מה עושה ה”דואר” לזוגיות שלנו?
לונדון סטאר, ספטמבר 1810, מהדורת סוף השבוע.
בחודשים האחרונים הרחיב הדואר המלכותי את שירותיו. באמצעות טכנולוגיית העתיד ששדרגה את פרסות הסוס, מצליח דואר הממלכה להגיע לכל אזרח, להעביר מכתבים במהירות ובאמינות. אבל הטכנולוגיה החדשה טומנת בחובה סכנות. בתקופה האחרונה גברים וגם נשים מצאו לעצמם מכרים באמצעות מדור “חברים למכתבים” המתפרסם בעיתון זה, אנשים איתם הם מתכתבים בסתר. השילוב של נוצה, דיו, נייר ומעטפה הוביל לעשרות מקרים בהם בני הזוג נפרדו. מדובר בתופעה.
“אם פעם בגידה היתה שגבר ואישה צריכים להיכנס למיטה, או שיתפסו אותם מתנשקים איפשהו, או יד ביד מטיילים, אז היום, שיש לך יכולת לשלוח מכתבים ל-200 נשים, אז אתה בסטאטוס של בגידה”, כך אומר צ’ארלס (שם בדוי) אשר נפרד מאשתו לאחר שניהל מערכת יחסים באמצעות הדואר המלכותי.
היום כדי לקרוא למישהו “חבר” לא צריך שהוא יהיה איתך בבית הלורדים, לקרוא למישהי “חברה” אפשר גם בלי שמדדת איתה מחוך. עולם “הדואר” משנה סדרים חברתיים, מניב קשרים מסוג חדש, אבל לצד כל אלה הוא גם מביא לקריסת מערכות, מערכות יחסים.
“ככל שחיי הנוצה האלה, הופכים להיות יותר יותר מרגשים, כך החיים בבית נראים ונחווים כיותר ויותר אפרוריים”, אומרת ליידי ג’יין אנדרסן, המספקת עצות פח לאצילי הממלכה בענייני יחסים בין-אישיים.
“אנשים חוזרים הביתה מיום עבודה, חולפים על בני זוגם ובסערה מתיישבים לכתוב מכתב ומתחילים לספר את כל מה שהם עשו במשך היום. זה לכשעצמו סוג של בעיה. למה שלא תבוא תספר לי, למה אתה הולך לשפוך הכל על הנייר, לפני שאתה מספר לי מה קרה לך היום”, שואל הדוכס אדוארד תומפסון.
“זה מחליף את מפגשי התה של פעם. זאת הזדמנות להכיר אנשים, קל מאוד להכיר אנשים, אפשר גם להתחזות בקלות ולהציג את עצמך כרווק או חתול או כל דבר אחר וזה מאוד נגיש, נגיש גם 24 שעות”, אמר הבאריסטר פול מק’ינזי, אשר ייצג את לורד ג’ון סיינט השלישי בגירושיו האחרונים לאחר שגילה שאשתו מקבלת מכתבים מגבר זר המתגורר, לא עלינו, בליברפול.
הלן (שם בדוי) ממרכז לונדון, גילתה שבן זוגה בעשר השנים האחרונות, מנהל רומן אינטנסיבי דרך הדואר המלכותי, והצליח לעשות את זה על אף שלבני הזוג היה תא דואר משותף בביתם. “זה הצריך פשוט טיפה תחכום”, היא אומרת. “לדאוג לכוון את התרנגולת לשעות הנכונות והמתאימות לו, לוודא שאני ישנה מספיק עמוק, ולעשות מה שעולה על רוחו – לכתוב מכתבים”.
“זה מאוד קל כי אפשר לשבת בבית ותחת אפו של בן הזוג לשבת עם דף נייר ולנהל וליצור קשרים אישיים ואפילו קשרים רומנטיים. לא צריך לצאת החוצה!”, אומרת בזעזוע ליידי קת’רין רו אשר נתקלה במספר אנשים שלא יצאו החוצה מהבית.
