פייסבוק: טוב או רע לחרדים?

דיון באתר בית אבי חי בעקבות החרם שהכריזו רבנים חרדים על פייסבוק: הרשת החברתית טובה או רעה לחרדים? מוזמנים לדיון בנושא בדף הפייסבוק של בית אבי חי.

אני במרכז העולם // מוני אנדר

אל תטרחו לחפש את מוני אנדר בפייסבוק, בטוויטר או במייספייס – לא תמצאו אותו שם. זה לא בגלל שהוא מתנגד לקדמה ואפילו לא בגלל חרם הרבנים, אלא מפני שיש לו בעיה עם השיתוף הבלתי פוסק של כולם בחייהם

כלל ידוע הוא שרבנים והתקדמות טכנולוגית לא הולכים יד ביד. רדיו, טלוויזיה, מחשב ואינטרנט הם כמה דוגמאות לפיתוחים שזכו למחאה גורפת ולאימוץ של הפסוק “ולא תביא תועבה אל ביתך”. יכול להיות שאם נחפש היטב בגנזך השטייטל מלפני 200 שנה נגלה תיעוד גם לכך שרכב ה-4X4 של אותה תקופה, המתכנה “עגלה עם סוסה”, לא התקבל בסבר פנים יפות אצל לומדי בית המדרש. בכל זאת, לך תדע לאילו מחוזות יחליט יענק’ל לנסוע יום אחד עם הרכב ההיברידי שלו.

לכן לא היה מפתיע במיוחד לשמוע על החרם החדש שתפס תאוצה בחצרות רבני המגזר: איסור על שימוש בפייסבוק. היוזמה שייכת למשמרת הקודש והחינוך ולבית הדין הרבני בבני ברק, שצפוי לפרסם קריאה “שתבהיר את חומרת העניין, ועד כמה צריך כל אחד ואחד להימנע מלהחזיק פרופיל אישי בפייסבוק, בכדי להימנע ממכשולים”.

תתפלאו, אבל אני לייק בגדול. ולא רק בגלל ההלכה. אני מודה שאין לי אינטרנט בבית, וגם לא חשבון בפייסבוק. אם ממש נכנסים לקטנות, גם אין לי פרופיל במייספייס, אני לא מחזיק בבלוג, כשאלוהים מזכה אותי בשמחות אני לא מצייץ אותן לכל העולם בטוויטר שאין לי, והתמונות המשפחתיות שלי מאופסנות בתוך אלבום של פעם, עמוק בכוננית שבסלון.

זה לא שיש לי משהו נגד טכנולוגיה. אני שמח על כל המצאה שמקלה על מציאות חיינו, ובלי נקיפות מצפון גדולות מדי מכניס בגדים למייבש או ארוחה שלמה למיקרוגל. כנראה שיש לי משהו נגד שיתופולוגיה.

אלפי שנים עברו מאז שבלעם בן בעור הרכוב על אתונו הגיע כדי לקלל את עם ישראל. כפי שידוע לכולנו, בסופו של דבר שם אלוהים ברכות בפיו, וכשראה בלעם את בני ישראל בירך אותם בברכה המופיעה בתפילת שחרית: “מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל”. רש”י מציע פרשנות אחת לפסוק, והיא שפתחי אוהליהם של בני ישראל במדבר סודרו כך שהם לא ניצבו זה מול זה. באופן זה לא יכולים היו האנשים לראות מה נעשה באוהלי שכניהם, ופרטיותם נשמרה.

אבל כיום אתה חייב להגיע לכמה שיותר עיניים ואוזניים – ולא משנה מה אתה עושה. אנשים יולדים ומתים בשידור חי, בוחרים בני זוג לפי כמות הודעות ה-SMS שקיבלו ומתגרשים לעיני המצלמות. אני מקווה שלא אשמע כמו זקנה טרחנית כשאפציר בכם לא לשתף פעולה עם 600 מיליון משתמשי פייסבוק, נכון לשעה זו.

אולי לא תהיו קוליים במיוחד, אם חוץ מאהוב/ת לבכם לא יהיו לכם עוד 1,500 חברים בני המין השני. כנראה שלא תהיו פופולריים במיוחד אם לא תשרפו מדי יום זמן איכות שיכולתם להקדיש לילדיכם על צפייה בנעליים החדשות של השכנה. אבל תתפלאו כמה כיף יהיה להרגיש פתאום במרכז העולם. בכל זאת, אחרי שהוא נהפך למשפחתי, חברי, אינטימי ומצומצם, הרבה יותר קל להרגיש מלך הלייקים.

