שעת סיפור, או: מישהו הרי היה צריך לעשות מחווה לדירה להשכיר

פוסט של הלל גרשוני

בעמק יפה בין כרמים ושדות
עומד מגדל בן חמש קומות
ומי גר במגדל? אף אחד
כי לפני שבועיים בא מר טייקון
קנה את המגדל וסילק את יושביו

הלכו דרי המגדל
התיישבו להם במאהל
ותלו שלט בקיר –
“אין לנו כסף לדירה להשכיר”

והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים
אל המאהל באים מוחים חדשים

ראשונה באה חברת כנסת כבודה
בראש ועדה לדיור היא עמדה
באים מכל האוהלים המוחים,
עומדים סביבה, מזעימים לה פנים
“גברת, את מהימין, ממפלגת השלטון
אנחנו יודעים מי את, קראנו בעיתון!”
נעלבה חברת הכנסת והלכה לה.

הלכה חברת הכנסת, בא אדון חרדון
כולו לבוש שחורים, לעזור בנדון
באים מכל האוהלים המוחים
עומדים סביבו, מזעימים לו פנים
“רק לך הם בונים ובונים כל הזמן
ומתחת לשולחן נותנים לך מזומן!”
“אם משלמים לי כה הרבה, איך אני גר
בדירת שני חדרים עם ילדים תרי עשר?”
נעלב אדון חרדון, והלך לו.

הלך אדון חרדון, בא מתנחל עם פתרון
“בואו נבנה עכשיו ברחבי השומרון!”
באים מכל האוהלים המוחים,
עומדים סביבו, מזעימים לו פנים
“אתה הטפיל שעושק את דמנו,
לך לך מהר פן יחרה אפנו!”
נעלב המתנחל, והלך לו.

הלך המתנחל, באה סימונה מדימונה
באים מכל האוהלים המוחים
עומדים סביבה, מסבירים לה פנים
“שבי אתנו סימונה במאהל, נעשן נרגילה בצוותא”
“מה לשבת אתכם, יש לי בבית עשרה ילדים וגם סבתא”
נעלבו יושבי האוהלים, וסימונה הלכה לה.

הלכה סימונה, באה רינה הכתבת
ואִתה יוסי הצלם ועירית המתנדבת
וגם עידו התחקירן ויאיר הפובליציסט
וגם שלום הפרשן, שתמיד היה סוציאליסט
עם מאתיים מיקרופונים ושלוש מאות מצלמות
ואלף כותרות ענקיות ואדומות

ובאו גם שלמה הזמר וריטה הזמרת
וגם אביב, שצורח שיש לו ארץ אחרת
הלכו ונתנו אחלה הופעה
כולם הגיעו, וקצת שכחו על מה בדיוק המחאה

אבל בסוף הממשלה נפלה והעם ניצח
וראש הממשלה החדש העלה מסים על מר טייקון הקרח
ופינה את כל ההתנחלויות וביטל את כל הקצבאות
וכולם היו מבסוטים עד הגג לפחות

ועם כל האוהלים של הקרן החדשה
היה מה לעשות: כך בתוך חורשה
הושיבו בהם את כל המתנחלים והחרדים
וככה לחבר’ה הטובים הייתה דירה עם נוף מדאים

ומר טייקון?
סגר את מפעליו ונסע מכאן, אולי קצת נבהל
גם המפעל של סימונה נסגר, אז גם היא הצטרפה למאהל
המגדל ספג פגיעת גראד, אז יושביו ברחו ממנו שוב
וחזרו אל המאהל, כי לגור איפשהו זה חשוב

כך בעמק יפה בין אורות וצללים
עומד מאהל בן אלפי אוהלים
ובמאהל גרים עד היום
שכנים טובים חיי שלום

(עד המלחמה הבאה)

___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים, קשקשן בשעות הפנאי וכותב הבלוג "בלוגרשוני", שם התפרסם הפוסט במקור. גרשוני כתב על מבוכה לתקשורת בגליון מאי 2011

תגובות

16 תגובות לפוסט “שעת סיפור, או: מישהו הרי היה צריך לעשות מחווה לדירה להשכיר”

  1. יואב on 7 באוגוסט, 2011 21:15

    למר טייקון קצת קשה לברוח, בכל זאת את רווחיו הוא עושה מאוצרות הטבע ומההון האנושי של המדינה הזו.

  2. יותם on 8 באוגוסט, 2011 02:26

    איין ראנד התקשרה ובקשה את ה”אם נמסה את העשירים הם יברחו עם כל הכסף ומקומות העבודה שלהם!” בחזרה.

