יעקב אבינו: מי מצותת לכם לגלישה באינטרנט?
“כל דף שאתה מבקר בו, מישהו שואב את המידע הזה ואוסף תיקים עליך”, אומר מושון זר-אביב, בן 35 מתל אביב, מעצב ומרצה בבצלאל ובשנקר. הוא מכוון ל-web trackers, אפליקציות שעוקבות אחרי הגלישה שלנו ומעבירות את המידע לבעלי האתרים, למפרסמים ומי יודע למי עוד. זר-אביב מבקש להעלות את המודעות לסוגיות הפרטיות שעולות מכך באמצעות Good Listeners, תוסף לדפדפן כרום שהוא פרויקט אמנותי, שנוצר בהזמנת מוזיאון העיצוב בחולון כחלק מתערוכת “די-קוד”.
“גוגל חולשת על בין 80-90% מכל דפי האינטרנט מבחינת טראקינג”, אומר זר-אביב. “היא לא צריכה לשים לך משהו על הדפדפן או לבקש את אישורך, כי דפי האינטרנט האלה עושים שימוש בשירותים של גוגל בתמורה לפרטיות של הגולשים שלהם. השאלה שאני רוצה להעלות דרך הפרויקט, כמובן בצורה מוזרה ומגוחכת, היא על איזה בסיס אנחנו נותנים את האמון העיוור הזה בכוחות העל-טבעיים האלה שנמצאים בכל מקום בו זמנית, ואנחנו לא יכולים לראות אותם”.
כוחות על-טבעיים שנמצאים בכל מקום? אלוהים אדירים. בכל פעם שהתוסף מזהה טראקר הוא מקפיץ דמות של כומר שמשמיע אמרת שפר דתית. “אחד הדברים שהכומר החביב שלי אומר זה שכשאתה נוהג במכונית אתה לא צריך להבין מה קורה במנוע כדי לנהוג. זה ממש ציטוט של אמירה לגבי דת – אתה לא אמור להבין, אתה אמור להאמין”, מסביר זר-אביב. “אני מנסה לשאול: האם באמת אתה לא צריך להבין? באתר של התוסף אני מפנה לכמה יוזמות ופרויקטים ותאורטיקנים שמתמודדים עם השאלות, מנסים למצוא דרכים אחרות ולהסביר מה עלול להיות לא בסדר בזה שמישהו מנסה להפסיק לעשן, והטראקר כל הזמן מנסה לדחוף לו פרסומות לעישון. יש אמירה מאוד רלוונטית, שלפני האינטרנט הכל היה פרטי והיית צריך להתאמץ כדי להפוך משהו לפומבי. היום זה הפוך: הכל פומבי כברירת מחדל ואתה צריך להתאמץ כדי שזה יהיה פרטי. אנחנו עדיין לא מבינים מה זה אומר לגבי איך שאנחנו פועלים”.
התפרסם במקור במדור fi בגליון פברואר 2012 של מוסף פירמה של גלובס
הראיון המלא עם מושון זר-אביב, ראיון טלפוני ב-23.11.2011:
“בעקרון, הנושא של ווב טראקרז הוא נושא שהוא בעיניי מאוד מהותי, והוא כמעט ולא נידון, מהסיבה הפשוטה שאנשים לא מודעים לו. זה נושא שהוא כמעט אינו שנוי במחלוקת מבחינת הקהל הרחב, בעיקר עקב העובדה שהוא לא נודע. אבל כל דף שאתה מבקר בו, מישהו שואב את המידע הזה ואוסף תיקים עליך. באופן ספציפי, ברוב האתרים שתבקר תראה טראקר של גוגל אנליטיקס, גוגל אדז או גוגל פלוס 1. גוגל חולשת על בין 80-90% מכל דפי האינטרנט מבחינת טראקינג. מה שמעניין בזה, גוגל לא צריכה לשים לך משהו על הדפדפן או לבקש את אישורך, כי דפי האינטרנט האלה עושים שימוש בשירותים של גוגל בתמורה לפרטיות של הגולשים שלהם. השאלה שאני רוצה להעלות דרך הפרויקט, כמובן בצורה מוזרה ומגוחכת, היא על איזה בסיס אנחנו נותנים את האמון העיוור הזה בכוחות העל-טבעיים האלה שנמצאים בכל מקום בו זמנית, ואנחנו לא יכולים לראות אותם. זה מתחבר לי עם דיבור על דת. במסגראת המחקר לפרויקט הזה גיליתי תת-תרבות מדהימה של אתרי אמרות שפר דתיות, שמחולקים תמטית עם כמות שטיפת מוח די מדהימה, ומה שהיה יפה באמת זה שאם אני קורא אותם מתוך מחשבה שלא מדובר על אלוהים אלא על ווב טראקר או על הקלאוד, נוצרות פה הרבה משמעויות מאוד מעניינות.
