👨🏾🎤 למה (והאם בכלל) חירבו יהודים (או אחרים) את הופעת הזמר מחסן יגאנה? 🇮🇷 מהנעשה באיראן
[לא שכחתי שאני חייבת לכם את הפוסט השני בסדרת הפוסטים המותחת על ההאקרים האיראנים שפרצו לי למחשב, אבל למערכת “מהנעשה באיראן” הגיע סיפור אקטואלי שדחק את הסדרה מסדר היום; הסדרה תשוב בהקדם]
לזמר האיראני מֹחְסֶן יֶגָאנֶה (محسن یگانه) היה כל מה שזמר יכול לקוות לו: מיליוני צפיות ביוטיוב, מאות אלפי תומכים בפייסבוק, מעריצים ומעריצות בכל העולם כולל בישראל, והוא היה אמור למלא את היכל מיקרוסופט בלוס אנג’לס בהופעת ענק במוצ”ש 16.12.2017.
אבל משהו השתבש בדרך. או שלא?
מר יגאנה הקליט פעם שיר בשם “להקת הנשרים”. השיר לא עוסק באיגלס אלא בנו, ישראל! איזה חמוד, אה? חבל שהשיר בעל גוון, איך לומר, א-ביסלע אנטישמי. הנה תרגום מאוד מאוד חאפערי ולא אמנותי של המילים:
להקת הנשרים הנשרים שוב הגיעו,
כאילו ראו גופות טריות
בשם הביטחון, במקום קרוב
הם קטעו את נשימתה של אומה שלמה [חנקו אותה; תע”ג].
השלום שלהם הוא מסוג אחד בלבד:
מיליון חי”רניקים.
בכל מקום שהם רואים שיש קצת מחלוקת
הם שולפים את נשק השחצנות שלהם
שמו שני משולשים אחד על השני [מגן דוד; תע”ג]
קראו לעיר בשם חדש [ירושלים במקום בית אלמקדס; תע”ג]
שני משולשים, כלומר פחד וכלא,
אויבי הילדים בשפתיים צוחקות
אומרים “טמנו מלכודת באזור הזה”
ועושים מבצע צבאי בכיף שלהם.הקימו מחנה אוהלים לילה אחד במטע זיתים
תלשו את הניצנים בטפריהם ובשיניהם
הו, אנשים, קומו, כבר מאוחר,
חוות הזיתים גוססת
תתפלל, בנאדם, שהשקיעה של יום שישי
תקבל בחזרה את אדמתכם.
לא זו אף זו: סרטון חדש יחסית של השיר, שהחל להסתובב לאחרונה, מראה תמונות זוועה ממלחמת האזרחים בסוריה, כאשר הצימוד למילים גורם לצופה לחשוב שאלו תמונות מפלסטין. הסרטון עורר דיון שלם בדעותיו ובנאמנותו של יגאנה למשטר, לח’אמנהא’י, לרפובליקה האסלאמית, להיסטוריה המשפחתית שלו בשירות המשטר – בקיצור, יש לנו פה לא רק אנטישמי מוצהר, אלא גם שותה טרופית – כינוי הגנאי שנתנו מתנגדי המשטר לתומכיו. יוטיוב הסירו את כל הגירסאות של הסרטון החדש, ובכל מקרה לא הייתי מפרסמת כאן תמונות קשות כאלו.
התגובות בקהילה האיראנית היהודית, בארץ ובחו”ל, היו של הלם. ליגאנה היו מעריצים (בעיקר מעריצות) יהודים רבים. תגובות ייצוגיות: “אני לא מאמינה, אני מקשיבה לו כל הזמן!” ו”אני לא מאמינה, קניתי לכל המשפחה כרטיסים להופעה הזאת כמתנת חנוכה, ועכשיו בהיכל מיקרוסופט לא מסכימים להחזיר לי את הכסף” וגם “איך בכלל נתנו לאדם כזה ויזה לארה”ב?!”
עצומה נגד הופעתו של מחסן יגאנה 📷 ipetitions.com
ימים ספורים לפני ההופעה הצפויה, העלה ה-HDC (Hebrew Discovery Center) עצומה נגד הופעתו של הזמר האנטישמי, ובין התגובות פורסם גם נוסח של בקשת החזר מההיכל.
למרבה הצער, העצומה לא הצליחה לגייס מספיק חתימות, ומה שעוד יותר מצער הוא שבגלל פרסומים של העצומה בארץ, כמה וכמה חותמים השאירו תגובות בעברית במקום באנגלית או בפרסית, מה שחושף את חוסר הרלוונטיות שלהם לעניין (אני השארתי תגובה בפרסית בלי שם; הייתי חכמה!).
תגובת הזמר: “הייתי בן 19, זה שיר ישן”, וכן “הסרטון הרשמי היחיד ְשפרסמתי הוא של השיר ‘אני מבטיח לך'”. בקיצור, התנער מהסרטון של הילדים הסורים, אבל לא ממש הכחיש את הטענות בדבר האנטישמיות ושתיית הטרופית.
הודעה למעריצים 📷 הפייסבוק של יגאנה
בינתיים נפוצו שמועות שלמרות המחאה – ואולי דווקא בגלל החשיפה שבאה בעקבותיה? – כל הכרטיסים למופע נמכרו. האם זה כולל את הכרטיסים של האנשים שביקשו החזר ולא קיבלו? לא ברור.
בתמונה שפרסמה המתגלצ’ת ויקטוריה אזאד נראה אולם ריק ברובו. היא כתבה שם: “בתמיכה נרחבת של הקהילה האיראנית בלוס אנג’לס, הופעתו של מחסן יגאנה נערכה בפני קהל מדולדל ובלתי נלהב. כפי שאתם רואים בתמונה, רוב הכסאות ריקים. בשירו האנטישמי והאנטי-ישראלי, ובכך שהוא מפרסם בסרטונים שלו את דגל הרפובליקה האסלאמית ואת התמונה של ח’אמנהא’י, הוא איבד את האהדה שהיתה לו בקרב הקהל. אני מצטערת בשביל האמן הצעיר, ומקווה שהוא ילמד לקח מהכישלון הזה. לא שווה למכור את עצמך בשביל כסף, והתחנפויות למנהיג העליון לא נותנות לך אמינות בגרוש. כדי להיות אמין בעיניהם אתה צריך להצטרף לארגון טרור”.
ההפגנה מול הכניסה להיכל מיקרוסופט, לפחות לפי התמונות משם שמתגלצ’ים פרסמו ברשת, היתה מלאה.
ואז הגיעו המספרים וסרטוני הווידאו. ברוב האתרים עדיין מדווחים שההופעה היתה סולד-אאוט, בהפגנה מחוץ להיכל היו כ-100-150 אנשים, שזה לא הרבה לעומת תפוסה של 7100 מושבים באולם. התמונה כנראה צולמה לפני שהאולם החל להתמלא – הנה אחד מסרטונים רבים שפורסמו מתוך ההופעה:
אז מה באמת קרה שם?
המקור הכי אמין שמצאתי היה ראיון עם אבראהים מקצוד באתר דניאי אקתצאד (מבוטא דֹנְיָאיֶ אֶחְתֶסָאד) – “עולם הכלכלה”. מקצוד הוא יו”ר ארגון הידידות איראן-צפון אמריקה והמפיק/ספונסר של יגאנה בארה”ב, והוא זה שהזמין את הזמר, אשתו וצאצאו (הוא השתמש במילה חסרת המין פַרְזַנְד) לארבע הופעות בארה”ב. שתיים מהן – בטקסס ובוושינגטון הבירה – התבטלו. ההופעות בסן חוזה ובלוס אנג’לס התקיימו. הוא מדגיש שהשיר ה”אנטי-ציוני” הוקלט לפני שנים, ומודה שהחלטה היתה קשה, כי היתה הרגשה שבקהילה רוצים שההופעה לא תתקיים.
בנוסף לקהילה היהודית שיצרה אווירה שלילית, מקצוד גם טוען שאמנים איראנים מקומיים (בארה”ב), שלא מצליחים למלא אולמות, ניסו להכשיל את יגאנה מתוך קנאה. מקצוד מתלונן על חוסר שיתוף פעולה מצד צוות ההפקה של מסע ההופעות בארה”ב, ואומר שהארגון שלו עצמו פעל בניגוד לחוקי ארה”ב כשלקח חסות ואחריות על הגעתו של יגאנה (לצורך קבלת ויזה), למרות שלאורך כל הדרך וגם עכשיו, הם לא יודעים איפה הוא שוהה ואיפה הוא עורך חזרות.
סבבה, תודה. אבל מה היה? הופעה מפוצצת או הופעה בפני אולם ריק?
לדברי מקצוד, הסיבה האמיתית שלא כל הכרטיסים נמכרו היא שגורמים לא מוסמכים פרסמו שהכרטיסים אזלו לפני שהם באמת אזלו. הוא אומד את הנזק במעל 1000 כרטיסים שלא נמכרו. לא ידוע כמה מתוך רוכשי הכרטיסים לא הגיעו בגלל החרם על הזמר האנטישמי. אה, ומכיוון שהאולם לא היה מלא – יגאנה לא זכה להיכנס ללוח התהילה של ההיכל לאמנים שמילאו את ההיכל עד תומו.
עדיין לא הגעתי לחקר האמת. כל צד רוצה להראות את כוחו ואת התמיכה שהוא מקבל מהקהילה. מה שבטוח, יגאנה קיבל חשיפה שבחיים לא היה מקבל, והנה גם אני תורמת את תרומתי הצנועה לחשיפה זו.
ד”ר תמר עילם גינדין היא חברת סגל ליבה בתוכנית ללימודי המזרח התיכון במרכז האקדמי שלם וחוקרת במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה
בתמונה: תמר עילם גינדין 📷 טום לנגפורד
🐡 האם נפלתי בסייברפח של דייגים איראניים? חלק א’ 🇮🇷 מהנעשה באיראן (ובמחשב שלי)
בדרך כלל אני מדווחת פה במדור על דברים שאחרים אומרים ועושים, אבל הפעם זה יותר בנימה אישית. ביום חמישי האחרון פרסמה חברת הסייבר הישראלית קלירסקיי סקיורטי דו”ח על לוחמת סייבר איראנית, שצוטט גם בתקשורת הישראלית וגם בזירה הבינלאומית. אז היום יש לכם הכבוד לשמוע את הסיפור מבעד לעיניה של המטרה/קרבן, שקיבלה מקלירסקיי את תואר הכבוד “אלון חסן של הפרשה” (כלומר בהתחלה זה היה וואו גדול, ואז התברר שהוואו הרבה יותר גדול, ואני רק קצה הקרחון שהוביל לגילוי עולם שלם).
סיפורנו מתחיל בעשרים במאי 2015. יומיים קודם סיפרתי ב”המדען העירום” בגלי צה”ל שאני משדכת לתלמידים שלי איראנים אמיתיים, כדי שידברו בסקייפ. אני לא באמת הייתי עירומה בראיון – למעשה חבשתי חג’אב רוב הזמן, ובסוף גם הזמנתי אנשים להצטלם עם מיני חג’אב ובגדים של איש דת, ייבוא אישי מהעיר קֹם. הנה גם תמונת הפרופיל שלי מפייסבוק, מתוך האירוע, ששיניתי יום אחרי הראיון ההוא.
ד”ר עילם גינדין ב”המדען העירום” בגלצ
אבל בואו נגיע לתכל’ס. באותו זמן היה לי שירות מענה אנושי לטלפונים, ובצהרי העשרים במאי קיבלתי את ההודעה הזאת:
לא חזרתי. אני גם שונאת טלפון וגם מה לונדון עכשיו. אבל בערב קיבלתי מייל כזה:
לאלה מכם שעדיין לא מבינים פרסית – תרגום. שם השולח: “שלום גברת דוקטור”, וכתובת המייל האמיתית של BBC בפרסית, שכבר הייתי איתם בקשר בעבר בכמה הזדמנויות. בגוף הטקסט כתוב שהם התקשרו בצהריים, רוצים לקיים איתי ראיון מחר בשידור חי, והשאלות לראיון נמצאות על הדרייב.
בנוסף היו עוד שלושה מיילים מאותו שולח עם REPLY TO של איזה סעיד ג’אן בג’ימייל. אחד לוודא שקיבלתי, אחד לבקש ממני לא להעביר לאף אחד, אחד אומר שרוצים להטיס אותי ללונדון על חשבונם כדי להשתתף בדיון בנושא באולפן. כולם בפרסית מדוברת. תודו שזאת ההצעה הכי מפתה מאז שהמיליונר מר גינדין מת בניגריה והוריש לי את כל רכושו.
האמת היא שזה היה כל כך מאוחר בלילה, שלא שמתי לב ש”שלום גברת דוקטור” זה שם השולח. אז רציתי לראות על מה רוצים לראיין אותי, וזה העמוד שנפתח כשהקלקתי על קובץ השאלות (בטאב שליד – גוגל דרייב אמיתי, להשוואה):
המייל שלי כבר היה בפנים, מה שאומר שזה דיוג צלצלים (spear phishing), כלומר לא דף גנרי שקראקרים מכינים כדי לצוד כל קורבן שיפול בפח, אלא כזה שהוכן מראש במיוחד כדי לדוג את הסיסמה שלי. הגרפיקה מאוד משכנעת, אבל הכתובת היא לא גוגל אלא שקר-כלשהו.קום.
כלל ידוע הוא שאם נפתח עמוד שצריך להכניס בו סיסמה של חשבון גוגל, מה שצריך לעשות זה לפתוח בעצמך את האתר האמור, ולא מתוך קישור מפוקפק, ולראות אם נזרקת החוצה בטעות והוא באמת מבקש סיסמה מחדש; ובכל מקרה, לחפש קבצים ששותפו איתי לאחרונה. למרבה הפלא, לא שותף כלום.
סעיד ג’אן לא ענה למיילים שבהם אמרתי שהקובץ לא נפתח.
כשבדקתי את מקור ההודעה, ראיתי שזה לא נשלח מהשרת של ה-BBC אלא משרת עלום בהונגריה. טוב שיש חברים טובים בפייסבוק, כששיתפתי את זה, אחד מהם חקר קצת על הדומיין וגילה שהוא נרשם על שם גוגל (!), אבל ה-IP הוא של חברת אינטרנט רוסית.
למחרת בבוקר קיבלתי הזמנה לפורום איראן של “אוניברסיטת ויצמן” בישראל. מוזר, גם המקור אומר שהמייל הזה באמת נשלח מהשרת של מכון ויצמן! אבל אפילו מחוץ למכון ויצמן אף אחד לא קורא לו “אוניברסיטה”! לא צריך אפילו להיות פרנואידית כדי לעלות על זה.
אבל אני, סקרנית שכמותי, רציתי לראות מה הם רוצים לעשות שם. הקישור הוביל אותי לדף שבאמת אוחסן על שרת של מכון ויצמן. אחר כך התברר שזה שרת חיצוני שניתן לחוקר וכנראה אליו הצליחו לפרוץ. בדף של פורום איראן המכובד צריך לבחור את שירות הדואר שלך, ומגיעים ישר לדף שבו צריך, כמובן, להכניס סיסמה.
אתר האינטרנט של “פורום איראן” המומצא
הפעם הסתקרנתי מה עושים עם הסיסמה. כתבתי בשדה הסיסמה את צמד המילים “שקר כלשהו”. מיד הועברתי לעמוד שבו התבקשתי להכניס את הקוד החד פעמי שנשלח למכשירי הנייד כדי לאמת החשבון. הקוד לא הגיע. מוזר.
כמו עם המייל הקודם, פרסמתי את הצילומסכים בפייסבוק, והעברתי את המייל גם לחברי אורי אורי! מגוגל, שאליו אני מעבירה כל ניסיון דיוג, גנרי או בצילצל. אורי אורי! חיפש ומצא על השרת של ויצמן דף עם כל הכניסות לדף ועם שורה שמכילה את המייל שלי, יחד עם “שקר כלשהו”=password. הוא גם גילה שאם מחליפים את רצף המספרים בשדה הכתובת, מקבלים עמודי פישינג של דמויות אחרות. הייתי לארג’ית ונתתי לדייגים גם את הסיסמה של יאיר נוה (“עפר על ראשכם” בפרסית, אם רציתם לדעת).
במקביל, התחילו לפנות אליי דמויות איראניות שונות, כולן נשים יפות (לא שמתי לב לזה עד שחייל שאל אותי באחת ההרצאות למה זה. נראה לי שזה מכיוון שהגדרת המין וההעדפות שלי בפייסבוק היא כמה שיותר עמומה: cis וזהו, אם תהיתם), כולן רוצות לדבר איתי בטלפון, כל אלה שכותבות בפנגליש משתמשות בתעתיק זהה לחלוטין ונדיר יחסית (פנגליש היא פרסית בתעתיק לטיני, שפה שעדיין אין בה הכרה רשמית ולכן אין בה קונבנציות אורתוגרפיות, כלומר מוסכמות כתיב מחייבות), לכל אלו שכותבות בפרסית בכתב ערבי יש בדיוק אותו סגנון.
אימיילים מה”איראניות”
חלק מהדמויות רוצות שאעזור להן בנושאים כמו כתיבת עבודה סמינריונית על אדריכלות (WTF?), וחלק רוצות לעזור לי להתקדם בחיים, למשל להזמין אותי להרצאות באוניברסיטה בטורקיה בלי לומר לי את שמה, או לכנס על ג’נוסייד במאה ה-20 בארמניה (אם אתם לא יודעים איפה ארמניה, הנה מפה).
ארמניה 📷 TUBS (cc-by-sa)
בשלב הזה אני מה זה מרוצה מעצמי שניסו לפרוץ לי והנה, עליתי עליהם ויכולתי להם. לא תאמינו מה קרה אחר כך.
(חלק ב’ בשבוע הבא. עד אז אתם מוזמנים לקרוא את מדריך הסייברהתגוננות למבקרת באיראן).
__________________________________
צילומי המסך כאן הם מתוך המצגת ב”האיראנים שפרצו אליי” (באנגלית זה נשמע יותר טוב), ההרצאה היחידה שלי שהיא גם פרקטית. אפשר להזמין אותה לחיילים דרך המרכז האקדמי שלם, ולמקומות אחרים שמשלמים היטב – דרכי.
ד”ר תמר עילם גינדין היא חברת סגל ליבה בתוכנית ללימודי המזרח התיכון במרכז האקדמי שלם וחוקרת במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה. היא כתבה על רעידות אדמה באיראן והתקיפה הישראלית בסוריה בגליון דצמבר 2017
📷 טום לנגפורד
(((🌍))) איראן משקשקת. האם זה מפחד מתקיפה ישראלית? (ספוילר: לא) 🇮🇷 מהנעשה באיראן
איראן רועדת. פיזית. ביום ראשון, בעשר השעות שקדמו לזמן כתיבת טור זה, נרשמו באיראן וסביבתה כ-45 רעידות אדמה, ו-22 מרעידות שלושת הימים שעד ראשון היו בעוצמה 4 ומעלה בסולם ריכטר (הנתונים של יום ראשון מופיעים בצילומסכים להלן. באתר הסייסמולוגי של איראן יש רק שלושה עמודים, והרעידות של לפני יותר מ-10 שעות כבר לא נכנסות לתיעוד).
רעידות אדמה באיראן וסביבתה, 1-3/12/2017 📷 אתר הסייסמולוגיה של אוניברסיטת טהראן
רעידות אדמה מעל 4 בסולם ריכטר באיראן וסביבתה, 1-3/12/2017 📷 אתר הסייסמולוגיה של אוניברסיטת טהראן
במפה כאן למטה, באדיבות מרכז הסייסמולוגיה של אוניברסיטת טהראן (לא באמת שאלנו, זה היה מסכן אותם), אתם יכולים לראות את רעידות האדמה נכון לרגע כתיבת שורות אלה. הן מפוזרות ממש בכל המדינה. וכאן נמצאת המפה המתעדכנת. מעניין אם הם ישימו לב שיש הרבה כניסות מישראל!
מיקום רעידות אדמה באיראן, 3/12/2017 📷 מרכז הסייסמולוגיה של אוניברסיטת טהראן
מכיוון שהיו אבדות ברכוש אבל לא בנפש, רוב התגובות ברשת מתייחסות למחדלי הטיפול ברעידת האדמה בעוצמה 7.3 ריכטר, שהרגה כ-1500 אנשים במערב המדינה לפני שלושה שבועות. ח’אמנהא’י מתח ביקורת על הטיפול ברעידה עוד לפני סוף השבוע האחרון, ועכשיו צצות שוב תמונות של האוהלים בסרפ’ל-ד’האב אשר במחוז כרמאנשאה – אוהלים שבהם שוכנו בחורף המקפיא אלה שאיבדו את בתיהם לפני שלושה שבועות. במבט לאחור, יכול להיות שהעיכובים בשיקום המבנים דווקא הצילו את חייהם, לאור הרעידות הנוספות שפקדו את המקום בימים האחרונים.
