נדא נתנה את חייה, ח’אתמי נתן את קולו | אומת הרשת האיראנית על הבחירות לפרלמנט

פוסט של תמר עילם גינדין ורז צימט

מהנעשה באיראן. קליק לארכיון המדור

הבחירות ברפובליקה האסלאמית בשבוע שעבר היו בערך החדשות הכי משעממות, לפחות לפני התרחשותן. הרשתות החברתיות לא עסקו יותר מדיי בנושא.

אז מה בכל זאת היה ברשתות החברתיות לפני? היו כמה אנשים שפרסמו “תעמולת בחירות” היתולית לעצמם, למשל הומן מעין אזע’די, שהעניק לעצמו תואר דוקטור (לא ידוע אם באמת או כחלק מהבדיחה), הצטלם כשהוא מביט אל העתיד, בתור “המועמד של אנשי משהד הקדושה, מטפחי האונליין” (פרסית: אָנְלָאין פַּרְוַר. הסיומת פרור משמשת בדרך כלל בהקשרים דתיים, למשל עיר שהיא שהיד-פַּרְוַר מוציאה מתוכה הרבה שהידים).

הוא מונה את מעלותיו:

• בעל 17 עמודים בפייסבוק.
• תמיכה בחזית האייפון העממית.
• הקמת חזית הטוויטרים המאוחדת.
• ראש רשימת הקואליציה של חזית שוחרי הפייסבוק.

ומבטיח: “אני אעשה את כל מאמציי ההלכתיים והחוקיים למען”. הקטיעה הפתאומית במקור.

“מועמד” נוסף הוא ארמאן אצלאח-פד’יר, שיש לו גם סיסמת בחירות קליטה – “כל זקן ונער מצביעים לארמאן אצלאח-פד’יר” (בפרסית זה נשמע יותר טוב: רָאיֶ הַר גַ’וָאן וֹ פִּיר אַרְמָאן אֶסְלָאח פַּזִיר). במודעת הבחירות שלו הוא פרופסור, ונציג אנשי בושהר מטפחי הפייסבוק (שוב, פייסבוק-פַּרְוַר). בין כישוריו הבולטים:

• הזוכה בפרס נרגילת הקריסטל בפסטיבל זג’ר (זג’ר זה שם של עיר, אבל גם שם נרדף לחור. בערך כמו לומר פסטיבל עפולה).
• אדמין של העמודים “הבושהרים” ו”אי ריפּ”.
• בעל שבע נרגילות, חמש בטעמי פירות ושתיים טבק מבראזג’אן.
• עורך של יותר מ-50 אירועים (אירועי פייסבוק, כמובן), בתוך העיר ומחוצה לה.
• חבר ארגון המסתובבים-עם-מצלמות של בושהר, שיראז ומַרְוְדַשְת.
• בין תומכיו נמנה המהנדס חסן רוא’י, המנהל בפועל של ארגון לבני-הזקן של פייסבוק.

היו גם עמודים שניצלו את הבחירות למשחקי מילים, כמו בעמוד “חוסר דת” (הכוונה למצבו של חסר הדת. רבים מהאיראנים מגדירים את עצמם כך). כותרת התמונה היא: “הקול שלנו [קול בהקשר של הצבעה בבחירות] שותת דם”.

וזה הכיתוב:

כאב הלב של ילידי שנות ה-60 [בשנה הפרסית, 1981-1992 בלוח הגרגוריאני].
נוצרנו במהלך המלחמה, נולדנו לתוך החורבן שהשאירה אחריה, וגדלנו בתעמולה של שיקום המדינה. כשהגענו לבית הספר, בתי הספר הפכו למוסדות ללא כוונת רווח (זה שמם, אבל הכוונה לבתי ספר פרטיים ויקרים – תע”ג). הגענו לפסיכומטרי, התחילו קורסים מכל מיני סוגים. הגענו לקחת את האוטו של אבא לסיבוב – הפסיקו את הסובסידיות על הדלק.
מצאנו עבודה, לבוס נגמר הכסף לשלם לנו (המפעל פשט רגל).
הלכנו לאינטרנט, ראינו שחסמו את הגישה לאתר הזה.
לא הצלחנו לבטא את רחשי ליבנו לנערה שאהבנו, נחלנו כישלון גם באהבה…
התחברנו עם אחת אחרת, אחרי אלפי קשיים יצאנו החוצה, משמרות הצניעות עצרו אותנו על פשע שאינו פשע.
הגיע זמננו להתגייס, 18 חודשים נהיו 24 חודשים. איך זה? כל יום, מארה”ב וע————–ד לאמירויות מאיימים לתקוף [את איראן]
רצינו לצאת מאיראן, הדולר נהיה 2000 תומאן. אמרנו די עם השטויות, נלך ונישא אישה, מטבע זהב נהיה מיליון [תומאן] על שולחן חוזה הנישואין [המוהר באיראן נקוב במטבעות זהב, והאישה יכולה לבקש אותו בכל שלב של הנישואין]. אף אחד כבר לא נותן לנו מטבעות זהב…
אלוהים אדירים, ילדי שנות השישים, איזה עץ-הסקה לח מכרו לכם?
אלוהים, בבקשה, תוציא אותו [את הזין, במחילה] מתוכנו, מספיק לנו.
זאת, כמובן, אם יש אלוהים!!!