“כשהכומר החביב מדבר ואומר את המילה GOD כתוב ‘גוד’ אבל אתה שומע ‘קלאוד’ או ‘גוגל’. יש כל מיני איסטר אגז (אפיקומנים, הפתעות שמתכנתים מסתירים בתוך פורמטים דיגיטליים, ע”ק) בתוך הפרויקט, ככל שאתה משתמש בו יותר הוא לומד מי הטראקרים שמופיעים יותר, והקול של הכומר נהיה יותר נמוך ככל שהטראקר נפוץ יותר. לפי סוג הטראקר משתנה סוג האנימציה וסוג הציטוטים. כשמדובר בטראקר שהוא שירות פרסומות, למשל, הוא מחזיק מגאפון קטן ויש שלט ‘your ad here’.
“העבודה הזאת הוזמנה על ידי מוזיאון העיצוב במסגרת ההגעה של תערוכת דיקוד של ה-V&A לישראל. בחרתי לקחת זווית קצת שונה משאר העבודות שם. הם רצו ממני עבודת ווב, שמרחב התצוגה שלה הוא קודם כל הדפדפן. העבודה הגיעה כסוג של תגובה לסנטימנט שיכול לצאת מהתערוכה, של אסתטיזציה של הדאטהבייס – איזה יופי זה מידע, ואיזה יופי אפשר להציג אותו. גם GL הוא סוג של ויזואליזציה, אבל בניגוד לוויזואליזציה גרפית של טבלאות וגרפים, היא ויזואליזציה אלגורית, שלא מסתירה את עצם היותה מניפולטיבית”.
העבודה אוספת מידע ולומדת על המשתמשים?
“לא. זו נקודה חשובה: פלאגין יכול לעשות דבר כזה, אבל כחלק מהרעיון אני מנסה שלא לאגור מידע על המשתמש, כי אז אני משחזר את אותה מערכת. זו המורכבות של להביא את הפלגין לדפדפנים אחרים. הסיבה שהוא עובד על כרום היא שכרום תומך בטקסט-טו-ספיץ’ באופן מובנה, ולא דורש לגשת בכל פעם לשירות רשת. שלבי ההתקדמות של הפרויקט מוגבלים למה שאפשר לעשות ללא צורך להתבסס על שירותי אינטרנט שעלולים גם לעקוב אחריך. כדי להוכיח שאנחנו לא רק אומרים אלא גם עושים, הפרויקט משוחרר כקוד פתוח, וכל אחד מוזמן להציץ בקוד עצמו ולראות מה אנחנו עושים ומה לא.
“בסופו של דבר הדיון בנושא הזה, כשהוא כן מתקיים, טענת הנגד הראשונה היא שהאינטרנט בא עם פרסומות, כדי לעשות פרסומות יעילות צריך לעשות פרסום ממוקד, ואם לא עושים טראקינג אי אפשר לעשות פרסום ממוקד. אז קודם כל, זה לא שחור ולבן, צריך לדעת מה החוקים של האיסוף, לכמה זמן אוספים, האם מי שאוסף עלי מידע יכול למכור את זה לצד שלישי או רביעי? יש גם יוזמות שאומרות שאפשר לעשות פרסום התנהגותי ללא מעקב. למשל יש יוזמה שנקראת adnostics, שמציעה למפרסמים לשלוח לדפדפן עצמו 20 פרסומות, והדפדפן עצמו יעשה את המעקב אחרי השימוש שלי ויחליט אילו פרסומות להראות, וככה אנחנו יכולים לקבל את המיטב משני הצדדים. זה דיון שיש מקום לקיים אותו אבל הוא פשוט לא מתקיים. בגלל חוסר המודעות. אחד הדברים שהכומר החביב שלי אומר זה שכשאתה נוהג במכונית אתה לא צריך להבין מה קורה במנוע כדי לנהוג. זה ממש ציטוט של אמירה לגבי דת – אתה לא אמור להבין, אתה אמור להאמין. אני מנסה לשאול: האם באמת אתה לא צריך להבין. באתר אני מפנה לכמה יוזמות ופרויקטים ותאורטיקנים שמתמודדים עם השאלות, מנסים למצוא דרכים אחרות ולהסביר מה עלול להיות לא בסדר בזה שמישהו מנסה להפסיק לעשן, והטראקר כל הזמן מנסה לדחוף לו פרסומות לעישון. הדיון על הפרטיות קופץ למקום המאוד דרמטי שפרטיות זה רק לטרוריסטים. אני אומר שלא. למשל, אם מישהי בהריון והיא צריכה להחליט אם ומתי לספר לבוס.
“הדרך שבה כל מיני שירותים שומרים עלינו מידע שמוציא את הקונטקסט מהפעילות הראשונית, אם זה גלישה או יצירת תוכן באינטרנט, זה משהו שמשנה את הדרך שבה אנחנו מתנהגים ומתנהלים. אני חושב שזה שווה התייחסות וביקורת. הלן ניסנבאום, אחת התאורטיקניות שמתעסקת בנושא של פרטיות, מדברת על contextual integrity, אמינות של הקשר. אם אני במסיבת קריוקי לכבוד היומולדת שלי אני משתגע לחלוטין, כשאני עומד מול הסטודנטים שלי אותה תמונה [שלי משתגע] שמה אותי באור קצת אחר. אם סטודנט שלי לא עושה שיעורים אבל החליט להיות חבר שלי בפייסבוק וראיתי שכל השבוע הוא עדכן סטטוסים, ובזמן הזה הוא יכול היה לעשות שיעורים, פעילות אחת זולגת לתוך קונטקסט אחר. בגלל שהדברים האלה כ”כ רוחביים ואנחנו לא יכולים לצפות את ההשלכות שלהם, אנחנו הופכים להיות קורבנות שלהם בלי אפשרות לנסח ולנהל את עצמנו בתוכם. הניסוח הוא לא רק מה שאמרת אלא איפה אמרת ולמי”.
יש מסר פרקטי ל-GL?
“יש סימן שאלה שמופיע לצד כל שם של טראקר, שיקח אותך לאתר של חברה שאוספת מידע על הטראקר, מה מדיניות הפרטיות שלו וכו’. יש לינק מהכפתור של הפלאגין ‘the devil’s software’, פלגין ghostery שהיה השראה לפרויקט – הוא מספק מידע כמו GL אבל גם מאפשר חסימה, וגם מתי ולמי להיחשף. יש פעילות בתחום הזה, GL רוצה להיות צעד ראשון בתוך הדיון הזה, וגם לכוון לאיפה להמשיך משם”.
אדם יכול להחליט שהוא לא משתמש באתרים ושירותים שפוגעים בפרטיות שלו? למשל, שהוא לא משתמש בגוגל פלוס או פייסבוק?
“גוגל פלוס כן. אתה לא חייב. אלא אם אתה חייב לדבר עם החברים הגיקים שלך. אבל התשובה היא לא: אתה חייב להיות מחובר אם אתה עוסק בתחום הזה, ולרוב גם אם אתה לא. ב-NYU לימדתי במחלקה לתקשורת, וכל סמסטר הייתי נותן לסטודנטים תרגיל, שבוע בלי גוגל, שבוע שבו כולנו ניסינו שלא להשתמש בשום שירות של גוגל. תמיד יש את ההרגשה הזאת שאם אני רוצה אני יכול להפסיק – סיגריות למשל. הימים הראשונים ממש קשים, מי שמגיע ליום השלישי-רביעי, זה הופך להיות אתגר מדליק, ובחמישי-שישי-שבת זה כבר ‘וואלה, אני יכול לחיות בלי זה, אבל זה עוד מעט נגמר, ואפשר לחזור ולהתנהג כמו אנשים נורמליים’. אני חושב שחשוב שאנחנו נבחר, ושנבין גם מה זה אומר, החינם הזה, ובמה אנחנו משלמים.
