המשך הדיון בספאם של מיברג
כתבתי פה לפני מספר ימים על ספאם ששלח רון מיברג לקוראים פוטנציאליים של האתר החדש שהוא מקים, ותלונה של אחד הנמענים.
במסגרת הדיון בטוקבקים הגיבה רוני שני, שותפתו של מיברג למגזין:
כשותפה של מיברג במגזין המקוון יש כמה דברים שאני רוצה להבהיר, למען הדיוק והאמת:
1. המייל לא נשלח לשלל בלוגרים, הוא אינו מתיימר להיות ויראלי ולא מדובר ברשימה קנויה. הוא נשלח לכתובות שנאספו מאנשים שונים, שהניחו שהם או מכריהם עשויים להתעניין ברכישת מנוי למגזין. חלקם אמנם בלוגרים, אבל זה לא היה תנאי מוקדם.
2. עידו, כמי שראיין את מיברג, אתה בוודאי יודע שהיו סיבות רבות ומגוונות שגרמו לו להגר למיין. האפשרות להתחמק מחוק הספאם הישראלי לא היתה אחת מהן.
3. ולסיום, מסר ממיברג: “הפרשנות הכספית של הנמען האלמוני לא רק שאינה משקפת את המציאות, אלא לוקחת חירויות רבות ביצירת מצג שגוי לגבי. אכן נאלצתי להתפטר ממעריב, אבל בינתיים אני מתקיים בכבוד וטרם נאל[צ]תי לחלוק את בקתתי עם כבשים”.
התייחסותי:
1. קיבלתי עותק של האימייל של מיברג משישה אנשים: אחד מהם איש יחסי ציבור, שניים מהם עיתונאים פעילים ושישה מהם בלוגרים (ואפשר להוסיף עליהם את גל מור, שקיבל את האימייל ודיווח עליו בבלוגו). אני חושב שזה עונה על ההגדרה של “שלל בלוגרים”, בלי לסתור את העובדה שהוא נשלח גם לאנשים אחרים, לא כולם בהכרח בלוגרים. האימייל בהחלט מבקש להיות ויראלי בכך שהוא מבקש להעבירו הלאה למי שעשוי להתעניין בו.
2. אני לא מסכים עם הפרשנות של הנמען המתלונן, לפיה “המייל נותן כתובת פיזית במקום שבו בלתי אפשרי לתבוע אותו” – אם כבר, מדובר בעמידה בתנאי החוק, שקובע שאימייל פרסומי צריך להכיל את כתובתו של השולח (“שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו”). הכללת כתובת המגורים של מיברג באימייל נראית ככזו שנעשתה כדי לעמוד בתנאי החוק, אבל החוק הזה גם אוסר שליחת “דבר פרסומת באמצעות […] הודעה אלקטרונית”. טקטית, אני חושב שמוטב היה לשלוח את האימייל הזה לחברים ומכותבים של מיברג, ולבקש מהם להעביר אותו הלאה לחבריהם, ולא לשלוח אותו לאנשים שמעולם לא התכתבו עם מיברג באימייל לפני כן.
3. “ממש בימים אלה מנסים ילדי להסביר לי בלוג מהו ואף להקים לי אחד, אבל אין הדבר עומד בסתירה, ולצערי אינו מרגיע, את החשש הקיומי, האמיתי, מהיכן תבוא המשכורת הבאה. כמי שכל חייו הבוגרים השתכר מכתיבה, אף בלוג, מרתק והרפתקני כשם יהיה, לא ירגיע את חששו של גבר בן 55 שאין לו יותר מהיכן להביא כסף הביתה” – מיברג בראיון לולווט אנדרגראונד, 30.9.2009.
[…] 3.11.2009: כאן אפשר לקרוא תגובה של שותפתו של מיברג, והתייחסות […]
לגיטימי לבקש ממישהו שיעביר לחבריו (“נהנית? ספר לחבריך”). אולם “שיווק ויראלי” (במלוא המובן השלילי של המילה וללא מרכאות) מכוון למקרים שבהם מנצלים תוכן מעניין שכנראה יעבור בין חברים וישא עליו גם מסר שיווקי. כאן המסר ברור.
כמובן שיכול להיות שלא הבנתי אותך נכון ולא התכוונת לשום משמעות שלילית במילה “ויראלי” (יש מרכאות מכיוון שגם אתה משתמש במרכאות בציטוט).
אם אני לא טועה, לשלוח מייל פרסומי אחד ותו לו, במיוחד עם שאלה האם תרצה להרשם בלה בלה בלה – אינו עבירה על החוק בארצנו הפאטתית. אז תפסיקו לנבוח על כל פסיק קטן שרץ לכם בזווית של הרשתית. ולעידו – אני יודע שזה נורא סקסי לשים את רון מיברג כמטרה (תחושת עליונות עליו כשהוא מגיע למגרש שאתה שולט בו?) – אבל רבאק, קצת פרופורציות. ורחמים גם.
ההתעסקות המתישה במייברג, היא מעוררת רחמים, ממש כמו האיש עצמו. עזבו אותו, תנו לו להתנהל לו בעולם שרץ קדימה. דקדקנות ונוקדניות עלולות להפוך אותך ותכלס גם את וולווט, לאיש עצמו. אבל עם פחות כשרון, אם כי עם יותר יכולת להיות צודק וחוקי.
אני מחרה ומחזיק אחרי המגיבים האחרים. אתה כותב לפעמים דברים מעניינים, ואתה מקושר מספיק כדי שיהיה כדאי ומעניין לעקוב אחרי הבלוג שלך, אבל הנוקדנות הזו הופכת אותך לפאתטי כמו דבורית שרגל (אם כבר אני מגיב בטרוליות, אוסיף גם שהתיקונים זה המדור היחיד שאני לא קורא בעין השביעית. את מי מעניין לקרוא על טעויות הקלדה וכתיב? ומה בכלל הקשר בין הללו לבין הטורים המעמיקים והמחכימים שמפרסמים כל שאר כותבי העין?).
[…] במהלך השבוע פרסם עידוק פוסט (בעצם שניים) בהם הוא מאשים את רון מיברג בהפצה של ספאם בגלל אימייל […]
[…] לקרות לך משהו. מייל חד פעמי בתפוצה ממוקדת הופך אצלך לספאם!!!11. הדרכת התושבים ביו"ש אחרי מעצרו של המחבל היהודי […]