משפט הפייסבוק לאנונימי המטריד: על אחריות חברתית ברשת והוקעת חריגה מהנורמה

פוסט של פרנקי סימון


השבוע הופצה ברשת הפייסבוק תמונה של אדם דתי שלכאורה חפן את ישבנה של הצלמת. ורק לפני שבוע, רובנו עקבנו אחרי ההתפתחויות בפרשת “(הזוג) הישראלי המכוער” שהשאיר חלקת יער מלוכלכת. בשני המקרים מיהרו מגיבים רבים לקרוא כנגד ההתנהגות החריגה/סוטה (בהסתייגות האומרת: בהנחה שהפרטים נכונים). אך רבים הדגישו דווקא את הסכנה שב”משפט השדה” שנערך לאדם הנאשם, ללא ידע אמיתי לגבי הפרטים.

פרשיות פייסבוק דומות היו לנו כבר לפני כמה שנים, ולפחות שתיים מהן זכו להתייחסות בכלי התקשורת המקוונים. 2008 – פיצה שרגא בדיזנגוף סנטר. אם לילד אוטיסט הפיצה ברשת אימייל שבו היא מתארת התנהגות מתעלמת של מוכר פיצה מהילד שלה. במכתב היא קוראת להחרים את הפיצריה. מישהו העלה את הטקסט לפייסבוק ופתח קבוצה שהפכה תוך זמן קצר לאחת הקבוצות הגדולות בפייסבוק הישראלי (כך לפי הכתבה). 2009 – דוקטור מרקו והבעיטות בחתולים: לקוחות התלוננו על כך שבעל מסעדה מסלק חתולים שנכנסים לתוך המסעדה בבעיטות.

שני המקרים, אגב, אכן קרו, ובשני המקרים ה”אשמים” הודו לפחות חלקית בהתנהגות המיוחסת להם. על שני המקרים (ועל רוב הנושאים הקשורים) כבר כתבו רבים וטובים, אבל רציתי לתרום את שני היורו-סנט שלי. בסוף יצא הרבה יותר מדי אבל מקווה שמשעמם לכם.

הרשת מלאה במידע אמין וגם שקרי, בדעות וטענות. הכמות והזמינות שלהן הופכת לכמעט מנטרלת. אמנם כל אחד יכול להביע את דעתו, אך מה שווה דעתו אם היא קול אחד בתוך מיליון, או בתוך מיליארד? ובכל זאת אנחנו מוצאים שבמקרים מסויימים, הרשת הכאוטית כאילו מתאגדת ומגישה לנו סוגיה או מקרה מסויים על מגש, כמעט כאילו מישהו העביר הוראה תת-הכרתית: את זה תפיצו, לכולם, עכשיו.

יהיה קשה להבין מה גורם לנו לאמץ ולהפיץ ממים, אבל במקרים שהוזכרו כאן אנחנו עוסקים בקרקע הרבה יותר מוכרת, גם אם האמצעים שונים: חיזוק הנורמה באמצעות הוקעת החריגה ממנה. התנהגות לא-נורמטיבית מקבלת ביקורת ציבורית, ובכך אנחנו מזכירים לכולם מהי הנורמה ומהו המחיר של הסטיה.

אלו שמבקרים את שיתוף הידיעות צודקים בכמה מטענותיהם: אנחנו אכן לא היינו שם, אנחנו אכן לא יודעים אם הדברים היו כפי שהם מוצגים. יש סכנה בפגיעה בשם הטוב של האדם אותו מאשימים.

אך הם נוטים להתעלם מהעובדה שבכל המקרים שעלו לכותרות (ולפידים) לאחרונה, הצד המאשים אינו אנונימי. למעשה, הוא נושא באחריות כבדה: לא משנה כמה אנשים יפיצו את הטענות, מי שכתב את המכתב המקורי, הטוען המקורי – הוא זה שתמיד יזוהה איתן.

כשאנשים מזהירים מפני הפגיעה בשמו של מי שמאשימים, מדוע אין הם חושבים על הסכנה שבפגיעה בשמו של הטוען/החושף של הפרשה? אם אכן קהילת הרשת עושה משפט שדה, מה ייעשה למי שהעיד עדות שקר? אם יתברר שהוא שיקר או הטעה, לא יבואו בטענות כלפי המפיץ ה-500, אך בהחלט יבואו בטענות כלפי מקור הטענות. ויותר מזה, ברגע שמישהו יוזם את ההפצה, הוא חושף את עצמו לנזק ממשי מפני האדם שאותו הוא תוקף או ממקורביו.

אני לא רוצה להגיד שזה בלתי-אפשרי שמישהו ישקר, אלא שברגע שהטענה אינה מגיעה ממקור אנונימי, יש משמעות רבה גם לנורמה החברתית של עדות אמת. יכול מאוד להיות שאנחנו גם נוטים להפיץ יותר מקרים שמגיעים מאדם אמיתי (או לפחות שנראים לנו כמגיעים מאדם שאפשר להגיע אליו בסופו של דבר) – יותר מאשר מקרים כמו “שמעתי ממישהו ששמע ממישהו”.

