דור הפייסבוק רואה שואה ביוטיוב

קטע מראיון שערכה הדסה גולדויכט באתר בית אבי חי עם פרופסור דבורה ליפשטדט, היסטוריונית המתמחה בלימודי השואה באוניברסיטת אמורי בארצות הברית:

“לפני כעשר שנים, כשהתחלתי ללמד קורס על זיכרון השואה, היינו מוקפים בניצולים, ועכשיו אין אף אחד. הניצולה הראשונה שהבאתי לדבר לפני התלמידים שלי היתה אמנית בשם מאריקה אברמס, והיא כבר אינה מסוגלת להגיע. עכשיו, כשהכל מתועד באמצעות הטכנולוגיה המודרנית, דברים בהחלט מקבלים דגש שונה”.

האם אין חשש שהתיעוד ההוליוודי של השואה יהווה גם הוא גורם מרחיק? אין משהו בתיעוד העלילתי המוסרט והדיגיטלי הזה שיכול להפוך את הכחשת השואה לקלה יותר עבור הדורות הבאים?
“באופן כללי אני מאוד לא מסכימה עם הביקורת כלפי תיעוד השואה ההוליוודי. בכל פעם שאני מגיעה בקורסים שלי לחיבור בין הוליווד והשואה ומראה לסטודנטים שלי את ‘רשימת שינדלר’ אני רואה כמה אנשים מתרגשים. יש משהו בראייה הביקורתית והמשכילה הזאת, המגיעה מקרבה ומעיסוק רב מאוד בשואה, שמרוחק מתחושותיהם של רוב האנשים שנתקלים בשואה לראשונה בחייהם דרך סרטים כמו ‘רשימת שינדלר'”.

השואה קיימת מסביבנו כעת בעיקר במוזיאונים ואנדרטאות – האם אין בכך גורם מרחיק דווקא? המציאות של בני ה-15 מתרחשת רובה ככולה ביו-טיוב ופייסבוק, תלוית-מסך כמעט לחלוטין. כיצד הם יתפסו את מציאות השואה המגיעה אליהם דרך מסך בלבד, ודרך פורמט שהשימוש בו ואפילו התיעוד בו הוא כל כך ערוך ומסונן?
“אני חושבת שגם לדור הפייסבוק יש תפיסת מציאות ויכולת הבחנה ויצירת היררכיה בתוך אינפלציית סרטוני היו-טיוב השונים. הם יודעים להבחין בין סרטון הכלבלבים ביו-טיוב לבין דברים אחרים, ויש להם הבחנה ממשית בין מציאות היו-טיוב לבין המציאות. כאן גם נכנסת החשיבות האדירה של החינוך והידע בנושא השואה, שאין להם תחליף”.

עוד בנושא:
היטלר כועס שגנבו לו את הגזענות
לרקוד באושוויץ עם צחוק בעיניים

3 במאי, 2011 | בנושאים 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית