לכל איש יש שם. אפילו לליברמן

16 תגובות לפוסט “לכל איש יש שם. אפילו לליברמן”

1. צפריר כהן on 26 באוגוסט, 2009 21:53

   “איווט” מקביל ל”פואד” (בנימין בן־אליעזר) ולא ל”פרסקי” (שמו לשעבר של שמעון פרס, שכבר מזמן לא בשימוש ויצא לחלוטין מהלקסיקון).

2. אייל on 26 באוגוסט, 2009 23:13

   אני מסכים, אפשר היה לכתוב פוסט דומה על בנימין בן אליעזר בתקופה שבה היה יו”ר מפלגת העבודה ונכנס לקואליציה עם אריאל שרון. אותה גזענות, קרוב לוודאי שמאותם אנשים.

3. ניבה on 26 באוגוסט, 2009 23:19

   אפילו יותר מ”פואד” “איווט” מקביל ל”סעיד” אם אני לא טועה זה השם שרן כהן עלה איתו לארץ. אבל רן כהן הוא משלנו.
   וממקום אחר לגמרי, לנשים וילדים אוהבים לקרוא כאן בשמות הפרטיים ובכינויי חיבה (“ציפי” זו הדוגמה הכי בולטת) אבל גם לאנשי צבא ולחלק מהפוליטיקאים (“ג’ומס”, “ביבי”, “יה יה”). אני מסכימה לגמרי שבחלק מהמקרים כמו במקרה של ליברמן או של לבני, המטרה היא להקטין או להבליט שונות , והדוגמה השנייה שהבאת עם ה”נאש קונטרול בהחלט מבליטה את זה, אבל לשימוש לא רשמי בשם יש עוד פונקציות וזה בעיקר תלויי הקשר.

4. סתם אחד on 27 באוגוסט, 2009 00:09

   “איווט” מקביל יותר ל”אנטולי” (נתן שרנסקי) מאשר לפואד.

5. יונתן on 27 באוגוסט, 2009 00:27

   טוב, אם טעויות עובדתיות של איתן הבר היו משמשות מדד כלשהו לגזענות או לשנאת זרים מצבנו באמת היה קשה.

   ועל עניין איווט כבר ענו לך (ואם גם הכינוי “פואד” גורם לך לקפוץ בזעקות גזענות, אתה יכול להקביל אותו ל”ביבי” “כצל’ה” או אפילו “אריק”), ככה שנכון לעכשיו לטעון שהקייס שניסית להציג כאן הוא חלש, יהיה סוג של מחמאה.

6. אייל on 27 באוגוסט, 2009 07:53

   ניבה: תודה, לא הכרתי את שמו הקודם של רן כהן, זה בהחלט מחזק את הטענה שלי.

   סתם אחד: יהיה מעניין לבדוק באמת מתי נעשה שימוש באנטולי ומתי בנתן תקופת זמן משמעותית לאחר שינוי השם, נגיד בשנות התשעים, לפי ההשערה שלי, לפחות בעיתון הארץ יימצא קשר בין ההתבטאות של נתן (ימנית או שמאלית) לבין השימוש בשם (אנטולי או נתן).

7. צפריר כהן on 27 באוגוסט, 2009 08:27

   השם “אנטולי שרנסקי” היה בשימוש זמן מסויים. זה היה השם שבו שרנסקי היה ידוע בכל העולם (גם בארץ) לפני עלייתו לארץ (בתקופת המאבק בברה”מ). הניחוש שלי הוא שדעותיו נעו דווקא ימינה יחסית במהלך השנים, ולכן דעות שדווחו בתור “אנטולי שרנסקי” (שהם ציטוטים מוקדמים) יהיו באופן כללי ובממוצע פחות ימניים.

   אני לא מבין. “אהוד” (במלרע), “ביבי” (לא יגאל), ו־פואד” הם כינויים שמטרתם “להקטין או להבליט שונות”?

   “סעיד” לרן כהן אכן מקביל ל”פרסקי” עבור פרס – שניהם עברתו את שמם בשלב מסויים והפסיקו להשתמש בשם הישן (לפחות בהקשר של פעילותם הציבורית).

   לעומת זאת, כמו “פואד”, השם “איווט” נשאר כינוי מקובל לליברמן בין חבריו בחוג הפוליטי החדש. לא קוראים לא “אביגדור” ולא מקצרים את זה ל”אבי”. “מקצרים” את זה ל”איווט”.

   (אני מופתע שאף אחד לא שלך עדיין את הטענה ש”איווט” הוא שם נקבי ולכן מגחך).

8. צפריר כהן on 27 באוגוסט, 2009 09:36

   “שלף”, לא “שלך”.

   וכפיצוי: השיר על הילד שנקרא “תבע”:

   http://www.leoslyrics.com/listlyrics.php?hid=R8Q7Bb9bR6I%3D

9. רועי on 27 באוגוסט, 2009 11:15

   אתה רואה, האנשים הטובים שמתנגדים לליברמן לא נותנים לעובדות שלך לבלבל אותם (“איווט זה כמו ביבי” וכיו”ב). השורה התחתונה שלהם היא שגזענות זה רק מה שיהודים עושים לערבים, לא שום דבר אחר!