ובחזרה לבחירות: בניגוד לבחירות 2009, שלפניהן היתה תקווה, והפער בין מה שראו בשטח (תהלוכות המוניות של תומכי מוסוי, השתתפות מאסיבית של רפורמיסטים צעירים בבחירות וכו’) לבין התוצאות היה משמעותי, הפעם גם התוצאות לא מעניינות כל כך. מלכתחילה היה ברור שהמאבק האמיתי הוכרע עוד לפני הבחירות, על-ידי מועצת שומרי החוקה, הגוף שמחליט אם מועמד מסוים רשאי בכלל להשתתף. היה ברור שהם ממילא לא יאשרו מועמדים מהאופוזיציה, והמאבק בין “הזרם הסוטה” (הנשיא אחמדינז’אד ותומכיו) לבין הממסד השמרני הוכרע אף הוא כבר לפני מספר חודשים, בעקבות המשבר סביב פרשת שר המודיעין. הנשיא ממילא הפך במידה רבה ל”סוס מת”, בלי קשר לתוצאות הבחירות.

אז אם הבחירות לא מעניינות והתוצאות לא יפתיעו אף אחד, מה כן מעניין? שיעור ההצבעה. כבר לפני הבחירות היה ברור שהקרב כאן הוא לא על התוצאות אלא על מספר המצביעים. החשש הגדול של השלטונות היה משיעור הצבעה נמוך, האופוזיציה לגווניה קראה להחרים את הבחירות, ואנשים רבים אינם מצביעים ממילא, כמחאה שקטה נגד הרפובליקה האסלאמית. מבחינתם, הצבעה היא הבעת אמון במערכת, ללא קשר במי שייבחר לעמוד בראשה.

ליידי לאק 666 דיווחה: “בעיר שלי הקלפי היחידה היא במסגד העיר, שמהבוקר עד עכשיו לא נכנס לשם חמור”.

השלטונות היו כנראה לחוצים למדי. בשבת התפרסם סמס ששלחו לכאורה השלטונות למצביעים בזו הלשון: “אזרח יקר, הרינו להודיעך שאם לא תצביע בבחירות, תופסק הקצבה שלך”. הכוונה היא לקצבה שמקבלים האזרחים ישירות לחשבון הבנק, ומחליפה את הסובסידיה על מוצרי מזון ומצרכי יסוד. בטוויטר גם דיווח צייצן המזוהה בשם סירוס: “הגיע סמס: ‘אם לא תצביעו, תופסק לכם הקצבה’. טוב, בני זונות, אני ממילא לא מקבל קצבה”.

אלט-טאב: עקרונית המשטר נותן את הקצבאות לכולם. לאחרונה יש דיבור על קיצוץ בקצבאות למי שלא באמת זקוק להן. אבל מלכתחילה אזרחים רבים ויתרו על הזכות לקבל את הקצבה, כי היא מחייבת מסירת פרטים לשלטונות, וכן מהווה איזושהי קבלה של הרפובליקה האסלאמית. שיפט-אלט-טאב.

בתגובות לתמונה בפייסבוק, וגם מתשובות שקיבלנו מאנשים מתוך איראן, עולה שרוב האזרחים לא קיבלו סמס כזה. עם זאת, אחד מפרשניי אמר שאין זה מן הנמנע שזוהי שמועה שהפיצו השלטונות בכוונה. גם אם לא באמת שלחו לסלולרים של כל התושבים, ייתכן ששלחו רק לסלולרים נבחרים, בתקווה שהשמועה תופץ באינטרנט ואנשים יבואו להצביע. אזרח אחר, שלא הצביע, צייץ: “אתם יכולים לקחת את הקול שלי ולדחוף לתחת של המנהיג. בכלל לא אכפת לי”.

