ספינינג בתל אביב: הספין הירוק של העלמת מקומות חניה לתושבים
פוסט של אורי תובל
למה אני מעדיף ללכת ברגל בחום ובלחות, ולא לעלות על האופניים של התל-אופן
(אני מבקש להודות לראש העיר בפועל, עידוק, שהזמין אותי לשאת פה כמה מילים. לא יודע מה עבר לו בראש, אבל לכבוד הוא לי להתארח בבמה השנייה הכי שווה במדינה).
יש באזז מגניב חדש בתל אביב: מורידים מקומות חניה. וודי אלן היה אומר על זה – האוכל גרוע, ועוד נותנים ממנו כל כך מעט. בתרגום לישראלית: גם תוכנית גרועה, וגם לא ממש מתרחשת.
למשל ברחוב בלוך. לפני כמה חודשים בישרה העירייה ש-60 חניות ברחוב יבוטלו לטובת סלילה של שביל אופניים. והיה גם מסר: “סוף ההעדפה למכונית הפרטית“. בבלוך ייסדתי את המדיניות הירוקה החדשה. העירייה נראתה נחושה, פגישות עם התושבים התפוצצו. אבל לפני כחודש נודע לי מגורם מוסמך בעירייה שתהיה היענות חלקית לדרישות: 70 חניות באזור בלוך, שכיום מותר גם למכוניות לא תל-אביביות לחנות בהן אחרי חמש בערב – יוסטו לשימוש בלעדי של התושבים. בנוסף, נולדו 12 מקומות חניה חדשים בכחול-לבן. לא ראיתי מפה, לא יצאתי לשטח, וברור שזה לא ממש מחזיר את החניות שירדו. אבל מה קרה לנחישות? לעקרונות? למדיניות?
מתברר שגם חניה היא פונקציה של פוליטיקה – וזה מצוין. זאת דמוקרטיה בפעולה. קצת לחץ מכיוון הבלוכאים, והעירייה קצת הקשיבה להם. אם הבלוכאים לא היו נשארים לבד, היה הרבה לחץ, וגם הרבה הקשבה. אבל נראה שעכשיו קצת מאוחר לבטל את התוכנית הזאת.
אז איך נראית המפה הפוליטית של החניה בתל אביב?
ארבע “מפלגות” משחקות במפה הזאת. הקולנית והפטרונית מכולן היא “ירוק“, שרוצה להפוך את תל אביב לעיר-מדרחוב, שבה הרכב העיקרי הוא אופניים, כמובן לצד תחבורה ציבורית אירופאית. מפלגת “ירוק” מברכת על כל צעד שמריח כאקולוגי, גם אם ברור שאינו תורם בכלום לשיפור ממשי. שבילי אופניים חסרי משמעות? סבבה! הורדת חניות? מעולה. נת”צ לא אפקטיבי באבן-גבירול וקרליבך? משובח.
המפלגה השנייה היא “פיתוח“, שרוצה להפוך את מרכז תל אביב לשכונת יוקרה. מצביעי המפלגה הם דווקא משתמשים כבדים ברכב פרטי, אבל הם נהנים מחניה פרטית – מתחת למגדל שלהם או בחניוני הענק במרכז העיר. “פיתוח” אמורה להיות יריבה של “ירוק”, אבל בעניין הורדת החניה בכחול-לבן, הן ביחד בקואליציה. לאנשים של “פיתוח” לא אכפת אם יש חניה ברחוב – הם פשוט לא משתמשים בה. אז מה אכפת להם לעשות מערוף ל”ירוק”.
יחד עם “ירוק” ו”פיתוח” יושבת בקואליציה מפלגה שלישית, שהיא הגדולה ביותר, אך הסמויה ביותר. זוהי מפלגת “תושבי חוץ” – אנשים שנכנסים עם האוטו לעיר. חצי מיליון כלי רכב נכנסים בכל יום לתל אביב (!), והם האחראים האמיתיים לבעיות התחבורה כאן. מי שמעודד אותם להשתמש בפרייבט זו מדינת ישראל, שסוללת למענם אוטוסטראדות מדהימות ומחלפי ענק ועדיין לא החליטה מה לעשות עם כלי הרכב הארוך הזה (משפחה אחת מהגן של הבת שלי עברה לכרכור. ההורים ממשיכים לעבוד בתל אביב. הם סיפרו שכרכור נהדרת, “הבעיה היחידה זה הרכבת”, אמרו, “כל הדרך בעמידה או על הרצפה, כמו סרדינים”).
