“לעדנה קנטי מהאח הגדול יש גידול במוח”: טקסט מכונן

22 תגובות לפוסט ““לעדנה קנטי מהאח הגדול יש גידול במוח”: טקסט מכונן”

1. michaly on 2 בפברואר, 2010 17:28

   אה, לא מצחיק.

2. fireshine on 2 בפברואר, 2010 17:31

   מצחיק מאוד!

3. נועה on 2 בפברואר, 2010 17:41

   למרות שמתאר מצב סטטי, השיר מעביר תחושה של הרבה תנועה: יציאות, כניסות ומעברים, דבר שמתיישב עם הרקע לכתיבת השיר, יציאתה של עדנה מבית האח הגדול, זמן לא רב לאחר כניסתה.
   עדנה בתחילה נלקחת ע”י אלוהים, בשעה שצריכה להישלח למשרפות ע”י בני אדם; בני אדם (עררבים) נשלחים לאנוס את משפחתה (האם נשלחים ע”י האל/גורל?); אסור לגידול לצאת מגופה- אך עליו להיכנס לתוך גופם של בני משפחתה; לקראת סוף השיר, שוב, על בני האדם להחליפה בגלעד שליט – אך המסקנה הסופית היא שפנייה לאלוקים ריאלית יותר.

   מכאן ניתן להסיק שהיוצר היה רוצה שבני אדם הם שיימצו את הדין עם עדנה (בסמסים), אך מאחר שמביט במציאות נכוחה, מגיע למסקנה שיכול לבטוח רק באל. השיר, אם כך, הוא שיר תפילה, ולכן מתחיל ונגמר באותה פנייה.

4. מאיה שובל on 2 בפברואר, 2010 18:09

   יש גם שיר המשך של נ. ג’אורי בהמשך התגובות:
   נועם ג’אורי
   עדנה זונה
   עדנה זונה
   עדנה מוצצת לכל הבירה
   מוות לעדנה ולמשפחה שלה
   שיהיה לכולם גידול ישמאלנים מסריחים

5. אלי on 2 בפברואר, 2010 19:05

   הייתי רוצה להשב את תשומת הלב לפנינה לשונית:
   הביטוי המקורי “שעררבים” הינו בעצם הלחם, הטומן בחיבו זיקה כפולה לביזיון.
   שכן חוץ מהמשמעות של זילות-הלאום, הערבים, יש גם כיוון ל”שער רבים” שהוא קיצור של “שער בת רבים”, היינו שהקלס יבוצע לעיני כל, מה שהיה מקנה בעת המוקדמת תוספת קלון לכל מעשה.
   אם כן, יש לעיין בכל השגיאות כביכול, ולמצות מהן את הממתקים שהוא טומן לנו, דוגמת “אייזה” ו”ייצא”.

   —

   ויש לשער גם, כי הכותב רואה בעדנה את הרוע המוחלט, שאין לפנות אליו ישירות, מאחר ואף כשהוא אומר “שלך” הוא מתייחס למעגל הקירבה.
   ומכאן עולה כי כאשר הוא מייחל להתאחדות עדנה והמוות, הוא בעצם מכריע בשאלת המוות והרוע, ומכריז על המוות כעל הנכס הטוב ביותר שלנו, אותו נעניק כדורון פיוס לרוע.
   ואם כן, שוב מביטים אנו על נימה גזענית, שכן הוא מציע לתיתה לערבים (תמורת שליט).

   —

   מובטחני שמילים נוגות אלו, עוד ימצא את מקומו כנכס צאן ברזל של השירה הטרגית הנובעת מתוך הפולקלור העממי.

6. תמר on 2 בפברואר, 2010 19:11

   עדנה קנטי היא חברה שלי.

7. gup on 2 בפברואר, 2010 19:33

   נועה – ביקורתך מרתקת אך בניגוד למה שכתבת הפניה
   בתחילת השיר והפניה בסיומו אינן חד הן.
   השיר מתחיל בהצהרה “אלוהים ייקח אותה” ומסתיים ב”אלוקים ייקח אותה”… זה לא מקרי. אלוהים הוא כינוי נייטראלי. אלוקים המופיע בסוף השיר מעיד על דבקות ואמונה חזקים יותר. המשורר מנסה להעביר
   משהו מהתהליך שעבר עליו – דווקא העיסוק בסיטרא אחרא (עדנה), המגע עם הטמא, השפל יצרו אצלו התקרבות לנשגב והתחזקות אמונית.

8. פיצה מקפיצה on 2 בפברואר, 2010 22:05

   אה, נו, מסכימה איתו.
   שתמות. [לא בדרכים כל כך קיצוניות כמתואר.]
   זה לא מקרי שנהיה לה גידול במוח דווקא אחרי שהיא פתחה ת’פה, מאוד לא.
   וזה לא מקרי שכל ראש ממשלה שהעז לפגוע במדינת ישראל כבר לא איתנו [ראה ‘יצחק רבין’ או אולי ‘אריאל שרון’]
   אף על פי שדעותיי קיצוניות, דווקא לימין, חלק מדעותיה באמת לא מעניינות אותי. אבל היא שברה את ליבי כשהיא טענה שהצבא הוא נאצי.