ציוצים נבחרים דיווחו גם שהשלטונות הודיעו שמותר להצביע גם עם ספח תעודת הזהות בלבד (שֶׁנָאס-נָאמֶה – מסמך שמקביל לתעודת לידה + ספח תעודת הזהות אצלנו), או עם תעודת זהות שאין בה תמונה. ציוץ נוסף הודיע: “היום היה יום הבחירות, או מוטב שאומר – יום החירות. הבנות יכלו ללכת אפילו עירומות להצביע, ולא היו עושים להם שום דבר. גם האינטרנט השתפר, תודה לאל!”

שני מצביעים תפסו את מירב תשומת הלב. האחד, מצביע אלמוני שלבש את החולצה הבאה:

והשני הוא ח’אתמי. למרות קריאת האופוזיציה להחרים את הבחירות, הנשיא לשעבר, המתון, שהוא חלק מהאופוזיציה, הצביע. ההצבעה שלו ושל ראשי האופוזיציה האחרים עוררה סערה גדולה. הנה ההתייחסות בדף הפייסבוק של איחוד האקטיביסטים הצעירים האיראנים:

הכיתוב על התמונה אומר: “[ככה] ראשי המאבק מקבלים את החרמת הבחירות”. הכותרת בפייסבוק אומרת “נדא [אקא סלטאני, החללה הראשונה בהפגנות 2009, שהפכה לסמל המאבק] נתנה את חייה, ח’אתמי נתן את קולו”. האתר הרשמי של ח’אתמי פרסם ביום ראשון את ההודעה הבאה: “באתר כַּלַמֶה הועלה נושא השתתפותו של כבוד האדון סיד מחמד ח’אתמי בבחירות, בצירוף הבעת דעות, מחאה ושאלות של המשתמשים היקרים. תודה לכל היקרים, הסבר וגילוי דעת של כבודו יתפרסם בהזדמנות הראשונה”. ההסבר, בסופו של דבר, היה “הצבעתי לרפובליקה האסלאמית”. מה שמזכיר לנו, חברים ישראלים יקרים, שלא כל אופוזיציה באיראן היא אופוזיציה לרפובליקה האסלאמית.

ציוצים שהתפרסמו במהלך יום הבחירות תהו, למשל: “איך זה ש-80% מהאנשים לא יצאו היום מהבית ויש 70 אחוזי הצבעה?” ואחריו: “משרד הפנים הודיע ש-64.2% מהאומה השתתפו במערכת הבחירות הזאת. ועכשיו כולם ביחד: חת שתיים שלוש: חה חה חה חה חה”.

אין לנו באמת שום דרך להעריך האם שיעור ההצבעה הגבוה (מדברים על שיעורי הצבעה של כ-65%, ושיעור הצבעה גבוה מאוד יחסית לטהראן, כ-45%) אכן משקף את המציאות בשטח. האופוזיציה מביאה תמונות וסרטים עם קלפיות ריקות, אבל מן הסתם כשיש כ-47 אלף קלפיות, תמיד אפשר למצוא קלפיות ריקות או מלאות בשלבים מסויימים של היום, במקומות מסויימים ובזוויות צילום מסויימות. הנקודה המרכזית היא המאבק בין שני הנרטיבים: הנרטיב של השלטונות (שיעור הצבעה גבוה, תבוסת קריאת המערב והאופוזיציה להחרים את הבחירות) לעומת הנרטיב של האופוזיציה (רוב העם החרים את הבחירות).

מהתרשמות ראשונית – הנרטיב של המשטר ניצח. זה נובע משתי סיבות. ראשית, הפעם אפילו האופוזיציה לא יכולה להתכחש שלפחות בחלק מהמקומות היה שיעור הצבעה גבוה. גם באופוזיציה מודים, שלפחות בקלפיות בדרום טהראן ובמערבה היו תורים. זה לא מצב שבו כל הקלפיות היו ריקות ושמאוד ברור שהשלטונות משקרים. ולכן גם אם השיעור המתפרסם על-ידי השלטונות מופרז, לא נוצר רושם של סילוף משמעותי. שנית, וזה העניין המהותי: גם אם שיעור ההצבעה היה נמוך משמעותית מזה המתפרסם, המערכה להחרמת הבחירות נחלה כישלון תדמיתי חרוץ ברגע שבכירים רפורמיסטים, ובראשם הנשיא לשעבר ח’אתמי, הלכו להצביע. זו מכה חמורה לדימוי של הרפורמיסטים, שלא מצליחים אפילו להחרים את הבחירות. בלי קשר לשאלה מה זה יעשה באופן אישי לח’אתמי ומה זה יעשה להנהגה הרפורמיסטית, שנמצאת ממילא במצב אומלל למדי, זה משליך על כל המערכה להחרמת הבחירות.