והנה גם סרטון שמראה את הרוחות העזות. הטמפרטורה היא מתחת לאפס.
اینجا در زلان از توابع #جوانرود دمای هوا زیر صفر است و سرعت باد را هم خودتان میبینید. به هیچ عنوان نمیشود در چادر در این سرما زندگی کرد.#زلزله_غرب #زلزله_کرمانشاه #زلزله
پشت صحنهی زلزله!https://t.co/JyL6eBONA7
کرمانشاه فردای آوارhttps://t.co/IC7Efed2bD pic.twitter.com/080uaA2msU— Tavaana توانا (@Tavaana) December 3, 2017
#زلزله
بعد از 21 روز. این وضعیت زلزله زدگان است. الله اکبر pic.twitter.com/Mi5HG0XvM1— moshar (@mosharzadeh) December 3, 2017
וחזר להסתובב גם הסרטון הזה מאתר תואנא, מלפני שלושה שבועות. תרגמתי לכם במיוחד, אני מקווה שאתם מעריכים את זה. האמת היא ששמתי אותו כי מופיע בו סיד אחמד ח’מיני, הנין של ח’מיני, והוא לוהט. אם אתם לא רואים את התרגום לעברית, הקליקו על כפתור הכתוביות:
נראה לי שזאת הסיבה לכך שאין המון תגובות על התקיפה הישראלית בסוריה בסוף השבוע, שבה נהרגו, לפי הדיווחים, שנים עשר חיילים של משמרות המהפכה. אבל בכל זאת, יש כמה תגובות.
קודם כל, מעניין שכלי התקשורת באיראן לא דיווחו ישירות אלא רק מסוכנויות זרות. הדיווחים הראשונים בכלל לא קישרו את איראן לבסיס שהותקף, והרבה מהדיווחים הסתמכו על i24News ועל אתר “הארץ”! תגובה רשמית עדיין אין, והתגובות הפעם מגוונות למדי.
התגובות כלפי ישראל נעות מהאשמות (“ישראל וסעודיה מפרות השלווה במזרח התיכון, מחרחרות מלחמה ואינן מאפשרות לשלום לשרור באזור”) ועד הבנה (“איראן יושבת להם [לישראל – תע”ג] על הגבול, אתם לא יכולים לצפות שהם לא יגיבו”). ויש גם המאשימים את שני הצדדים, וגם את הדת. באמצע יש גם לגלוג על ישראל שחזקה על חלשים – סוריה חלשה עכשיו, נראה אתכם עושים אותו דבר לחזבאללה לבנון.
אבל המשותף כמעט לכל התגובות – אלה שעוסקות בישראל ואלה שלא – הוא ביקורת על הממשלה האיראנית. חלק מבקרים את הממשלה על כך שאינה מגיבה: גם כאלה שלא רוצים שהיא תגיב, בין השאר כדי לא לגרור את כל האזור למלחמה, אומרים שראשי המשטר פחדנים ויותר טובים במילים מאשר במעשים.
אפילו בתגובות המזכירות את שניים עשר ההרוגים, רוב הביקורת היא על המשטר וגופיו, ולא על ישראל שהורגת איראנים בשטח סוריה. ראשית כל, מכיוון שחיילי משמרות המהפכה בסוריה הם ברובם שכירי חרב שאינם איראנים – בעיקר אפגאנים. כשפורסמו שמות ההרוגים התברר שיש גם כמה איראנים (לא לפי השמות, לפי זה שצויין מאיזה מחוז הם), אבל גם בלי קשר למוצאם – זהו בזבוז כספי מסים. רוב המגיבים מנצלים את האירועים בסוריה כדי להזכיר שוב שממשלת איראן מבזבזת כספים ומשאבים על “מלחמה לא-לנו”. נכון שצריך להילחם בדאעש כחלק מהצורך בהגנה על ביטחון המדינה – זה לגיטימי. אבל הגולן אינו קרוב בכלל לאיראן, והשקעה בבסיסי אסד שם היא לא מדיניות ביטחון אלא מדיניות חוץ. ועל כך מְצֵרים האיראנים, במיוחד לאור העובדה שנפגעי רעידת האדמה בסרפ’ל ד’האב, והנה נסגר המעגל, עדיין יושבים באוהלים.
ד”ר תמר עילם גינדין היא חברת סגל ליבה בתוכנית ללימודי המזרח התיכון במרכז האקדמי שלם וחוקרת במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה
היא כתבה על הוראות בטיחות לנוסעים לאיראן בגליון נובמבר 2017
📷 טום לנגפורד
🗝️ נוסעים לאיראן? כך תתגוננו ממעקב וגניבת מידע 🇮🇷 מהנעשה באיראן
מאז חתימת הסכמי הגרעין הוכפל קצב המעצרים של אזרחי מדינות זרות באיראן. רוב המעצרים הם של אזרחים איראניים בעלי אזרחות כפולה, שהגיעו לחופשת מולדת, מסיבות משפחתיות, לכנסים ולרגל עסקים ועבודה. ההאשמה היא כמובן ריגול, כאשר ריגול הוא מונח רחב מאוד.
אזרחים זרים ללא אזרחות איראנית נמצאים בסיכון נמוך יותר, אבל גם הם על הכוונת המודיעינית. חוקרי איראן בישראל, ואני ביניהם, מקבלים מעת לעת ד”ש בדמות מייל דיוג ממוקד (spear phishing) מהחבר’ה האיראנים (באמת! הנה דו”ח של Clearsky Security מ-2015 שאפילו נקרא על שמי!). אבל מתברר שיש לנו מזל שאנחנו לא יכולים להיכנס לאיראן.
בתחילת השבוע התפרסם בבלוג “סייבר פוניקס רד טים” מאמר (שכותבו אינו דובר אנגלית ילידי) על החדירה של גופי מודיעין איראני לציוד אלקטרוני של מבקרים זרים. לפי ההודעה, משרד המודיעין (VAJA – תעתיק של ר”ת בפרסית של משרד המודיעין של הרפובליקה האסלאמית – واجا – وزارت اطلاعات جمهوری اسلامی) וזרוע הסייבר של משמרות המהפכה מנצלים ביקורים של זרים, בעיקר בכנסים ובתערוכות, כדי להחדיר רוגלות למחשבים שלהם – פיזית, דרך המחשב, ולא דרך הרשת. המאמר כלל גם סדרת אמצעי סייברבטיחות המומלצת לזרים בטרם נסיעתם לאיראן, כדי להתגונן בפני החדרת הרוגלות הפיזית הזאת. חלק מהאמצעים מומלצים באופן כללי לשמירת סייבראבטחה, אבל באיראן הם ממש הכרחיים.
בין ההמלצות: אל תיסעו עם הלפטופ הרגיל שלכם אלא עם מחשב שאין לכם עליו שום מידע חשוב, ואל תשתמשו בו בשובכם. ושהוא יהיה צמוד אליכם כל זמן הביקור. לשמירה על קשר עם הבית, קחו כסילופון ולא שחנבון, ואל תשמרו בו אנשי קשר. אל תתחברו למייל דרך רשתות ציבוריות או דרך רשתות של מלונות, כמובן לא דרך מחשבים של אינטרנט קפה ומקומות ציבוריים אחרים, ומן הסתם גם לא דרך ראוטר פרטי שנקנה באיראן, כי לכו תדעו מי מוכר אותו ואיפה הוא היה קודם ומה התקינו עליו. לא לחבר שוכנסים, גם אם חברים נתנו לכם (כשחברים איראנים ביקשו לחבר שוכנסים למחשב שלי בכנס בחו”ל כדי להעביר אליי קבצים, אמרתי להם שלא כדאי להם כי כנראה יש לי רוגלות במחשב ואני לא רוצה להדביק אותם. מה שנכון). השתמשו ב-VPN (פרוקסי) כדי להתחבר לאינטרנט. זה לא חוקי באיראן, אבל כולם עושים את זה, כולל המנהיגים – אחרת הם לא היו יכולים להיכנס לאתרים שרשמית חסומים באיראן, כמו פייסבוק ואינסטגרם.
המלצות סייבראבטחה למבקרים באיראן 📷 cyberphonix.wordpress.com
(כשהתיישבתי שלשום לכתוב את “מהנעשה באיראן” של השבוע, פתחתי את הלינק, שקיבלתי מחבר איראני הממוקם באירופה ועוסק בלוחמת סייבר נגד הרפובליקה האסלאמית, והנה שוד ושבר, מכל האתר נשארה רק הכותרת העליונה, ותוכנו רוקן! בזיכרון השמור של גוגל מצאתי פוסט מהאתר מ-23.11 באותו נושא אך ללא התמונה המפורטת.
הודעת שגיאה 404 📷 cyberphonix.wordpress.com
את ה”מהנעשה באיראן” של היום כתבתי מתוך הפוסט השמור. ניסיתי להשלים מאתרים בפרסית, אבל מילות החיפוש “משרד המודיעין”, “משמרות המהפכה” ו”חדירה למכשירים” הביאה לי רק תוצאה של ניסיונות חדירה *אל* הגופים האלה. את התמונה מהפוסט של סייבר פוניקס קיבלתי מאותו חבר איראני ששלח לי את הלינק הראשוני. היום גיליתי שהאתר חזר. אם אמצא פרטים נוספים על ההסרה וההחזרה, אעדכן).
🚧 הכבישים לקברו של אבי האומה האיראנית חסומים, הנהגים מתבקשים לנסוע לקבר אבי המהפכה האסלאמית 🇮🇷 מהנעשה באיראן
ב-ג’ במרחשוון שנת ג’רכ”ב (539 לפנה”ס) כבש כורש הגדול את בבל והקים את האימפריה הפרסית המפוארת שאנחנו מכירים מהתנ”ך. כורש היה מלך אהוב על כל העמים הנכבשים (בבבל כינו אותו “המושיע”); הצהרת כורש נחשבת להצהרת זכויות האדם הראשונה בהיסטוריה, וגם ביהדות הוא נחשב סוג של משיח. ולזכר אותו כיבוש/שחרור, ה-7 בחודש אבאן (28 או 29 באוקטובר, תלוי בשנה), יום חג הוא ללאומיות האיראנית – “יום כורש הגדול”.