לראש העיר תל אביב אין הרבה מה לעשות מול זרם המכוניות הזה. אם הוא היה רוצה לצמצם אותו – לא בטוח שיש לו את הסמכות לכך. ואולי הוא בכלל לא רוצה – זה הזרם שאחראי לשגשוג העיר. עד שלא תהיה פה תחבורה ציבורית לאומית ברמה מערבית, שום ראש עיר לא יעז לפגוע במאזדות-3 שדוהרות לתל אביב, וכנראה בצדק.
מול הקואליציה החזקה הזו, מתייצבת אופוזיציה חבוטה: מפלגת “הרוב הדומם“. חברי המפלגה הם כמה עשרות אלפי תושבי העיר – משפחות, שכירים, קשישים, צעירים – שהתחבורה הציבורית לא משרתת אותם מספיק טוב, ולכן הם תלויים ברכב הפרטי היקר. אני מוכן להתעקש על הקביעה הבאה: תושבי תל אביב שמחזיקים רכב, לא אחראים לבעיות התחבורה בעיר.
(אני מזמין אתכם למשחק שאני משחק עם עצמי. לא, לא זה. משחק אחר: אני עומד ליד נתיבי אבן גבירול או כביש ארלוזורוב, וסופר לכמה מכוניות חולפות יש תווית חניה של מרכז העיר. תמיד יוצא לי 15%, אולי 20% [חוץ מבבוקר ובחמש אחרי צהריים]. רוב הזיהום והפקקים של תל אביב בא ממוניות, אוטובוסים ואורחים).
בקומה ה-12 של עיריית תל אביב יודעים יותר טוב ממני, שבלי פתרון מטרופוליני-לאומי, שום נתיב ייעודי לתחבורה ציבורית באבן גבירול או קרליבך לא יעזור. “בעיות התחבורה במטרופולין שלנו רק הולכות ומחריפות”, כתב רון חולדאי לפני חצי שנה לראשי רשויות באזור. “בהיעדר אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית יעילה, הציבור מעדיף את הרכב הפרטי”. פתרון אסטרטגי עוד אין, חולדאי מנסה להקים רשות תחבורה מטרופולינית, אבל העירייה שלו עומדת תחת לחץ של “ירוק”, “פיתוח” ו”תושבי חוץ”, והיא צריכה לזרוק להם איזו עצם. “הרוב הדומם” משלם את המחיר על הדמגוגיה הירוקה.
(הערה בסוגריים: בתכל’ס, אני לא בטוח שהעירייה עצובה מדי מכך שמעמד הביניים נפגע. כמו הממשלה, כמו האוצר, כמו המילואים, כמו המצב המדיני, כמו החרדים, כמו כולם, גם העירייה שוחקת אותו ומעמיסה עליו הוצאות: שימור בתים או שיפוץ החזיתות וזה עוד לפני שהזכרנו שמדובר בעיר היקרה ביותר במזרח התיכון וכל מה שקורה עם מחירי הדיור).
אבל תראו איזה קטע: העיר אולי לא קשובה לבעלי המכוניות שגרים בה, אבל נראה שהיא דווקא מאוד אוהבת מכוניות: באבן גבירול יש שישה נתיבים. בארלוזרוב לפחות שלושה ולפעמים שישה. ביהודה הלוי יש שלושה לכיוון אחד. בחניון התרבות החדש יש 1,000 מקומות חניה (אבל אין שם הסדר “קרוב לבית” של חניה בחינם בלילה לתושבי האזור. במקום זה, אפשר לעשות מנוי). בקצה רוטשילד נבנה חניון גדול, וחניוני ענק מתוכננים גם במתחם גבעון ובבוגרשוב (ויש תוכנית גם לאלפי מקומות מתחת כיכר רבין, אבל כנראה שזה לא יקרה בקרוב). כדי להדגיש עד כמה אותם חניונים חיוניים לנו, מסבירים לנו לאחרונה בלי בושה שהחניונים הם מקלטי ענק נגד התקפה כימית נוראית.
