תקשורת במלחמה: מעילי עור ותסרוקת הלוואה וחסכון
הערב בחדשות: עופרת יצוקה ומעיל עור פק”ל
מלחמות כבר לא קורות בחורף
אפילו לנו קצת קר בשביל לשנוא.
מלחמות כבר לא קורות בחורף
אפילו לנו קצת קר בשביל לכבוש.
כתבתי בעבר על שעשועי הלבוש של כתבי הטלוויזיה הישראלים, אבל זה היה בעתות שלום. עכשיו כשמלחמה מתחשרת באופק, נראה שהכתבים שלנו החליטו קולקטיבית ללבוש מדים בדמות מעילי עור. בעודי דבוק למסך הטלוויזיה בימים האחרונים, מזפזפ בין ערוץ 1, 2 ו-10, וזה נראה כאילו קטלוג בגדי עור מחריד מהניינטיז קם לחיים באורח פלאי:
כבר ידענו שלחיילים יש פק”ל – עכשיו אנחנו יודעים שגם לכתבי החדשות בטלוויזיה יש כאלה.
אחרי פרסום הפוסט הזה קיבלתי שתי תגובות. אלון בן דוד, הכתב הצבאי הבכיר של ערוץ 10: “טוב לדעת שבזמן שחצי מיליון אנשים נמצאים תחת מתקפת רקטות, יש מישהו שעוקב אחרי סוגיות אופנה”. פז שוורץ, כתבת ערוץ 10: “משעשע. אהבתי”.
לעולם אל תסמכו על גבר עם תסרוקת הלוואה וחסכון
כשכתבתי את הפוסט הנ”ל על הכתבים הישראלים ומעילי העור, השתמשתי בפריט לבוש כדי להעביר נקודה רחבה יותר על המעילים כסוג של מדים אזרחיים, ותהיתי על המודעות הקולקטיבית שהובילה אינדיבידואלים לקום בבוקר, לחוש את רוחות המלחמה ולהחליט ללבוש את החליפה המתאימה. חשבתי שזו היתה ביקורת מחוכמת על התקשורת הישראלית כיחידה פסאודו-צבאית שנקראה לסייע לצה”ל, והטלתי ספק באובייקטיביות שלהם. אני חושב שבן דוד לא הבין את הנקודה שלי כשאמר ש”טוב לדעת שבזמן שחצי מיליון אנשים נמצאים תחת מתקפת רקטות, יש מישהו שעוקב אחרי סוגיות אופנה”.
וכך, אלון וקוראים אחרים שחשבו שהפוסט ההוא עסק באופנה ודאי ידלגו גם על הפוסט הזה, משום שהם עלולים לתפוס אותו ככזה שלועג למראה חיצוני. הוא לא.
הכירו את תת-אלוף אבי (אברהם) בניהו. הוא דובר צה”ל, מה שאומר שבימים רגילים הוא משמש כמגאפון של הצבא הישראלי, אבל בימים שבהם נאסר על עיתונאים להיכנס לרצועת עזה, הוא האלפא והאומגה בכל הנוגע לאספקת חומרים לדיווחי התקשורת. באופן טבעי, בהיותו חלק מהצבא, צריך להתייחס בספקנות בריאה לכל דבר שהוא אומר, ועל כן היחסים שלו עם התקשורת חשובים במיוחד תחת ערפל הקרב.
לדוגמה, כשהוא מספק לתקשורת סרטון שצולם על ידי מזל”ט אשר מראה פלסטינים מטעינים משאית בחפצים בצורת גליל וטוען שאלו פעילי חמאס מעבירים טילי גראד לטווח קצר, אם יתברר כי הגלילים הם בלוני חמצן, זה לא רק יוכיח שהפלסטינים נהרגו על לא עוול בכפם, אלא גם ינחית מכת מוות על אמינותו. בפעם הבאה שהוא ידבר עם התקשורת, היא לא תקשיב.
עכשיו, אלוהים יודע שיש לי החסרונות שלי, ודובר צה”ל בטח לא צריך להיות דוגמן מסלול, אבל יש משהו בתסרוקת הלוואה וחסכון שאומר “ייתכן שמעולם לא נפגשנו קודם, אבל אני אנסה להוליך אותך שולל עוד לפני שאלחץ את ידך ואגיד את שמי”. אנשים עם תסרוקת כזו מביאים איתם פיל לחדר, וכשמדובר בדובר צה”ל שנכנס לאולפן טלוויזיה, הסבטקסט הוא “שיקרתי לכם על ההתחלה, ועכשיו אתם צריכים להאמין לכל מה שיש לי להגיד”.