זהו יום בלתי רשמי, למרות שכל שנה מבקשים מהנשיא להפוך אותו לרשמי, ובתקופת הנשיא מחמוד אחמדי-נז’אד גם נעשו כמה ניסיונות כאלה מצד הנשיא ועושי דברו, אך הם לא צלחו. למעשה, אחת הסיבות למתיחות בין אחמדי-נז’אד לבין המנהיג העליון עלי ח’אמנהא’י היתה הדגש המיותר, שלא לומר המסוכן, שהנשיא שם על הזהות האיראנית. המרכיב האיראני והמרכיב האסלאמי בזהות העם נמצאים בהתנגשות תמידית: אנשי הדת וצמרת השלטון שואפים להצניע או להעלים את הזהות האיראנית, וככל שהם מנסים יותר – כך שואף העם להדגיש ולהבליט אותו יותר. ובעוד אנשי הדת הבכירים מותחים ביקורת על ההתכנסויות האלה, הנשיא הנוכחי, חסן רוחאני, העלה ביום כורש בשנה שעברה תמונה שלו בפרספוליס, סמל הזהות האיראנית הקדומה, עם כיתוב המשבח את התרבות ההיא ואת חוכמת שליטיה. השנה הוא לא עשה זאת.
תמונה שנשיא איראן חסן רוחאני העלה לאינסטגרם ביום כורש 2016, שבה הוא מצולם בפרספוליס עם כיתוב המשבח את תרבות איראן הקדומה ואת חוכמת שליטיה
בקורס איראן שאני מעבירה במרכז האקדמי שלם, שואלים אותי לא פעם – במדינה טוטליטרית, שרוב הידע שלנו עליה הוא מהמרחב הווירטואלי, שיש בו כל כך הרבה חסימות, שבו לך תדע מי פייק ומי אמיתי, מי מגיב מהלב ומי מגיב בשכר – איך אפשר לדעת מה באמת חושב העם?
ובכן, התשובה טמונה בכבישים.
ביום השנה להסתלקותו של אמאם ח’מיני, כאשר מקומות עבודה ממשלתיים מארגנים אוטובוסים ומחייבים עובדים לעלות לקברו המפואר של אבי המהפכה ומייסד הרפובליקה האסלאמית, רוב האנשים לוקחים יום חופש, והפקקים הם יותר בדרך לצפון המדינה (גם אצלם הצפון זה המקום שנוסעים אליו לחופשה). לעומת זאת, ביום כורש, שאינו יום חג רשמי, עולים אלפים רבים לקברו המוזנח של אבי האומה האיראנית. ואנחנו מדברים על קבר שנמצא במרחק עשרות קילומטרים מהעיר הקרובה ושלושה ק”מ מדרך האספלט הקרובה ביותר.
בשנה שעברה, למשל, כאשר 7 באבאן היה יום שישי – יום החופש השבועי – הגיעו אירועי יום כורש לשיא, עם פקקים של 30 ק”מ ויותר בדרך לקבר כורש בפאסרגאד אשר במחוז פארס, כ-157 ק”מ מבירת המחוז, שיראז. בקבר התקיימה התאספות המונית מאולתרת (לכאורה) עם מאפיינים דתיים וסיסמאות בעד כורש ונגד השלטון הנוכחי (“כורש אבינו, איראן מולדתנו”, “כורש אנחנו אוהבים אותך”, ברכות יום הולדת ליורש העצר רצ’א פהלוי, יליד 9 באבאן, ועוד, כולל הקלאסיקה “לא עזה, לא לבנון, נשמתי קודש לאיראן”). מספר ימים לאחר מכן נעצרו חלק מהמארגנים (והנה תמונה מיום כורש בשנה שעברה).
הכרזת כורש על הגליל של כורש. תמונה: Mike Peel (cc-by-sa)
השנה נערכו השלטונות מבעוד מועד כדי למנוע את “טקסי יום כורש”, כלומר ההפגנה נגד המשטר, הגדלה והולכת מדי שנה: אנשי דת פרסמו מאמרים בתקשורת ונשאו נאומים במסגדים נגד יום כורש, שהוא בכלל לא יום היסטורי אמיתי אלא מזימה של ההתנשאות העולמית (ארה”ב והמערב), שמנצלת את רגש הלאומיות האיראני.
כבר מתחילת אבאן נחסמו הדרכים לפאסרגאד, או נחסמו חלקית, ותושבי האזור קיבלו תעודות מיוחדות המאפשרות להם לנוע באזור עם מכוניותיהם. על נהגים שאינם מקומיים נאסרה הכניסה. לפי הודעת משרד התחבורה, זה משום שיש במקרה עבודות בכביש בדיוק ב-6 וב-7 באבאן, והבסיג’ ערך תרגיל צבאי באזור. עולי רגל דיווחו על נוכחות מסיבית של כוחות ביטחון לאורך הכבישים המובילים לקבר כורש, וברשתות החברתיות עלו סרטוני וידאו של ניידות דיכוי-הפגנות של המשטרה, שנשלחו לאזור. דיווחים נוספים הצביעו על הקמת גדרות סביב הקבר כדי למנוע גישה אליו והתכנסות סביבו.
#Iran mullahs regime has sent voice messages threat ppl & beg not attending the protest in #CyrusDay. #Cyrus #CyrusTheGreat #پاسارگاد pic.twitter.com/paWkJtK7V4
— mostafa.mohamadi (@MostafaMe4) October 29, 2017
many motorcyclists have come to #Pasargadae to suppress ppl's demonstrations. regime is so scared.#Cyrus #CyrusTheGreat #CyrusDay #پاسارگاد pic.twitter.com/Hiv0gUtpKL
— mostafa.mohamadi (@MostafaMe4) October 29, 2017
בימים האחרונים נשלחו גם מסרונים אנונימיים לאנשים, ובהם נאמר שהתכנסות בפאסרגאד אינה חוקית, ומפרי החוק יטופלו משפטית. הודעות סותרות התפרסמו מטעם מחלקת המורשת התרבותית של מחוז פארס – לפי חלקן קבר כורש יהיה סגור למבקרים, ולפי חלק אחר הביקור בו יוּתַר.
סמס אזהרה מהשלטונות האיראניים מפני התכנסות בקבר כורש ביום כורש. תמונה: TaheriKaveh
לפי דיווחים של חלק מאתרי החדשות, אתמול, יום כורש, עצר משרד המודיעין האיראני קבוצה אנטי מהפכנית שפעלה במרחב הווירטואלי, ויצרה קמפיין לטקסי יום כורש, וקמפיין להחזרת יורש העצר, הנסיך רצ’א פהלוי. לפי אותם דיווחים, המארגנים זממו להסב נזקים לרכוש ציבורי, והונחו על ידי גורמים זרים. לפי סוכנויות אחרות, מדובר בחדשות ממוחזרות מהשנה שעברה.
אז מה קרה שם בסוף? הצליחו לחגוג? הדרכים לקבר היו סגורות, תרגיל צבאי התקיים באזור, ועולי רגל שניסו להגיע בכל זאת – נעצרו. עם זאת, את העם האיראני לא עוצרים כל כך בקלות: עצרות מאולתרות התקיימו לצד מחסומי הדרכים, הרגש הלאומי, בתגובה האיראנית האופיינית לכל סוג של דיכוי – בוער ביתר שאת, והשלטונות הוכיחו שהם מ-פ-ח-דים
Today 29th of Oct. 2017, People still try to reach the #Pasargad from all possible paths. #پاسارگاد #CyrusDAY #FreeIran #Iran #RegimeChange pic.twitter.com/3uoku65mrV
— Iran Freedom (@4FreedominIran) October 29, 2017
📵 שר התקשורת האיראני נגד מנכ”ל אפל, ואומת הרשת נגד שניהם 🇮🇷 מהנעשה באיראן
ב-20 באוגוסט הושבע מֹחַמַּד-גַ’וָאד אָדַ’רִי [אזרי] גַ’הְרֹמִי כשר התקשורת בממשלתו החדשה של חסן רוחאני. אזרי ג’הרמי הוא השר הצעיר ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית, והשר הראשון שנולד אחרי המהפכה האסלאמית. טרם יבשה הדיו על כתב המינוי שלו, וכבר פרץ הסקנדל הראשון בתחום אחריותו: אפל הסירה מהאפסטור שלה אפליקציות של מפתחים איראנים, שנועדו לשימוש בתוך איראן.
הטוויטרים של מנכ”ל אפל קוק ושר התקשורת האיראני ג’הרמי
איראן היתה ועודנה שרויה בחרם בינלאומי. הסכמי הגרעין אמנם התניעו תהליך של הסרת החרם, אבל ההסרה היא הדרגתית וחברות בינלאומיות עדיין אינן קופצות על השוק האיראני הבלתי יציב. קולין אנדרסון, מומחה למדיניות-אינטרנט ויחסי חוץ מאוניברסיטת פנסילבניה, מדגיש שמאז חתימת הסכמי הגרעין לא השתנה הרבה מצד ארה”ב, ורוב הסחר עם איראן עדיין אסור. רוב השיפור במצבה של איראן חל ועתיד לחול בשל הסחר עם מדינות אירופה ומדינות אחרות בעולם, שחרב החרם האמריקאי הוסרה מעליהן. העם האיראני כמובן מאוכזב מתוצאות החרם.
אחת ממשמעויות החרם היא שהזרמת כסף לתוך איראן וממנה החוצה עדיין בעייתית, גם מבחינה משפטית וגם מבחינה טכנית. חברות האשראי הבינלאומיות המובילות, כמו ויזה ומסטרקארד, עדיין אינן מנפיקות כרטיסי אשראי בינלאומיים לאיראנים. כרטיסי האשראי הבינלאומיים שאפשר כעת להשיג באיראן הם של חברות סיניות וקוריאניות, ואינם מכובדים ברוב אתרי הסחר הבינלאומיים ובתי העסק במדינות אחרות.