אז זה לא שמפסיקים ליצור מקומות חניה בתל אביב. נהפוך הוא, מייצרים כאן המון מקומות חניה, להמון המכוניות שייכנסו לעיר – רק בתשלום. איך קוראים למה שקורה כאן? הפרטה! לוקחים משאב ציבורי בחינם – חניה ברחוב בכחול-לבן – ומעלימים אותו בשם הספין הירוק, לטובת חניונים תת קרקעיים בתשלום – שנבנים בשם הספין הביטחוני. זה ספינינג בתל אביב, ואנחנו עוד חושבים שזה בריא לנו. הירוקים (והאדומים) היו צריכים לעמוד פה על רגליהם האחוריות, אבל בשם הספין הירוק, הם משתפים פעולה עם מכירת התושב הממוצע לאילי החניונים.
התעלפתם? עוד לא? יופי, יש עוד קטע אחד אחרון. על תל-אופן.
סיסמת הקסם שמנחה את העירייה בהתמודדותה הבלתי אפשרית עם הלחצים השונים המופעלים עליה, היא “מציאת איזון בין שימושי הכביש”. אלא שהאיזון הופר בשל פרויקט “תל-אופן”. לאחר חודש, כבר דווחנו שיש לו 2,000 מנויים. כשיגיע, נניח, ל-20,000 מנויים, יטענו שהעומס דורש הורדת חניות לטובת שבילי אופניים. ייקחו רחוב כמו סוקולוב, ויסבירו לנו שהמון אופניים ירקרקים נוסעים לפארק על המדרכה, ויש תאונות בין רוכבים לילדים, ולכן צריך להוריד חניות לכל האורך לטובת שביל אופניים. איזון!
(דרך אגב, שמתם לב שבאופניים הירוקים אי אפשר להסיע ילד מאחור? הסיבה הרשמית היא בטח ביטוחית, אבל שוב – מי לא יכול להשתמש בהם? נכון, בעלי המשפחות, אלה שגם לוקחים מהם את החנייה. נו, נודניקים, שיעברו כבר לפתח תקווה).
בפרויקטים דומים בחו”ל התגלה שרוב שוכרי האופניים הם תושבי חוץ – שמגיעים לעיר ברכבת, או חונים בחניוני חנה-וסע עצומים. שני דברים שאין אצלנו. לכן, אצלנו לא יהיה צמצום במספר המכוניות, אבל תושבי העיר יפסידו חניה בחינם. נכון, בהרבה ערים באירופה מעודדים את התושבים לעזוב את הרכב ולעבור לאופניים, אבל תראו בתמונות, יש שם כלי רכב שאני לא מכיר. זה נראה כמו אוטובוס אבל יוצאים לו חוטים מלמעלה. ומי יודע, אולי יש להם אפילו תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע.
תל-אופן זה פרויקט נחמד, אפילו שמיש ויעיל. בשבוע שעבר נגנבו האופניים שלי, ואולי אעשה מנוי לפרויקט הזה (רגע… האם יכול להיות ש… לא, לא יכול להיות). אבל ברמה העקרונית, הפרויקט הזה הוא דמגוגיה, אבק ירוק בעיניים. זה אקט שיווקי שמטרתו למתג את העיר הזאת כ”ירוקה” בזמן שהיא הכי שחורה. כמו הנת”צים המגוחכים והורדת החניות בבלוך – זה לא חלק מתוכנית אמיתית לשינוי במצב התחבורה, זה רק תהליך שכל מטרתו, להוריד אותי מהרחוב לחניון תת קרקעי בתשלום.
אומרים לנו שכשתהיה פחות חניה בעיר, יהיה יותר טוב. אבל הסדר צריך להיות הפוך: כשיהיה יותר טוב, נוכל לוותר על הרכב ונזדקק לפחות חניה. אבל לפוליטיקה אין סבלנות לשינויים אסטרטגיים, ובשיטת “מצליח” מנסים פעולות כוחניות. הצליח בבלוך? סבבה. בפעם הבאה ניפגש בבן-גוריון. מעמד הביניים התל אביבי ייאלץ לשלם יותר על חניה, או לעזוב את העיר. אישית אני חושב שב”ירוק”, “פיתוח” ו”תושבי חוץ”, לא יהיו יותר מדי עצובים. אבל יש אפשרות נוספת: ש”הרוב הדומם” ישמיע את קולו. אנחנו אולי פחות מאגניבים, אבל אנחנו לא בנים חורגים בעיר הזאת.
