מיברג שולח ספאם
[עדכון 3.11.2009: כאן אפשר לקרוא תגובה של שותפתו של מיברג, והתייחסות שלי]
רון מיברג עדכן בבלוג של דבורית שרגל על העיכוב בהשקת אתרו, ובינתיים שלח ספאם לשלל בלוגרים, צעד ראשון ורושם ראשוני רע מאוד באינטרנט:
From: “רון מיברג”
Date: 2009/10/29
Subject: מנוי למגזין בעריכת רון מיברגשלום,
בתום חצי יובל בעיתונות בתפקידי כתיבה ועריכה וניסיון להעשיר את חוויית הקורא במבחר רב של נושאים ותחומים, החלטתי כי העיתונות המודפסת אינה עונה יותר על צרכיי ככותב, ויותר מכך, על צרכי הקורא. לכן אני מתכוון להעלות בקרוב אתר – מגזין מקוון בעריכתי, שעניינו תרבות על מכלול נושאיה, פנאי, סגנון חיים, מדור אוכל מורחב בעל היבט סיפורי ומדריכי, מדריך מסעדות עם דגש על אמריקה, וכיוצא באלה. כל התחומים עליהם כתבתי ושעליהם הייתי מופקד מטעם עיתונים שונים בעבר. בנוסף לטקסטים חדשים מעודכנים בתדירות גבוהה בתחומים שאינם זוכים לתשומת ליבה של העיתונות, ולא בצדק, יהיה האתר חדשני ויוצא דופן בחזותו ובעושרו הוויזואלי וגדוש בחומרי ארכיון. חוץ ממני יכתבו באתר כותבים מן השורה הראשונה, שגם הם מאסו במגבלות העיתונות המודפסת ובהחלטתה העקרונית להוריד את רמתה במפגיע בתקוותה לנצח את המתחרים בקרב על המכנה המשותף הנמוך ביותר.מכיוון שמדובר בהשקעה גדולה בזמן וכסף, ומשום שאני מעוניין לשמור על עצמאותי המערכתית ואינני ממומן על ידי איש, אני מציע לך גישה לאתר תמורת תשלום של שקל אחד ליום במשך שנה.
לכן אני מציב בפניך את השאלה הבאה: האם תהי/ה מוכן/נה לשלם תמורת מנוי למגזין?
אודה לך על העברת מייל זה למי ממכריך שעשוי להיות מעוניין במנוי.
בברכה,
רון מיברג==============================================
זוהי פניה חד פעמית, ולא אטריד אותך שנית במיילים שלא ביקשת לקבל.Unsubscribe XXXX from this list:
[…]Our mailing address is:
Ron Miberg
42 N. Sedgwick Road
Sedgwick, Maine 04676Our telephone:
Forward this email to a friend:
[…]Update your profile:
[…]
אחד מנמעני הספאם כתב לי:
תראה איך זה נראה ממקום של מישהו שלא מכיר אותו באופן אישי.
הוא [שולח] מייל [ש]מתיימר להיות ויראלי, אבל נשלח לרשימת תפוצה קנויה. המייל נותן כתובת פיזית במקום שבו בלתי אפשרי לתבוע אותו (למרות שברור שחוקי מדינת ישראל כן חלים לפחות על חלק מנכסיו), ושמתכסה באותה כסות חיוורת שמתיימרת להיות בתוך תחום המותר, למרות שהיא לא (זו פניה לקנות, לא לאפשר לו לשלוח פניות).
במילים אחרות – זה לא נראה טוב, בכלל.
אני יודע מה זה להיות לחוץ בכסף. גם אני הייתי שם מספר פעמים מאז שהפכתי לעצמאי. אני, לעומתו, מכבד את הזמן האישי של הלקוחות הפוטנציאלים שלי, ולא מפגיז אותם במיילים שהם לא רוצים.
יכול להיות שהמצב הוא אחר, או שהוא באמת עשה טעות בתום לב, אבל אני אשמח אם תעביר אליו את איך שזה נראה.
נדמה לי שאינני זוכה לפחות מיילים מאנשים שמעוניינים למכור את מרכולתם מאשר אותם בלוגרים שקיבלו בחרון אף את המייל של מיברג (וגם אני קיבלתי אותו). איכשהו אני לא מוצאת שזמני יקר עד כדי התעצבנות על האיש שגזל ממנו דקה (ונענה בשלילה). ביג דיל. שלח מייל. זה לא שהוא מפגיז לנו את התיבות על בסיס יומי, למען השם. כולה מייל. מתי איבדנו את הקו הדק שמפריד בין אנשים שמעוניינים לעניין אותנו במה שיש להם להציע לבין נודניקים מקצועיים?
