ח”כ אורי אורבך נגד השתקת נשים ברדיו קול ברמה

טרפת הצניעות וההפרדה הדתית-חרדית (חנויות נפרדות, רחובות נפרדים, השחתת תמונות ושמות נשים בשלטי חוצות, אי אזכור שמות מלאים של נשים בעיתונות החרדית, חיילים שמסרבים לשמוע אישה שרה) הגיעה לשפל ב”רדיו קול ברמה”, שלא השמיע נשים בכלל – לא שרות ואפילו לא מדברות. בעקבות מאבק ולחצים של הרשות השניה הציעה התחנה לייסד רצועת שידור שבועית לנשים ולאפשר לנשים בתפקידי ציבור לעלות לשידור. באגודה לזכות הציבור לדעת מתכוונים לעתור לבג”צ נגד האפליה בתחנה.

ח”כ אורי אורבך, שפרש בזמנו מ”רדיו קול חי” כשלא הורשה לשדר שיר של אישה, מחרים את התחנה. כך הוא כתב היום בניוזלטר שלו:

אני משתדל להקפיד על נוכחות תקשורתית בשלל ערוצים ארציים ומקומיים. רק ברדיו “קול ברמה” החרדי הפסקתי לאחרונה להתראיין. כל עוד עומדת בעינה החלטתם המחוצפת והשוביניסטית שנשים לא עולות לשידור בתחנה, גם קולי שלי לא יישמע שם. המצאת קודים חדשים של צניעות בפרהסיה הציבורית, איננה עניין פנימי של חרדים אלא נוגעת לכולנו. אני מכבד כל מי שלא שומע שירת נשים, הבעיה מתחילה ונמשכת כשאתה כופה על אחרים לא לשמוע ועל אחרות לא להשמיע. מניעת דיבור (!) מנשים בתחנת רדיו חוקית בישראל, איננה זכות דמוקרטית אלא עוול והחמרת-סרק. כן, כמו אוטובוס מהדרין ואפילו יותר גרוע.

תגובות

8 תגובות לפוסט “ח”כ אורי אורבך נגד השתקת נשים ברדיו קול ברמה”

  1. עוד עכבר של השב"כ | החברים של ג'ורג' on 27 בספטמבר, 2011 10:59

    […] לתחנה הזו יש מדיניות: לא משמיעים נשים כלל. לא רק בשירה, גם לא בדיבור. לתשומת לבם של מי שעדיין חושבים שצריך לגלות רגישות […]

  2. בנימין on 27 בספטמבר, 2011 11:57

    כל הכבוד לח”כ אורבך.
    כדאי להזכיר, לפני שמישהו יקפוץ ויאמר שזו זכותה של תחנה פרטית לעשות מה שבא לה, שזה לא נכון. כל תחנה לא-פיראטית, דהיינו, מורשית וחוקית בישראל, נמצאת בפיקוח של משרד התקשורת וצריכה לעמוד בקריטריונים מסוימים. זאת, כי רוחב תדר הוא משאב ציבורי שמוקצה ע”י המשרד.

  3. העלמה עפרונית on 27 בספטמבר, 2011 13:59

    ואולי כדאי גם להזכיר שגם גופים פרטיים – כמו אנשים פרטיים – כפופים לנורמות בסיסיות שקבעה המדינה, ואף אחד מאיתנו לא יכול לעשות “מה שבא לו”.

  4. נילי בן גיגי on 27 בספטמבר, 2011 14:34

    להגיד שהרשות השניה הפעילה לחצים, זה לתת לה מחמאה שלא מגיעה לה.
    (אילן אבישר, יו”ר הרשות השניה כבר אמר שהוא לא מבין מה ההבדל בין אי עליית אישה לתורה, לבין אי עלייה לשידור).
    אנחנו ב”לדעת” רודפים אחרי הרשות ה2 בנושא זה מאז דצמבר 2010 ורק אחרי שערבנו את היועץ המשפטי לממשלה החלה איזה סוג של הדברות שמובילה לפשרה כביכול, שמנציחה את המצב ומנסה להכשיר את השרץ. אגב, בפועל מאז עד היום לא קרה כלום, האפליה המגדרית נמשכת. כמה מפתיע
    העתירה לבג”צ כרוכה בהוצאה כלכלית, ואנו זקוקים לסיוע לשם כך-
    http://www.imw.org.il/hebrew/article.php?id=986

    תודה מראש, כל עזרה תתקבל בברכה

  5. צ'סטר on 28 בספטמבר, 2011 00:36

    בינימין, אתה מפשט את הדיון ומבטל אותו.

    אתחיל מהנקודה שזה לא משנה *לצורך הדיון* מה החוק אומר, ומה הדרישות של משרד התקשורת. אם בזה היה מסתכם הדיון, אז אין על מה לדבר, וניתן למשפטנים להתווכח. באותה מידה גם אין טעם להתווכח על סמים קלים, על גיוס בני ישיבות, על העלאת חוק המינימום, על המחאה החברתית וכו’ וכו’. הרעיון הוא לצאת מהמסגרת הרגולטורית, ולחשוב בעצמנו אם משהו נכון או לא נכון.