_____________________
אורי תובל הוא סגן עורך "מוסף הארץ"
תגובות
17 תגובות לפוסט “ספינינג בתל אביב: הספין הירוק של העלמת מקומות חניה לתושבים”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
קראתי את כל הפוסט הזה וחשבתי על “תלת אופן”. רק אחרי שגמרתי לקרוא ולא ראיתי שום התייחסות לתלת אופן באופן מובחן מסתם זוג אופניים קראתי יותר בקפידה והבנתי שלא “תלת אופן” אלא “תל אופן”. פשוט מגעיל להוליך ככה את הקורא שולל.
וואי, איזה פוסט מעולה.
אני בכלל לא תל אביבי אבל הניתוח של האוכלוסיות השונות של תל אביב, לא פחות מגאוני.
עידוק, תעסיק אותו משרה מלאה
זה נשמעו לי כמו אוי יואי יואי, אף אחד לא נותן לי בחינם.
אנחנו לא נותנים לאורי את האוטו בחינם, אנחנו לא נותנים לו דלק בחינם, אנחנו לא נותנים לו דיור בחינם, ולא נותנים לבעלי עסקים בתל אביב משרדים בחינם.
קרקע, בייחוד במדינת תל אביב, היא משאב נדיר ונחשק. כולם מתחרים עליו, מעטים מצליחים להשיג אותו. לכן עלינו למצוא את השימוש הנחוץ ביותר לקרקע הזו. כשאנחנו מחלקים לכל מי שרוצה מקום חניה חינם מסובסד, אנחנו משנים את סדרי העדיפויות של תושבי העיר, ואומרים להם: “עזבו, תחזיקו רכב פרטי בלב העיר, תשתמשו בקרקע שאפשר היה להשתמש בה בשביל מדרכות רחבות / שבילי אופניים / עוד שטחי דיור / עצים ירוקים, ותשימו שם כלי רכב. והכי טוב? בעוד שמי שהיה רוצה לגור בשטח הזה או לבנות עליו עסק היה צריך לשלם הרבה כסף, אתה תקבל את זה לחלוטין בחינם.
מדינת ישראל מציעה שלל מקומות שבהם יש מקום חניה צמוד לבית. פרברי שינה כמו מודיעין, נס ציונה, ראשון לציון מערב.
יש סיבה שתושבי תל אביב דוחים את הערים האלה ורואים בהם הסיוט הכי גדול שלהם. תל אביביים, כמו כל עיר גדולה אחרת בעולם, אוהבים אורבניות. הם אוהבים צפיפות. הם אוהבים לצאת מהבית ברגל, לשתות בירה בפאב השכונתי, לשבת על קפה בשדרה הקרובה לבית, ולהגיע לעבודה באופניים/נסיעת אוטובוס קצרה.
אפשר להתכווח – האם השימוש הכי נכון ברחוב בלוך היה לשים בו שביל אופניים (שדווקא מסכנים את הרוכבים, לא שומרים עליהם), אבל טיעוני ה”מגיע לי חניה בחינם” הם בדיוק הטיעונים שהצמיחו זוועות עירוניות כמו מערב ראשון או אם המושבות בפתח תקווה.
כמה סתירות פנימיות אפשר?
1. הרוב הדומם הוא כל כך רוב, שהוא בעצם רק 15-20% מהתנועה. טוב, הוא הרי דומם.
2. כל הרכבות מלאות בבוקר ולכן אף אחד לא נוסע בהן.
3. נתיבי האופניים מיותרים כי לא טרחתי לצאת ולבדוק.
עם כמות כזאת של דיסוננס קוגניטיבי, ציון העובדה שהכותב עובד ב”הארץ” מיותר לחלוטין.
אפשר להתווכח על העובדות והפרשנויות (כפי שהחלו המגיבים מעלי) – אבל סוף סוף קצת כתיבה משובחת בבלוג הזה היא כבר נחמה לא קטנה.
