גמזו אמוג’י
אמש בראינוע
“אמוג’י – הסרט”
ביס פלאנט, רב חן, גלובוס מקס
לדידי מזל שלא דרכנו בזה 💩.
עק
זדי ליטל, בחור עם שם מגוחך ופרצוף יפה, עומד להופיע בכל התמונות באינטרנט ביממה הקרובה
זדי ליטל (Zeddie Little) הוא בחור אמריקאי טיפוסי שיצא לריצה אמריקאית טיפוסית באיזה מרתון אמריקאי טיפוסי. כשהוא ראה מצלמה, הוא פשוט נתן את החיוך הכובש שלו.
החיוך של ליטל היה כל כך כובש, שהחברים ברדיט שראו את התמונה לא יכולו להתאפק ופשוט התאהבו בו. כמה התאהבו בו?
כמו שאתם מבינים, המם, “Ridiculously photogenic guy”, לא איחר לבוא. הו, בחור פוטוגני, עד כמה פוטוגני אפשר להיות?
ליטל עצמו, אגב, לוקח את העניין טוב משהייתם מצפים. ובתמונת הפרופיל שלו הוא עומד ליד סוס!
משמרות הפוטושופ של איראן
פוסט של יותם הדר, מעצב גרפי עצמאי, בוגר בצלאל, חי ועובד בתל אביב [פורטפוליו / טוויטר]
הטקסט הופיע במקור בפרויקט “20 שנה לתוכנת הפוטושופ” במוסף “גלריה” של עיתון “הארץ”, ומתפרסם כאן בגירסה מלאה
ב-9 ביולי 2008 פרסמה Sepah News, זרוע התקשורת של משמרות המהפכה האסלאמית, תמונה ובה מוצג נסיון שיגור טילים בערבות איראן. תוך מספר שעות חשפו מספר בלוגים כי התמונה עברה עריכה דיגיטלית, ונראה שאחד הטילים בה שוכפל. סוכנות הידיעות AFP, שמצאה את התמונה באתר של Sepah News והפיצה אותה ברחבי העולם, משכה את התמונה ממאגריה למחרת (והחליפה אותה בתמונה המקורית), וציינה שהתמונה “ככל הנראה נערכה דיגיטלית, והטיל הרביעי בה רוטש פנימה בכדי לכסות משגר שנכשל בשיגור הטיל”. אך בזכות/בגלל יעילות מערכות ההפצה, התמונה הספיקה להתפרסם בעמוד הראשון של עיתונים מרכזיים ברחבי העולם ובאתרי החדשות גדולים ביותר.
מהר מאוד החלו לצוץ בבלוגים, פורומים וטוקבקים ברחבי האינטרנט תמונות פרודיה הלועגות לכשלון השיגור. גם אותם דימויים אנונימיים אשר נוצרו בעקבות התקרית, עובדו ועוצבו בתוכנת פוטושופ, וחלקם אף לעגו לכישורי הפוטושופ האיראניים. הזמינות והקלות היחסית בעריכת תמונות, וטבעה הויראלי של האינטרנט, מאפשרת כמעט לכל אחד לערוך ולהפיץ כל דימוי, בין אם מדובר בתיכוניסט אמריקאי משועמם או בגורם בכיר בצבא איראן.
חיפוש פשוט בגוגל של המילים iran, missiles ו-photoshop מגלה עשרות ואריאציות משעשעות על הדימוי ה”מקורי”, חלקם מתכתבות עם תופעות רשת פופולריות (memes) כגון lolcats ו-motivational posters, ואחרות כבר הפכו לכאלה בעצמן.
יום שישי הטוב: משקה קל אמיתי (אמנות דיגיטלית)
היצירה לעיל, Real Soda, אקריליק על פחית קוקה קולה, תפסה לי את העין בשניה, בהיותי סאקר של אמנות 8 ביט ואספן קוקה קולה בדימוס. רשות הדיבור ליוצר, אשלי אנדרסון, אמן מאטלנטה, ג’ורג’יה (מולדת הקוקה קולה, אבל אני לא חושב שזה קשור):
בעודי משחק במשחק המחשב Bad Dudes הרגתי נינג’ה, שבמותו הפיל פאווראפּ של 5X9 פיקסלים; הפאווראפ הזה, למרות גודלו המזערי, מזוהה מיד כפחית קוקה קולה. זה פוצץ לי את המוח המזדרגג!!! הייתי מאוהב.
אז התחלתי לעבוד על כמה תמונות שחוקרות את האייקון הסופר מצומצם הזה של האייקון (באל”ף רבתי). התמונה הספציפית הזאת היא הנסיון הראשון בסדרה שלי.
