טיים אאוט תל אביב בעד/נגד צדק חברתי

3 תגובות לפוסט “טיים אאוט תל אביב בעד/נגד צדק חברתי”

1. שחר שמש on 29 ביוני, 2012 07:44

   כשאתה מתמחר עבודה כפרילנס, אתה אמור לכלול במחיר השעה את כל הדברים שמרכיבים את עלויות השכר למעביד. זה כולל, בין השאר, את החופשים, הן החופשה השנתית והן חגים. ככלל אצבע, נהוג להגיד שעלות השכר היא 40% מעל השכר ברוטו (לכלול בזה מחלה, חופשה, ביטוח לאומי, פנסיה ודמי הבראה).

   במידה ולא עשית כן, אכן ייראה לך כאילו שדופקים אותך. במידה ולא עשית כן בגלל שהמעסיק ניצל את כוחו כדי למנוע ממך לעשות את זה, הרי שפתוחה בפניך הדרך לבית המשפט לענייני עבודה, שם המבחן לגבי האם מדובר בפרילנס אמיתי או בעובד שכיר במסווה הוא מבחן שמאוד קשה למעסיק לעמוד בו. למשל, אחת השאלות הראשונות היא „מי בחר את מודל העבודה הזה”?

   במידה ובית המשפט יחליט שמדובר בעובד שכיר במסווה, הוא נוהג לעיתים תכופות לכפות על המעסיק בדיעבד לשלם את כל התוספות *בנוסף* לשכר שכבר שולם.

   שחר

2. אביעד שמיר on 29 ביוני, 2012 08:45

   עבדתי המשך שנתיים כפרילנס במדור הקולנוע של טיים אאוט. אני לא יכול להגדיר מה בדיוק היה התפקיד שלי, מכיוון שהגעתי על תקן מבקר ומצאתי את עצמי כותב ארבעה תת-מדורים שונים. דורון פישלר, שהביא אותי לטיים אאוט כמחליפו, חזר לתפקיד, מה שהוביל לצמצום משמעותי בדברים שבקשו ממני לכתוב (לא באשמת דורון). בתוך שנה, ירדתי מארבעה תת-מדורים לאחד. הראשון לרדת היה ביקורת DVD, על סרטים שלא הגיעו לארץ לקולנוע. מעבר לכך שנדרשתי לשלם בעצמי על שכירת הסרטים, רוב הביקורות שכתבתי לא פורסמו ועל כן, לא קבלתי עליהן כסף. בגלל החזרה של דורון לעיתון, החליטה עורכת מדור הקולנוע יעל שוב לחלק את כל הביקורות בינו לבינה ואפשרה לי לכתוב רק לעתים נדירות, כששניהם לא יכלו והזדמן לי להיות בהקרנת עיתונאים. ניר פרבר, שהחל לעבוד בטיים אאוט במקביל אלי, ספר לי פעם ששוב שאלה אותו מה חשב על סרט ואז בקשה שאני אכתוב עליו כי דעתי הייתה קרובה יותר לשלה. יש לי תלונות לגבי הגישה שלה לעריכת ביקורות (שגם ככה נדרשות להיות קצרות ושטחיות בעיתון), אבל זה לא קשור לענייננו.
   שנה לאחר שהתחלתי לעבוד בטיים אאוט, נודע לי שתת-מדור נוסף שלי, תקצירי הסרטים החדשים, נסגר. בפועל, תקצירים המשיכו להתפרסם ללא קרדיט לכותב אלמוני. יתכן ונשלחו ישירות מהמפיצים, אני לא יודע. במהלך השנה השניה שלי בעיתון, כתבתי מדי שבוע דיווח על עשרת הגדולים בקופות בארה”ב. זה נפסק ערב אחד, כאשר לפני הקרנת סרט, דווחה לי יעל שוב שהוחלט לסגור את המדור כי העיתון משנה פורמט (עוברים לתכנה גראפית חדשה) ולא יהיה מקום לעשרת הגדולים.

   זהו. ככה הסתיימה העסקתי בטיים אאוט. מאחר והייתי פרילנס נטול חוזה, שלמו לי פר מילה. כפי שציינתי, דרישות המערכת היו לכתבות מצומצמות ושטחיות, כך שבשיא העסקתי, קבלתי מהם כאלף ש”ח לחודש (נטו). אפילו לא פוטרתי מהעיתון, סתם החליטו להפסיק לקבל ממני חומר. התבקשתי לכתוב עוד עשרת הגדולים אחד ולא לשלוח יותר דבר.
   מסיבות השמורות למערכת, טיים אאוט שמרו על סודיות בעניין חישוב המשכורת. למרות ששאלתי את יעל שוב על כך, מעולם לא נגלה לי כיצד נקבעים הסכומים המשולמים לכותבים. היא אמרה שזה תלוי במספר המילים, אך לא ידעה לומר לי כמה נותנים לכל מילה. זה, אגב, במידה ואכן משלמים משכורת.
   בתחילת דרכי שם, העברתי לטיים אאוט את מספר אישור ניכוי מס במקור שלי. הייתי צריך לעשות זאת עוד פעמיים, מכיוון שהם הצליחו לאבד את התיק שלי שוב ושוב. כך יצא ששלמו באופן חודשי (שוטף +60) לזמן קצר ואז הודיעו לי שאני צריך שוב להוציא מספר אישור ניכוי מס, כי הם לא מוצאים את שלי. עד שלא סופק להם אישור חדש, לא שלמו משכורת, כך שאת הגרושים שנתנו לי (לרוב לא יותר מ-300 ש”ח בחודש), קבלתי לעתים באיחור של מספר חודשים.
   בסופו של דבר, כאמור, עבודתי בעיתון הופסקה משיקולי עריכה וגרפיקה. שקלתי לעזוב מספר פעמים לפני כן, אולם ראיתי בהזמנות להקרנות עיתונאים פיצוי על היחס המזלזל. שנה לאחר מכן, התקשרו להודיע לי שמחכה לי צ’ק במערכת. זה היה סכום נמוך למדי, אך לקח להם כמעט שנה לקלוט שהם חייבים לי אותו. אני אפילו לא ידעתי שחייבים לי כסף מרוב בלגנים ועיכובים.

3. שירה מיכלין on 1 ביולי, 2012 11:57

   אביעד,
   דבריך אינם מפתיעים כלל. זהו המוטו של סיגלר – נצל את עובדיך והם יודו לך כי הרי זכו לעבוד ב”מגזין התל-אביבי הכי מגניב שיש”. לעובדיו הוא משלם פרוטות או מלין את שכרם (דוגמה אחת מיני רבות – מתרגמים, עורכי לשון ומגיהים של מדריכי “טיים אאוט” לחו”ל לא מקבלים את שכרם עד שהמדריך יוצא לאור. ההוצאה לאור תלויה במפרסמים, ומתעכבת לעתים עד שנה ויותר!!!). כסף למסיבות “הברנז’ה”, לעומת זאת, יש לו די והותר. כי זה מה שחשוב לסיגלר – מעמד וכסף. זכויות עובדים וצדק חברתי – ממנו והלאה. כל הכתבות בעניין המחאה, זכויות הפליטים וכו’ – מובאות בעיתון כי הן מוֹכרות. אנשים צריכים לדעת זאת – כדי שלא יקנו עוד טיים אאוט. חשוב לי בעיקר שראשי המחאה ידעו זאת ולא יתראיינו עוד לעיתון.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.