    הטענה: “זה משאב ציבורי/פרטי ולכן הם חייבים-להתנהג-יפה/יכולים-לעשות-מה-שבראש-שלהם” לא טריוויאלית. בין השאר כי קשה להגדיר ציבורי/פרטי, וגם אחרי שמגדירים עדין אי אפשר להסיק מסקנות גורפות בהתאם לקיטלוג שבחרת.

    להלן מספר דוגמאות:
    1. קניתי את הבית שלי ואת האדמה שעליו הוא יושב. האם מותר לי למנוע ממתקין של מי עדן להכנס אלי הביתה אחרי שגיליתי שהוא ערבי?
    2. קניתי את הבית שלי ואת האדמה שעליו הוא יושב. האם מותר לי לשים שלט ענק בחזית: “אין כניסה לרוסים”?
    3. יש לי מסעדה קטנה, האם מותר לי לא להגיש אוכל לאתיופים?
    4. לעידו יש בלוג פרטי. האם האינטרנט זה “משאב ציבורי”? האם עידו יכול לסנן את כל התגובות של נשים בבלוג שלו?
    5. אני טיבטי במקור, ויש לי מסעדה טיבטית באלנבי. האם אני יכול לא להגיש אוכל לפועלים סינים, שבשעה זו שולטים בארצי?
    6. הדת שלי מאמינה שכלב זו חיה טמאה, האם אני יכול לדרוש ממבקרים בבית התפילה שלי להגיע בלי כלבים?
    7. האם אני יכול לדרוש ממבקרים במסעדה שלי להגיע בלי ילדים, כי זה מקום למבוגרים בלבד עם אווירה אינטימית? האם אני יכול לדרוש מגברים לא להכנס למועדון הלסביות שאני מפעיל? ומה לגבי נשים במועדון ג’נטלמנים? האם הסיבה כל כך משנה?
    8. האם משרד החינוך יכול לכפות על בית הספר המוסלמי [הציבורי, במימון ממשלתי] שאני מנהל ללמד תנ”ך? האם הוא יכול לכפות עירוב של בנים ובנות? האם הוא יכול לשנות את התלבושת האחידה?
    9. בשכונה שלי יש הרבה מקסיקנים, והם רוצים להתחתן רק עם מקסיקנים. האם אני יכול לעשות ערב הכרויות למקסיקנים בלבד? ואם הם רוצים להתחתן עם כולם, חוץ מקולומביאנים [כל הבחורות בשכונה חתמו על מסמך בנושא], האם אני יכול לעשות ערב הכרויות, ולרשום “פתוח לכולם חוץ מקולומביאנים?”
    10. אני רוצה להפעיל תחנת רדיו להומואים, היא תשדר שירים של קווין, הווילג’ פיפל ופט שופ בויז. נשים לא ישדרו בתחנה הזו, רק גברים סקסיים. מותר לי?

    אני לא מצדד בתחנה הזו, ולא בא להגנתה. אני מצביע על כשלים בחשיבה הפשטנית של רכוש פרטי/ציבורי וכבוד-השר-החליט/יש-תקנות. יש מקרים שבהם גם ברכוש פרטי אסור לך לעשות מה שבא לך. ויש מקרים שברכוש ציבורי דווקא כן יהיה מותר לך לעשות מה שבא לך.

  6. עינת on 28 בספטמבר, 2011 10:11

    ולאף אחד אין שום דבר להגיד על זה שאורי אורבך “מכבד” את אלו שלא רוצים לשמוע שירת נשים? מה בדיוק מכובד בזה?

    ההבדלים הדקים במיזוגניה בין אורי אורבך לבין אנשי קול ברמה לא מצדיקים את הכותרת המחמיאה “ח”כ אורי אורבך נגד השתקת נשים ברדיו קול ברמה”.

    הרי הוא בעד השתקת נשים, רק בהסתייגויות מסוימות.

  7. מיכה on 3 באוקטובר, 2011 13:56

    החרדים נעצרו במאה השש עשרה בלבושם ובמנהגיהם.. אם נעקוב אחר התפתחות התאטרון היפני נראה שגם שם רק גברים ממלאים תפקידים בתאטרון גם תפקידי נשים מבוצעים ע”י גברים (בתאטרון הקאבוקי) העניין נמשך עד היום ואין אף אחד ביפן שמתמרד כנגד התופעה…
    אם לשפוט מהתכניות בטלווזיה (כמו “היפה והחנון”) בהחלט אפשר לוותר על הופעתן של הנשים במדיה….
    אני בעד טלוויזיה ללא נשים… שגברים יפים אפילו בעירום ימלאו תפקידי נשים…

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 13 בדצמבר, 2011 21:51

    “אורי אורבך” אם אתה חובש כיפה קודם כל תוריד אותה כיון שיש הלכה ולא המצאה ואם בשביל לקבל עוד כמה קולות אתה מוכן למחוק הלכה תיתביש לך

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.