, אף אחד לא מכניס עיתון הביתה.
כי יותר קל להשיג חדשות באינטרנט. גם אם הן פחות טובות. כי יותר מבדר לראות עשרים סרטוני חתול חמוד ביוטיוב. או לקרוא מאמרים נידחים בוויקיפדיה. או לקרוא את הבלוג (המצוין) שלך. כולם תכנים שניתנים בחינם, וחלקם טובים ומבדרים, אבל אף אחד מהם לא נהנה מהיתרונות של מערכת עיתונאית או מגזינית – סינון התוכן, ההקפדה על הפרטים, מחלקת אימות העובדות, ומעל הכל הקשר שאין לו תחליף בין עורך לכתב.
וכדי לחזור להתחלה – דומני, ואני לא מתכוון להסיט את הדיון לאד הומינם, אלא רק לבאר את הביקורת שלי על הביקורת שלך, שהבעיה שלך היא בכמות הכיבודים המורעפים על ראשו של הכתב או הפובליציסט, ובייחוד אלו המצלצלין או המרשרשין. וכאן אני אומר שוב שבהיסטוריה של הכתיבה, גם כשהעיתונות הייתה המדיה ולא היה בלתה, לא היה מצב שבו כל או אפילו רוב הכותבים השתכרו היטב, הם פשוט השתכרו טוב יותר מאשר עכשיו. האם הכוכבים עשו חיל? כן, והם ממשיכים לעשות חיל, וגם להיות מעטים כשהיו מאז ומעולם.
אתה אומר שהרצון לכתוב למדיה מקצועית (טוב, אצלך) משנה בהתאם לכובד הכיבודים. ובמקביל אתה אומר שהמוני בני 22 עטים על כל משרה. ובמקביל אתה אומר שאתה תכתוב, אבל בבלוג שלך. בעצם אתה בעצמך מודה שהכתיבה קשורה יותר לרצון לכתוב, וזה נכון: מאז ומעולם היא הייתה יותר שליחות ופחות משלח-יד. התוצאה של ההצטמצמות הזאת היא שאי אפשר להתפרנס ממנה יותר, ופחות קל לקבל כל מיני כיבודים, אבל לא שאין איפה לכתוב – ולמעשה ההפך הוא הנכון: בעולם שבו פחות אנשים מוכשרים מתפרנסים מכתיבה, העיתונות המקצועית צריכה בדחיפות רבה הרבה יותר אנשים מוכשרים שיכתבו לה. במיוחד כאלו שלא זקוקים לה לפרנסתם.
אז הכתבנות לא מתה. מה עם התוכן? האם התוכן גרוע היום מבעבר? לא בסמרטוטונים, אלו שמציגים דוגמניות ואסטרולוגים בראשית שלהם; אבל כן בעיתונות המכובדת, הרצינית, זו שמחרחרת ומנסה עכשיו לשאוף מלוא הריאה אוויר ומגלה שאין מספיק חמצן בשביל גופה הכבד ורב האיברים – כתבים מנוסים, מגיהות חדות-עין, בודקי שגיאות רבי ידע ועורכים שכבר ראו הכל. אז מה יהיה בעתיד? ובכן, הקידמה מביאה איתה הרבה דברים טובים – ומחסלת דברים אחרים במקומם.
[תקציר הפרק הבא: טל גוטמן אומר שהוא לא אחראי להתדרדרות התוכן בישראל, וגם המודל העסקי לא משהו]
יהונתן זילבר עורך את makoגברים ו-makoדיגיטל וכותב את הבלוגים זהלאזה וציטוטסגורציטוט
[…] [יהונתן זילבר מגיב לפוסט הזה של טל גוטמן] […]
כשאני הפסקתי להכניס עיתון הביתה, זה לא היה כי אינטרנט יותר נוח זמין או מבדר. זה כי לא מצאתי הבדל בין מה שקראתי בעיתון לבין האינטרנט, מבחינת התוכן (אולי ההגהות והעברית יותר טובות בעיתון). כי הכתבות הפכו צהובות יותר ויותר והאייטמים היומיים היו מטופשים והקשר בין הכותרת המפוצצת לתוכן היה הזוי.