Well, the million-dollar ride-hauling company, Snapp, lost its iOS app on the @AppStore as well. Time to take action or still conservative? pic.twitter.com/XP4Ck83vim
— MAHDI TAGHIZADEH (@mahdi) August 24, 2017
האיסור החשוב ביותר בחרם הוא שאסור לכסף לעבור לתוך איראן והחוצה מאיראן – בפברואר הורתה אפל למפתחים האיראנים להסיר מאפליקציותיהם כל אפשרות תשלום כדי למנוע כניסת כסף איראני לארה”ב. לפיכך, האפליקציות התוך-איראניות של המפתחים האיראניים – ביניהן אלו המקבילות לגטטקסי, אמזון וגרופון – משתמשות בשירות העברות בנקאיות בין חשבונות איראנים, שאפרכּ, שנפתח באיראן בעקבות הסנקציות, וכן במזומן ובדרכים אחרות, כך לפי הניו יורק טיימס. לכאורה אין הפרה של החרם, כי הכסף נשאר בתוך המדינה, בין אזרחים ובעלי עסקים, משפר את חיי הפרט ואת העסקים ואינו קשור לממשלה.
הודעה של אפל למפתח אפליקציות איראני על חסימת תשלומים אליו בגלל החרם האמריקאי על איראן
אז למה בכל זאת הן הוסרו? כי חרם. בהודעה שאפל שלחה למפתחים האיראנים, שאת אפליקציותיהם הסירה, כתבה החברה: “בהתאם לכללי הסנקציות האמריקאיות, האפסטור לא יכולה לאחסן, להפיץ או לעשות עסקים עם אפליקציות או מפתחים שמקושרים לארצות מסויימות שנמצאות תחת חרם אמריקאי”.
הדבר עורר את זעמם של המפתחים בפרט ושל העם האיראני בכלל: האפליקציות שירתו את העם, לא את הממשלה. לא עבר כסף בין איראן לבין העולם שבחוץ. רוב הציוצים בסולמיתג #StopRemovingIranianApps זועמים, ובצדק, על הפרת זכויות הלקוח, על כך שיישום זה של החרם מתמקד בעם, המדוכא גם כך, ולא בממשלה. נכון שאפל אינה סוחרת עם איראן, אבל אייפונים מוברחים מהווים כ-11% משוק התקשורת של איראן, לפי ציוץ של שר התקשורת החדש מוחמד-ג’וואד אזרי ג’הרמי.
If the U.S. sanctions are meant to target anyone to put a political pressure, we, startups and end-users, are not the players of this game!
— MAHDI TAGHIZADEH (@mahdi) August 30, 2017
גם כאשר מנכ”ל אפל טים קוק צייץ ב-26.8 ש”לכולם מגיעה גישה שווה לחינוך מצוין”, רוב התגובות כללו את הסולמיתג הנ”ל, ומשפטים כגון “לכולם – חוץ מאשר לאיראנים” או “אבל לאיראנים לא מגיע אפילו לתפוס מונית”.
הדבר המעניין יותר מבחינתי היה הציוצים בפרסית, ובפרט התגובות לתגובתו של שר התקשורת, שאמר שיטפל בהסרת האפליקציות בדרכים משפטיות. רבות מהתגובות הזכירו לו שאל לו לדבר על זכויות אזרח וזכויות לקוח, כשהוא היה מעורב בציתותים לשיחות של אזרחים במהלך המהפכה הירוקה ב-2009, שלא צלחה. תגובות אחרות תקפו את גילו הצעיר ואת חוסר הניסיון וחוסר ההשכלה שלו, ובאופן כללי את המשטר שפוגע בזכויות אדם הרבה מעבר לזכות להזמנת מונית או לקניות בקליק.
IT should be used for making human life better and comfortable not a tool for discrimination between countries.#StopRemovingIranianApps
— MJ Azari Jahromi (@azarijahromi) August 25, 2017
אגב, טוויטר, כמו פייסבוק ויוטיוב, חסום באיראן מאז 2009, אבל רוב בכירי המשטר, כולל שר החוץ מחמד-ג’ואד ט’ריף [זריף], הנשיא חסן רוחאני והמנהיג הדתי עלי ח’אמנהא’י, מתחזקים חשבונות טוויטר פעילים. גם הם, כנראה, כמו רוב האיראנים, גולשים דרך VPN (פרוקסי) באירופה או בארה”ב. לכן מוזר היה לראות בעיתונות את הודעתו של שר התקשורת יום לאחר השבעתו, שהוא פצח במגעים עם טוויטר להסרת החסימה, ואולי גם יוטיוב, אם אלו יסכימו לסינון תכנים “בלתי מוסריים”.
ב-27 באוגוסט צייץ השר: “אף אחד אינו מסכים עם סגירת המרחב הווירטואלי, כי זה לא יהיה חכם. הממשלה מעוניינת להרחיב את הגישה של העם למרחב הווירטואלי, תוך שמירה רצינית על התרבות”, והסולמיתג “חירות אחראית” (#آزادی_مسولانه), שגררה מבחר תגובות מגחיכות ומאשימות, ובהן “לא ברור איזה חלום הם חלמו בשבילנו עם המושג החדש הזה “חירות אחראית””, ו”חירות אחראית: אתם חופשיים לגשת למרחב הווירטואלי, אנחנו נפרק לכם את הצורה באחריות”, וגם: “חירות אחראית או חירות הבכירים? [مسولانه נגזר מהמילה ל- “אחראי”, המשמשת גם לציון אנשים בעמדת סמכות, תע”ג] כולם יודעים שלבכירים אין צורך ב-VPN והם חופשיים לחלוטין” ו”חירות אחראית זה לדעתכם שיתוף פעולה עם רצונות הממשלה?”
בינתיים האפליקציות של אפל לא חזרו, חלק מהאיראנים עברו מאייפונים מוברחים לאנדרואידים מוברחים או תוצרת מדינות שלא מחרימות אותם, וכולם מצפים לשערורייה הבאה. בהצלחה לשר התקשורת הצעיר!
אני לא מצביע! || לקראת הבחירות באיראן // תמר עילם גינדין
ב-24 בח’ורדאד, ובתרגום חופשי – ב-14 ביוני, ילך העם האיראני לקלפיות לבחור את הנשיא הבא שלו.
אהמממ… קבלו תיקון:
ב-24 בח’ורדאד, ובתרגום חופשי – ב-14 ביוני, יתקיימו הבחירות לנשיאות הרפובליקה האסלאמית.
למה הניסוח הראשון לא מדויק?
מכמה סיבות, אבל הסיבה שלשמה התכנסנו היום היא – אחוזי ההצבעה נמוכים מאוד. כלומר, כן, אנחנו רואים תמונות של אנשים בקלפיות (אין לי מושג מי הם וממתי התמונות), אבל רוב הצעירים לא מצביעים.
גם לזה יש לזה כמה סיבות. אבל למה שאסביר במילים אם אפשר בתמונה הזאת, שמסתובבת במספר עמודים של מתנגדי שלטון בפייסבוק:
במה אתם הייתם בוחרים?
הכיתוב אומר: בחירה בין רע ורע יותר.
מה הנטייה שלך, ידידי?
1 – רע
2 – רע יותר
3 – אף אחד! אין בחירה בין “רע” ו”רע יותר”
זה מה שקורה כשיש מועצת שומרי החוקה, ששומרת על טוהר הבחירות – כלומר על רשימת מועמדים טהורה ונקייה מאנשים שעלולים לערער את שלטונו של המנהיג העליון – ח’אמנהא’י.
אבל אפילו לו הייתה בחירה אמיתית – גם בעבר זה היה ברור, אבל ב-2009, אם לנקוט לשון ציורית, חא’מנהא’י כבר השתין מהמקפצה. אז אף אחד לא חושב שפתק הבחירות שלו משפיע על משהו. זה מה שחושבים על הקול שלך:
where’s my vote?
הכיתוב אומר: “אנחנו לא משתתפים במינויי הרפובליקה האסלאמית”. יש כאן משחק מילים בין אנתח’אבאת – “בחירות” לבין אנתצאבאת – “מינויים”.
וכן בתמונה הזאת – בחלק מהעמודים כתוב שעיריית קום קישטה פח זבל כקלפי כדי לעודד אנשים להצביע, וחברים אומרים שזאת תמונה של קלפי מוגדלת, ופשוט יש לה צורה של פח זבל. בכל מקרה, זה מה שקורה עם פתקי ההצבעה.
באדיבות עיריית קום
אבל הסיבה העיקרית לכך שלא משתתפים בבחירות, היא זו:
cover photo עמוד ילידי שנות החמישים (כלומר 1971-1981)
כיתוב: הקול שלי בבחירות הוא הדרך שלהם (שוב משחק מילים בין ראי – דעה, הצבעה, קול בבחירות – לבין ראה – דרך. כשמדברים על חללים שמתו למען המדינה משתמשים במילה הזאת: הרוגי דרך המולדת).
אני לא מצביע לתלייניהם ולרוצחיהם של בני עמי.
האנשים בתמונה, חלקם חיים אבל רובם כבר לא – כולם מסיבות פוליטיות. נסרין סתודה, שתמונתה מופיעה למטה במרכז, היא עו”ד מומחית בזכויות אדם, ויושבת בכלא על ייצוג מתנגדי משטר. הבחור מימין למטה הוא סתאר בהשתי, בלוגר שכתב נגד המשטר. לפני מספר חודשים באו לעצור אותו ביום שני, וביום רביעי קראו למשפחה שיבואו לקחת את הגופה. ותוכלו למצוא כאן גם את צאנע ז’אלה, שכבר כיכב ב”מהנעשה באיראן” בעבר, שלא בטובתו.
אתמול, בעקבות שאלה שעלתה בהרצאה, שאלתי חבר איך נראות הבחירות: האם יש פתק עם כל השמות ומסמנים אחד, האם יש פתקים נפרדים עם השמות, האם שמים את הפתקים במעטפה או זורקים ככה לקלפי. תשובתו הייתה שהוא הצביע רק פעם אחת, בגיל 16, שזה הגיל המינימלי להצבעה, ומאז לא. לא, לא עושים עם זה בעיות בקבלה למקומות עבודה, זה מיתוס. שאלתי אותו אם הוא יכול לשאול את אחיו או את הוריו, והוא אמר שגם הם לא מצביעים. בני דודים? חברים ללימודים?
אני תמיד חשבתי שרק אנשים שאני מכירה אישית לא מצביעים, מהסיבה האחרונה: הצבעה בבחירות היא מתן לגיטימציה למשטר הרפובליקה האסלאמית. מסתבר שלא. באמת רוב האנשים לא מצביעים, ודווקא מהסיבה השנייה: יש דברים רכים יותר לנגב איתם מאשר פתק ההצבעה שלהם. לדברי אותו חבר, גם אם מישהו מצביע – זאת פדיחה, וכן הוא לא יגלה.