לבד מבעיית האמינות, תסרוקת הלוואה וחסכון עשויה להעיד על רמת המקצוענות של בניהו, כשהצופים עשויים לשאול את עצמם: “האם זה הבחור שאחראי על יחסי הציבור של הצבא? האם הוא בכלל מבין את הקונספט של שידורי טלוויזיה?”
שחר גולן הוא אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם התפרסמו הפוסטים במקור באנגלית ברשיון cc-by-nc. הפוסט על מעילי העור התפרסם ב-12.2008 והפוסט על תסרוקת ההלוואה והחסכון התפרסם ב-1.2009. גולן כתב על פיצה וסולידריות בגליון פברואר 2011
עוד בנושא:
• דובר צה”ל החדש: רופא או ספין-דוקטור?
• גוגל וצה”ל נגד שונאי ישראל
משולשי סולידריות: הזמינו פיצה למפגינים בוויסקונסין
“עתיד זכויות העובדים בארצנו לא יוכרע בבתי המשפט, הוא לא יוכרע בקונגרס, הוא לא יוכרע ברדיו, הוא לא יוכרע בפוקס ניוז. עתיד זכויות העובדים בארצנו יוכרע ברחובות מדיסן, וויסקונסין” – טום מורלו (רייג’ אגנסט דה משין), 21 בפברואר 2011.
בעיר מדיסן, וויסקונסין מתקיימות בימים אלה מחאות נגד הצעת חוק אשר תנשל ועדי עובדי ציבור מהזכות למשא ומתן קולקטיבי. הצעת החוק הוגשה ב-14 בפברואר 2011 לבקשת המושל סקוט ווקר, נבדקה במשך יומיים בועדת הכלכלה של ויסקונסין והיתה אמור לעלות להצבעה ב-17 בפברואר. ההצבעה לא התקיימה כיון שכל 14 הסנטורים הדמוקרטים במדינה עזבו את המדינה ומסרבים לחזור עד שהצעת החוק תתוקן.
להבעת תמיכתם בעובדים בחרו אזרחים מכל רחבי ארצות-הברית ומכל רחבי העולם לצלצל לפיצריה של איאן ברחוב סטייט ולהזמין מגשי פיצות לרבבות המפגינים בעד האיגודים. כאשר שמעתי על כך לפני מספר ימים חשבתי לעצמי שזו דרך נפלאה להביע סולידריות, וכך בשיחת סקייפ מישראל לפיצריה של איאן, הזמנתי מגש פיצה ומענו הרחק הרחק מכאן. כך יצא ששמה של ישראל התווסף ללוח עליו צוות המסעדה רושם את שמות המדינות מהן נתרמו הפיצות – לא לפני שמישהו טרח לרשום “JURUSALEM” – כי אתם יודעים…
בכל מקרה, הנה וידאו חביב המתעד את ההתגייסות העולמית להבעת סולידריות דרך משולשי פיצה:
___________________
שחר גולן הוא אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם התפרסם הפוסט במקור ברשיון cc-by-nc. גולן כתב על סקסיזם במוסד לבטיחות ולגיהות בגליון ינואר 2011
הרמה נכונה: סקסיזם במוסד לבטיחות ולגיהות
במקומות עבודה רבים בישראל, כולל שלי, אפשר למצוא את הפוסטר לעיל, שמציג אישה מדגימה את הדרך הבטוחה להרים משאות. כרזות בטיחות בעבודה כמו זו, שמנפיק המוסד לבטיחות ולגיהות, אפשר למצוא ברוב מפעלי הייצור והמחסנים בישראל, ותפקידם למנוע פציעות בעבודה.
עכשיו בואו ונבחן את הדימוי הזה, וננסה לקבוע אם הוא סקסיסטי: אישה בלונדינית צעירה, לבושה בשמלת תכלת קיצית נטולת שרוולים ונעליים לבנות שטוחות, מתכופפת להרים קופסה צהובה גדולה למדי. הלבוש שלה נראה תלוש לגמרי; לא רק שהוא נראה לא מקצועי, הוא לא עומד בתקנות הבטיחות שדורשות ביגוד שמכסה את רוב הגוף ונעלי עבודה עם כיפת מתכת להגנה על כפות הרגליים. בנוסף, מוזרה הבחירה באישה להדגמה, כשרוב מוחלט של עובדי המפעלים שמרימים קופסאות כבדות הם גברים. ומעל כל זה, המילה “הרמה” בצירוף “הרמה נכונה” בראש הכרזה היא סלנג ליחסי מין.
