אתיקה לגיל הרך (או: פוסט ילדותי לכיתה ו’ בטוויטר)
פוסט של ארד אקיקוס
אני רוצה לפתוח את הפוסט הזה בהתנצלות.
עשיתי טעות. רגע לפני שצייצתי על הטור של נמרוד קמר במאקו, הייתי צריך לוודא עם כל המעורבים שמבחינתם אני יכול לעשות את זה.
לא חשבתי שהדיון יתפתח למימדים כאלה, ואני באמת מתנצל אם מישהו נפגע.
הפוסט הזה עוסק באנשים, לא בטכנולוגיה.
נכון שטכנולוגיה היא זאת שעזרה לאנשים האלה להכיר, אבל הטכנולוגיה היא רק האמצעי, לא המהות. אני לא עומד לדבר על פרטיות, את זה אני משאיר למרק צוקרברג וחבריו.
ההגדרות של המילה פרטיות השתנו בשנים האחרונות, ובעיקר הפרספקטיבה עליהן.
המהות של המדיה החברתית היא שיתוף מידע בין בני אדם, ופרטיות היא בסך הכל הספקטרום שעליו יושבת רמת המעורבות האישית של כל אחד מאיתנו בקהילה שבה הוא חבר, ובקהילת האינטרנט בכלל.
לא מזמן מישהו שאל אותי מה יש לי לעשות בטוויטר, אז שאלתי בחזרה מה יש לו לעשות בטלפון שלו.
הטלפון שלו לא ישמש אותו כטלפון אלא אם יהיה לו לאן להתקשר, וממי לקבל שיחות.
בדיוק באותה צורה, טוויטר הוא לא אמצעי תקשורת בלי האנשים שבו, לכן הקשרים שבתוך הקהילה הזאת הם הדבר הכי חשוב שקיים בה, כל השאר זה רק תפאורה.
ב21/3 נמרוד קמר פרסם טור במאקו שמפר קוד אתי לא כתוב שקיים בין בני אדם, ללא שום קשר לפלטפורה בה הם משתמשים.
נמרוד לא (רק) פגע בפרטיות של אנשים מסויימים, אלא לקח משהו אישי, שהפך לקהילתי רק בהחלטת האנשים המעורבים, ועשה ממנו משהו שמשמש לצרכיו האישיים, שבסופו של דבר מתרכזים במשיכת רייטינג גבוה ככל האפשר לטור שלו.
אני חושב שמאוד קשה לשים את הקו האדום שבין רכילות לא מזיקה לבין פגיעה ברגשות של מישהו, אבל נמרוד בחור אינטלגנט, ואני בטוח שאפילו הוא יודע שמה שהוא פרסם עבר את הגבול הזה.
נמרוד לא פרסם את הפרטים במלואם, מה שבעיניי אומר שהאזכור נועד ליצור רעש בקהילה שכבר מכירה את הסיפור. זאת אחת הסיבות שהייתי חייב לצייץ בשבת בבוקר.
אני חושב שהמדיה החברתית הופכת את העולם למקום יותר טוב לחיות בו.
המדיה הזאת מחברת בין אנשים בכל העולם, ויוצרת חברויות בכל מקום.
המבנה הפתוח של המדיה הזאת, וחוסר הפרטיות שבה, הוא זה שעוזר לקהילות האלה להתקיים בצורה כל כך קרובה והדוקה (שנכון, גורמת לפעמים לאנשים להיפגע, אבל אלה החיים).
המדיה החברתית מעמידה אנשים מול מראה בכל רגע נתון. סולידריות חברתית וחמלה הם לא ביטויים גסים, ויש משהו בתקשורת קהילתית פתוחה שעוזר להם להתגבר על הציניות שלפעמים קיימת בין בני אדם בקשרים אישיים.
צייצתי בשבת בבוקר כי חשבתי שהקהילה בטוויטר צריכה להיות מודעת למה שנמרוד החליט לעשות, וכל אחד צריך להחליט בעצמו מה הוא חושב על זה.
לעשות למישהו אנפולו יכול אולי להיתפס כילדותי, אבל רק על ידי מי שממש מתעקש. בקודים שהקהילה פיתחה לעצמה, האקט הזה נחשב סימלי. יש בו ערך שמעביר מסר מסויים לצד השני, והציוץ שלי נועד להעביר מסר, לפחות מהצד שלי.