התמונה היא של פחית קולה אמיתית שחרצתי עם משורית וצבעתי כדי שתיראה כמו הנגזרת הפאווראפית שלה.
מרתק אותי ה-painterliness [הערת המתרגם: זה מונח באמנות, אין לי מושג איך אומרים את זה בעברית; ע”ק] של האייקון המופשט, כמו גם היכולת שלו לשמור על קשר כה חזק וישיר לאובייקט הממשי.
יוליסספאם
לרגע נדמה שבא המשיח אבל לא: זה רק חוק הספאם. היום הפתיעו אותי שני מיילים, דווקא מזירות לא אינטרנטיות בעליל – קבוצת ‘מטעם’ של יצחק לאור וקבוצת הספרות ‘מקום לשירה’ הירושלמית. מפעם לפעם אני מקבל את עדכוני הקבוצות האלה למייל. על כל פנים, בצהריים הגיע מייל מ’מטעם’:
עד כה נהגנו לשלוח אליכם הודעות דואר אלקטרוני על גיליונות חדשים, על אירועים ספרותיים ועל מבצעים מיוחדים.
מעתה ואילך, כדי להמשיך ולקבל הודעות ממטעם, על גיליונות חדשים ותוכנם, אירועים ומבצעים, כל שעליכם לעשות הוא ללחוץ על הקישור הבא:
אני מעוניין/מעוניינת להמשיך ולקבל הודעות ממטעםהחל מתאריך 30 בנובמבר 2008 נשלח הודעות בדואר האלקטרוני רק למי שאישר את רצונו להמשיך ולקבל הודעות, באמצעות הלחיצה על הקישור, וזאת בהתאם להנחיות החוק החדש.
רק אם תאשרו את הרשמתכם לרשימת התפוצה שלנו, תוכלו לקבל את ההודעה הבאה על הגיליון החדש, וכך גם את ההודעות הבאות.
בהמשך היום הגיע המייל השני, מקבוצת מקום לשירה. הנוסח דומה:
מפעם לפעם אנו נוהגים ליידע אתכם, לבקשתכם, על המתחדש במקום לשירה.
בעקבות תיקון מס’ 40 לחוק התקשורת אנו מחויבים לקבל ממך אישור על מנת שתוכל/י להמשיך ולקבל בדואר אלקטרוני מידע
ונשמח מאוד אם תוכלו לשלוח מייל חוזר ובו המשפט הבא:
אני מסכימ/ה לקבל מידע על אירועי מקום לשירה.
מעולם לא נרשמתי לעדכונים האלה, או לפחות: אינני זוכר שנרשמתי (למעשה, מאז האינסידנט, אני אוהב לקבל את העדכונים של ‘מטעם’ בשביל ההנאה שב-delete. לא אכחיש את מידת הטפשות שדבר).
בכל מקרה, לא מפתיע שדווקא זירה כל כך גרפומנית כמו זירת הספרות נזכרת לשאול. מצד שני, לזכותם יאמר – הם הראשונים להתכונן לימי הפוסט-ספאם הנקיים, שבהם המצב יהיה אותו מצב, ועדיין נקבל טון ספאם ביום, רק שהפעם נוכל להתעצבן על עוד חוק שאיש לא יאכוף.
טיפ אגבי:
אל תאמר “הבעיה באינטרנט היא שכל אחד כותב מה שבא לו”. אל תנשל את הספרות הישראלית מבעייתה הייחודית.
זה הכל רק משחק של דמעות
אני לא חושב שאי פעם בכיתי מול משחק מחשב (אפילו לא שם)
עד Passage.
פריים מ-Passage של ג’ייסון רורר
קודם לשחק (כל מה שצריך לדעת זה שזזים עם החצים, אפשר גם למעלה ולמטה, וגם אם אתם חושבים שאתם לא מבינים – המשיכו, זה בסך הכל חמש דקות). אחר כך לקרוא את המניפסט של היוצר, ג’ייסון רורר. אם כי המשחק די מסביר את עצמו.
ומסתבר שאני לא היחיד, ושזה היה מכוון. רורר אמר בראיון ל-WSJ:
“היו מספר אנשים שכתבו דברים על זה שזה משחק הווידאו הראשון שגרם להם לבכות”, אומר מר רורר. “זה בהחלט מה שניסיתי לעורר”.