אני לא חושב שיהיה מוגזם להניח שמעולם, באף אחת מרצפות הייצור שבהן הכרזות הללו תלויות במשך כל כך הרבה שנים, לא קרה שאישה שלבושה בצורה כזאת ניסתה להרים חפץ כזה; ועל כן, המסקנה ההגיונית היחידה שאני יכול להסיק מהבחירה להשתמש בדוגמנית הזאת בכרזה מסוג זה היא שוביניזם “סקס מוכר” ישן וטוב, שגורס שנשים מוכרות מכוניות ונשים מוכרות בשמים לגברים, אז נשים יכולות “למכור” בטיחות בעבודה.
החדשות הטובות? במסגרת כתיבת פוסט זה ניסיתי לרכוש את הכרזה הזאת מהמוסד לבטיחות ולגהות, וגיליתי שאף שהיא מופיעה בקטלוג המקוון (לצד כרזה שוביניסטית דומה נוספת), היא כבר לא קיימת במלאי ואין תוכנית להדפיס עותקים נוספים ממנה.
אני מניח שאפשר לקרוא לזה התקדמות; התקדמות מזערית, מיניאטורית, לקראת שיווין מגדרי.
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם התפרסם הפוסט במקור באנגלית ברשיון cc-by-nc. גולן כתב על מראיינת ומרואיינת שהתלבשו אותו דבר בגליון ינואר 2011
המבוכה שבלהגיע לראיון ולגלות שהתלבשת בדיוק כמו המרואיינת שלך
כתבת חדשות 10 שלי טפיירו (משמאל) ראיינה את רינת אברג’יל (מימין) בבוקר הסגרת בעלה לארה”ב בחשד לעבירות פליליות. שימו לב כמה דומים הבגדים של המראיינת והמרואיינת. אני מכיר את הטענה שכתבים פליליים מתיידדים יתר על המידה עם העבריינים שהם מסקרים – אבל זה כבר מגוחך.
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם התפרסם הפוסט במקור באנגלית ברשיון cc-by-nc. גולן כתב על האק לעדכוני סטטוס רב-לשוניים בפייסבוק בגליון נובמבר 2010
האק פייסבוק: עדכוני סטטוס רב-לשוניים
פוסט של שחר גולן
לא ברור לי בדיוק למה, אבל ישראלים רבים נרתעים מהשפה האנגלית. “אם זה באנגלית – אני לא אקרא את זה”, הם אומרים לי. אני? למרות שזו לא שפת האם שלי, אני משתמש באנגלית ברשת כדי לאפשר לעולם כולו להבין את מה שאני אומר. ולכן הייתי צריך למצוא דרך לפרסם בפייסבוק סטטוסים באנגלית לטובת חבריי הרב-תרבותיים, אך במקביל לא להטריד בהם את חבריי הישראליים.
למזלי, פייסבוק מאפשר לסדר את החברים ברשימות, ומאפשר לכל חבר להיות ביותר מרשימה אחת. וכך, בנוסף לרשימות הרגילות שלי (“family”, “workplace” וכו’), יצרתי את הרשימות Hebrew ו-English, ושייכתי אליהן חברים לפי שפתם; חלק מחבריי נכנסו לשתי הרשימות.
אחרי כן, לפרסם סטטוס באנגלית בלי להטריד את חבריי דוברי העברית מצריך פשוט להגדיר בהגדרות הפרטיות (כפתור עם מנעול וחץ ליד כפתור השליחה) שהוא יישלח רק לקבוצת English.
לפעמים, כשאני כותב פוסט בבלוג שלי באנגלית ומפרסם תרגום לעברית בבלוג אחר, אני מעלה סטטוס באנגלית עם לינק לפוסט באנגלית, וסטטוס נוסף, שהגדרת הפרטיות שלו היא “HEBREW; except: ENGLISH“, וכך מבטיח שכל אחד מהחברים שלי יראה רק סטטוס אחד, בשפה שהוא או היא מעדיפ/ה.
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם התפרסם הפוסט במקור באנגלית. גולן כתב בגליון נובמבר 2010 על העתקת ריקוד ב"רוקדים עם כוכבים".
רוקדים עם כוכבים: אז אתם חושבים שאתם יכולים פשוט להעתיק ריקוד?