סוג של גול עצמי: מעניין איך אנה פולק היתה מגרפת את זה…
חניוני חנה וסע: החניונים של רידינג, החניון של רכבת מרכז, החניון בנתב”ג בתחילת הנתיב המהיר. אף פתרון הוא לא אידאלי, אבל אני למשל חונה לפעמים ברידינג וממשיכה משם בקו ארבע.
תל-אופן מקביל לפרוטקשן.
“אם לא תשלם לנו, יקרה משהו רע לאופניים שלך”
אישית, מאז שרכשתי מנוי לתל אופן, אני נוסע הרבה פחות עם האופנוע שלי בתוך העיר. תרמתי (מעט) לירידה ברמת זיהום האוויר. אני מגיע בקלות למקומות שונים בעיר, אני שורף קצת קלוריות, והכי חשוב, אני נהנה מכל רגע.
כיום תשתית שבילי האופניים נוראית, השבילים על המדרכה לא באמת מייצרים קו נסיעה רציף, ושבילים מופרדים מפלסית כמעט ואינם קיימים. לכן, המגמה להקמת שבילים ע”י ביטול מקומות חניה נראית לי (באופן אישי, מנקודת מבט סובייקטיבית) מוצדקת לחלוטין.
עברנו רפורמה בתחבורה הציבורית. שוב, גם כאן איני שותף לדעת הרוב. הקו החדש מביא אותי מפתח ביתי אל העבודה תוך 20 דקות, בעוד שלפני כן זה היה לוקח 20 דקות + הליכה של 10 דקות.
כמובן שאי אפשר לרצות את כולם, אבל נדרשים צעדים כואבים על מנת שנוכל בעוד 10-20 שנה להגיע לאיכות חיים סבירה בעיר שלנו. פחות זיהום אוויר, פחות מכוניות, יותר תחבורה ציבורית.
נודניק, תעבור לפתח-תקווה
סתם, עכשיו על-אמת.
נכון שאין פתרון מלא, ברמה לאומית, שעולה מיליארדים ולכן בהגדרה בארצנו יקח יובלות. אז אתה אומר שאין טעם לפתרון זול ונגיש כמו אופניים מסובסדים? אתה באמת חושב שלכולם מגיעה חניה חינם מתחת לבית? אולי זה המקרה שלך כי אתה עובד עכשיו מעבר לנהרות הירקון או האיילון. או שאולי הצרכים המשפחתיים גוברים. אבל מנוי לחניון, למשל, לא עולה כל-כך הרבה כסף. גם לא לשכור מקום חניה בבניין ההוא בקצה הרחוב.
קח עצה – תנסה לפרק את שימושי הרכב שלך לגורמים. אולי תגלה שאמנם, כמו עבור רובנו, יש צורך ברכב לסופ”ש, אבל בימי החול אפשר למשל לעבור לאופניים חשמליות? אני עשיתי את זה והאוטו שלי לא זז באמצע שבוע, למעט סידורים בהולים. אבל זה אני. אתה זה אתה. אנשים שעוברים לכרכור, עובדים בתל-אביב ומוצאים זמן לקטר על “גזרות גורל” הם האנשים שהם. השאלה המרכזית שנראה לי שאנשים דוחקים לפינה היא בדיוק שאלת האיזון בין מקום מגורים, מקום עבודה, ומידת החדווה לסידורי התחבורה הקיימים ביניהם.
אבל אין ספק שאם כל חטאת הם זוגות האופניים הירוקים! בגללם כל התחבורה גרועה! ובכלל, עד שלא תהיה פה תחבורה ברמת דיוק, גיוון והיקף של עיר מרכז אירופאית ממוצעת, נמשיך לדרוש חניה בחינם לכולם! כי השינוי מתחיל אצל מישהו אחר, שעליו אפשר לקטר.
אור, הלוואי שכל פרוטקשן היה עולה לך שישים אגורות ליום.
לעזאזל, אפילו ביטוח על אופניים ב-250 שקל לשנה הייתי מוכן לשלם.
אני חושב שתל-אופן לא מאפשרים הסעת ילדים כדי לא להגיע למצב שילד נופל כי אבא שלו לא שם אותו כמו שצריך, ואז תובעים אותם. להורה הזה עדיין יש אפשרות של קניית אופניים. ועכשיו שיש לחנויות האופניים טיפת תחרות, אולי המחירים ירדו במקצת.