נמרוד היקר, מה שרציתי להגיד, זה שבסופו של דבר אתה ניזון מהקהילה הזאת.
בהסכמה, או שלא בהסכמה, היא מעניקה לך את המהות שממנה אתה מתפרנס.
בניגוד למה שכתבת, טוויטר הוא לא רק משחק פוליטי. במשחק שאני מכיר, יש גם חמלה ודאגה לאנשים שנמצאים סביבך.
אני חושב שאם תשים בצד את הדיונים על הפרטיות (שבאמת נחלקו לכמה דיעות), בצד של הדיונים על אתיקה מקצועית וערכים, עבר פה מסר מסויים מהקהילה אליך.
אני לא אעיז להיות יומרני ואכתוב שאני יכול להגיד מה הוא בדיוק, אבל אם בא לך להיות בנאדם, כדאי שתעצור ותחשוב עליו לפני שאתה מפרסם את הטור הבא שלך.
ארד אקיקוס הוא מנהל מקצועי בדהפיוז’ן, העוסקת במחקר ופרסום במדיה החברתית
• עוד בנושא: איפה זה בלוג? דני אובראיין על ההבדל בין פרטי, פומבי וציבורי
תגובות
16 תגובות לפוסט “אתיקה לגיל הרך (או: פוסט ילדותי לכיתה ו’ בטוויטר)”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מסכים עם רוב הדברים שכתבת, בעיקר עם הביטויים על כך
ש “סולידריות חברתית היא לא מילה גסה” ושהרשת היא בסופו של דבר האנשים…
הדבר היחידי שחסר לי בכל “האירוע” היא הסלידה שלך
מפעולת האאוטינג הראשונה של הבחור שצייץ את שטויותיו
לדעת בנסיון לפגוע במצייצת אחרת (מעשה אנטי חברתי או אנושי בעליל),
גם אם הוא חברך, חובה עליך לסלוד מהמעשה הזה בפומבי, כפי שידעת לסלוד ממעשיו של נמרוד קמר.
בברכת פסח רגוע והרבה אהבת חינם!
אליעד
עידוק: אולי כדאי להדגיש קצת את הדרך שבה אתה מודיע שזה פוסט של מישהו אחר? אני תמיד מתבלבל…
ארד: אני חייב לומר שאין לי מושג על מה אתה מדבר. כנראה כי אני לא חלק מאותה קהילה שנפגעה. קראתי את הטור המדובר. וגם קראתי את השניים שלפניו – ולא הבנתי על מה העיניין.
האם תוכל להאיר את עיני מה קרה שם?
גם אני אשמח להסבר.
מצחיק, הטור הזה נותן לי הרגשה של “אוף שוב הפסדתי מה שהיה בשושלת אתמול”. לא ידעתי אפילו שיש מדורת שבט בטויטר.
סליחה, אבל טוויטר זה מדיום פומבי. אי אפשר לצייץ דברים ולהתלונן שהם מצוטטים. כשאני לא מזמן בשעת חולשה צייצתי דברים שלאחר שנרגעתי הבנתי שלא רצוי שיהיו נחלת הכלל, מיהרתי למחוק אותם, ואם מישהו היה עושה להם רטוויט זה היה זב”שי. קמר ניים דרופר ברמות עצובות (אפילו למי שכותב טור רכילות), אבל במקרה הזה אני לא מסכים לעליהום הזה.
מצטערת מר ברמן, לא מסכימה איתך בשום צורה.
קמר עושה צילום מסך לטוויטים שהוא כותב עליהם, כדי שאנשים לא ימחקו. מה זה, חובת הוכחה? טוויטר זו קהילה, אנשים בוחרים אחרי מי לעקוב ויש להם את האפשרות להחליט את מי לחסום ממעקב אחריהם, ויש גם אפשרות לנעול את היוזר ולסנן עוקבים, ובכלל, מי שאינו רשום לטוויטר לא יכול ממילא לקרוא שום דבר אלא אם כן הוא מחפש ספציפית משהו בגוגל.
כך שהטענה היא ש”טוויטר הוא משהו פומבי” לא בדיוק מדוייקת.