רוצים לשמוע עוד? אני ארחיב על הנושא מחר, 11.6.2013, ביום עיון שיתקיים במרכז מאיר עזרי באוניברסיטת חיפה
ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, חוקרת במכון עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה ומרצה הרצאות העשרה בנושאים כגון מגילת אסתר, מהנעשה באיראן, השפעות איראניות על לשוננו ועל תרבותנו, נשים באיראן ועוד
מדוע עוררה ברכת הנורוז של הנשיא אובאמה כעס באיראן? // מהנעשה באיראן
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ibLrgyY-qXg[/youtube]
כמדי שנה בירך נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, את העם האיראני לרגל נורוז, ראש השנה הפרסי, שצוין ב-20 במרץ. בסרטון וידאו בן 4 דקות אמר אובמה כי ארצות-הברית מעדיפה לפתור את משבר הגרעין בדרכי שלום ודיפלומטיה אם טהראן תפגין מחויבות לכך. הוא קרא לממשלת איראן לנקוט צעדים מיידיים ומשמעותיים להפחתת המתיחות ולפעול להסדרה ארוכת טווח של הסוגיה הגרעינית. בסיום דבריו ציטט הנשיא את המשורר הפרסי חאפט’: “שתול את עץ החברות שמצמיח פירות של הגשמה, עקור את נטע הטינה שמביא לסבל אינסופי”.
ברכת הנשיא אובמה עוררה, כצפוי, ביקורת מצד חוגים המזוהים עם המחנה השמרני באיראן. אלה טענו כי בשעה שהנשיא האמריקאי מברך את העם האיראני לרגל נורוז, פועלת וושינגטון להחרפה נוספת בסנקציות המוטלות על איראן ופוגעות באזרחיה. האתר “רג’א ניוז”, המזוהה עם האגף הימני-רדיקלי במחנה השמרני, טען כי אף על-פי שבראשית דבריו הדגיש אובמה את הצורך לפתור את משבר הגרעין בדרכי שלום, הרי שבהמשך דבריו הוא סתר את עצמו בהשמעת איומים בנוגע להמשך מדיניות הלחצים כנגד איראן. גם האתר “עצר-י איראן” מתח ביקורת על דברי הנשיא, וטען כי אובמה ניצל את ברכת החג כדי לשוב על טענות השווא מצד המערב ביחס לסוגיית הגרעין ולאיים על איראן כי המשך מדיניותה תוביל לבידודה ולהחרפת הלחצים כנגדה. אתר האינטרנט של שירות ה-BBC בפרסית, שדיווח על תגובות גולשים לברכת הנורוז של אובמה, ציין כי מספר גולשים הביעו את מורת רוחם מהמשך מדיניות הסנקציות ואת הסתייגות מהתייחסות הנשיא לכוונת ארצו להמשיך ולהפעיל לחץ כלכלי על ארצם.
תפנית בעלילה
במקביל לתגובות אלה מצא אחד הגולשים האיראנים לנכון להתמקד בשימוש שעשה אובמה בפנייתו לעם האיראני במונח “דרוד” (doroud), שמשמעותה “ברכה”, והיא משמשת כברכת שלום – במקום “סלאם” הערבית. העדפת השימוש במונח הפרסי על פני המונח הערבי לא נסתרה גם מעיניהם של אתרי החדשות האיראנים. “עצר-י איראן” ו”ח’בר אונליין” הסבו את תשומת לב הגולשים לכך. גם טוויטר ופייסבוק מלאו תגובות, רובן דווקא נלהבות, מהשימוש במילה זו.
המילה “דרוד” מוכרת אמנם גם באיראן, אך היא אינה שגורה בדרך כלל בפי העם היושב שם, אלא דווקא בקרב גולים איראנים רבים בחו”ל. בחירת ברכת השלום, כמו בחירת מילים בהקשרים אחרים, אינה סתם העדפה סגנונית או דיאלקטלית. בקרב הגולים, זהו חלק מנטייתם להדגיש את הרכיב הלאומי-תרבותי הפרסי בזהותם הלאומית על פני הרכיב הדתי-אסלאמי, המודגש בדרך כלל על-ידי שלטונות הרפובליקה האסלאמית.
אלט-טאב: כשהתראיינתי (תמר) ב-BBC פרסית ביום הבחירות בישראל, הפעם על תקן אזרחית ישראלית, החברים האיראנים החמיאו לי על ההופעה ועל השליטה בשפה. את הביקורת קיבלתי דווקא מאיראנים ישראלים, שאמרו לי שהפרסית שלי לא טובה. למה? כי אני משתמשת יותר מדיי במילים ערביות, כמו סלאם במקום דרוד. שיפט-אלט-טאב.
מיהו איראני
העניין הרב שעורר השימוש במונח הפרסי על-ידי הנשיא אובמה הן ברשתות החברתיות והן באתרי החדשות באיראן אינו סמנטי בלבד. הוא משקף שיח עמוק ומהותי הנוגע לזהות האיראנית. בתקופת השלטון הפהלוי במאה העשרים הודגשה הלאומיות האיראנית והועמדה במוקד הזהות האיראנית. לאחר המהפכה האסלאמית (1979) ביקש המשטר המהפכני להציב במוקד זהות זו את הדת.
שורשיו של המאבק בין הזהות האסלאמית לבין הזהות האיראנית עמוקים הרבה יותר: מצד אחד, רוב האיראנים אימצו את דת האסלאם ורבים קוראים לילדיהם מחמד, עלי, פאטמה, סעידה וכו’. מצד שני, איראנים רבים עדיין נקראים בשמות איראניים מקוריים כמו פרוויז, ג’משיד, סאנאז ובהאר. לוח השנה האסלאמי משמש רק לציון מועדים דתיים (“בכל פעם שערבי אחד הרג ערבי אחר, לי יש יום חופש”, התפייט פעם אחד מחברינו). במסמכים רשמיים ובאתרי אינטרנט משתמשים לפעמים בתאריך הלועזי, ותמיד מציינים את התאריך האיראני. נורוז, ראש השנה הפרסי, הוא חג איראני עתיק יומין, שאמנם השתנה רבות בעקבות הכיבוש האסלאמי, אבל הוא עדיין החג האהוב ביותר בשנה. אחרי המהפכה האסלאמית, עם כל ההתלהבות מהאסלאם, כאשר עלתה הצעה (כל מקור מציין אדם אחר כמעלה ההצעה) לשנות את שם המפרץ הפרסי ל”מפרץ האסלאמי” כדי להפסיק את המלחמה על שמו – הערבים, מאז שנות החמישים, קוראים לו “המפרץ הערבי” – האיראנים לא הסכימו בשום פנים ואופן.
המאבק החריף והקצין מאוד בתקופת הרפובליקה האסלאמית, עד כדי כך שלאומנים רבים מגדירים את עצמם חסרי דת, או בוחרים להמיר את דתם ובלבד שלא יהיו מוסלמים. הלאומנים ביותר הופכים לזורואסטרים, אבל הרוב מתנצרים.
השפה הערבית השפיעה עמוקות על השפה הפרסית. מינון הערבית תלוי בז’אנר ובעמדותיו הפוליטיות של הדובר, אבל בדרך כלל אצל דוברים או כותבים שאינם לאומנים ואינם טַהֲרָנים, אפשר למצוא כ-50% אוצר מילים ערבי. לאומנים מקפידים על שימוש בשפה הפרסית, כי מבחינתם המילים הערביות בשפה הן חלק מהכיבוש. בפייסבוק יש מספר דפים העוסקים בטיהור השפה הפרסית. אחד מהם הוא הדף של אתר המילון פָּארסי-גוּיי – www.beparsi.com (דוברים טַהֲרָנים מקפידים לקרוא ללשונם פּארסי – השם המקורי – ולא פֿארסי – שם המושפע מערבית). דף אחר מוקדש למציאת מילים פרסיות במקום שלוש(!) המילים הערביות בהמנון הלאומי “אי איראן”. למען הסר ספק, זהו אינו המנון הרפובליקה האסלאמית. בסרט “פרידה” יש תמונה שבה האב עוזר לבתו להתכונן למבחן על מילים פרסיות במקום מילים זרות (לועזיות וערביות). על אחת המילים הוא אומר לבת שזוהי מילה ערבית, ושעליה להשתמש במונח הפרסי. אחרי ויכוח קצר, האב אומר לבת שעדיף שתקבל ציון נמוך יותר במבחן ולא תשתמש במילה הערבית.
ראשיתו של השיח בנוגע למרכיבי הזהות הלאומית האיראנית ולגישה כלפי הערבים וכלפי שפתם נעוצה כבר בהופעתה של הלאומיות האיראנית המודרנית בשלהי המאה ה-19. בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 האשימו כמה אינטלקטואלים איראנים את האסלאם בפּיגורהּ של איראן, נקטו גישה אנטי-אסלאמית ואנטי-ערבית כחלק מחיקוי המערב, והטילו את האחריות לשקיעתה של איראן על הפלישות הערביות-מוסלמיות של המאה השביעית. אחד מהם, פתח-עלי אח’ונדזאדה (1878-1812), אף קרא לטהר את הפרסית מהשפעת הערבית ולבטל את השימוש באלפבית הערבי. הדגשת העבר הטרום-אסלאמי של איראן כמקור לגאווה לאומית-תרבותית הפכה בתקופה הפהלוית (1979-1925) למרכיב מרכזי בנרטיב הלאומי. אחד הביטויים לכך היתה הרפורמה בשפה, שיזם רצ’א שאה (לקרוא: רֶזָא שאה). בשנת 1935 הוקמה האקדמיה ללשון פרסית (פרהנגסתאן), שנועדה לקדם את השפה והספרות הפרסית ולטהר אותה מהשפעות זרות, בעיקר של מילים ממוצא ערבי. הפרהנגסתאן בוטלה אחרי המהפכה האסלאמית והוקמה מחדש, והיא עדיין עוסקת בתחדישי מילים בפרסית, תוך הדגשה מתמדת – “אנחנו לא לאומנים”.
אלט-טאב: שמו של הלאומן פתח-עלי אח’ונדזאדה מעניין: פתח-עלי הוא שם ערבי לחלוטין. אח’ונדזאדה הוא שם פרסי, שמשמעותו “בן לאיש דת מוסלמי”. שיפט-אלט-טאב.
