חוקי זכויות היוצרים הדרקוניים בארה”ב הוקפאו. ומה המצב אצלנו?

חוקי זכויות היוצרים והקניין הרוחני האמריקאים המחמירים SOPA ו-PIPA נדחו בזכות מחאה המונית של גולשים, ארגונים ותאגידים. אולם גם בלעדיהם, משרד המשפטים וה-FBI הצליחו לקבל לרשותם את אתר שיתוף הקבצים מגהאפלואוד.קום ולשתק את פעילותו. סגירתו היתה מכה כואבת למורידי קבצים בכל העולם. עבור הישראלים הוא היה מכה כואבת במיוחד: בנובמבר ודצמבר נסגרו או נחסמו אתרי ההורדות המקומיים WNET, horadot.net ו-idown.

תוכנת שיתוף הקבצים נאפסטר יצאה לשוק ב-99′, ומאז תחילת שנות ה-2000 מנסים ארגוני זכויות היוצרים להילחם בעולם החדש שהיא ויורשיה יצרו. אולם סגירה וחסימה של אתרים ישראליים לא התבססה על חוק ספציפי שמאפשר זאת, אלא על צווים שבעלי הזכויות ביקשו מבית המשפט, אשר לא נתקלו בהתנגדות של בעלי האתרים. גם ספקי האינטרנט בחרו להפקיר את הגולשים ולא להתנגד לחסימה, כפי שעשו כשקיבלו הוראה לחסום גישה לאתרי הימורים וכרטיסי פריפייד לתשלום אנונימי באינטרנט.

במקביל לאיומים משפטיים ותביעות, ביקשו הארגונים להשפיע גם על החקיקה. ב-2006 ניסתה מרצ להעביר חוק זכויות יוצרים דיגיטלי, שביקש לאסור על העלאה והורדה לרשת של קבצים מוגנים בזכויות יוצרים, וגם העמדה לרשות הציבור של תוכנות ושירותים לשיתוף קבצים כאלו – כלומר, איסור על שיתוף קבצים כלשהו. בעקבות לחץ ציבורי משכה המפלגה את הצעת החוק. הארגונים ניסו להכניס סעיפים מחמירים גם לחוק זכויות היוצרים החדש. למשל, הפדרציה לתקליטים ביקשה לאסור פריצת DRM (הגנות דיגיטליות מפני העתקה). סעיף זה היה מונע מאדם שרכש כחוק תקליטור מוגן לפרוץ אותו על מנת להוריד את השירים לנגן המוזיקה שלו, או לצרוב עותק שלו לצורך גיבוי, למקרה שהדיסק המקורי יינזק.

לחוק החדש, שנכנס ב-2007 והחליף חוק מ-1911, כן נכנסו זכות היוצר על העמדת יצירתו לרשות הציבור, שכוללת הפצה או הצגה של התכנים באינטרנט; ביטול הסכום המינימלי לפיצוי והעלאת הסכום המקסימלי ל-100 אלף שקל, וביטול ההפרדה בין פיצוי עם וללא הוכחת נזק; וסעיף מתקדם שמתיר העתקת תוכנות מחשב לצרכים שונים, שבהם גיבוי, תיקון שגיאות, בדיקות אבטחה והתאמת פעילות התוכנה למערכות ותוכנות אחרות.

ב-2006 שלחה NBC יוניברסל מכתב לאוניברסיטת חיפה וטענה שסרט שלה הופץ ברשתות שיתוף קבצים על ידי סטודנט מכתובת IP של האוניברסיטה. האוניברסיטה התבקשה לפעול נגד שיתוף קבצים והודיעה כי הזהירה את הסטודנטים שינותקו מהרשת אם לא יפסיקו. אולם ככל הידוע, עד כה לא נתבעו כאן גולשים על הורדת קבצים פיראטיים. הורדה כזאת אינה בלתי חוקית לכשעצמה, אבל מי שמוריד קובץ בתוכנת שיתוף קבצים הופך במקביל למקור להורדת הקובץ על ידי משתמשים אחרים. בארה”ב שולחים בעלי הזכויות מכתבים למשתפי קבצים, מאיימים בתביעה ומסכימים להסכמי פשרה של אלפי דולרים. ג’אמי תומאס, אמריקאית שסירבה להתפשר ונתבעה, הפסידה ונדרשה לשלם 222 אלף דולר על שיתוף 24 שירים. במשפטים חוזרים ובערעורים הסכום הגיע לשיא של 1.9 מיליון דולר (80 אלף דולר לשיר) וירד לשפל של 54 אלף דולר (2250 דולר לשיר). זה לא מספיק לחברות התקליטים, שהגישו ערעור.

____________________
התפרסם במקור בגירסה שונה ב”מוסף הארץ”, 27.1.2012. תודה לעו”ד יהונתן קלינגר על הסיוע.

תגובות

אין תגובות לפוסט “חוקי זכויות היוצרים הדרקוניים בארה”ב הוקפאו. ומה המצב אצלנו?”

  1. גם גוגל רוצה להיות אקטיביסטית מאגניבה | חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 10 באפריל, 2012 15:43

    […] ההצלחה הפנומנלית של אומת האינטרנט כנגד החוק הדרקוני SOPA שאיים עליה כל כך, […]

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.