זה הכל רק משחק של דמעות
אני לא חושב שאי פעם בכיתי מול משחק מחשב (אפילו לא שם)
עד Passage.
פריים מ-Passage של ג’ייסון רורר
קודם לשחק (כל מה שצריך לדעת זה שזזים עם החצים, אפשר גם למעלה ולמטה, וגם אם אתם חושבים שאתם לא מבינים – המשיכו, זה בסך הכל חמש דקות). אחר כך לקרוא את המניפסט של היוצר, ג’ייסון רורר. אם כי המשחק די מסביר את עצמו.
ומסתבר שאני לא היחיד, ושזה היה מכוון. רורר אמר בראיון ל-WSJ:
“היו מספר אנשים שכתבו דברים על זה שזה משחק הווידאו הראשון שגרם להם לבכות”, אומר מר רורר. “זה בהחלט מה שניסיתי לעורר”.
(דרך מארק הרסט, Good Experience)
מן הארכיב:
• תערוכת משחקי הווידאו Game On: טור אישי, גלריית תמונות
• נוסטלגיקיה: דונקי קונג (דפדפו עד הסוף)
אה. אני לא מעריצה גדולה של דכאון-לשם-אמנותיות.
מדהים
אני כן
יפה, מרגש ועצוב.
אבל יותר מהכל – זה מסקרן לראות אותך בוכה. שלח תמונה.
מעניין אותי, אתה שמת לב שיש שם בהתחלה דמות אישה שאפשר להתחבר אליה? כי אני בכלל לא ראיתי את זה, ואני תוהה אם זה אני, או הוא. :)