האמת היא שעדיין לא חווינו מקרה קיצוני שיכול להגיד לנו שהתהליך הנוכחי הוא אכן מסוכן. ומקרה כזה יכול בהחלט להשפיע על הגישה שלנו להפצה כזאת. כרגע רבים רואים ב”משפט השדה” כסוג של הסתה, שיכול להוביל לכך שמישהו “ייקח את החוק לידיים”, ימצא את האדם המואשם ויפגע בו. אך יכול להיות גם מקרה אחר: מה אם האדם הנאשם או קרוביו יגיעו לפגוע בטוען המקורי? מי שזכה לראות את תגובת בני הזוג שהואשמו בלכלוך חלקת יער אולי ראה שאחד מחבריהם הזהיר את ה”רוסי” המלשן שאם הוא יגיע לעיר שלו הם יגלגלו אותו למטה, או משהו בסגנון. התגובה הזאת הוסרה בינתיים.

אם אכן מקור הידיעה ייפגע בעקבות כך שחשף התנהגות חריגה, רוב הסיכויים שזה ייגרום לרובנו לכעס ולחיזוק ידיהם של מי שמסתכנים בהפצת האמת. ולהיפך, אם מישהו יתגלה כשקרן, הלחץ על הוכחת הטענות יהיה רב יותר בעתיד.

לסיכום (ותודה למאזינים) הפייסבוק הוא לא בדיוק האינטרנט, השיתוף בו זוכה לעידוד ממוסד מחד והאנונימיות בו מוגבלת מאידך. לכן, הוא קצת יותר דומה לשכונה או קהילה מבוזרת. המקרים שזוכים להיות מופצים הם משמעותיים מכיוון שהם מבהירים לנו מה “חשוב” לנו, כחברה. כך גם הדיון המרתק לגבי עצם הדיון :)

__________________
פרנקי סימון הוא מתכנת פרילאנסר ומוזיקאי. הפוסט התפרסם במקור בפייסבוק שלו.

2 בפברואר, 2012 | בנושאים 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית 

תגובות

4 תגובות לפוסט “משפט הפייסבוק לאנונימי המטריד: על אחריות חברתית ברשת והוקעת חריגה מהנורמה”

  1. עודד on 2 בפברואר, 2012 10:12

    הלוואי ומה שהייתי אומר היה נכון אבל הפסיכולוגיה האנושית עובדת אחרת , הכותב הוא השליח והוא לא מעניין , מעניין אותנו לשחרר ארס ורשע והתנשאות ואלימות .

    כשעולה כתבה שמפלילה את נתן אשל על עמוד שלם ושבוע אחר כך היא נעלמת או כתוב שלא הוגש כתב אישום אז אתה מפסיק לקנות ידיעות ?

    אני אישית כתבתי מייל למי שהפיץ את הצעת הנישואין ואחרי כמה שאלות אליו הוא שינה את כל תוכן ההודעה שהפיץ כי הבין שהיא לא ממש מדויקת , מישהו ראה את זה ? זה עניין מישהו ?

    תעקוב אחרי המוטיבציה להפצת ההסתות האלו שלא דומה לשום עוצמת מוטיבציה אחרת ותראה שהתעסקות משפטית בעניין לא רלוונטית . אם היה מעניין אותנו הכותב ושמו הטוב היה כנראה גם מעניין אותנו שזה לא סביר להאשים אדם על סמך תמונה , פגיעה בשמו של המפליל לעולם לא הייתה ולא תהיה שקולה להפללת שמו של האדם המופלל . לא לחינם המציאו את הדיבה , כיוון שלהגיד על אדם שהאשים אותך במעשה שלא עשית שהוא שיקר לעולם לא יחזיר את הגלגל

    שלא לדבר על זה שזהות פייסבוק זה אחד הדברים שאין לך שום מושג מי ומה באמת עומד מאחוריהם

  2. One of the Crowd on 2 בפברואר, 2012 11:04

    נראה שלא הפנמת את מה שספינילוגים ופלסטינים הבינו מזמן.
    האמת לא חשובה, המפיץ לא חשוב, חשובה הפצה מהירה וחשוב סיפור-בשורה-אחת שיגרום לנו להרגיש חכמים-נאורים-טובים יותר ולעזאזל דקויות המציאות.
    בבהפצה של הסיפורים האחרונים מרוב הפצה ורה-הפצה לסיפור יש חיים משלו, אן למפיצים במעגל השלישי הרביעי והלאה מי המקור של הסיפור ומה האמינות שלו ולפיכך גם לא יהיו סנקציות על אי אמירת אמת.

  3. יואב מ. on 2 בפברואר, 2012 20:36

    המדווח לא מסכן את עצמו, באותה מידה שמי שמתלוננת תלונת שווא על הטרדה מינית לא מסתכנת. פשוט בגלל שכשזה לא זה – אז כבר לא מעניין אותנו. כמה פעמים שמעת על תלונות נגד הטרדה מינית שהתבררו כשקר? תתפלא אבל היו, רק שהם לא פורסמו בעיתונים באותה הרחבה והתלהבות כמו התלונות עצמן. אותו הדבר גם בהפצה של “האדם הקטן” – את מי יעניין להפיץ המידע שאותו אדם לא באמת ביצע את העבירה? זה ישעמם, ואף אחד לא ישתף.

  4. תמר on 2 בפברואר, 2012 22:42

    תודה, זוית מעניינת – ולדעתי גם נכונה.
    (תמר, הידועה בימים אלו יותר כ- Tamar ST)

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.