אז מהי בגידה, מהי חברות? הטכנולוגיה של המכתב גורמת לתבניות הקשר של פעם להיטשטש לגמרי ולפני הכול, לחוויות השיתוף המשפחתי כמו הישיבה סביב האח בבית ומסיבות הסלון, להיעלם כמו בועות סבון.
מערכת היחסים בין צ’ארלס ואשתו הדרדרה בשנים האחרונות, יום אחד היא גילתה שהוא מתכתב באמצעות הדואר המלכותי עם מכרה, שגרה, לא עלינו, בנוריץ’, ובני הזוג שחיו יחד עשרים שנה נפרדו. “היה לי לאן לברוח. היה לי נוח לברוח למכתבים, ללא ספק”, מודה צ’ארלס.
“כאשר החבר או החברה שלך לעט הופכים להיות אלה שלהם אתה מספר את כל הדברים ומגלה את עצמך במקום לגלות לאשתך או לבעלך ובדרך הזאת להעצים ולהעמיק את היחסים שלכם, וכמובן שהכל נעשה חסוי, או אז ההגדרה של ‘בגידה’ היא המתאימה”, מציינת ליידי אנדרסן.
אבל זה יכול לקרות גם שלכאורה אין שום חסך. “יחסי הנישואין שלך יכולים להיות מאוד מוצלחים ואפילו מאוד טובים”, מסבירה ליידי אנדרסן בידענות “ואם את מגלה את העולם הזה של היחסים במכתבים את עשויה למצוא את עצמך נכנסת חודרת יותר ויותר פנימה למרות שמערכת היחסים בחלקה אפילו מערכת יחסים טובה ומספקת מכל כיוון אחר”. לדבריה, “כך נבנות מערכות יחסים שלמות עם אשה דרך המכתבים, שהופכת להיות האישה השניה האולטימטיבית לאותו בעל שמתכתב או עושה איתה קשר. היא לא מבקרת, היא לא דורשת שהוא יוציא החוצה את המצורעים, היא לא דורשת שהוא ייקח את הילדים, היא תמיד זמינה, היא תמיד מוכנה, היא תמיד מעניינת, היא תמיד מאתגרת, היא תמיד יכולה להיות מרגשת או כמו שאמר לי מישהו שאני לא רוצה לנקוב בשמו (פיליפ דונדלסון) ‘היא מוכנה לעשות כל מה שאשתי לא מוכנה לעשות איתי במיטה’. אמנם זו מיטה טקסטואלית אבל ברור לו שיום אחד היא תהפוך להיות מיטה אמיתית. נבלה הפיליפ הזה”.
אנדרסון טוענת כי “זה אתגר מאוד רציני, למערכות נישואין וזוגיות. מאוד רציני. בעיקר בגלל האופי הזחלני שלו אל תוך היחסים. זאת אומרת את יכולה לנהל מערכות יחסים באמצעות מכתבים, אחת או שתיים או יותר, באמצעות הדואר המלכותי. שנים!”.
ועדיין המכתבים שמשתלטים הם רק טכנולוגיה. אפשר להשתמש בהם, אפשר לוותר, אפשר בתבונה או שלא. אבל מומלץ להיזהר. הבגידה מקופלת בתוך המעטפה.
• לכתבה נוספת בסדרה: “מה עושה הפייסבוק לזוגיות שלנו?“, חדשות ערוץ 2, ספטמבר 2010, מהדורת סוף השבוע.
______________________
היה זה פוסט של ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית במכללה למנהל וכותב הבלוג "מאבד תמלילים", שם התפרסם הפוסט במקור.
עוד ב"מאבד תמלילים":
• כשגוגל כתבה סיפור
• עובד חדש ב"הארץ": המתרגם של גוגל
• איך תעשו מזה כסף. כסף. כסף. כסף.
זה נכון גם לדואר, גם לטלפון, גם לריקודי עם, מפגשי קלפים, פסטיבלי מדע בדיוני.