   הצבא שלנו הוא צבא בעל עקרונות להגנה עצמית, וכמובן ‘טוהר הנשק’ שעליו אנחנו מתבססים ושמים עליו דגש.

   כואב בלב רק לחשוב על העובדה שהיא יושבת לה בתל אביב, בלב שקט, שם לא יפלו עליה רקטות, היא יכולה לישון בלילות במיטה החמימה שלה ובחדר המרווח שלה, בניגוד לתושבי עוטף עזה שאינם יכולים לישון בשקט במקלטים.

   אז כן, מגיע לה.

   הו, ואני אשמח אם תעשה גם לכבודי פוסט, השירה של פיצה מקפיצה.
   תקרא לשיר הזה “מוות לעדנה”
   שבוע טוב שיהיה.(:

9. טל on 2 בפברואר, 2010 22:53

   אלוהים לוקח את הרשעים מהר!!

10. שוקי on 2 בפברואר, 2010 23:07

    עידו, אין ספק שאתה מצליח להגיע לקהלי יעד מגוונים מאד.

11. שמואל on 3 בפברואר, 2010 09:31

    תמיד מהנה לראות דברים בעין טובה ומפרגנת…

12. אבישי עברי on 3 בפברואר, 2010 17:59

    ברור לחלוטין שכל הביקורות המלומדות של עמיתי מפספסות את העיקר.
    הביטוי “עררבים” מופיע כבר בפיוט ביהודי בימה”ב והוא מהווה הרמז למושג המקראי, המשנאי והקבלי רב המשמעויות “ערב רב” המתייחס לעמי הגוים שעלו עם ישראל ממצרים (השווה תרגום אונקלוס לבמדבר פרק י”א פסוק ד’ “עירברבין” כלומר “אספסוף”). (http://www.mechon-mamre.org/i/t/k/q/q0411.htm)

    המחבר מחליף בין היחוסים. בתחילת השיר הוא פונה לעדנה, או “עדנה” כפי שראוי לקרוא לה בהקשר של השיר הזה, בגוף שלישי, לאחר מכן כשהשיר מגיע לשיאו נוצרת התקרבות בין המשורר לאותה “עדנה” והוא פונה אליה בגוף שני, ולאחר מכן נסגר המעגל, חוזר הריחוק הבלתי נמנע ושוב מתייחס המחבר ל”עדנה” בגוף שלישי.

    האיחול ל”עדנה” להיאנס על ידי ה”ערב רב” הוא איחול ציני וסרקסטי – נימות השולטות בשיר ובמעשה השירי הספציפי כולו – המבטא את יאושו של המחבר מעתידה האפשרי של “עדנה” וכביכול קורא לכוחות החושך הדמוניים, ה”ערב רב”, ה”אספסוף” (אך בהחלט רומז גם לאויב פהוליטי מדיני של ישראל המתחדשת – הערבים) – להשתלט על כחות האור והעדן. וכוליי וכוליי

13. fireshine on 3 בפברואר, 2010 18:25

    איזה שמאלני היה (כמו פיצה מקפיצה) אומר שימני קיצוני כלשהו שקיבל גידול במוח, שזה “בגלל שהוא פתח את הפה”? איזה שמאלני היה מאחל למישהו למות ביסורים קשים בגלל שהביע את דעותיו בטלוויזיה? אולי רק שמאלני מטומטם.

14. מזי on 3 בפברואר, 2010 19:52

    עדנה תברי מאר מזי כהן

15. מזי on 3 בפברואר, 2010 19:54

    עדנה אני מאחלת לך אברה מירה מאוד את יועדת שאת יכולה למות

16. דנה on 3 בפברואר, 2010 20:19

    שיר או לא שיר , המילים מזעזעות מספיק !
    חבל שאת הכח והעוצמה האדון נועם לא מכוון למקומות טובים יותר , אולי הוא אינו יודע לאין ? אולי לא מכיר ? הרי רק דביל יכתוב כאלו דברי רוע ונאצה על אדם שלא באמת הוא מכיר , ובסהכ דעותיו שונות משלה. אז כנראה שהוא באמת כזה…דביל!
    שיהיה לו בהצלחה