לעתים יש באנשי התרבות הדיגיטלית יותר מקורט טהרנות נודניקית. אני לא מבין מדוע אימייל שנשלח פעם אחת, מנוסח כהלכה ובנימוס, ועוסק במיזם תרבותי מעניין וחשוב, אף שהוא מסחרי, של גוף קטן – בעיה או “טעות”, או “הפגזה”, כפי שכתב איש התרבות הדיגיטלית. הפגזה של מייל אחד?
עוד מעט אסור יהיה להנהן ברחוב. אני מקבל ביום 11 מיילים, ולמעשה יותר, כי ג’ימייל מצמצמים את ההתכתבויות. וחוץ מזה יש לי עוד אימיילים בתיבת הספאם של יאהו. כך שאין לי בעיה לקבל פעם בשנה שאלה מנומסת ממיברג.
זה לטעמי אמבוש של גווארדיית האינטרנט נגד כח חדש ומשמעותי שרוצה להיכנס. סך הכול אין כרגע יותר מדי עיתונים מעניינים לקרוא בעברית ברשת ואשמח אם יהיה עיתון כזה.
אז או.קי, אי אפשר לתבוע אותו, כי הוא במיין.
פעם אנשים היו נפגעים מחרבות וחצים.
היום אנשים נפגעים מדואר ספאם.
מתי הפכנו כאלו פאתטיים?
אני מסכימה עם לינוי ועם צ’יקי, אף שאני עלולה להיחשד כ”מקורבת”.
אני לא תופשת את זה כספאם בכלל. המאפיינים המרכזיים של ספאם הם מטרד שחוזר על עצמו, מכירת שירותים מפוקפקים או לא חוקיים, כאלה. אני לא רואה שום דבר פסול בשליחת הצעות עיסקיות בעלות אופי לגיטימי שכזה, באופן חד פעמי. זה לא פוגע בי.
אדר, התוכן מסחרי? אם כן: מדובר על ספאם, לפי החוק בארץ.
לפרטים: http://isoc.org.il/spam
opt-out (ולו רק “פניה של פעם אחת”) אסורה במפורש לפי אותו החוק. חוק הספאם נועד להלחם בדיוק בתופעה הזו: הפצצה של דואר מסחרי “לגיטימי” שאינו רצוי. שהרי נגד דואר שמשווק תוכן ומוצרים לא חוקיים אין יותר מדי טעם בתביעות.
לעומת זאת, הבקשה לא מתיימרת להיות ויראלית (במובן של “מחתרתית”). זהות השולח (או השולח המקורי, אם מישהו מחליט להעביר את ההודעה) ברורה ומפורשת.
הנמען נסחף.
רגע, ואם אני לא קיבלתי את המייל ממיברג, זה אומר שאני “לא נחשב” ? שאני כבר “לא בברנז’ה” ?
אבוי.
אני לא מבין מה הרציונל להיות סלחנים כלפי מישהו רק מפני שהוא ידוע מספיק. האם אתם סלחנים באותה מידה כלפי מרגול שמתקשרת אליכם “רק פעם אחת” לטלפון בבית (בהקלטה, כמובן, ובהצעה שיווקית פרופר)?
רק כי היא אדם מוכר?
ספאם הוא רעה חולה ומעשה לא חוקי. יכל מר מייברג לשלוח את המייל הנדון לרשימת התפוצה שלו, אנשים שהוא מכיר ומתכתב איתם ולא לרשימה קנויה (אם אכן בכך מדובר). לעמוד שכם אל שכם עם מוכרי ויאגרה – לא כבוד גדול לאתר חדש.
גיקים יכולים להיות כזה עדר קיצוני פתטי לפעמים. נכון, יש חוק נגד ספאם. אבל מותר גם לזכור את רוח החוק ולא רק את הניסוח היבש שלו, כן?
רשימה קנויה? עושה רושם של רשימה שאספו אותה מכאן ומשם, ולא רשימה ש”נקצרה” מאיפשהו ונמכרה לפי משקל. גם אני חושבת שהתגובה שמצוטטת כאן מוגזמת להפליא.
מה הקשר לסלבריטאות? גם אם היתה למשל מצליחה יוזמת מגזין המצית והיו פונים אלי להירשם באופן חביב זה לא היה ספאם. אם מיברג היה נבחר לפרזנטור של סלקום, זה בהחלט היה מציק והייתי מסכים איתך.