תככים בצמרת
בשנתיים האחרונות מתנהל בצמרת האיראנית מאבק חריף בין הממסד הדתי-שמרני בהנהגת המנהיג העליון, איתאללה עלי ח’אמנהאי, לבין הנשיא אחמדי נז’אד ומקורביו המזוהים בפי מתנגדיהם בתואר “הזרם הסוטה” (ג’ריאן-י אנחראפי). מאבק זה אינו משקף אך ורק חילוקי דעות פוליטיים כי אם גם מחלוקת אידיאולוגית חריפה סביב זהותה של הרפובליקה האסלאמית הנובעת, בין היתר, מהדגשת הרכיב הלאומי-תרבותי בזהות האיראנית מצד מקורבי הנשיא. הדבר ניכר, למשל, בכוונתו של הנשיא אחמדי נז’אד (שלא יצאה בסופו של דבר אל הפועל בשל התנגדות מבקריו) לקיים את חגיגות ראש השנה האיראני לפני שנתיים בפרספוליס, בירת האימפריה הפרסית הקדומה, בהתבטאויות לאומניות כגון “אי אפשר להפיל את איראן בת ה-7000 שנה באמצעות סנקציות”, ובהצהרת ראש לשכתו לשעבר מעורר המחלוקת, רחים משאא’י, בכנס של איראנים המתגוררים מחוץ לאיראן לפיה איראן צריכה להציג לעולם את “האסכולה האיראנית” ולא את “האסכולה האסלאמית”.
כורש אבינו
בימים האחרונים דיווחו דפי פייסבוק ואתרי אופוזיציה איראנים על השלכת רימון לעבר קבר המלך כורש בפרספוליס במהלך התכנסות שקיימו אלפי אזרחים איראנים במקום לרגל השנה החדשה. המתקהלים קראו קריאות בזכותו של המלך כורש ובגנות הסיוע האיראני לקבוצות אסלאמיות-רדיקליות בעולם הערבי. הנה קישור לסרטון, ובו אפשר לראות ראשית את מספר האנשים המגיעים מרצונם החופשי למקום המרוחק כ-150 ק”מ מהעיר הגדולה הקרובה ביותר (שיראז). זריקת ה”רימון” מתרחשת בדקה 1:30, ואחריה אפשר לשמוע את כל הקהל צועק לזורק הרימון “בִּי פַרְהַנְג” – חסר תרבות. זה כנראה לא היה באמת רימון יד, כי הוא רק השאיר כתם שחור מכוער, וצעיר לאומן עלה וניקה אותו בחולצתו הצחורה, בעידוד ההמונים.
בסרטון הבא אפשר לשמוע את הסיסמאות הלאומניות:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=kbLkkeE3X_g[/youtube]
הסיסמאות, לפי סדר קריאתן: נַה עַ’זֶה, נַה לֹבְּנָאן, גָ’אנַם פַדָאיֶ איראן – לא עזה, לא לבנון, נשמתי קודש לאיראן (סיסמה המביעה את התנגדותם של האיראנים לשימוש בכספי המיסים שלהם ובהכנסות מאוצרות הטבע שלהם כדי לתמוך בפלסטינים ובלבנונים בשעה שבאיראן יש רעבים וחסרי קורת גג); “אנו אוהבים אותך, כורש”; “איראן מולדתנו, כורש אבינו”; “אֶבְנֵךְ מחדש, מולדתי”. בשלב מסוים בסרטון יש אקט שנראה כמו תפילה אסלאמית. למעשה, הם מנשקים את האדמה שבה קבור כורש. הדמיון לתפילה האסלאמית, לפי אחד מפרשנינו, אינו מקרי, אלא משקף התרסה. תפילה אסלאמית היא לכיוון מכה, ואילו הם “מתפללים” לכיוון קבר כורש.
העניין הרב שעוררה המילה שבה בחר הנשיא אובמה לפתוח את פנייתו לעם האיראני שב ומעיד, כי גם כיום, 34 שנים לאחר המהפכה האסלאמית, נמשך הוויכוח בין אלה הנוטים להדגיש את המרכיב האסלאמי-דתי בזהות האיראנית לבין אלה המדגישים את זהותה הפרסית של איראן ומבקשים לבדל אותה מהשפעות ערביות כלשהן. העלייה ההמונית לקבר כורש והסיסמאות שנשמעות שם מראות שגם אחרי 34 שנות דיכוי, ואולי דווקא בגללן, הרוח האיראנית עדיין מפעמת בחוזקה בלב העם האיראני.
ונסיים בסיסמתו של אחמדי-נז’אד, תוך הוצאתה מהקשרה: יחי האביב!
ד”ר רז צימט הוא חוקר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב, ועורך סקירת החדשות זרקור לאיראן.
ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, חוקרת במכון עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה ומרצה הרצאות העשרה בנושאים כגון מגילת אסתר, מהנעשה באיראן, השפעות איראניות על לשוננו ועל תרבותנו, נשים באיראן ועוד.
האקרים הפילו אתר מחקר ישראלי שטוען שערכי העם האיראני תואמים דמוקרטיה ליברלית וסותרים את הממשל הדיקטטורי
בשנים האחרונות, פריצה לאתר משמשת את בעליו כהוכחה לחשיבותו, וכן עילה מעולה לאייטם חדשותי צהבהב. זה לא קורה בבלוגים בלשניים, למיטב ידיעתי (וטוב שכך), אבל סוף סוף זה קרה לאתר שהייתי מעורבת בו, Iran Research. הידד!
ואם מהירות הפריצה היא מדד, אז האתר הזה הוא כנראה מ-מש חשוב, כי הוא נפרץ, על ידי האקרים עם IP רוסי, פחות או יותר שתי שניות אחרי שעלה קישור אליו בוול-סטריט ג’ורנל בלילה שבין ראשון לשני. הפריצה היתה פשוטה ביותר, בלי קללות ונאצות, אבל היא הוציאה את כל המידע אל מחוץ להישג ידם של הגולשים. השיטה פשוטה ביותר – חוץ מדף הבית, כל הקישורים באתר הפכו לגוגל. אתמול בשעות אחר הצהריים המוקדמות האתר חזר לקדמותו.
אז על מה החגיגה? מה כל כך חשוב להוציא מהישג ידם של הגולשים? ובכן: הקישור לאתר הוא מתוך מאמר של יובל פורת על מחקר פורץ-דרך שמודד את מוכנותם של האיראנים לדמוקרטיה. יובל פורת הוא יועץ אסטרטגי פוליטי שבין האסטרטגיות המוכרות שלו אפשר למצוא את מפלגת הגמלאים כהצבעת מחאה, והקמפיין הכתום נגד ההתנתקות. לצידו עמדו כל הזמן שותפיו, יעל שטרן וגל לין, סטודנטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. המחקר המדובר מתבסס על מחקר בינלאומי של פרופ’ שלום שוורץ, פסיכולוג בין-תרבותי ואבי תיאוריית הערכים האנושיים הבסיסיים (theory of basic human values). שוורץ היה פעיל גם במחקר הזה ופיקח עליו. השתתפו במחקר גם אנשי אקדמיה מתחומים כמו פסיכולוגיה חברתית, איראניסטיקה וסטטיסטיקה, מומחים לניהול פרויקטים, וגם ישראלים ילידי איראן, רובם שדרנים או עובדים ב-רדיס-אין, תחנת רדיו פרסי שמשדרת מחולון. הם התגייסו להיות הסוקרים, בהתנדבות מלאה ובהתלהבות אין קץ. סחתיין.
ייחודו של המחקר הוא בכך שהוא אינו שואל ישירות על נכונותו של הנסקר לדמוקרטיה (כאילו שאיראני ממוצע יאמר שהוא תומך בדמוקרטיה כשמתקשרים אליו ממספר חסוי), אלא על מערכת הערכים שלו: יחס למסורת, מה יגידו, קונפורמיות, יצירתיות, צורך בביטחון אישי וחברתי, ועוד. כל זאת בהשוואה לשישים וארבע מדינות אחרות בשני מאגרי מידע שונים. האתר מפרט את שיטות המחקר, את הממצאים ואת המסקנות, אבל לא עד הסוף. הוא נמנע מלפרט איך עקפו את המסך האלקטרוני לאיראן, או איך הגיעו למדגם כל כך מייצג מבחינת התפלגות מחוזות, השכלה, גיל ושיוך אתני. הקשר שלי למחקר החל כשתרגמתי את השאלון הבינלאומי מאנגלית לפרסית. צוות המתרגמים כלל גם את פרויז ברח’ורדאר מרדיס-אין.
מכיוון שהמחקר א ביסלע רגיש, הוא התנהל כמבצע צבאי סודי. המתרגמים והסוקרים – וכמובן הנסקרים – יודעים שהם משתתפים במחקר חשוב על איראן בתחום הפסיכולוגיה החברתית, אבל לא מה מטרותיו הסופיות. כדי לשמור על בטחון הנסקרים ולמסך את מקור השיחות, השאלונים היו אנונימיים, והשיחות, מן הסתם, לא זוהו כמגיעות מישראל.
גם לחצי הזמנים הזכירו מבצעים צבאיים, כמו אותו לילה בלתי נשכח שבו תרגמנו בשיחת ועידה תלת לשונית – שני מתרגמים, פורת ואני הקטנה (אילו זה היה פרסית, הייתי כותבת עכשיו שלוש שורות של דברי הצטנעות. כמה שיותר דברי הצטנעות כך האדם בעצם יותר חשוב) – משתים עשרה בלילה ועד שהיינו צריכים ללכת לעבודה וללימודים בבוקר, ופורת היה צריך ללכת ולתת לסוקרים את השאלונים. עמיתיי בטח זוכרים את הבוקר שאחרי (זה היה בחנוכה, אם אני לא טועה), כי הייתי בעננים אחרי לילה של תרגום, כמו שהייתי בצעירותי אחרי לילות ללא שינה מסיבות אחרות. התחלתי לפרט וזה נהיה חופר ומתאים לאתר שלי, אז פיצלתי את הפוסט. הנה תיאור של אתגרי התרגום.
אבל הדבר המפתיע ביותר – וגם השאלה שלא נשאלה בהתחלה – היא מי היה רוצה להפיל את האתר. האם מישהו במשטר קרא את המאמר עד הסוף וראה שכתוב שם שמערכת הערכים של העם האיראני תואמת דמוקרטיה ליברלית ולכן היא עומדת בסתירה לשיטת הממשל הדיקטטורית?
