דה בסט שואו אין טאון, לצערנו (זילבר משיב לגוטמן)

תקציר הפרקים הקודמים:
• טל גוטמן מכריז על מותו הקרב של התוכן
• יהונתן זילבר טוען שזהלא סופה של הכתבנות, אלא של הכוכבוּת
• טל גוטמן מסביר למה הוא לא אחראי אישית להתדרדרות התוכן בישראל, וגם המודל העסקי לא משהו

יש שלב בלתי נמנע בדיונים באינטרנט שאני אכנה כאן בשם “זה מעניין רק את שניכם”, שמתרחש כשדיון שהיה לפנים פורה ורב משתתפים הופך לקרב נואש על ניצחון בנקודות בין שני נואמים. כשאני מריח שהשלב הזה מתקרב, אני משתדל להודות בטעותי ולהתנצל וללכת לשחק עם עצמי בפינה אחרת של האינטרנט, גם אם – ובמיוחד אם – אני אחד משני האנשים האלו שרק אותם זה מעניין. ועם זאת, במעין דיון שהתרחש ביני ובין חברי טל גוטמן תוך כדי אונס הבלוג הזה (עידוק, להבא אתה יכול פשוט להשאיר לטל ולי את המפתחות לבלוג וללכת לישון. אנחנו ננקה אחרינו) עלו כמה נקודות שלדעתי אולי ייתכן ומעניינות גם עוד אנשים שקוראים פה, ואולי אם אני אצליח להתרכז אני אתייחס אליהן ולא לצורך המציק שעולה בי, לעשות ניטפיק לפוסט האחרון של טל גוטמן.

שתי הטענות בדיון הזה – ואלו טענות שנשמעות הרבה לגבי העיתונות, מעמדה החדש ועתידה, לא רק מפי קומוניסטים – הן שהעיתונות נאבקת על חייה כי המודל העסקי שלה גרוע ואף אחד לא שם לב לזה, ואילו רק היו עוברים למודל אחר, נגיד תוכן בתשלום, הכל היה בסדר. תוכן בתשלום, טוענים, יכול לעבוד – תראו כמה מנויים יש לכבלים. טענה דומה היא שהאינטרנט ודאי מעלה את רמת החשיפה לתוכן שהיה קודם יותר לוקאלי (עכשיו יותר קל לג’וני מתל אביב לקרוא את הניו יורק טיימס מניו יורק) – אז איך יכול להיות שיותר קוראים מייצרים פחות כסף על פרסומות? שתי הטענות האלו, שהמסקנה שעולה מהן היא שהעיתונות יכולה להיות רווחית מספיק כדי להמשיך לקיים את עצמה בערך באותה מתכונת שבה היא התקיימה בתחילת המאה, מקורן לדעתי בטעות או באי הבנה של הכלכלה מאחורי עולם הפרסום, ואני אנסה להסביר מה לדעתי מקור הטעות עוד שתי פסקאות.

הטענה השניה היא שמשהו השתנה ביחס של מי שמממן את העיתון (או פלטפורמת התוכן האחרת) אל הכתבים (או ספקי התוכן). הטענה היא שלפנים הכתבים והפובליציסטים היו, בעיני פרנסי העיתון, אנשי מקצוע מעולים שיש להתייחס אל התוצרת שלהם בכבוד, ועכשיו הם סתם ספקי תוכן ובעל ההון יבחר מתוכם לא את הכי טוב, אלא את הכי זול – כתבים בשקל, בני 22, בלי מגיהות, ועם עורכים בני 23. זאת טענה שמקורה התרפקות על עבר מזוייף או חוסר רצון לדעת מה היה פעם, משולבת ברצון של כולנו שלא לדעת שיש לנו תג מחיר. אני אכתוב כמה דברים חריפים על העניין הזה עוד, לא יודע, שלוש פסקאות ככה.

נגמר לעיתונות הכסף. מישהו הפסיק את הזרם. איש לא מתווכח עם העובדה הזאת מלבד כמה מסכנים, שמצאו את עצמם תקועים עם עיתון בבעלותם. הסיבה לכך היא לא שחלק מהתכנים של העיתון פתאום נמצאים בחינם באינטרנט. הסיבה היא שמפרסמים, שהיו מאז ומעולם המממנים הכמעט בלעדיים של העיתון – המחיר שהקוראים שילמו כיסה בערך את עלות ההדפסה וההפצה – לא רוצים ולא צריכים להעביר לעיתונים כל כך הרבה כסף כמו בעבר. יש לכך שתי סיבות: קודם כל, לכולנו יש היום המון אפשרויות להתבדר ולקבל אינפורמציה שהן לא עיתון (או מדיה אחרות, כמו טלוויזיה בכבלים) – פייסבוק, ynet, יוטיוב, מקו, פורנו באינטרנט, משחקי מחשב, משחקים בפלאפון, עוד קצת פורנו באינטרנט. מה שמאפיין את כל הדברים האלו הוא שבכולם (במיוחד העוד קצת פורנו) אפשר לפרסם ובצורה ממוקדת, מפולחת ומפודבקת הרבה יותר מאשר פרסומת בעיתון. הסיבה השניה לכך שלעיתון אין פתאום הכנסות היא שפרסום אונליין הוא הרבה, הרבה, הרבה הרבה יותר זול מפרסום בפרינט. כן, גם עכשיו, באמצע 2009, יותר מחצי עשור אחרי שלכולם היה אינטרנט בבית.

