התמודדות עם סכנות הפייסבוק: צאו קצת מהבית
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“האזכרה הרשמית להרוגי השריפה בכרמל הפכה למפגן של כעס מצד המשפחות השכולות נגד ראש הממשלה ושר הפנים”, נכתב בכותרת המשנה על שער “מעריב”, “מי שחשב להסתפק בנאומי ניחומים לא הבין את עוצמת הכאב והתסכול של משפחות הרוגי השריפה”, נכתב בזו של “ידיעות אחרונות”. […] ב”ישראל היום” אירוע ממלכתי סוער שראש הממשלה מככב בו לא הפך – משום מה – לכותרת ראשית, וזו נתונה לחיבור חסר משמעות של שני מקרים שאין ביניהם שום קשר חוץ מהאפשרות להדפיס את המילה “פייסבוק” (ולהתחמק מסיקור של אירוע אחר בכותרת הראשית): התאבדות ילד בן 16 וחשד לאונס של בת 12, תחת הכותרת “ילדים בלי רחמים”. פרויד היה אומר אולי שזו הכותרת שעורך “ישראל היום” היה רוצה להשתמש בה לסיקור אותה עצרת ממלכתית.
[…]
“התעללות בפייסבוק” היא אחת הכותרות היום על שער “מעריב”, הנדחקת לפינת העמוד מפני תמונת נתניהו ורוזן התופסת את רובו. “בן 15 מאיזור ירושלים התאבד לאחר שחבריו הקניטו אותו ברשת החברתית הפופולרית”, נכתב בכותרת המשנה. “עשו לו את המוות” היא הכותרת לידיעה על שער “ידיעות אחרונות” (שם גילו של הילד הוא 16): “ספג מחבריו בפייסבוק השפלות במשך חודשים ושתק”, נכתב בכותרת המשנה המספקת גם דוגמאות. כותרת נוספת על השער היא “מדריך להורים: איך להגן על הילדים בפייסבוק”.
יש משהו מגוחך במיסגור הזה של העיתונים את הטרגדיה של הילד ומשפחתו, טרגדיה שניתן לשער שכלל לא היתה זוכה לסיקור, בוודאי לא סיקור בנפח כזה, לולא היתה קשורה ל”רשת החברתית הפופולרית”. איך כתב מישהו (איתו הסליחה: איני זוכר את שמו) בפייסבוק, מתחת לציטוט של אחת הידיעות על ההתאבדות שהתאפיינה באותו מיסגור בעייתי: לפני מאה שנה כתבו בוודאי בעיתונים על ילד שהתאבד בגלל שהציקו לו בטלפון.
ובכל זאת, למרות הגיחוך המתבקש מהאופן בו מסקרים העיתונים את ההתאבדות, ולמרות התרעומת על האופי הציני של הסיקור, המשתמש בטרגדיה כדי לפרסם עוד ידיעה על פייסבוק, יש כאן גם ניסיון, רדוד ככל שיהיה, לעסוק בבעיה אמיתית: פייסבוק לא הביא להתאבדותו של אף אחד, כשם שהטלפון לא עשה זאת, אולם פייסבוק הוא תופעה חדשה בעולמנו, ואנו צריכים ללמוד להתמודד איתה, עם סכנותיה ועם נפלאותיה. התקשורת אמורה לסייע בכך לציבור, ו”מדריכי התגוננות” למיניהם, מטופשים ככל שיהיו, תורמים במשהו לעידוד השיח בנושא שעד לא מזמן (עד כמה שהדבר נראה כעת מפליא) היה נחשב איזוטרי ו”של ילדים” או קבוצות מיעוט כאלה או אחרות, בדיוק כמו שהיו פעם האינטרנט, או הטלפון.
האם ההורים והילדים יודעים כבר להתמודד עם הסכנות שטומן בחובו השימוש בטלפון? לא בטוח. אבל זו לא סיבה לא להתחיל ללמוד להתמודד גם עם פייסבוק, שבשנה הבאה, או בחודש הבא, תהיה הטלפון של לפני מאה שנה. וכמובן – ילדים התאבדו גם לפני שהיו טלפונים. אפילו לפני שהיו עיתונים.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
• עוד בנושא: אונס בפייסבוק! התאבדות בפייסבוק! פייסבוק פייסבוק פייסבוק! הקלקתם?
[…] אך אבירי האינטרנט, יונתן קלינגר, יובל דרור, הלל גרשוני, שוקי טאוסיג וגל מור מיהרו להגיב. וטוב שכך. בכדי לסכן את ילדנו לא […]