לי נגנבו 6(!) זוגות אופניים בארבע השנים הראשונות שלי בתל אביב. את הזוג הנוכחי יש לי כבר 3 שנים. מה ההבדל? מנעול פרסה. זה כל הסוד.
תל אביב, כמרכז אורבני צפוף, לא יכולה להרשות לעצמה לשריין שטחים ציבוריים לטובת קופסת פח, שגם בשעה ביום שהיא בשימוש, רק שישית מהשטח שלה מנוצל על ידי האזרח. צר לי לומר זאת, אבל עם כל הכבוד למזגן ולכריות האוויר, מכונית היא מותרות בסביבה עירונית.
לך לניו-יורק או רומא, ותגיד לי כמה מקומות חניה בחינם אתה רואה. לך לברודווי, ותסביר לי איך הפיכת חצי כביש לשדרה להולכי רגל פגעה בציבור שם.
אני מסכים שהתחבורה הציבורית בישראל במצב מחפיר. אבל מנסים לשנות את זה. אני חושב שהנת”צים החדשים יאפשרו לאנשים שמגיעים מכפר סבא או מראשון להגיע לרמת החייל או לעזריאלי מהר יותר. זה טוב, אבל לא מספיק. אנחנו חייבים להמשיך להיאבק עבור תחבורה ציבורית בסופי שבוע, ומערכת מבוססת BRT. אבל בין זה לבין דרישה למקום חניה בחינם?! למה שאני, שלא מחזיק רכב, אסבסד עבורך את השטחים האלה? תשלם 300 ש”ח לחודש על מנוי בחניון, ואתה עדיין משלם חצי מהמחיר למ”ר שאתה משלם כדי לשים את הראש על כרית בעיר הזאת.
פוסט גאוני, כל הכבוד. עד כמה שהתל אופן הזה הוא נחמד הוא למעשה greenwash של העיריה… הרי מי שישתמש בו הוא רק חלק קטן של תושבי תל אביב וגם אז הוא לא תחליף לרכב פרטי (שממילא לא נוסעים בו בתוך העיר) אלא למונית או לאוטובוס. מי שמרוויח מאבדן מקומות החניה הם כרגיל ההון (בעלי החניונים) והשלטון (העיריה שמרוויחה על דוחות) וכל הירוקים נרתמים לצדה באופן אוטומטי במקום להבין שמי שנפגע כאן הוא מעמד הביניים והאזרח הקטן. להם אין ברירה – היות ואין תחבורה ציבורית בינעירונית (או אפילו לשכונות שהן לא לב העיר) נורמלית ובשבת הם יאלצו להמשיך להחזיק רכב. אגב לעבור מחוץ לעיר למי שעובד פה ולא רוצה להיות תקוע שעה בפקקים כל יום. ולמי שטען שזה “אוי אוי מגיעה לי חניה בחינם” – מאחל לך שלא תצטרך להחזיק אוטו ולראות כמה מעט חניה יש גם ככה בעיר לעומת כל עיר אחרת, ואיך גם היא נתפסת על ידימאות אלפי הרכבים שנכנסים לעיר כל יום כי אין תחבורה ציבורית נורמלית. ואת זה האופניים לא יעזרו לתקן.
רק לעתים רחוקות יוצא לי לפרסם את דעותיי (ואני מתכוון לפרסום בכוונה תחילה ובמחשבה מראש…), וזה תמיד מוזר להיתקל בטוקבקים. פתאום אתה מבין כמה מסובך לקחת את המכלול שקרוי “היותך”, ולהעמיד אותו לביקורת. אבל תגובות הן תמיד מדהימות, זה מפתיע שמחשבה שחשבת לעצמך מעוררת עניין. אז הנה תשובותיי –
שמוליק – אני מתנצל מעומק הלב על הטיזינג. ובאמת תל-אופן זה שם נוראי, לא מצלצל כמו שום דבר. אולי זה על משקל “צלופן”?
בועז – תודה! עידוק הציע לי משרה, אני פשוט חושב מה לעשות עם כל הכסף.