“אני לא משתמש בג’ימייל כשירות האימייל הראשי שלי בגלל סוגיות של פרטיות, ואני משלם על זה, כי אני חושב שג’ימייל הוא השירות הכי טוב היום. בזמן שאולי היתה יכולה להיות תחרות אם לא כולם היו נוהרים לג’ימייל, זה לא המצב. הגדרתי לי את הקו של האימייל שאני לא עובר. אני משתמש בג’ימייל רק לרשימות תפוצה. אני כל הזמן מרגיש שאני בקרב מפסיד (losing battle), אבל אני לא אכנע בלי קרב. במקביל, כבנאדם שמתעסק בלפתח פלטפורמות כאלה, חשוב לי לנסות להבין איך אני יכול למצוא נתיבים שלא דורשים את זה. יש פרויקט מעניין שנקרא the locker project. היום אתה יכול לעשות כל מיני דברים עם הפיד של טוויטר או גוגל מאפּס – יש שירותים שאוגרים את המידע שלך ושירותים שמאפשרים לעשות מאשאפים של המידע. הפרויקט אומר: במקום שהגופים יחזיקו עליך מידע ואתה תבקש מהם אישור להשתמש בו, נחזור למצב הנכון שבו המידע הזה נשאר שלך, אתה מחזיק את המידע והם מבקשים רשות להשתמש בו. במקום לשבת על הענן, זה מייצר לך עננה קטנה בבית, ואתה מחליט מתי לפתוח את החלון ומתי לא. הדיון היום על פרטיות הוא מאוד בסיסי, אנשים לא מבינים למה זה חשוב להם.
“יש אמירה מאוד רלוונטית, שלפני האינטרנט הכל היה פרטי בדיפולט והיית צריך להתאמץ כדי להפוך אותו לפומבי. היום הכל פומבי בדיפולט ואתה צריך להתאמץ כדי שזה יהיה פרטי. ההיפוך הזה, אנחנו עדיין לא מבינים מה זה אומר לגבי איך שאנחנו פועלים”.
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
יצירה מעניינת, ובכל זאת אבירי הפרטיות צריכים אי פעם לשאול את עצמם נגד מי הם נלחמים.
ראשית, פייסבוק מוכיחה כיום כי אנשים ימכרו את פרטיותם תמורת לייק בודד; אנשים מוכנים להעלות את כל חייהם תמורת הילה בת חלוף ומיקום של חצי שניה בסטרים של פייסבוק. כך שהפרטיות שלהם ממש לא מעניינת אותם.
שנית, במיוחד כשזה מגיע לעניין גוגל, כל עוד וגוגל מציעים לך פרסומות מותאמות אישית, מה בעצם איכפת לך שיש איזה שרת שקורא מה שכתבת לחברה שלך? ממה אתה חושש? כלומר, בתור אדם שנלחם למען הפרטיות, כדי שתשכנע אותי להפסיק להשתמש בג’ימייל, אתה חייב להגיע עם סיטואציה בה אני מפסיד, והרבה. בינתיים אתה הוא המפסיד – משתמש בהוטמייל או באיזה וובמייל דפוק, במקום להשתמש בשירות מצויין.
כולם חוששים מהחדירה לפרטיות. כך גם אמרו כאשר שמו מצלמות בטיחות ברחבי ערים שונות. בינתיים, אף פעם לא הודלפה לרשת תמונה של גבר בוגד באשתו עם איזו מאהבת ברחוב, אבל כן נתפסו מאות גנבים ורוצחים. במילים אחרות, החשש לא התממש אבל המטרה הושגה.
תגובה מוזרה ממישהו שכותב את אותה בלי להזדהות בשמו האמיתי.
אני רוצה להציע שני טיעונים נגדיים למה שרשמת:
דבר ראשון, בניגוד לאימרה “מיליארד סינים לא טועים”, העובדה שאנשים עושים דבר מסויים לא אומרת שזה הדבר הנכון לעשות. אנשים גם אוכלים במקדונלדס ומעשנים סיגריות, זה אומר שלא צריך להעלות את המודעות בציבור לסכנות שבאכילת מזון מהיר ועישון סיגריות?
דבר שני, פרטיות היא זכות בסיסית, וכמאמר המשפט המפורסם – “אלו שמוכנים לוותר על זכות בסיסית ע”מ לקבל מעט ביטחון זמני, לא ראויים לזכות או לביטחון”.
כרגע הכל בסדר, המשטר מספיק יציב ודמוקרטי (פחות או יותר) ע”מ שתשתמש במצלמות רק על פושעים, וגוגל עדיין לא מספיק רעה או טיפשה (בתקווה) להשתמש לרעה במידע שיש לה עליך. מה יקרה אם מחר יתחלף המשטר באחד רודני שישתמש במצלמות לעקוב אחריך רק בגלל שצבע השיער שלך לא נכון? ומה אם עובד בגוגל שיש לו גישה לנתונים שלך יחליט שהוא יכול למכור את המידע הזה?
עכשיו זה הזמן להלחם על הזכות לפרטיות, כי כשיבוא היום שנצטרך אותה והיא לא תתעמוד לרשותינו, יהיה הרבה יותר קשה לקבל אותה חזרה.