זהות ההאקרים לא ידועה, כמובן, אבל בין התגובות של מערביים אפשר למצוא – לצד תגובות נלהבות, כמובן – גם תגובות שאומרות שהוא בסך הכול סמולני שרוצה למנוע את המתקפה על איראן, ובעיתונות האיראנית התגובות מפתיעות אף יותר: גם אתרים שמזוהים עם המשטר אימצו את המחקר בזרועות פתוחות, ללא מילת ביקורת. אפילו לא על כך שהמחקר נערך על ידי צוות ישראלי, או תהייה על עקיפת המסך האלקטרוני.
הכותרות באתרי חדשות כמו עצר-י איראן, המזוהה עם האגף הפרגמטי במחנה השמרני (או בעברית: מתנגדי הנשיא תומכי המשטר), היתה: “האיראנים הם האומה שהכי מאמינה בדמוקרטיה מכל עמי המזרח התיכון”. הם אפילו נתנו את הגרף, אבל שכחו לציין שציר ה-Y שלו מראה את דרגת הליברליות של המשטר, ושאיראן נמצאת עמוק מתחת לרצועת האלכסון. רצועת האלכסון משקפת את המתאם בין ערכי האוכלוסייה לבין מידת הליברליות של המשטר. רוב האתרים ציטטו את עצר-י איראן. התחלה אופיינית למאמר: “לפי דיווח של שורא ניוז, אתר עצר-י איראן ציטט את וול אסתרית ז’ורנאל (וול-סטריט ג’ורנל), שדיווח…”.
אתרי אופוזיציה ובלוגרים עצמאיים דווקא מצאו בקלות את הפסקה האחרונה, ובהם הכותרות הן יותר לכיוון פוטנציאל עצום של איראן לדמוקרטיה ליברלית, וכותרות משנה כמו “שוחרי חופש בצל משטר טוטליטרי”.
עד עכשיו מצאתי את הדיווח ב-17 אתרים איראנים שונים, מתנגדי משטר ותומכי משטר, ובאתרים עם תוסף פייסבוק אפשר לספור מאות שיתופים. חברים איראנים ששאלתי אותם לדעתם אמרו שהמחקר עצמו מעניין ביותר, גם השיטות וגם התוצאות, ושהעם האיראני אכן מאמין בדמוקרטיה ומשתדל להשיג אותה. היתה גם אחת שאמרה שיובל חתיך ושאלה אם הוא נשוי.
ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, שמעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד.
אנחנו לא שונאים אתכם, אנחנו לא רוצים מלחמה, שנה טובה!
בראש השנה פרסמתי בבלוגי את תרגום ברכתם של תומכי האיתאללה כאט’מיני ברוג’רדי לעם היהודי לרגל השנה החדשה. הבלוגר ריצ’רד סילברסטיין ראה, פרסם בבלוגו “תיקון עולם”, ובסוף כתב:
בין ההשמצות הבלתי פוסקות של שני הצדדים – האיראני והישראלי – זה נגד זה, מרענן לקרוא שהסובלנות לא מתה. אילו רק היו בישראל דעות כה מתחשבות ואמיצות של רבנים.
אני מאוד לא מסכימה עם סילברסטין. פניתי לרב אבי גיסר, רב היישוב עפרה וראש מנהל החינוך הדתי. הוא הרים את הכפפה בשמחה וכתב לעם האיראני את היפה בברכות לראש השנה שלהם, הנורוז, שמצויין היום. הרי היא לפניכם, במקור, בתרגום לפרסית ובתרגום לאנגלית.
לבני העם האיראני הגדול והמכובד
יברך אתכם הא-ל בכל ברכותיו וישלח לכם שמחה וחירות לשנה חדשה ומאושרת בחג הנורוז הזה יום ראש השנה של בני עמכם.
כמוכם, גם העם היהודי מציין את ראש השנה הלאומי שלו בראשית האביב. תורת ישראל קובעת כי האביב הוא זמן הפריחה לכל הערכים האנושיים והלאומיים, ואנו מצווים לחגגם מידי שנה בשנה. לב חגיגות האביב הוא חג הפסח שהוא חג החירות. ביום זה נגאל העם היהודי ויצא מתחת ידו של דיקטטור משעבד במצרים העתיקה והפך מעם עבדים לעם חופשי. רק אחרי החירות הוא זכה לקבל מן האלוהים את התורה ולחיות את חייו הדתיים במלואם. שלמות דתית ואמונה טהורה הם נחלתם של בני חורין בלבד.
השעבוד והכפייה הם היפוכה של הרוח האנושית ומה שוויה של אמונה דתית ושל שמירת מצוות אם הרוח האנושית מדוכאת ועשוקה?
בני העם היהודי אינם אויבים לעם האיראני המכובד. העם האיראני הוא בעל מסורת מפוארת של כבוד לערכים אנושיים ומאבק לחירות ושוויון. המשימה המשותפת של שני העמים היא להמשיך בחתירה לשוויון, לחירות ולכבוד כל אדם, איש ואשה, צעיר וזקן. חירותן של נשים היא היא כבודן. חירותה של האשה היא הסימן המובהק לחברה הבוחרת בחיים ובשמחת חיים. האויב המשותף לשני העמים הוא כל שלטון וכל תנועה המשעבדת את הרוח האנושית ומשפילה את הנשים ואת החלשים ואת החריגים בשם הדת או בשם כל אידיאולוגיה מזויפת אחרת. בשם תורת ישראל ובשם רבנים רבים ואנשי חירות וכבוד רבים אני מברך אתכם לשנה של תקווה ושלום.
* הרב אברהם גיסר הוא מנהיג דתי וחינוכי בישראל. הרב עומד בראש קהילה גדולה ובראש מערכות חינוכיות שונות. הרב אברהם גיסר מאמין בחיי אמונה ושמירת מצוות מתוך בחירה חופשית וחופש ביטוי.
پیام تبریک و شادباش نوروزی خاخام آوراهام گیسر* به مردم شریف ایران
به یکایک مردم محترم و عزیز ایران.
خداوند شما را با تمامی برکات خویش مبارک کند و در این سال نو برای شما شادی و آزادی و همچنین خوشبختی و فرخندگی قسمت کند در این عید نوروز سال نو مردم شما.
ملت یهود نیز همانند شما ایرانیان سال نوی ملی خویش را در آغاز بهار جشن می گیرد. کتاب مقدس تورات اسرائیل می فرماید که بهار زمان شکوفه دادن تمام ارزشهای انسانی و ملی است و ما دستور داریم که هر سال از آن تجلیل کرده و به جشن بنشینیم و دل جشن های بهاری «عید پسح» است که جشن آزادی می باشد. در این روز ملت یهود در مصر باستان نجات یافته و از زیر یوغ دیکتاتوری که آنها را به بردگی کشیده بود رها شدند. آنها از یک ملت اسیر تبدیل به ملتی آزاد شده و تنها پس از این آزادی شایسته آن شدند تا کتاب مقدس تورات را از جانب خداوند دریافت کرده و زندگی تماما بر اساس دین را دارا باشند. مذهب و ایمان به مثابه یک کل مختص آزادگان است و ایمان مذهبی و تقید به دستورها و فرامین دینی چه ارزشی دارد آنگاه که روح انسانی تحت ظلم و ستم باشد؟
ملت یهود دشمن ملت محترم ایران نیست، ایرانیان دارای سنتی زیبا برای حرمت به ارزشهای انسانی و مبارزه برای آزادی و عدالت هستند. هدف مشترک دو ملت همانا تلاش برای برابری و آزادی و حرمت برای هر انسان اعم از مرد یا زن، پیر یا جوان است. حرمت به زنان همانا نفس آزادی ایشان است. آزادی زن وجه ممیز و نشانه جامعه ای است که زندگی و شادی را گزیده باشد.
دشمن مشترک هر دو ملت ایران و یهود هر آن حکومت و جنبشی است که روح انسانی را به بردگی و بندگی وا داشته باشد و زنان، ضعفاء و دگرباشان را به نام دین و یا به نام ایدئولوژی جعلی تحقیر می کند.
به نام کتاب مقدس تورات اسرائیل و به نام جمع عظیمی از خاخامها و مردمانی که پشتیبان آزادی و احترام هستند، به شما سال امید و صلح را تبریک و تهنیت می گویم.
* خاخام آوراهام گیسر یک رهبر مذهبی و فرهنگی است.
خاخام مسئول یک انجمن بزرگ و همچنین مربی امور آموزشی و تربیتی است.
خاخام اوراهم گیسر معتقد به زندگی روحانی و انجام فرامین خدا بر اساس حق انتخاب و آزادی بیان است.
May the Lord bestow all his blessings upon you, and send you happiness and freedom for a happy New Year on this Nowruz holiday, your nation’s New Year’s day.
Like you, the Jewish people also marks it national New Year in the beginning of spring. The book of Law states that spring is the time of blossom for all human and national values, and we are commanded to celebrate them each and every year.
The heart of spring celebrations is Passover, which is the holiday of Freedom. On this day the Jewish nation was redeemed, escaped the yoke of an enslaving tyrant in ancient Egypt, and turned from a nation of slaves into a free nation. Only after attaining freedom, the nation was worthy of receiving the Law from the Lord, and live its religious life to the fullest. Religious wholeness and pure belief are the lot of the free only. Enslavement and coercion are the opposite of the human spirit, and what are religious belief and observing the commandments worth if the human spirit is oppressed and humiliated?
The Jewish people are not the enemy of the honorable Iranian nation. The Iranian nation has a glorious tradition of respect for human values and struggle for freedom and equality. The common mission of the two nations is to continue striving for equality, peace, and respect for every person – man and woman, young and old. Women’s freedom is their honor. A woman’s freedom is the distinct sign of a society that chooses life and joy in life. The common enemy of both nations is any government or movement that enslaves the human spirit and humiliates the women, the weak and the different in the name of religion or in the name of any other fake ideology.
In the name of the Torah of Israel and in the name of many Rabbis and people of freedom and honor, I wish you a year of hope and peace.
* Rabbi Avraham Gisser is a religious and educational leader in Israel.
The Rabbi is head of a large congregation and of various educational systems.
Rabbi Avraham Gisser believes in leading a life of belief and observing commandments out of free choice and freedom of speech.
ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית. רוצים לשמוע עוד על הקשרים ארוכי השנים בין איראן והיהדות? ביום ד’ 28.3 ב-19:30 יושק ספרה “הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית” במוזיאון ארצות המקרא בירושלים. עילם גינדין כתבה יחד עם רז צימט על תגובות אומת הרשת האיראנית לבחירות לפרלמנט בגליון מרץ 2012.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