דניאל – דווקא לא אמרתי שמגיעה לי חניה בחינם. אבל אני אגיד לך רק את זה: כשאקבל את הצעתך ואעבור למודיעין או לראשון מערב, ששם אתה מבטיח לי חניה בחינם, אני אהנה מכביש 431, מכביש 4 המשודרג ומכביש 20 הארוך, כדי להגיע עם האגזוז שלי לתוך תל אביב שלך. אולי לא יהיו לך מכוניות חונות ברחוב, אבל יהיו לך הרבה יותר מכוניות נוסעות ומזהמות בכביש. כי זה העניין שהצבעתי עליו: כל התוכניות מעודדות את האיש מראשון להיכנס לתל אביב ברכב, ודווקא בתל-אביבי, שהוא הכי פחות מזהם (כי את הנסיעות בעיר הוא עושה באוטובוס, מונית או אופניים כי הוא לא השתגע להזיז את האוטו) – פוגעים.
למה? כי תל אביב – קצת גאוותנית, קצת בועתית, קצת ציונית – חושבת שהבעיה שלה מתחילה ונגמרת בתל אביב. אתה, למשל, מבין שהמכוניות בעיר מעצבנות אותך, אז המסקנה שלך היא שמדובר במכוניות תל אביביות. אולי שכחת שיש עוד מקומות בישראל. אז את העצבים שלך אתה מוציא על הנהגים התל אביבים, ולא בצדק. אז בסדר, אני אעבור למודיעין, ואז אוכל גם לזהם לך את העיר, וגם לא תציק לי שאני תופס קרקע. אני יודע, היית שמח אם הרחובות היו ריקים ממכוניות. זה נחמד, אבל זאת לא תוכנית. זה גחמה ירוקה. חבל שהגחמה הופכת למדיניות.
יובל – הרוב הדומם הוא רוב מתוך תושבי תל אביב, ובו זמנית הוא מיעוט מתוך משתמשי הכביש בתל אביב. זה אפשרי אם רק תאמין; רכבות צפופות ברמה הודית לא מעודדות את אנשי המערב שחיים בישראל לוותר על הרכב שלהם; אני נוסע הרבה באופניים בתל אביב, מאיפה הביטחון שלך שלא טרחתי לבדוק את השבילים?; ההערה על “הארץ” משעשעת.
המפצח – אותך לעידוק
שירה – בשם הריאות של הבת שלי – תודה!
אור – נראה לי שבגדול זה דווקא נכון. כשיש פרויקט כמו תל-אופן, שהעירייה נהנית ממנו תדמיתית (לא ברור לי אם היא נהנית ממנו כלכלית), אולי באמת יורד קצת הלחץ על העין הכחולה. כלומר – פחות לחוצים לעצור גנבי אופניים.
רועי – סבבה. גם אני אישית מרוצה מהרפורמה באוטובוסים (יש לא מעטים שהיא דווקא דפקה), וגם יש לי אופניים. אבל תן לי לנחש שאתה רווק בלי משפחה (לפי השימוש באופנוע) שנמצא בכושר טוב. אני אפילו לא יכול להשתמש בתל-אופן בשביל להרכיב את הבת שלי, וכמובן שיש מטלות חיים שהאופניים לא מחליפים. המיזם הזה באמת רוצה לעודד את המגזר שלך, צעירים לפני הקמת משפחה. לגבי המגזר הבא, בעלי משפחות – הוא לא מתחשב בהן. למה? כי אנחנו פחות מעניינים את העירייה, ממגוון סיבות.
בני – אני מקבל את הגישה שלך, כי היא מחזקת את דעתי שמה שקורה פה הוא מאבק פוליטי בין מגזרים. אני מבין שאתה פחות מזדהה עם המגזר שלי. אבל יש לי תחושה שאני לא לבד. הרחובות מלאים בכלי רכב של אנשים שצריכים אותם. לידיעתך – אני משאיר את האוטו בבית ימים ארוכים, נוסע לבילויים באוטובוס ובמונית. אבל יש קו בחיים שאני קורא לו קו “החיים אתגר” – הכל קצת יותר מסובך. צריך רכב. זה עולה המון כסף, חונק אותי, אבל צריך. אתה לא יכול רק להעניש אותי, בלי לספק לי משהו מהצרכים שלי.
איתן – רק תסביר לי איך אתה מסבסד לי את החניה שמחוץ לבית.
עידו – רוצה להיות המנכ”ל של התנועה?