17. אלי on 4 בפברואר, 2010 10:30

    אבישי, הוא אשר אמרתי.
    משמעויות רבות טומן לנו נועם ידידינו.
    —
    עם כיוון מחשבה זה תוכלו לגלות בסביבתכם משוררים עצומי נפש, שלא כמו שמראם יכול להטעות.
    שכיית-מחמד נפלאה משמש רחוב הרצל ברמלה, אשר רוכליו מזמרים שירים נוגים במילים עמוקות ונוגעות ללב.
    (“אבי \ הוא כל טיפש \ אתה כל כך טיפש! \ יאללה יאללה בואו \ חושב שאני טיפש \ תראה, תראה אותו! \ אבי הטיפש” – י. עזאגוואי)

18. גיא on 4 בפברואר, 2010 23:00

    אחח איזה עולם…

19. ירון שהרבני on 4 בפברואר, 2010 23:31

    לצערנו ככה נראה הימין במדינה שלנו
    תאמינו לי שאפשר גם להגיד את הדברים האלה ביתר תרבות
    אני אישית בעד דעותיו הפוליטיות של הדובר אבל אני לא רואה מקום להתבטאות כזאת

    סיבה נוספת שבגללה אני פוסל את הגישה השמאלנית היא מסע הדה־לגיטימציה שאנחנו עוברים מצד הפלשתינים, הם ממש טובים בלערער את הצבא שלנו ולהפוך אותו ללא מוסרי, לצערנו השמאל נכנע לתעמולה הפלשתינית ומשוכנע שאם ככה אומרים בתקשורת אז זה בטח נכון, הפלשתינים טובים מאוד בתקשורת והם רק הולכים ונהיים טובים יותר, אם מישהו מעוניין לוותר על המדינה הזאת הוא מוזמן לקום ולעזוב, לפחות תנו לשאר לנהל מאבק הוגן

    כל עניין הדה־לגיטימציה נודע לי ממש לאחרונה, לקח לנו די הרבה זמן להתעורר ולהבין שהם כובלים לצבא שלנו את הידיים וגורמים לנו להראות חלאות אדם, זה לא כל כך מסובך האמת, פשוט מנהלים בסיס צבאי קטן מתחת לבית חולים ומחכים שצה”ל יהרוס להם אותו וביום שזה קורה יוצאים להם יפי הנפש מחוריהם ומפגינים נגד צה”ל על חוסר האנושיות שלו, באמת עצוב לי… אני באמת רוצה להאמין שתושבי המדינה הזאת עדיין זוכרים על מה ולמה היא הוקמה ואיזה חרא אנחנו נאכל בלעדיה, הסיבה שנלחמנו על המדינה הזאת היא לא בגלל שככה נהוג אלא בגלל שנאלצנו להפקיע אותה מידי פלשתינאים שלא ממש רצו אותנו פה ואחרי כל כך הרבה שנים הזיכרון פתאום מתחיל לדעוך ואנחנו חוזרים ויורים לעצמנו ברגל

    יפות הנפש לא הביאה את המדינה הזאת ויפות הנפש זה גם לא מה שישמור עליה, תתעוררו למען כולנו! שעוד תשאר לנו מדינה לחיות בה, אני מאוד דוגל במדיניות שמאל כלפי פנים (עזרה לחלשים אזרחי המדינה) אבל לא דוגל במדיניות שמאל כלפי חוץ שמופנית אל אויב שלא ממש בוחל באמצעים ולדעתי מה שקורה בצרפת די ממחיש את הנושא, ביהדות נהוג לומר “אין אמונה בגויים” האמינו לי שיש בסיס למשפט, אנחנו לא כאן בחסד ואל לנו לנוח על זרי הדפנה, יש עוד הרבה עבודה לפנינו ואנחנו עוד לא בתחילתה

20. מישוווו > on 6 בפברואר, 2010 00:18

    זה פשוט נורא מה שאתם רשמתם שם, זה היה אמור להצחיק מישהו OO” ?! כי אם כן אז , לאא ~
    אולי היא חסרת טקט אבל על דבר כזה לא צוחקים ><

21. אלעד-וו on 6 בפברואר, 2010 22:29

    היהודים האלה, קודם משתלטים על הבנקים ומקימים ערים שופעות כל-טוב בתוך ערים שעוברות משבר כלכלי, ואז עושים לגיטימציה לגרמנים שנאלצים להרוג אותם. זה גרמנים תרבותיים כאלה, עם מחזות ומוזיקה, הם מאמינים רק בהגנה עצמית נגד האויב שבפנים.

    שימותו אמן.

22. אלירם on 7 בפברואר, 2010 10:21

    איך אני “אוהב” מגיבים (כמו אלעד, למשל) שמשתמשים בהשוואות מטומטמות בשילוב לעג למי שהוא בער עילג במקרה הטוב. לפעמים הרצון לפרובוקציה נלוז אפילו יותר מהקנאות העיוורת של המגיב/משורר.

    אישית, אני מעדיף להקשיב לאנשים שמתמודדים עם טיעוני הצד השני ולא נטפלים לזוטות כ”הוכחה ניצחת” לצדקתם.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.