ולעניין קמר- הבחור אוסף ומסמן את הציוצים שנראים לו ונותן להם פומביות אחרת לחלוטין באתר אחר- פומביות שבעלי החשבונות של טוויטר לא אישרו לו, משתף בהם אנשים שלא בהכרח יש להם חשבונות טוויטר והם לא חלק מהקהילה שנוצרה שם, ועושה חיים על חשבון המצייצים, וכמו במקרה הזה- מגזים עם זה בטירוף.
זה רחוק מלהיות אתי, ורחוק מלהיות הוגן. זה בטח ובטח לא משעשע.
תאר לעצמך שמחר מישהו שנמצא ברשימת החברים שלך בפייסבוק שומר תמונות מתוך האלבום האישי שלך (או עושה להן צילום מסך) ומפרסם את החיים הפרטיים שלך באתר אחר לחלוטין בטור שמטרתו סֶמי-רכילותית?
ונגיד שאומנם אישרת לו חברות אבל לא ממש אישרת לו למרוח את החיים הפרטיים שלך כטקסט לעיני כל גולש שמזדמן לאתר ההוא? גם אז אתה מרוצה/ מגן על זכותו לפרסם/ אומר משהו על הפומביות המובנת מאליה, וכו’?
I don’t think so
אכן ילדותי וגם פתטי
בא לי להעלות פוסט הסבר בלי שמות רק תאור של הארוע בשביל לראות את הצד של מי יקחו פה. אפשר?
כל המשתתפים באורגיה הזו (הנדפקים והדופקים כאחד) ילדותים ופטתיים.
וגם כותב שורות אלו, בכך שהגיב לזה.
אבל לשחק בחרא זה חמים ונחמד, כמו שיודעות הבחורות עם הכוס.
לא הבנתי על מה יצא הקצף. אתם כולכם עסוקים בחיפוש מריבות מהבוקר ועד הלילה. במיוחד עידו קינן. מעכיר אווירה מקצועי שאין לו חיים חוץ מאשר בבחישות בתחתונים של כל מי שנקלע בדרכו.
שי, לא הבנתי.
(אה ואיילת צודקת, אם לצטט טוויטים באמת היה לא בעייתי אפשר היה לבקש אישור בצורה מסודרת)
נזכרתי שכבר שמעתי את השיחה הזו פעם:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3223&blogcode=279789
סערה בכוס תה! צומת קינג ג’ורג’-הנביאים כמרקחה!
טוב, אז שתי הבהרות קטנות:
1. אני לא מתכוון לפרט בנוגע לסיפור בטוויטר – זה בדיוק מה שנמרוד קמר עשה, ואני באמת לא מוצא טעם להוציא את הסיפור הזה מחוץ לגבולות הקהילה שבה הוא חי.
2. כל מי שעדיין חושב שכל הסיפור ילדותי (או סערה בכוס תה), מוזמן לשיחה פילוסופית איתי על המהות של המדיה החברתית, על כמה שהיא תשנה את העולם ועל כמה שאתיקה חברתית זה הדבר הכי אינטלגנטי ופרודוקטיבי שקרה למין האנושי מאז שהבנו איך להדליק אש
ואפשר גם כאן: aradaki@
[…] קצת על פרטיות, אתיקה ומרחב ציבורי-פרטי ארד אקיקוס אומר ש"ההגדרות של המילה פרטיות השתנו בשנים האחרונות, […]
איילת, זה שאין למישהו חשבון טוויטר זה לא אומר כלום, כשתוך רגע יכול להיות לו והוא יכול למצוא את הציוצים של כולם וגם לעקוב אחריהם. רק אם היו מעורבים שם ציוצים של אנשים שלא חושפים לכולם אז ההזדעקות מוצדקת, אחרת בזה שאדם מחזיק חשבון טוויטר הוא מאפשר בעיקרון לכל דיכפין לעקוב אחרי ציוציו. בנוגע לצילומי מסכים – פה אכן יש נקודה, כי זה באמת מונע את האפשרות למחוק. אבל מי שנותן לאחד כמו קמר לעקוב אחריו צריך לדעת מה יהיו התוצאות. מספיק לקרוא את הפיד שלו כדי לדעת באיזו צהבת מדובר.
[…] הוא איש שיווק, חוקר ומרצה ניו מדיה. אקיקוס כתב על על אתיקה בטוויטר בגליון מרץ 2010, ועל פרסום גרילה ברשת בגליון אוגוסט 2008 […]