כך הצלחתי לרכוש במגה בעיר מוצרים שאינם חמץ אך משום מה אינם כשרים לפסח, ואפילו לא הייתי צריך לשלם עליהם

פוסט של אסף שגיא


שלשום (א’) הלכתי ל”מגה בעיר” בשכונתי, בבלי בתל אביב, כדי לקנות כמה מצרכים – חומוס, סירופ ענבים, בקבוק מי טוניק ורוטב סויה. את החומוס והסירופ מכרו לי בשמחה, אבל את הטוניק והסויה נאלצתי להשאיר בסניף, וזאת על אף שהם אינם מכילים חמץ (סויה נחשבת קטניה, אסורה רק למחמירים ואינה חמץ), ולא היו מוסתרים מאחורי ניילון שמאחל לי “חג שמח”. הקופאית הראשית אמרה לי שהם כן אמורים להיות מכוסים ושהם יטפלו בזה. כמו כן, היא סירבה לקבל ממני בקבוקים ריקים למיחזור, בטענה שאסור להם לאסוף בקבוקים בזמן הפסח.

אתמול קראתי את הפוסט של עומר כביר, שבו הוא מתאר איך באותו יום בדיוק יצא עם שקית ביסלי לא כשרה לפסח מסניף של רשת שופרסל. מעודד מהצלחתו, החלטתי לצאת למגה בעיר שוב כדי להשיג את המוצרים שאני רוצה. הפעם עם תדפיס שהוצאתי של חוק חג המצות, בקבוק למיחזור של שוופס תפוח-ליים מוגז עדין ומכשיר הקלטה מוסתר.

נכנסתי לסניף, והדבר הראשון שניסיתי לעשות היה שוב להחזיר את הבקבוק תמורת פיקדון, כחוק. כאמור, הוא לא מכיל חמץ בשום צורה. הקופאית הראשית סירבה שוב לקבל אותו והפנתה אותי לסגן מנהל הסניף, שהזדהה בתור איתמר. הוא טען שלפי “חוק הכשרות” (כך במקור) אסור לו להחזיק בקבוקים למיחזור בסניף. השתמשתי בלוגיקה פשוטה שאומרת את זה:

  1. החוק מחייב אותך לקבל ממני בקבוקים למיחזור
  2. אין בבקבוק חמץ. הוא לא נמכר כחמץ ולא טבלתי אותו בחמץ.
  3. חוק חג המצות אוסר על הצגת חמץ, לא על קיומו או מכירתו.
  4. יש חמץ בסניף. הסניף לא נוקה מחמץ, והוא פשוט מסתתר מאחורי ניילון שכתוב עליו “חג שמח”.
  5. לפיכך, עליך לקחת ממני את הבקבוק. מצדי תסתיר אותו מאחורי ניילון.

הלוגיקה פסחה מעל ראשו והוא עדיין סירב לקחת את הבקבוק ממני. הוא אמר לי לזרוק אותו לפח מחוץ לסניף והוא יתן לי שלושים אגורות מכיסו. לא הסכמתי, השארתי את הבקבוק בשקית שלי והמשכתי בדרכי לתוך הסניף כדי לקנות מי טוניק ורוטב סויה. בכל אותה העת הבקבוק של המוגז העדין היה אצלי בשקית, ולכן אם למישהו יש בעיה עם הכשרות של זה אני ממליץ לו לא להיכנס למגה בעיר סניף בבלי עד צאת החג.

המדפים של הסויה וגם של מי הטוניק לא היו מכוסים בניילון, אפילו אחרי שיידעתי את הקופאית הראשית יום קודם לכן. לקחתי את המוצרים וניגשתי לקופה. הקופאית העבירה אותם, כנראה כי הבינה שאני לא מנסה לקנות חמץ, אבל על צג הקופה הופיעה הודעת שגיאה שאומרת שהפריט חסום. סגן מנהל הסניף, איתמר, ניגש אלי שוב. הוא טוען שאני לא יכול לקנות את המוצרים האלה כי הם חמץ. ניסיתי שוב את הלוגיקה:

  1. זה לא חמץ.
  2. גם אם זה היה חמץ, מותר לך למכור לי את זה כי זה לא מוצג בפומבי מחוץ לחנות (והנה פסיקה תקדימית בנושא).