זה נכון לגבי כל מקום שבו יש אינטראקציה בין אנשים. אז לעשות מזה סידרה? לא! אתם יודעים למה? כי על כל השאר כבר כתבו.
בכל פעם שתיווצר שיטת תקשורת חדשה, ICQ, אודיגו, חדרי צ’אט, משחקי רשת אינטראקטיביים, משחקי קופסה המוניים, מישהו יחבר בין זה לבין בגידה.
והרי כולנו יודעים מה הכתבות הבאות שמצפות לנו, אם לא היו כבר:
* נחשפה רשת מסחר סמים לבני נוער בפייסבוק
* אישה מכרה את התינוק שלה בפייסבוק
* גבר התגרש מאישתו דרך הודעה בפייסבוק
לגבי תרומת איברים, כבר היינו באיזה קמפיין המוני בפייסבוק…
ותפסיקו להתרגש מכל הודעה על “המשחקים האסורים ברשת החברתית”, כבר ב-1810 הייתה כתבה על זה, וגם ב-2210 תהיה כתבה על זה וזה יוקרן לנו ישר למוח.
נסיון חביב לסאטירה – אבל מפספס את הנקודה.
ההקבלה היא חלקית. הדואר בסופו של דבר אילץ מרווח זמן בין מכתב למכתב, והעלויות הכרוכות בשליחת מכתבים הקטינו את כמות המכתבים. האופי שלו הוא אחר – קשה לי לדמיין התמכרות לכתיבת מכתבים אל תוך הלילה תוך הזנחת הזוגיות. זה דימוי קצת מאולץ.
ברור שמערכות יחסים התקיימו במכתבים ולפעמים הם שימשו כמערכות יחסים והתאהבויות אלטרנטיביות לזוגיות הקיימת. אבל מה שמדברים עליו הוא על הקלות של ההתקשרות, הזמינות, העומק והגיוון. וזה מידע שחשוב לדבר עליו ולהבין אותו. כמו למשל – למה אנשים בפייסבוק נראים יותר מעניינים מאנשים שנמצאים מתחת לאף שלך – זה רק נראה ככה, וחשוב לזכור ולהבין את זה.
הקיצר – שלוש בסולם קישון על הסאטירה.
אוי, עכשיו ראיתי מי רשם את זה… הסתבכתי עם היו”ר! :)
לדעתי – גדול (:
ליואב מ.
אתה בעצם משווה בין פייסבוק לדואר וזו לא ההשוואה שאתה צריך לעשות. ההתפתחות היא הדרגתית, ומי שלא אימץ אותה, נחרד מהאפשרויות הקלוקלות שהמדיום מציע – זו הכוונה. לא להשוות. העניין הוא שתמיד יהיו כתבות מטופשות על ”אייסיקיו גורם לבגידות”, מסנג’ר מאפשר ניצול קטינים, פייסבוק גורם לנו לשכוח מי חבר שלנו, הממיר התוך מוחי לקח לנו את החשיבה העצמאית.
מישהו כבר השווה בין הרשת לדרכים באימפריה הרומית. זה נשמע דפוק, אבל זה נכון. זה פשוט נהיה מהיר יותר, זמין יותר – הבסיס נמצא, כמו גם בני האדם שמשץמשים בטכנולוגיה. ואם תחשוב על זה – ההבדל היחיד, בסופו של דבר, בין זה ששלחת פעם מכתב ולקח לו חודש, לבין עכשיו שלוקח מאית השנייה זה רק 30 יום. השתנית כאדם באופן משמעותי? ;)
זה מעולה! כמה צחקתי!
ואגב בלונדון הוקטורינית ביו אזורים שדואר חולק בהם 3 או 4 פעמים ביום, וכמובן שגם היה אפשר לשלוח באמצעות שליח / משרת. זה לא בדיוק המהירות של פייסבוק אבל גם לא מאוד רחוק.