לצמצם את תושבי החוץ ל”הזרם שאחראי לשגשוג העיר” מציג את כל התרומה שלהם כמשהו שנכנס לכיסה של העיריה. למעשה תושבי החוץ הם דם החיים של העיר. תושבי תל אביב לבדם לא היו יכולים למלא כל כך הרבה מסעדות, כל כך הרבה פאבים, הופעות, חנויות מעצבים ועוד. רק מעמדה של תל אביב כמרכז מסחרי ותרבותי לכלל המדינה מאפשר את המגוון שהוא עצם המהות שלה.
כדי לשמר את מעמד המרכז הזה, תל אביב צריכה להיות מארחת טובה יותר. נכון, הרכבות הבין עירוניות הן לא מציאה, אבל אחד הגורמים שגורם לאנשים להעדיף להגיע לתל אביב ברכב פרטי הוא העדר התחבורה הציבורית בתוך העיר, מתחנות הרכבת והלאה.
אין שום סיבה מוסרית או הגיונית להעדיף את תושבי תל אביב בעלויות החניה על פני תושבי חוץ, הסיבה היחידה היא אלקטורלית.
בהתעלם מכל הדמגוגיה בשקל של הפוסט האורח הזה אשר בעיקר סותר את עצמו שוב ושוב לכל אורכו (באמת צריך לתת דוגמאות?) ובאותו הזמן כמעט ולא אומר דבר, שתי התייחסויות קצרות:
1. אין אפשרות הרכבה בתל-אופן פשוט כי זה לא חוקי. על פי חוק, אסור להרכיב רוכב נוסף על אופניים ולכן בוודאי שלא יהיה מקום להרכבת אדם נוסף בפרויקט ציבורי. זה כל הסיפור. לא צריך לפתח תיאוריות קונספירציה. לרשום משפט כמו “המיזם לא מתחשב בבעלי משפחות” הוא משפט חסר משמעות ובעיקר דמגוגי. המיזם מתאים למי שרכיבה על אופניים מתאימה לו. מן הסתם המטרה של הפרויקט היא לא לפתור את כל בעיות התחבורה בעיר, ומי שחושב שכן – חי בסרט. מדובר בפרויקט חיובי מאד שעושה הרבה ומשנה הרגלי תנועה בעיר של אלפי אנשים כבר היום – וזה תפקידו. העירייה מתהדרת בו – ובצדק, אבל אף אחד לא טען שבעקבות הפרויקט כל תושבי העיר יעברו לרכוב על אופניים. דווקא הניסיון שלך להציג את זה ככה, סוטה מהמציאות ומגבולות הגדרת הפרויקט.
2. המשפט “שיהיה יותר טוב, נוכל לוותר על הרכב ונזדקק לפחות חניה” – מוכיח באופן חד-משמעי את הטיעונים חסרי התוחלת של הנהגים בעיר.
מצד אחד מתלוננים שהם לא רוצים לוותר על הרכב כי צריך תחבורה ציבורית טובה, אבל מצד שני כאשר קובעים נתיבי תחבורה ציבורית על חשבון נתיבים לנהגים, כדי שהאוטובוסים ייסעו מהר ויקלו על הנוסעים, הם מתלוננים למה לוקחים להם נתיבים.
מצד אחד מתלוננים שאי אפשר לנסוע בעיר באופניים כי זה מאד מסוכן ואין נתיבים ולכן הם נשארים ברכב, אבל מצד שני כשרוצים לקבוע נתיבי אופניים – ומה לעשות זה חייב לבוא על חשבון משהו, אז מתלוננים שוב “למה לוקחים”?
בניית תחלופה לרכבים לוקחת זמן, אבל תמיד היא תבוא על חשבון רכבים – רוצים אוטובוסים מהירים? זה יהיה על חשבון נתיבים לרכבים. רוצים מסלולים אופניים? זה יבוא על חשבון חניות. זאת המציאות.
[…] קל למצוא חניה בתל אביב. מה יעשה שר תחבורה, למשל ישראל כץ, שמגיע לביקור במאהל […]
[…] 2012″. אפשר לראות שהנהג, שעובד בשירות עיריית תל אביב עויינת מקומות החניה והמתיימרת לידידותיות כלפי אופניים, לא הסתפק בחניה על […]