פוסט של שחר גולן
עם כל ההתרגשות מהריקוד הזוגי החד-מיני הראשון ב”רוקדים עם כוכבים”, לא הייתי מרוצה לגלות ששדרנית הספורט הלסבית המוצהרת גילי שם-טוב והרקדנית הסטרייטית המוצהרת דורית מילמן העתיקו למעשה את הריקוד שלהן מהופעה מ-2007 בתוכנית האמריקאית “So You Think You Can Dance”. האינטרנט לעולם לא שוכח.
ישראל – רוקדים עם כוכבים – גילי שם-טוב ודורית מילמן – עונה 6, פרק 2 – 2.11.2010:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=yUkNOXrsFKI[/youtube]
ארה”ב – So You Think You Can Dance – ניל הסקל וסברה ג’ונסון – עונה 3, פרק 20 – 8.8.2007:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=kFH1moy62VQ[/youtube]
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם התפרסם הפוסט במקור באנגלית. גולן כתב על פרשת ענת קם בגליון מרץ 2010
“ללא כותרת”
פוסט של שחר גולן
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com.
“לעדנה קנטי מהאח הגדול יש גידול במוח”: טקסט מכונן
פוסט של שחר גולןלעדנה קנטי מהאח הגדול יש גידול במוח / נועם ג'אורי
אלוהים ייקח אותה
אייזה רפואה שלמה
צריך לקחת אותה למשרפות
את הבת זונה הזאת
שעררבים יאנסו את המשפחה שלך
הבת זונה
שלא ייצא לה הגידול הזה
ובכל המשפחה שיהיה להם את זה
מוות לעדנה
עדנה תמורת גלעד שליט
אלוקים ייקח אותה
————————
שירו של נ. ג’אורי משלב בהצלחה הפכים ובנקל מפגיש דיכוטומיות.
מילים של קודש וביטויים של חול מתערבבים להם יחדיו, תוך השפעות אקטואליות כחטיפת שליט ויום השואה הבינלאומי. השיר מתחיל ונגמר במשפט החוזר ‘אלוהים ייקח אותה’, אך בפעם השנייה נרשם שם השם באות ק’ לאות קדושה ויראת הבורא. המשורר מדגיש את כוונותיו תוך שימוש בשבירת כללי השפה במילים ‘אייזה’ ו-‘עררבים’.
משפט מפתח להבנת נפשו של המשורר הוא ‘שעררבים יאנסו את המשפחה שלך’ אשר מטרתו היא לוודא שלא מדובר באונס שגרתי ורגיל אלא אונס על-ידי עררבים.
אף שמדובר ביצירה חדשה אשר ראתה אור זה עתה, התחושה היא ששירו של ג’אורי ילווה אותנו עוד זמן רב.
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com.
התוכן אינו זמין באזורך
פוסט של שחר גולןPBS.org:
FOX.com:
ABCnews.com:
hulu.com:
NBC.com:
TheDailyShow.com:
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם פורסם הפוסט במקור
פורנו תירס
פוסט של שחר גולן24 פריימים בשנייה, לפעמים יותר, וכל אחד מהם נטמע בגופנו. אם תסכימו עם הנחת היסוד שלי, יש סיכוי שתחשבו כמוני שהפרסומת הבאה עלובה במיוחד. המוצר בפרסומת הוא שניצל תירס ועוף של המותג “מאמא עוף”. מסתבר שהדרך הראויה לאחוז בשני קלחי תירס היא צמוד לחזה, מצביעים החוצה, במעין טוויסט צמחוני על חזיית הקונוסים הידועה לשמצה של מדונה.
רצף המחשבות שלי לאחר צפייה ראשונית בפרסומת היה:
– מה לעזאזל קורה פה?
– רעיון נפלא לפוסט.
– לאא… זהו בטח רק מוחי הקודח
…אך המקור שלי לענייני מגדר ופמיניזם הביעה בפני את אותה הסלידה מהפרסומת, והצביעה על אותה פוזה בדיוק. כעת יכולתי להרגע: מישהו במשרד הפרסום כנראה חשב שהחדרת הדימוי של חזה פטמתי במוחנו יגרום לנו איכשהו לקנות את המוצר שלהם.
להלן הפרסומת עם ג. יפית וכלתה המוכשרת.
[עדכון 1.1.10] רחלי רוטנר מרייטינג אמרה את זה קודם.
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם פורסם הפוסט במקור
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