אז אני לא מפרנסת יותר עיתונים שחושבים שאני מטומטמת ושכל מה שמעניין אותי זה הכותרות. העולם משתנה, גם דרך החיים ואולי צריך לשנות משהו גם בחשיבה. זה לא שיש לי עצות וזה לא התחום שלי, אני יכולה רק להביע את התחושות שלי אבל עיתון יום שישי שבו אני קוראת כמה מדורים וכתבה אחת לא מצדיק קניה.
לדעתי הבעיה היא שגם בעיתונים כמו מעריב וידיעות ההגהה ובדיקת העובדות על הפנים. אני לא יכול לסבול את ההרגשה ששילמתי כסף טוב על עיתון שיש בו יותר שיגאות מאשר חינמון כמו “ישראל היום”, כאשר התוכן לא שונה בהרבה. העיתון היחיד שאני עוד מוכן להוציא עליו כסף זה הארץ.
טוב לדעת שיש בעיתונות העברית בודקי עובדות ועיתונות מכובדת ורצינית (“שמנת” לא נחשב, הוא מוסף פרסומי).
או שא מדובר בפראודיה מתוחכמת עד כדי כך שעברה מעל לראשי כל כך גבוה?
נועה, הנה דוגמה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3749497,00.html
בכל בליל ההשמצות (המוצדקות בעיקרן, אך הדי פרועות לעתים) נגד מאיר שטרית במאבק נגד החוק הביומטרי, אף אחד לא טרח לשאול מי עוד נמצא בוועדה ולמה הם לא עושים כלום בנידון.
בשבועות האחרונים התחלתי להכניס לביתי את כל ארבעת העיתונים הגדולים. אני משווה את התוכן ונהנה יותר לקרוא בעיתון. אומנם עדין מתפוצץ לי הווריד כשאני רואה רווח לא במקום, י’ מיותרת וכותרת מפציצה ללא עם תוכן רווי, אבל עדין אני נהנה יותר – הזרם נפסק.
מה עוד? כי זה גם תורם, כמו שאמרת. אני יודע שהכסף מקניית העיתון יגיע גם לאתר, אחרי הכל הכול קשור ולי זה בטוח איפשהו עוזר.
אני רק הערת שוליים נודניקית על סקסיזם: בטקסט שלך הכתבים, בודקי השגיאות (רבי הידע!) והעורכים הם גברים, ואילו הנשים הן מגיהות.
[…] [תקציר הפרקים הקודמים: טל גוטמן מכריז על מותו הקרב של התוכן; יהונתן זילבר טוען שזה לא סופה של הכתבנות, אלא של הכוכבוּת] […]
זו ש, מה שאת לא יודעת הוא שבתגובה שלי, בלי שאף אחד ישים לב, כל הכתבים הגברים צובטים למגיהות באחוריהן בשובבות ואף אחד לא תובע אותם על הטרדה מינית בגין זה.
[…] אני מפרסם את הפוסט הזה, גם אצל עידוק. ג'וני כותב תגובה מפולפלת, ועכשיו אני לא נשאר […]
הרשומה נתקבלה בבלוגדיבייט…
I found your entry interesting do I’ve added a Trackback to it on my weblog :)…
[…] הקודמים: • טל גוטמן מכריז על מותו הקרב של התוכן • יהונתן זילבר טוען שזהלא סופה של הכתבנות, אלא של הכוכבוּ… • טל גוטמן מסביר למה הוא לא אחראי אישית להתדרדרות […]
ובכן, אני מקווה מאוד שהמגיהות שולפות דילדו אימתני ועושות עמו מה שצריך לעשות במקרים כאלה.
רגע, זוש, מה צריך לעשות במקרים כאלו? [מביא פנקס ועט לרשום הכל]
מזיינות אותם בתחת, זילבר. מזיינות אותם בתחת. Do I have to spell everything out for you?
אל תשכח את החמאה, אלעד :)
תן לזו ש להסביר. זה נשמע יותר מעניין כשהיא מסבירה את זה.
[…] לא גואלת אותנו מבעיית ה"תוכן לפי הקילו" שאני וג'וני דשנו בה עד זרא פה בבלוג. אני לא יודע אם האנשים הבאים […]