10. אפרת on 27 באוגוסט, 2009 16:15

    מסכימה מאד עם מה שכתבת. כל מי שירצה לפורר את הטענות שלך יוכל להקביל את השימוש בשם איווט לשימוש בכל כינוי אחר, אבל זה אומר שהוא יאלץ לוותר על ההקשר, על המודעות ליחסי הכוח החברתיים ובכלל על איזשהי ראיה מורכבת וביקורתית של המציאות. כשברק קרא ללבני “ציפורה” היו מי שטענו שמדובר בשמה המלא ולכן אין מה להתלונן, והיו מי שהשכילו לראות בזה מהלך שנועד להקטין ולזלזל. כאשר התקשורת בוחרת לקרוא לליברמן “איווט” היא עושה זאת בכדי לבצע מהלך של דה-לגיטימטיזציה לדמותו כמי שיכול לפסוק עבור עם ישראל היושב בציון, כי הוא הרי בסך הכל רוסי. וזאת לא לטעון חלילה שאני לא בעד ניגוחים שונים של ליברמן בכל זירה אפשרית, אבל גם הדרך חשובה. כעת נותר לי רק לחשוב שכל מי שלא מבין את ההגיון שעומד מאחורי הםסוט הזה, הרי הוא בעלת חשיפה פשטנית למדי, או לחילופין לא מוכן להישיר מבט לגזענות של השמאל.

11. צפריר כהן on 27 באוגוסט, 2009 20:04

    אגב, נסתכל על כל השמות שהוזכרו כאן: הנה צירוף מקרים מעניין לגבי השמות והכינויים שהוזכרו (הכוונה היא להתייחסויות לאדם המסויים ולא לשם באופן כללי):

    “איווט” יותר קצר מ”אביגדור”. “איווט” הוא הכינוי הנפוץ.
    “פרס” יותר קצר מ”פרסקי”. “פרסקי” לא בשימוש.
    “פואד” יותר קצר מ”בנימין”. “פואד” הוא הכינוי הנפוץ.
    ”
    “רן” יותר קצר מ”סעיד”. “רן” בשימוש ולא “סעיד”.
    “ביבי” קצר יותר מ”בנימין”. “ביבי” בשימוש.
    “כצל’ה” הוא באותו אורך כמו “אברהם”.
    “אריק” קצר יותר מ”אריאל” ויותר פופולרי.
    “נתן” יותר קצר מ”אנטולי” וגם נשאר בשימוש.

12. סירו on 27 באוגוסט, 2009 20:56

    חן חן לכותב הפוסט. מסכים ומחזק.

13. יונתן on 28 באוגוסט, 2009 23:56

    לא ,רועי, השורה התחתונה שלהם היא שאם אתה רוצה להעלות טיעון כלשהו, כדאי שתדע להדגים אותו באמצעות דוגמאות מתאימות/רלוונטיות. ומה לעשות שכותב הפוסט כשל בכך.

    אליך השורה התחתונה הזאת כמובן לא מדברת, כי אתה ממילא מורגל בכתיבת משפטים אוטומטיים ומטופשים כמו “השורה התחתונה שלהם היא שגזענות זה רק מה שיהודים עושים לערבים, לא שום דבר אחר!”, ומשוכנע שסימן הקריאה ששמת בסוף המשפט הופך את הטענה שלך לנורא משכנעת.

14. אסף ש. on 29 באוגוסט, 2009 18:42

    אהבתי כמה אמירות מפתח בפוסט:
    1. ליברמן משנה את הדיון מסכסוך פלסטיני-ישראלי ליהודי-ערבי.
    2. אי אפשר להילחם בגזענות עם גזענות.

    אבל אני לא מסכים שהיחס לליברמן הוא גזעני (וכמה כותבי תגובות העירו על זה מזווית אחרת).

    איל – אתה עושה כאן הכללה רחבה מאד למהי גזענות, ומצויין שהבאת כאן קישור וידאו לגיחוך שעושים באווני-קיו לאובר הרגישות הפוליטית לכל הכללה שהיא על רקע תרבותי גזעי. במקרה הזה קישור הוידאו דווקא קצת מחליש את הטיעון בפוסט (יחס גזעני של התקשורת לליברמן).

    נקודה אחרונה: חבל שלא הספקתי לראות את המחזה הזה, אווניו קיו, כשהוא עלה בגירסה העברית בבית לסין.
    http://www.avenueq.co.il

15. אייל on 29 באוגוסט, 2009 22:51

    הגרסה העברית הייתהמצויינת בעיני, מיכל ינאי הייתה הברקת ליהוק

16. דני on 30 באוגוסט, 2009 11:09

    האמנית הדס רשף בוידאו גאוני על ליברמן

    http://www.youtube.com/watch?v=r3QXMe-Zpws

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.