הם מ-פ-ח-דים // הלל גרשוני

הצד השני של תהליכי הליברליזציה העוברים גם על החברה החרדית הוא הסתגרות. הלל גרשוני סבור ש”חרם הפייסבוק” הוא חלק מהתהליך ועדיין, מייעץ לחרדים להפסיק להילחם באחת מהמצאות המאה ולהתחיל לגייס אותה לצרכיהם

שני תהליכים הקשורים הדוקות זה לזה מתרחשים בשנים האחרונות בחברה החרדית: מצד אחד, חומות הגטו-מרצון הולכות ומתפוררות. יותר ויותר חרדים יוצאים לעבודה, הטכנולוגיה – ובעיקר המחשב והאינטרנט – הולכת וחודרת לבתים, ורוחות של ליברליזם ופתיחות יחסית שוטפות את הרחוב החרדי. תהליכים אלה מתרחשים לא מעט בהשפעת חרדים מארה”ב המגיעים ארצה כשהם רגילים לסטנדרטים אחרים מן החומרות הנוקשות של הציבור החרדי בארץ, כמו גם בעקבות המטען שמביאים איתם חוזרים בתשובה רבים, שלא תמיד שורפים לגמרי את הגשרים עם עברם החילוני.

תהליך שני, במקביל לתהליך הראשון וכריאקציה אליו, הוא הסתגרות יתר וריבוי חומרות וחרמות. דוגמה בולטת היא “קווי המהדרין”, שהם המצאה של העשור האחרון, ודוגמאות אחרות הן המדרכות הנפרדות לגברים ולנשים במאה שערים, “ועדי כשרויות תוכן” למיניהם על ספרים וסרטים, וכן הפסקת פעולתם של רוב אתרי החדשות החרדיים בעקבות לחץ הרבנים.

תגובה לחילון

נהוג לומר שהאורתודוקסיה כולה, במובנה המודרני, אינה אלא ריאקציה לתהליכי החילון וההשכלה שהתרחשו בציבור היהודי במאות האחרונות. בזעיר אנפין, זה המצב גם היום: העולם הישן הולך ומתפורר, וקברניטיו נאחזים בכל מה שניתן, בכל חרם ובכל חומרה, כדי לשמר את הסדר ההולך ונגוז.

על רקע זה אין לכאורה מה להיות מופתעים מ”חרם הפייסבוק” שעליו שוקדים אנשי “משמרת הקודש והחינוך” החרדית. הטריגר, כך מספרים, הוא כמה מקרים שהתגלגלו לבתי הדין בבני ברק שבהם “נגרמו אסונות גדולים, נזקים לבית היהודי שאין מקום לשערם”. וראש הארגון הנ”ל הסביר בראיון ליעל דן בגלי צה”ל שאין כל צורך בפייסבוק לצורכי פרנסה, ומן הצד השני הוא פתוח לאינטראקציה חופשית בין גברים לנשים, דבר שאינו מקובל בציבור החרדי, וזאת מלבד בעיות של רכילות ולשון הרע (שכנראה לא קיימות בטלפון או בסתם שיחה בין אנשים) ושל צניעות.

לכאורה אין מה להיות מופתעים, ובכל זאת אני מופתע מעט. מבין שלל האיומים על אורח החיים החרדי באינטרנט, לא הייתי מונה דווקא את פייסבוק כאיום הראשי. אחת הסכנות המרכזיות באינטרנט, כך לימדונו רבותינו, היא האנונימיות, והיכולת של אדם לפעול מבלי שיכירוהו ובלי לחץ חברתי, “ללבוש שחורים ולהתעטף שחורים וללכת לעיר אחרת”. הדגל של פייסבוק, לעומת זאת, הפוך לחלוטין: בפייסבוק אין אנונימיות, ובעצם כמעט שאין פרטיות. דבר זה מהווה אמנם בעיה בעיני מחנכים רבים, אך דווקא בציבור החרדי קשה לטעון שדואגים לפרטיותו של אדם. ההיפך הוא הנכון: חוסר הפרטיות, והחיים בתוך “בית מזכוכית”, מאפיינים את החיים בלא מעט קהילות חרדיות, ודבר זה אף משמש כדבק חברתי-דתי, והוא הבסיס שעליהם יכולים לפעול הנידויים והחרמות למיניהם.

קשה להשתחרר מהרושם שהעסקנים החרדים סימנו את הרשת החברתית פשוט כי זה הדבר הכי קל, ובעצם הם מחפשים את המטבע מתחת לפנס. החרדים אינם יחידים בעניין זה: כולנו נוטים לייחס לעתים חשיבות רבה מדי למדיום, ולסמן אותו כמטרה הכמעט-בלבדית. די אם נזכור את הכמות הבלתי נתפסת של כותרות עיתונים על זוועות הקשורות איכשהו, בעקיפי-עקיפין, לפייסבוק.

ובכל זאת, במקום להילחם בפייסבוק, הייתי מציע לחרדים דווקא לגייס אותו לצרכיהם. לא רק לצרכי הסברה כלפי חוץ, כפי שעושה קבוצת הפייסבוק “חרדים – נעים להכיר“, אלא בדיוק לשם אותו לחץ חברתי ופיקוח תוך קהילתי. אם יותר ויותר חרדים יצטרפו לפייסבוק, הפיקוח הפנימי הנהוג ממילא בחברה החרדית יהיה יעיל עוד יותר, ומי יודע, אולי נחזה לראשונה בקהילה החרדית הווירטואלית הראשונה. זה בהחלט יכול להיות ניסוי מעניין.