הלוגיקה פסחה מעל ראשו, והוא עדיין סירב למכור לי את המוצרים. כנראה מתוך יאוש משיחתנו על בקבוק הפיקדון, הוא הציע לי לקחת את המוצרים ולשלם לו אחרי החג. וגם אם לא אשלם, זה בסדר לדבריו. ההצעה הנדיבה שלו סתרה את כל מה שהוא ייצג קודם לכן על איסור החזקת חמץ, אבל אני מוכן לוותר על לוגיקה אם היא אומרת שאני מקבל את המוצרים שאני רוצה. הכנסתי את המוצרים לשקית שלי והלכתי לכיוון היציאה.

הוצאתי מהתיק את המצלמה שלי על מנת לצלם את השלט שאומר שמגה בעיר לא מקבלים בקבוקי פיקדון בחג הפסח, אבל איתמר עצר אותי. הוא אמר שאסור לצלם בתוך החנות כי זה עסק פרטי. השתמשתי בלוגיקה פשוטה שאומרת את זה:

  1. אני מקבל את העובדה שזה עסק פרטי, ולכן לא אצלם בתוכו.
  2. אם זה עסק פרטי, מותר לך להחזיק פה חמץ ולהציגו כי זה לא בפומבי.
  3. פומבי זה מחוץ לחנות.
  4. לפיכך, או שאתה מוכר לי חמץ או שאתה נותן לי לצלם בסניף.

הלוגיקה פסחה מעל ראשו והוא התעקש שלא אצלם. יצאתי מהסניף כדי לצלם את השלט מבחוץ והוא נעמד מולו כדי להסתיר לי. לאחר מכן הוא ניסה שוב להסביר לי שהחמץ בסניף נמכר לערבים לפני הפסח והוא הראה לי מסמך שמעיד על כך. לחצנו ידיים (כי בכל זאת, יצאתי עם שני מוצרים שרציתי בחינם), יצאתי מהסניף, צילמתי את השלט שרציתי והלכתי הביתה לשתות מי טוניק.


אסף שגיא הוא מייסד ומנהל אתר דורבנות. סלקום גרמו לו לפהק בגליון מאי 2010

תגובות

59 תגובות לפוסט “כך הצלחתי לרכוש במגה בעיר מוצרים שאינם חמץ אך משום מה אינם כשרים לפסח, ואפילו לא הייתי צריך לשלם עליהם”

  1. נתנאל on 11 באפריל, 2012 18:07

    או שאתה גנב פשוט או שאתה פשוט הדיוט. תבחר מהשניים מה שמתאים לך יותר.

    1. המוצרים שהזכרת הם בהחלט יכולים להיות חמץ גמור. גם הטוניק מכיוון שיש בהם חומרי טעם וריח ואתה לא יודע במה התעשייה המתקדמת היום משתמשת אז מה שהראת אינה הוכחה לכלום.

    2. אי אפשר להחליט מהמרכיבים אם מוצר הוא חמץ או לא. לפי החוק לא חייבים לרשום כל דבר ברכיבים ובטח לא מרכיב שמהווה 0.01% מהמוצר (אלא מידע לאלרגיים). ומה לעשות שמוצר יכול להיות חמץ אפילו במשהו. זה לא כמו הלכות בשר וחלב שיש “בטל ב-60”. חמץ לא מתבטל.

    3. מוצרי החמץ שנמצאים “מאחורי הוילון” במכולת אינם שייכים לבעל המכולת. הם נמכרו לגוי (ג’באר אם מדובר במכירה של הרבנות הראשית) לפי חוזה ושטר מכירה משפטי לכל דבר ועניין. לכן בעל המכולת גם לא יכול למכור לך מוצרים שהם לא שלו!
    ואם אתה גונב מוצרים שהם חמץ אתה בעצם גונב את ג’אבר.

