בלוגותרום: להטוטני הרחוב של המילים והאידיאולוגיה המסמאת של תוכן חופשי
פרסמתי ב”הארץ” וכאן כתבה על בלוגרים ישראלים שמגייסים תרומות מקוראיהם. דובי קננגיסר, שהשיב לי באריכות ונקצץ בעריכה, עיבד את התשובות שלו לפוסט. טעימה:
המודל הכלכלי של מופעי הרחוב דומה להפליא למודל הכלכלי (אם אפשר לקרוא לזה כך) של הבלוגרים שהחלו להציע אפשרות של מתן תרומה לבלוג. הלהטוטנים, כמו הבלוגרים, יודעים שאף אחד לא ישלם מראש עבור המופע שהם מציעים, אפילו אם ידרשו תשלום מזערי. לעומת זאת, הם מניחים, ובצדק, שיהיה מי שישלם בדיעבד, לאחר שהכיר בערך ה”סחורה”. צריך להודות שיש הבדל משמעותי אחד בין הבלוגרים ללהטוטני הרחוב, והוא שהלהטוטנים כנראה יפסיקו ללהטט אם יגלו שאף אחד לא משלם, בעוד שהבלוגרים, אפשר להניח, ימשיכו לבלג בכל מקרה. אבל מה אכפת לי, כצופה, אם הלהטוטן ימשיך ללהטט בעתיד? אני כבר ראיתי את המופע. אני משלם כי אני מקבל את התכתיב הקפיטליסטי לפיו מן הראוי לשלם על שירותים, אפילו אם התשלום אינו מוצג ככורח אלא כבקשה. אבל התכתיב הזה, כפי שציין אלי, משום מה לא תופס לגבי שירותים דיגיטליים.
[…]
אבל אני לא רוצה להתאים את הבלוג שלי להגיון הפרסומי. אני רוצה לכתוב את הבלוג שלי, ממנו נהנים כך וכך אנשים באופן קבוע, ואני רוצה, בשאיפה, להנות גם מתמורה כלכלית פעוטה על עמלי. לא משכורת – דמי כיס. אני לא רוצה לכתוב פוסטים שמושכים מקליקי פרסומות. אני רוצה לכתוב פוסטים שיתנו לקוראים שלי ערך כה גבוה, עד שהם יחליטו שהדבר מצדיק מתן תרומה לבלוג.
אלי המצוטט אצל קננגיסר הוא אלי לוין, שכתב על זה ב”הציווי החדש”. טעימה:
מדוע בכל זאת הבקשה לתרומות בבלוגים מעוררת כל כך הרבה אנטגוניזם? לי נראה שמדובר כאן בעוד מקרה שבו אידיאולוגיית התוכן החופשי ברשת פשוט בעבירה אותנו על דעתנו. אני משתמש כאן במונח “אידיאולוגיה” במובן הכי פשוט של המילה, כלומר במובן של תודעה כוזבת שמסמאת את עיני ההמון וגורמת לו להאמין בדברים מופרכים שאין להם שום יסוד במציאות (אם כי במקרה הספציפי הזה לא ממש ברור את מי בדיוק משרתת התודעה הכוזבת הזאת, מלבד אולי את הקמצנות של הגולשים).
[…]
משום מה רק כשזה מגיע לתכנים ברשת פתאום הרעיון שאנחנו אשכרה מתבקשים לשלם ממיטב כספנו עבור מה שאנחנו צורכים נראה לנו כמו דרישה מופרכת ואפילו לא מוסרית בעליל. אבל במקום לזעוק ולהתבכיין בכל פעם שמישהו מציע או מנסה מודל כלכלי אלטרנטיבי לצריכת תכנים ברשת ומנסה לחרוג מהנורמה המקובלת, עדיף יותר שנהיה פתוחים ובעיקר סלחניים כלפי מי שלא מסתפק במודל החינמי. נכון, כסף זה דבר מחורבן והעולם שלנו היה הרבה יותר טוב בלעדיו, אבל כל עוד העולם שבו אנחנו חיים מתנהג בצורה הזאת אין שום סיבה שהמצב ברשת יהיה שונה.
תגובות
4 תגובות לפוסט “בלוגותרום: להטוטני הרחוב של המילים והאידיאולוגיה המסמאת של תוכן חופשי”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
צודקים.
ההבדל המרכזי הוא המאמץ.
לאמן רחוב אני שולף כמה מטבעות מהכיס ונותן.
בשביל לנדב לבלוגר אני צריך להוציא כרטיס אשראי, ללחוץ פה, ללחוץ שם, ככה, וככה, להיכנס לPAYPAL, לאשר, לאשר עוד פעם.
סיפור.
היה איזה מיזם שבדי לעשות את זה יותר קל. המצגת נראית מאוד נחמדה, לא יודע מה נסגר עם זה:
http://www.youtube.com/watch?v=9zrMlEEWBgY
שמוליק, חי וקיים. ר’ http://flattr.com
אני עצמי לא משתמש שם (אם כי אני שוקל בחיוב ושמעתי על המלצות רציניות)
ובאשמתו של שמוליק נרשמתי. אני מקווה שזה יושב לו על המצפון.