יש כאן הישג תדמיתי חשוב למשטר. אין ספק שהמשטר יטען שהבחירות מהוות ביטוי להמשך התמיכה העממית בו, ואפילו להתרסה גוברת מול המערב. אבל זה לא משנה את תמונת המצב הבסיסית ולא משפר באופן מהותי את מצבו, במיוחד לנוכח הגברת הלחצים הצפויה בחודשים הקרובים על איראן.

צריך לראות את הבחירות כביטוי נוסף למורכבות של החברה האיראנית, ולקושי הצפוי לכל מי ששואף לפגוע בלגיטימציה של המשטר. האופוזיציה הרפורמיסטית נמצאת במצוקה, והמשטר עדיין מסוגל לגייס תמיכה – בוודאי בקרב הציבור שאינו מזוהה עם “המעמד הבינוני המשכיל” ועם הצעירים בערים המרכזיות. הבחירות ממחישות ביתר שאת את מורכבות ההתמודדות עם המשטר. אם רוצים לפגוע בבסיס הלגיטימציה שלו וביכולת המשילות שלו, צריך כנראה לפעול בכמה ערוצים מקבילים: להגביר את הלחצים נגד המשטר בכל הרבדים, ובמקביל להמשיך לנסות לפגוע בלגיטימציה הציבורית שלו. הבחירות הוכיחו שהמשימה הזו מורכבת לפחות כפי שהערכנו עד כה.


ד”ר רז צימט הוא חוקר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת ת”א ומחבר הניוזלטר זרקור לאיראן. ניתוח מלא שלו של תוצאות הבחירות התפרסם באתר החדשות מגפון. ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, שמעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד. היא כתבה על תגובת אומת הרשת האיראנית להתאסלמות של שון סטון בגליון פברואר 2012.

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

8 תגובות לפוסט “נדא נתנה את חייה, ח’אתמי נתן את קולו | אומת הרשת האיראנית על הבחירות לפרלמנט”

  1. ארביב on 5 במרץ, 2012 07:10

    דווקא פשוט לדעת מה היו אחוזי ההצבעה האמיתיים, 140 פחות 64 שווה 76, אז 76 זה אחוז האנשים שלא הלכו להצביע, נשארנו עם 24 אחוזי הצבעה.

  2. מיכאל_ג on 5 במרץ, 2012 10:22

    מישהו יכול להסביר לי אחת ולתמיד מה משמעות ה”אלט-טאב” וה”שיפט-אלט-טאב” שמפוזרים במאמריה של ד”ר גינדין?

  3. vaiden on 5 במרץ, 2012 11:07

    רז צימט – אתה משפיע לטובה על הטור ובמיוחד על הקריאות שלו. המשך כך.

  4. עומר on 5 במרץ, 2012 12:27

    מיכאל_ג: סטייה לרגע מהנושא המרכזי.
    למרות שהשימוש לא ממש נכון, כי אחרי שעושים אלט טאב, כדי לחזור לנושא הקודם צריך לעשות שוב אלט טאב.

  5. תמר on 5 במרץ, 2012 23:27

    היה על זה דיון שלם באחד הפוסטים בבלוג שלי, והוחלט שלמרות שזה לא מדויק, נשתמש בשיפט-אלט-טאב כדי להבדיל בין מעבר לנושא אחר לבין חזרה לנושא קודם, וכמו כן כדי לחנך את העם.

  6. vaiden on 6 במרץ, 2012 12:08

    תמר – את מתכוונת בוודאי לשיוואפט-עאלאתטת-ת’וואבז. צריך לדייק בתעתיק.

  7. אנחנו לא שונאים אתכם, אנחנו לא רוצים מלחמה, שנה טובה! : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 20 במרץ, 2012 10:27

    […] המקרא בירושלים. עילם גינדין כתבה יחד עם רז צימט על תגובות אומת הרשת האיראנית לבחירות לפרלמנט בגליון מרץ 2012. 20 בMarch, 2012 | בנושאים מהנעשה […]

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 9 ביוני, 2013 00:14

    את עושה עבודת קדוש. הבלוג הזה יקר מפז כי זה הבלוג העברי היחידי שאפשר להשיג ממנו מידע מעמיק מאוד ואמין על מה שקורה באירן. תמשיכי ככה.

פרסום תגובה