הערים הנסתרות מן העין ושיעורי הזכאות לבגרות בהן
פוסט אורח של אביתר כפכפי
בבוקר יום שלישי ה-11.8 התפרסמו בכל העיתונים נתונים שפירסם משרד החינוך על שיעור הזכאים לתעודות בגרות בתשס”ח, בחלוקה לפי יישובי המוצא של התלמידים. כתבות פורסמו גם באתרי האינטרנט של שלושת העיתונים המובילים (וויינט, נרג’ והארץ). הכתבות התמקדו, מדרך הטבע, ביישובים שבראש הרשימה ובתחתיתה. כתושב העיר בית-שמש חיפשתי אזכור לעירי, ולא מצאתי. מסתבר שלא הייתי היחיד. רשימת התגובות לכתבה זו באתר וויינט, למשל, גררה תגובות של אזרחים רבים מכל רחבי הארץ, ששואלים “ומה עם בת-ים? ומה אחוז הזכאים בנס ציונה?” וכדומה.
בעיתון מודפס אפשר להבין זאת. לכתבה אורך מוגבל, ואי אפשר להכניס בה נתונים עבור מעל מאה יישובים (למען הדיוק, 144 יישובים ומועצות אזוריות שמספר תושביהם מעל 10,000 נפש). זה יהפוך אותה לארוכה ובלתי קריאה. אך כתבה בעיתון אינטרנטי אינה יכולה להסתפק במה שהיה טוב עבור עיתוני הפרינט של האלף הקודם, כשהיא יכולה להביא את כל הנתונים הרלוונטיים בקלות ובעלות אפסית. וויינט והאחרים יכלו בקלות להציב באתרם את הטבלה המלאה של כל הנתונים (קובץ אקסל בגודל 120 קילובייט), לטובת הקוראים שרוצים להתעמק בנתונים.
זוהי דוגמה נוספת לפער הקיים בין התקשורת המסורתית (גם האינטרנטית) לבין התקשורת החדשה. אילו היתה הידיעה על שיעור הזכאות לבגרות מתפרסמת באחד הבלוגים, האם נראה לכם שהכותב היה מעז לפרסם אותה ללא קישור לנתונים המלאים, רצוי באתר הרשמי של משרד החינוך? מאחר שבאינטרנט כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה, הצגת הנתונים באתר רשמי היתה מחזקת את האמינות של העובדות (מערכות העיתונים המסורתיים אינן זקוקות לקישור, כי בתקשורת המסורתית מה שנכתב בעיתון הוא בעל אמינות מובנית, בעיניהן).
במקרה זה לא יכלו העיתונים האינטרנטיים, גם לו רצו בכך, להוסיף קישור אל הנתונים המלאים באתר האינטרנט של משרד החינוך, פשוט כי הנתונים לא היו שם. ביום שלישי בבוקר, עם פרסום הכתבות בעיתונים האינטרנטיים, אתר משרד החינוך לא הכיל זכר לעובדה ששיעורי הזכאות פורסמו. הטבלה המלאה הופיעה שם רק שעות מאוחר יותר, וגם זאת בצורה מוצנעת (נסו לחפש אותה בעצמכם באתר המשרד; ספרו לי אם הצלחתם). מסתבר שמשרד החינוך הפיץ את החומר למערכות העיתונים ביום חמישי ה-6.8, תחת אמברגו לפרסום ביום ג’ ב-5:00, כלומר הסכמה שלהם לא לפרסם את הנתונים לפני מועד זה.
כמו העיתונות המסורתית, גם משרדי הממשלה עדיין לא הסתגלו לעידן האינטרנט, שבו השקיפות אינה סתם סיסמת בחירות. חובתם לאזרחי המדינה קודמת, או לפחות שווה, לחובתם לכלי התקשורת. לפיכך היה משרד החינוך חייב לפרסם את הנתונים המלאים של אחוזי הזכאות לבגרות, לפי יישובים, באתר האינטרנט שלו, במקביל לפרסומם בכלי התקשורת, כלומר ביום שלישי בחמש בבוקר. פרסום כזה גם היה מועיל לכלי התקשורת, שיכולים היו לתת לינק (או להדפיס לינק מקוצר בפרינט), שיאפשר לקוראים להעמיק בנתונים ולמצוא את התשובות לשאלות שכתבה קצרה אינה יכולה לענות עליהן.
למתעניינים, הטבלה זמינה להורדה כאן.
אביתר כפכפי הוא מהנדס תוכנה
דוגמה מעולה ליתרון שהמדינה מעניקה לכלי תקשורת מסוימים על פני כלי תקשורת אחרים.
בדרך זו, היא מעצימה את הקרטלים התקשורתיים שבשליטת בעלי ההון, ולא מאפשרת לאמצעי התקשורת העצמאיים להתחרות.
נחמד לראות את הנתונים הגולמיים ככה. יש שם הרבה דברים מעניינים שלא ראיתי שהזכירו בעיתונים. למשל, מעניין לראות שהשינויים הכי קיצוניים באחוז הזכאים לבגרות בשנתיים האחרונות (לטובה ולרעה) הם בעיקר בישובים הערביים.
הסנסציה בפרסום המדובר הם נתוני הבגרות בבתי הספר בחיפה ובפתח תקווה : “בעוד כחודש יפורסמו תוצאות …!” כלומר ב 6.9.09 .
הטבלה שצרפת לא קשורה להודעה. אלא מביאה נתוני השוואה ישוביים משנת תשס”ו – ח’. מרתקים אך חסרים – חפש את בתי הספר מהקיבוצים. את גאון הירדן למשל, האם הוא נכלל בסטטיסטיקה של עמק הירדן? או ב 48% של בית שאן? המדורגים סוציואקונומי נמוך ! מעניין לא ?
בקיצור,
פנה למשרד החינוך, אולי הם יהיו נחמדים וינפיקו קישורית בזמן, כדי שגם לבלוגרים החרוצים תהיה זכות ראשונים, ולא יטריחו עצמם להגות קונסיפרציות.
אגב, יש הגיון בהטלת אמברגו של חודש על סטטיסטיקה בית ספרית – כאשר אנו נמצאים בזמן חופשה, ההרשמה לבתי הספר לא הסתיימה בכל התיכונים ופרסום התוצאות עלול או עשוי להשפיע.
ואם אני זו שלא הבנתי את הנקרא – אזי סליחה ומחילה.
לגליה
ההודעה לתקשורת של משרד החינוך אכן היתה על פרסום נתוני בגרות לפי בתי ספר, כי זה מבחינתם הדבר החדש. משרד החינוך צירף להודעה הזו את קובץ האקסל עם נתוני אחוזי הבגרות לפי יישובים, לשנת תשס”ח (כולל שנים קודמות לשם השוואה).
הכתבות בעיתונים, לעומת זאת, היו בעיקר על הנתונים של אחוזי הבגרות לפי יישובים (קראי את הלינקים שהובאו בפוסט המקורי), ועל כך הפוסט.
לא היתה קונספירציה, ועל כן לא היה צורך להגות קונספירציה. מה שכן, לא העיתונים ולא משרד החינוך לא טרחו להביא את הנתונים המלאים לידיעת הציבור, כולל אחרי תום האמברגו. מערכות העיתונים, כי הן עדיין במאה ה-20 ולא תמיד מבינות את המדיה של האינטרנט. משרד החינוך פטר את עצמו בהחבאת הלינק לקובץ בתוך הודעה לתקשורת שהיא אכן בנושא אחר.
פוסט מעולה!
תודה .