  3. קש וזפת on 8 באוגוסט, 2011 05:08

    לייק לייק!

    עכשיו יצאו כל הסוציאליסטים מהחור!

  4. עינת on 8 באוגוסט, 2011 09:31

    הלל, כמה פחדן אפשר להיות?

  5. רועי on 8 באוגוסט, 2011 09:45

    שמתם לב שבציור יש לבניין רק ארבע קומות?

    כבר אז הקבלנים האלו היו שקרנים.

  6. שחר on 8 באוגוסט, 2011 12:02

    אז פיסקת הפתיחה היא:
    “בעמק יפה בין כרמים ושדות
    עומד מגדל בן חמש קומות
    ומי גר במגדל? אף אחד
    כי לפני שבועיים בא מר טייקון
    קנה את המגדל וסילק את יושביו”

    לי זה נשמע כמו סיבה טובה לחשוב שיש משהו מעוות במציאות שמאפשרת את זה אולי אפילו לצאת ולמחות, אפילו להקים מאהל.
    אז אפשר למתוח ביקורת (אם חלקה אני אפילו מסכים) על אספקטים מסויימים בניהול המחאה, אבל זה קל, קל מידי בעצם, ומכאן גם לקפוץ לסיום מופרך שאומר שהמצב המעוות הזה הוא גם המצב האפשרי היחיד.
    נו, באמת.

  7. איתמרק on 8 באוגוסט, 2011 12:13

    אמירות פנאטיות בסגנון “זו מזימה סמולנית של הקרן החדשה ואוכלי הסושי שמבריחים את כל המשקיעים” הן בדיוק הסיבה שאף אחד כאן כבר לא מתייחס לניאו-ליברליזם ברצינות.

    זה והעושק.

  8. יובל 2 on 8 באוגוסט, 2011 12:33

    זה מועתק משיר של מאלינור ריגבי עם שינוי למילים עדכניות. הלל איפה היושרה שלך? תתבייש

  9. אני on 8 באוגוסט, 2011 17:34

    משעשע. חבר’ה זו סאטירה, די משעשעת, וככזו יש בה גם הגזמה ואולי דברים שאתם לא מסכימים איתם…תשחררו…יש במחאה הזו גם דברים נכונים

  10. עמיש on 8 באוגוסט, 2011 19:25

    בסך הכל פוסט די ילדותי ופרוניסטי. הוא מראה שלב המאבק של המשאל הוא פוליטי ולא חברתי.
    למה אני לא מופתע?

  11. איילת on 9 באוגוסט, 2011 09:21

    חסר קרדיט למאייר – עמיר קדרון

  12. שרה on 9 באוגוסט, 2011 10:21

    פוסט מאוד נחמד , קצת מצחיק וקצת עצוב …
    סאטירה …
    אני אגיד לכם מה הבעיה לדעתי ,
    המחאה – מוצדקת ככול שתהיה … לא מנוהלת מספיק נכון . החבר’ה הצעירים שמארגנים אותה – לא מספיק ממוקדים – וחבל .
    חבל שכל המאמץ וכל ההתארגנות הזאת , של הרבה קבוצות באוכלוסיה – ירדו לטמיון בסופו של דבר.

  13. העלמה עפרונית on 9 באוגוסט, 2011 13:17

    שרה, מה שחבל זה שאנשים שמאמינים שהם יודעים טוב יותר איך לנהל את המאבק הזה יושבים ומעירים הערות מהיציע במקום לתת יד.

  14. עידו קינן on 9 באוגוסט, 2011 14:19

    הקרדיט המלא למאייר מופיע ב-title של התמונה, ומוצג כשמרחפים מעליה עם הסמן.

  15. שרה on 14 באוגוסט, 2011 16:37

    גברת עפרונית יקרה ,
    מותר לאנשים לדבר …
    מותר לאנשים לשבת ביציע …
    מותר לאנשים להעביר ביקורת…
    מותר לאנשים לנשום אפילו …
    מאין לך מי נותן יד ומי לא???

    עידו , אני חושבת עשר פעמים לפני שאני מגיבה בבלוג שלך , בגלל תגובות מגעילות שכאלו .
    אני לפחות מזדהה בשם שלי ולא מתחבאה מאחורי כינויים .

  16. שלום, אני שם גנרי, זקן חכם בפייסבוק שרוצה לספר לכם סיפורי סבתא - חדר 404 | חדר 404 on 13 ביולי, 2012 02:08

    […] בשעות הפנאי וכותב הבלוג “בלוגרשוני“. הוא כתב על מחאת האוהלים בגליון אוגוסט […]

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.