(דרך מארק הרסט, Good Experience)
מן הארכיב:
• תערוכת משחקי הווידאו Game On: טור אישי, גלריית תמונות
• נוסטלגיקיה: דונקי קונג (דפדפו עד הסוף)
האמנות כפי שהסברתי אותה לגיקי
Paul The Wine Guy יצר את Understanding art for geeks, סדרת פרשנויות גיקיות ליצירות קלאסיות ומודרניות. כמו שאמרה המונה ליסה: LOLZ. הכי מוצלחים בעיניי:
פייסבוק לפי Gabrielle d’Estrées et de sa soeur la duchesse de Villars:
בטא לפי לאונרדו דה וינצ’י:
וויקיפדיה לפי גלילאו מול האינקוויזיציה הרומאית:
והכי מוצלח – האקינג לפי מארסל דושאן:
(הלשינה: זו ש)
תגובת נחום ברנע לא תימסר
קומוניקט ממשרד יחסי הציבור שטרן אריאלי:
הנה אייטם, שאפשר לייצר אותו בסגנון “מלחמות הבראנז’ה”- הפעם בבראנז’ת הבלוגרים.
“זרובבלה”- אחת מהבלוגריות המפורסמות בישראל ומי שכותבת את אחד הבלוגים הנצפים בישראל, (בכל מה שקשור לצעירים – היא מספר אחת ברייטינג)עם למעלה ממיליון וחצי כניסות, של קוראים שחזו בפנינה המילוליים עד היום.
זרובבלה, נחשבת לאושית אינטרנט מוכרת ביותר. בעזרת הבלוג שלה בישראבלוג זכו מאות אלפי מציצנים להיחשף לחוויותיה, שבזכות כתיבה סוחפת, פרובוקטיבית ומשועשעת יכולה לגרום להוויה היומיומית הפרוזאית ביותר להיראות “כקרקס פורנוגרפיה צבעוני”- כהגדרתה.
זרובבלה היא גם דמות מרתקת (תמונה מצורפת) ושנויה במחלוקת שעוררה לא מעט שערוריות בבלוגוספירה הישראלית ומחוצה לה.
לפני כחצי שנה זכתה להתייחסויות רבות בתקשורת בזכות קמפיין גרילה מסעיר (הצילום עם הפולקע, זוכרים?) למותג בגדי הים “פלפל” בשיתוף עבור חברת הפרסום.ועכשיו התרחשה רעידת האדמה בעולם הבלוגים, המשולה למעבר, נגיד, של בן כספית, לידיעות. לאחר 5 שנים בהם הייתה העוגן המרכזי של ישראבלוג (של נענע), זרובבלה, עוזבת אותם ומתחילה לכתוב בבלוג של תפוז ומבטיחה להמשיך ולחשוף את טפחיה ולהיקלע לסיטואציות לא סבירות, מהסוג שתמיד כיף לקרוא עליהן.
ועכשיו באופן פחות רשמי: זרובבלה- או בשמה האמיתי אליזרין וייסברג, (אין לה בעיה לחשוף את שמה האמיתי) סטודנטית בת 22, היא אדם שכשמדברים איתו הוא לא צפוי. יש לה ציטוטים מתוחכמים, מפתיעים ופרובוקטיבים והיא תשמח ללכלך על בראנז’ת הבלוגרים וכן לספר מקצת הסיבות שהביאו למעבר.
מסנג’ר עם בול
לכבוד שנת ה-60 למדינת ישראל, השירות הבולאי של דואר ישראל ינפיק בול שיסמל את “הישראלי החדש”, בטייק-אוף על שרוליק, דמות הצבר שהגה הקריקטוריסט דוש.
בול של שרוליק עם חותמת “יום המחשב 98”. צילום באדיבות הלמו. קליק להגדלה
שלוש ההצעות שעלו לגמר, ועומדות להצבעת הגולשים, מכילות כולן אלמנטים סייבריים: בהצעה של אהרון שבו רואים את שרוליק מדבר בסלולרי, בזו של אלי כרמלי יש @ על החולצה שלו, ובהצעה החביבה עלי, של ורה בוכמן, הולבשו כובעי טמבל על אמוטיקונים של מסנג’ר.
הבולים של שבו, כרמלי ובוכמן. קליק להגדלה
(בקומוניקט של דואר ישראל נכתב ש”העיצובים באתר מופיעים ללא שמות המעצבים על מנת שהבחירה תהיה טהורה ובלתי מוטית”, אבל באתר הם מופיעים עם השמות; עוד נכתב בקומוניקט ש”חברת דואר ישראל מתחייבת כי הבול אשר יזכה למירב הקולות על ידי הגולשים, יונפק כבול דואר רשמי בשנת השישים של מדינת ישראל”, אבל באתר כבר מסתייגים ואומרים ש”אם וכאשר יתקבל אישור חברת דואר ישראל, משרד התקשורת ובכפוף לכל דין, תהיה רשאית חברת דואר ישראל להדפיס את הבול במסגרת ההנפקות לשנת השישים למדינה)
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