    לא רק שאתה יוצא גנב, אם בעל המכולת בכל זאת ימכור לך מוצרים אלה, זה כאילו מוכיח שהוא לא באמת מכר אותם ולכן כל מוצרי החמץ במכולת עדיין שלו. ואז:

    א. אם הוא יהודי שומר מצוות – יוצא שהוא עובר על איסור.
    ב. במקרה של רשת גדולה – יוצא שהוא מרמה את בעלי המניות של החברה שחלקם גם יהודים שומרי מצוות.
    ג. במעשה שלך אתה כופה על ציבור שומר מצוות לעבור על הדת שלהם – וחשבתי שיש חופש דת במדינה.
    ד. כל יהודי שיקנה חמץ מאותה מכולת או רשת בעצם קונה “חמץ שעבר עליו הפסח” שהוא איסור הלכתי.

    למה אתה חושב שאתה יכול לכפות את דעתך על ציבור גדול ולמנוע ממנו לקיים את דתו?!

    4. בלי קשר לחוק החמץ. כבעל מכולת זכותי להחליט איזה מוצרים אני מוכר במכולת שלי ומתי אני פתוח. אם זה לא מתאים לך אתה יכול לבחור לך מכולת אחרת אבל מאיזו זכות אתה רוצה לכפות עלי מה לעשות? אנחנו באיראן?!
    שמעת על חופש הבחירה? חופש העיסוק?

    5. כולה מצאת מוצרים שהם חמץ שלא הוסתרו מאחורי וילון. או שהוצאת את הוילון יום קודם או מישהו חמד לצון והוציא את הוילון. מה זה משנה?
    אז היתה טעות, ווילון מספר 3 נעלם. זאת באמת טעות אבל כולנו בני אדם ואפשר לטעות. זה לא אומר שאפשר עדיין לגנוב.
    הרשת יכלה לומר סליחה שהוילון נעלם, תודה שהערת את תשומת ליבנו תכף נלך לתקן את הטעות.

    לסיכום,
    סתם יצאת גנב, בור שלא מבין כלום לא בהלכה, לא בחמץ, ולא בתוקף משפטי של מכירת חמץ.
    ועוד יצאת לצעוק את זה ברחובות העיר.

  2. רועי on 12 באפריל, 2012 07:58

    אסף, קלטת שרשום במרכיבי הקיקומן חיטה? חיטה = חמץ. ובאמת, אתה גר בתל אביב, לך לטיב טעם.

  3. המפצח on 12 באפריל, 2012 13:39

    שורה תחתונה: יצאת כרפס.

  4. קתרינה ג'וזפינה. on 12 באפריל, 2012 22:16

    ליבי ליבי עם כל המוכרים שנאלצים לסבול אנשים קטנים כדוגמתך וכדוגמת עומר כביר. כאילו החג הזה לא מספיק קשה לכל נותני השירות, באים להם ילדים כאפות כמוכם שמחפשים לעורר מהומה על לא דבר.

  5. מתן on 13 באפריל, 2012 14:18

    אסף, התקנאת בפרובוקציה הילדותית של עומר כביר והחלטת לבצע אחת בעצמך?

  6. ערן on 13 באפריל, 2012 14:20

    חבל שמנהל הסניף לא זרק אותך לכל הרוחות.

  7. יהודי on 20 באפריל, 2012 22:53

    אתר סתם אדם מגעיל.

    תעודת הכשרות של החנות אינה מאפשרת לו למכור חמץ ו/או לקחת ממך את הבקבוקים למיחזור. זה דבר שנעשה בכל הארץ, בכל החנויות הכשרות.

    אז שבוע אחד בשנה לא תוכל לקנות חצץ בחנות האלה ו/או למחזר בקבוקים ולקבל פיקדון. ממש מסכן.

    סתם הצקת לאיש הזה ולקופאית בעבודתם. העבודה שלהם מספיק קשה, אל תקשה עליהם עוד.

  8. מיקי on 9 במאי, 2012 02:47

    יצאת קטן וחפרן.
    את מי אתה מנסה לעמת? קופאית עם שכר מינימום? אתה שם קצוץ על אחרים ונעלב מזה ששמים עליך קצוץ.

    יצאת קטן.

  9. באבא on 15 במאי, 2012 00:41

    ועכשיו מתברר שמי שכתב את הפוסט הכה מביך הזה הוא בעצם המייסד של האתר הכה חביב “דורבנות”.

    הדיסונס קורע אותי מבפנים.

    למה נכנסתי לפוסט הזה, למה?
    למה קראתי עד השורה האחרונה, למה?

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.