כשהאשמתי את טל המסכן קודם שהוא הרג את העיתונות בגלל שהוא לא מכניס עיתון הביתה, לא התכוונתי שהחמישה שקלים שהוא לא שילם על העיתון הם אלו שבהעדרם צריך לפטר את המגיהה של מעריב. התכוונתי שהמפרסמים יודעים שטל לא מכניס עיתון הביתה, ובגלל זה לא קונים מודעת עמוד אחד שתופיע פעם אחת באמצע השבוע בידיעות אחרונות ותעלה להם עשרת אלפים שקל, ובמקום זה מוציאים את הכסף הזה על קמפיין Google Adwords שיספיק להם לחודשיים ויפנה בדיוק לקהל שמתאים להם.

העניין השני הוא באמת מתועב ומוכר כבר – ההרגשה הזאת שכתבים ועורכים, ובייחוד בעלי טור, הם זן מיוחד ונפלא של אנשים, שאומנותם נמצאת מעבר לכל הגדרה כלכלית והצורך החברתי שהם ממלאים, אין להסליאו בפז. הטענה הזאת באה בדרך כלל במבצע 1+1 עם הדרישה שמישהו יממן את כל האומנות הנפלאה הזאת, ואם אין כסף – אז שימציאו משהו, כדי שיהיה כסף, אולי איזה מודל של פרסומות לפי eyeballs, ומה זאת אומרת אין כסף?

אין כסף.

פעם לעיתונאי ולבעל הטור היה יותר כבוד, וגם השקיעו בהם ובתוצרת שלהם יותר כסף (לפחות יחסית לתמ”ג). מישהו בחר את העיתונאים שלו בקפידה, לא לקח כל ילד מהרחוב, ושילם לעיתונאי כסף בסדר ודרש ממנו פחות כתבות תמורת אותו בסדר, ומישהו אחר קיבל כסף עוד יותר נחמד כדי לערוך את הכתבה ולוודא שהיא מגיעה לקורא בלי שגיאות כתיב. התוכן היה טוב יותר – לפחות בסוג מסויים של עיתונים, זה שהיתה לו הרבה תפוצה ורפיוטיישן טוב (צהובונים גרועים שילדים כותבים בהם היו מאז ומעולם). הסיבה שהיה לעיתונאי יותר כבוד היא שהוא היה מקור המידע העיקרי של האזרח הממוצע, והסיבה שהיה לו יותר כסף היא שכולם קראו עיתונים. שני הדברים האלו, שהם בעצם אחד, כבר לא נכונים. וכשאין איך לקיים דברים נפלאים, הדברים האלו פסים מן העולם, לא משנה כמה הם נפלאים.

כל מי שמרגיש מיוחד מדי בשביל התקופה שאנחנו חיים בה צריך לזכור שגם בשנות העשרים והשלושים כתבים היו סחורות. היה להם תג מחיר. כשעיתונאי לא סיפק את הסחורה הוא פוטר והוחלף באחר, שעשה עבודה טובה יותר. הם קיבלו כסף כי הם סיפקו סחורה. השקיעו בהם משום שהם החזירו את ההשקעה. בחסות הרווחיות שלהם הם התייקמו ברווחה שאיפשרה לפחות לחלקם – ובואו נזכור שאיש לא נהיה מיליונר בגלל כתבות בעיתון, וכתבים תמיד נאלצו להאבק כדי להתפרסם – לפתח את אמנותם ולשרת את החברה באופן חשוב, באופן שעיצב לא רק את הדמוקרטיה אלא את התפיסה העצמית שלנו כחלק ממרחב משותף של שפה ותרבות, של לאום.

כל הדברים האלו יפים וחשובים והלוואי שיכולתי לחיות בתקופה שבה לעיתונאי כמוני יש כסף וכבוד – אבל אני גם יודע שבעולם ההוא לא היו לי חתולים חמודים באינטרנט.

יהונתן זילבר עורך את makoגברים ו-makoדיגיטל וכותב את הבלוגים זהלאזה וציטוטסגורציטוט

תגובות

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•