כאן מדובר באימייל שנשלח לידידיו ולידידי אנשים שקשורים אליו לפרויקט.
חוץ מזה, הוא לא התקשר, אלא שלח אימייל. זה הרבה פחות מנדנד, כי אין את צלצול הטלפון המציק שמוציא מהמקלחת, והפעולה הפיזית של לחפש את הטלפון מתחת לסדין. כאן אתה רואה את השם שלו ויכול אפילו לא להציץ.
אני גם מניח שזמנו של הנער הדיגיטלי לא חשוב כל כך אם הוא טורח לכתוב אימייל בנושא.
כשותפה של מיברג במגזין המקוון יש כמה דברים שאני רוצה להבהיר, למען הדיוק והאמת:
1. המייל לא נשלח לשלל בלוגרים, הוא אינו מתיימר להיות ויראלי ולא מדובר ברשימה קנויה. הוא נשלח לכתובות שנאספו מאנשים שונים, שהניחו שהם או מכריהם עשויים להתעניין ברכישת מנוי למגזין. חלקם אמנם בלוגרים, אבל זה לא היה תנאי מוקדם.
2. עידו, כמי שראיין את מיברג, אתה בוודאי יודע שהיו סיבות רבות ומגוונות שגרמו לו להגר למיין. האפשרות להתחמק מחוק הספאם הישראלי לא היתה אחת מהן.
3. ולסיום, מסר ממיברג: “הפרשנות הכספית של הנמען האלמוני לא רק שאינה משקפת את המציאות, אלא לוקחת חירויות רבות ביצירת מצג שגוי לגבי. אכן נאלצתי להתפטר ממעריב, אבל בינתיים אני מתקיים בכבוד וטרם נאלמתי לחלוק את בקתתי עם כבשים”.
[…] פה לפני מספר ימים על ספאם ששלח רון מיברג לקוראים פוטנציאליים של האתר החדש שהוא מקים, ותלונה של […]
אם אני לא טועה, לשלוח מייל פרסומי אחד ותו לו, במיוחד עם שאלה האם תרצה להרשם בלה בלה בלה – אינו עבירה על החוק בארצנו הפאטתית. אז תפסיקו לנבוח על כל פסיק קטן שרץ לכם בזווית של הרשתית. ולעידו – אני יודע שזה נורא סקסי לשים את רון מיברג כמטרה (תחושת עליונות עליו כשהוא מגיע למגרש שאתה שולט בו?) – אבל רבאק, קצת פרופורציות. ורחמים גם.
או”פ, אתה נובח על העץ הלא נכון. הכתיבה של מיברג היא אחד מהדברים שהביאו אותי לעיתונות, יש לי ספרים שלו בבית, אני מתכוון לשלם כדי לקרוא את האתר שלו ואני אשמח לראות את האתר מצליח ומשגשג במגרש הזה, שלא שייך לי יותר משהוא שייך לו.
אבל גם חסיד שוטה כמוני רשאי לא להסכים עם כל דבר שהוא עושה ולתת במה לביקורת נגדו. אני לא חושב שזה הופך אותו למטרה. ואתה טועה, האימייל שלו לא עומד בכללי חוק הספאם, למרות שכאמור, לא נראה לי שמישהו מתכוון לתבוע אותו. בסך הכל מישהו ביקש להעיר לו על משהו שנתפס כהתנהגות לא מנומסת ברשת.
אז הנה. הערתם לו כולכם, ועכשיו אפשר להפסיק. זה נפלא שעל כל עץ שנשתל באופן לא חוקי, מטפסים סקרנים בשביל שייראו גם אותם.
[…] ומה לא, הרבה יותר פלורליסטית. עידוק טוען שגם המכתב של מיברג הוא ספאם, וזה המשך הדיון על כך. – לא כל מייל שנשלח אלי ואל […]
[…] במהלך השבוע פרסם עידוק פוסט (בעצם שניים) בהם הוא מאשים את רון מיברג בהפצה של ספאם […]
[…] שהשוו את היחס של מיברג והיחס של נחום ברנע לבלוגים, היו שהאשימו את מיברג בספאם, היו שהרהרו בקול אודות המודל הכלכלי. […]
כל הכותבים פה כ”כ פתטיים. אין לכם מה לעשות עם הזמן שלכם? מיברג זקן ומיובש, הטהרנים משעממים.